אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה לד

מצוה לג

היא להרמב"ם. ולהרמב"ן היא מצוה ל"ב. להרמב"ם היא ל"ת כ'. ולהרמב"ן ל"ת י"ז.

לא תעשה שלא להרוג אדם מישראל שנאמר לא תרצח והרמב"ם במנין המצות כלל בזה אזהרה לב"ד שלא להרוג נקי וכתב המעיי"ח דהרמב"ם לשיטתי' דמונה בסי' ר"צ הלאו של נקי וצדיק אל תהרוג שלא להרוג באומדנא וא"כ לית לי' קרא שלא יהרוג היוצא מב"ד נקי ויליף לה מקרא מלא תרצח דגם זה בכלל עיי"ש ואין לוקין על לאו זה שניתן למיתה. ועל הנפל קיי"ל דאינו חייב כדיליף בסנהדרין פ"ד ע"ב דקאמר חי הוי כתוב איש כי יכה כל נפש אדם הו"א אפי' נפל ולכך איצטרך מכה איש משמע מזה דנפל מקרי נפש ובסנהדרין דף ע"ב ע"ב רש"י בד"ה יצא ראשו כ' דעובר קודם שיצא ראשו לא מקרי נפש ופטור עליו וזה לכאורה סתירה בדף פ"ד אמרי' דנפל מקרי נפש ואפשר דעובר גרע מנפל וזה כמ"ש התוס' פ"ד ע"ב ד"ה הו"א אפי' נפלים בחד תי' כתבו כן דעובר גרע מיני' אמנם הרמב"ם פ"א מה' רוצח כ' הטעם דעד שלא יצא ראשו מחתכין אותו משום דהוי רודף וזה תימא דהרי כסנהדרין ע"כ ע"ב פריך אפילו יצא ראשו נימא דהוי רודף וניתן להצילו בנפשו ונהרגנו להציל אמו ומשני דאינו רודף דמן השמים הוא דרדפוהו וקשה על הרמב"ם ונראה לי להסביר דברי הרמב"ם עפ"י דברי התוס' שכתבו בסנהדרין נ"ט ע"א ד"ה ליכא דאיך אמרי' התם דליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור הא ב"נ מצווה על העוברים והישראל פטור ותירצו גם לישראל נהי דאינו חייב אבל אסור לי' ונראה כוונתו דאסור מה"ת מידי דהוי אחצי שיעור דנהי דנפש ממש לא מקרי מקצת נפש מקרי וא"כ עדיין קשה למה עד שלא יצא ראשו ממיתין אותו הרי קיי"ל בעריות דניתנו להצילן בנפשו אפי' על אביזרא יהרוג ואל יעבור וא"כ ה"נ ביזרא מיהו הוי ורוצח איתקש לעריות ונראה דבא הרמב"ם ליישב דס"ל הא דמשני דלא מקרי רודף משום דמן השמים רדפוהו היינו שאינו מקרי רודף ממש אבל מקצת רודף הוי דהרי בגרמתו אמו מתה בוודאי וברי היזקא וגרמא אין ראוי להחשב פחות ממקצת וא"כ דברי הרמב"ם מדוייקים היטב דבשלמא אם לא יצא ראשו דהוי רק מקצת נפש וגם הוי מקצת רודף ולכך מקצת רודף ניתן להצילו במקצת נפש אבל כשיצא ראשו דהוי כל נפש ורודף לא הוי אלא מקצת דמן השמים הוא רדפו לי' ולכך אסור ליגע בולד. שוב ראיתי בנוב"י מה"ת חח"מ סי' נ"ט שג"כ עמד במקצת על הסברא הנ"ל עיי"ש ועפ"י סברא הנ"ל אמרתי ליישב הא דאמרי' בסנהדרין דף ע"ח ורבנן דרב יהודא בן בתירה דרשו איש כי יכה כל נפש דבעי' דווקא כל נפש ושם באמת הגמרא קשה להבין דאמרי' דלכ"ע בהורג טריפה פטור וגוסס בידי שמים לכ"ע חייב וגוסס בידי אדם פליגו לת"ק בעי' כל נפש עד דאיכא נפש כולו ולריב"ב כל דהוא נפש וכבר הקשו תוס' שם דמי שעשאו גוסס יהי' חייב כיון דעפ"י הרוב מיית ותו קשיא לי הא דאמרי' דבטריפה פטור לפמ"ש המהרש"ל הובא בש"ך יו"ד סס"י נ"ז דגם טריפה הוא עפ"י הרוב מת אבל המיעוט חי א"כ מ"ש טרפה מגוסס וג"כ עפ"י הרוב אינו חי מיהו זה יש ליישב עפימ"ש התוס' שם בד"ה ההורג אפי' למ"ד טריפה חיה מ"מ מתנונה והולך מכח אותו טריפות א"כ יש לומר גם למהרש"ל דמתנוונה והולך אמנם הא דדרשו רבנן כל עד דאיכא כולו צריך טעם במאי פליגו כיון דבאמת לפעמים כל הפי' הוא כל כולו ולפעמים הפי' כל דהוא כדמצינו כמה פעמים בש"ס ובאיזה סברא פליגו ונראה ליישב עפ"י מה שאמרתי ליישב קו' התוס' ביומא ר"פ יוה"כ הקשה ר"י דרש מכל חלב לרבות ח"ש ואמרי' שם והטעם משום דחזי לאצטרופי ולמה לי תרתי עיי"ש ונראה לענ"ד כיון דכל משמע תרי לישנא כולו ומשמע גם כל דהוא א"כ קשה על הקרא גופא למה נקט הקרא לישנא דמשתמע לתרי אפי ונראה ליישב כעין שכתבו התוס' בנדה ס"א בהא דאמרי' לענין בילה דבעי' שיהא ראוי לבילה אע"ג שאינה מעכבת מדכתיב קרא ובלול בשמן אמרי' דלכה"פ בעי' שיהא ראוי הכא נמי כיון דכתיב כל דמשמע מקצת ומשמע כל אמרי' דלכה"פ בעי' שיהא ראוי לצרף לשיעור כולה ולכך אמרי' חזי לאצטרופי וכן נראה לי הכא דכתיב ג"כ בלשון כל אמרי' דבעי' תרתי דאפי' אם יש בו כל דהו חיות כמו בגוסס ע"י שמים מ"מ כיון דמיעוט גוססין חיים וחזי לאצטרופי ולכך חייב בגוסס אבל בטריפה דיש בו ג"כ רק מקצת ולא חזו לאצטרופי דעכ"פ מתנונה והולך לכך פטור בטריפה וכ"ז בגוסס בידי שמים אבל בעשאו אדם גוסס נהי דהי' פטור כמו שכתבו התוס' דעד השתא חיי הוא ויש בו מקצת חיות ולא נטל ממנה עדיין כל נפשה מ"מ אם לבסוף ימות ראוי שהראשון חייב שנטל ממנה כל נפשה כן נראה מדברי התוס' שם בד"ה בגוסס בידי אדם דלא כנראה מס' מנחת חינוך דגם אם מיית לבסוף פטור אלא כיון דע"י מעשיו מת לבסוף חייב והיינו אם לא בא האחרון והמיתו לגמרי והיה מתברר הדבר אבל אם בא אחד והמיתו אי אפשר לחייב שום אחד הראשון שמא לא מיית והשני משום שמא מיית והי' מתנונה והולך כמו טריפה ולא נטל ממנו אלא מקצת נפש דלא חזי לאצטרופי ועכ"פ מטעם זה נראה לי דגם בעובר כיון דאין בו אלא מקצת נפש נהי דאם ימלאו לו חדשיו הי' יכול לחיות זה פנים חדשות בא לכאן אבל השתא אין בו חיות דחזי לאצטרופי ולכך פטור אבל אסור כנלע"ד ועי' בנוב"י הנ"ל שפלפל גם בזה אי עובר מקרי נפש עיי"ש:

והנה בהורג את הטריפה דפטור ממיתה אם חייב דמי' ליורשיו הובא בס' מנחת חינוך פלפול דברי קצוה"ח סי' ת"י וברמב"ם פ"י מה' נזקי ממון דמהרמב"ם נראה דפטור והג"א סובר דחייב וכ' המנחת חינוך דאפי' לרמב"ם דמ"מ מלקות מיהו חייב דלא גרע מחבלה שאין בו שוה פרוטה ועיי"ש ובסברא זו יישבתי זה כמה שנים את קו' הרב המאוה"ג מו"ה יעקב שלום מטאפאלטשאן זצ"ל שהקשה לי על הא דאמרי' במכות ט"ו לענין אונס לא שייך ביטלו ולא ביטלו והקשה הא משכחת לה בעושה טריפה דקטלה דפטור ממיתה וביטל מהעשה דלו תהי' לאשה וחייב על הלאו דלא יוכל לשלחה ואמרתי ליישב עפ"י הנ"ל דנהי דבטריפה פטור ממיתה מ"מ חייב ממון ולענין חבלה קיי"ל ממונא משלם מלקי לא לקי אפי' לרמב"ם כבר כ' המנחת חינוך דחייב מלקות דלא גרע משאר חבלה וא"כ כיון דעל הקטלה הוא חייב מלקות שוב א"א לחייבו משום אחרת דעבר על לא יוכל לשלחה דלמ"ד ביטלו ולא ביטלו עיקר גמר הלאו של לא יוכל לשלחה הוא בשעת הביטול של העשה ועי' בפירש"י מכות דף ט"ו ע"ב א"כ א"א לחייב על מעשה אחת ב' מלקיות. ולכאורה אמרתי ליישב עוד בדרך אחר דכבר האריכו התוס' ר"פ אלו טריפות ובתוס' זבחים קי"ו ובשאר דוכתי בדעת ר"ת דאדם דאית לי' מזלא ליכא למילף מטריפות דבהמה והפלתי סי' ל"א סק"ה האריך ליישב דבריו וגם מרן הגאון זצ"ל בחתם סופר סי' נ"ב דרך בדרך זה ותמהני עליהם שלא הביאו דברי הרמב"ם בפ"ב מה' רוצח דין ח' שכתב בהדיא דהורג טריפה פטור היינו שידעי' בי' שהוא טריפה באמרו הרופאים שאותו המכה אין לה רפואה וימות בה יעיי"ש מבואר בהדי' דבאדם עכ"ח יש בו טריפות בענין אחר מבהמה והיינו כדברי הגאונים הנ"ל ומטעם זה מיושב מה שהקשה במנחת חינוך למה הוצרך הרמב"ם לענין פטור הרוצח דווקא בשיאמדו הרופאים הרי אפי' מספיקא ראוי לפטור ולי נראה דכל כמה דאיכא ספיקא מוקמי' אחזקת חי וחזקת פטור דהאי רוצח עי' ביו"ד סי' נ' וספק טריפות מוקמי' אחזקה אפילו למ"ד דלא מוקמא אחזקה משום דאיכא רעותא היינו מדרבנן עיי' בפר"ח סי' כ"ט בי"ד ופרמ"ג בפתיחה לה' טריפות עכ"פ מבואר מדברי הרמב"ם הנ"ל דאין לנו קבלה בטריפות אדם ועיי' בטור י"ד סימן קפ"ז דאמירת הרופאים חשבי' לי' רק כספק ומרן זצ"ל בח"ס סי' קנ"ח האריך בזה וא"כ דהוי רק ספק ומצד ספק נפשות להקל פטור הרוצח וממילא אי איכא גם חיוב ממון ע"י הריגה זו גם ממון א"א לגבות ממנו וכן אין לחייב מלקות אם הרג האשה שעליו העשה להחזירה משום ביטלו ולא ביטלו הא קיי"ל לחייבי מיתות שוגגין פטורין ממלקות ולכך מיושב קו' הנ"ל:

ונהי דבסוף יבמות נראה דיש להם קבלה על מקצת טריפות דאינם חיים דהרי אמרו שם דאם נפל במים שאל"ס והעלה ממנו רגל מהארכוכה ולמעלה אמרי' שם ביבמות קכ"א דמתירין האשה על זאת ואין זה מוכרח אפי' הוי רק ספק מ"מ אזלא לי' חזקה כמ"ש הש"ך בי"ד סי' ק"י והאריך בנוב"י במה"ק בתק"ע סי' מ"ג ושוב סמכי' על רוב דמים שאין להם סוף. ולפמ"ש למעלה דאין לנו קבלה על ענייני טריפות שבאדם ורק לפי אומדן הרופאים אזלינן ואומדן הרופאים הוי רק עפ"י הרוב ואינה לחלטיות בלי שום מיעוט ומבואר ג"כ בסנהדרין פ"ח ע"ב דאזלינן בתר אומדן הרופאים אם כן מוכח דאזלינן בתר רוב להרוג אדם אע"ג דהרוב לא אתחזק קודם הריגה מזה קשיא לכאורה על השב שמעתתא בשמעתא ד' פ"ח שכ' דאם הרוב הוא בשעת מיתה ואילך לא אזלי' בתרי' להרוג אדם ע"ז וקשיא לי מאומדנא וצ"ע ואפשר דבזה גופא פליגו ר' נחמי' ורכנן בסנהדרין דף ע"ח ע"ב עיי"ש. ואע"ג שכתבתי דהטרפות באדם הוא רק ספק ואפילו אי נימא דטריפות באדם יש לן הלמ"ס ע"ז מ"מ מבואר בנוב"י מה"ת חחו"מ סי' נ"ט דאין להרוג את הטריפה כדי להחיות אדם ברי אע"ג דלא שייך טעם דאמרי' בסנהדרין ע"ד מאי חזית דדמא דידך סומק טפי ומטעם זה השיג ג"כ הנוב"י שם על הגאון מוה' ישעי' פיק זצ"ל ור"ל דעובר דלא ידעי' שכלו חדשיו מותר להרוג כדי להחיות אמו וכן אם הרגו אדם אין לחייב עליו ולי נראה דבעובר ליכא למימר חזקת קטנות כמו שכתב הש"ש והוכיח בש"ג פ"י דחזקת קטנות הוי חזקה מעלייתא גם יש לגברא חזקת פטור והיינו אם באנו לדון החייב וההרגו אבל לענין להציל חייו או חיי חבירו על ידו עיי' בכ"מ פ"ה מה' יסוה"ת דין ה' דעכ"ח לר"ל דפסק שם הרמב"ם כוותי' דאפי' יחדו אין מוסרין נפש אחת מישראל אע"ג דאם לא ימסרנו יהרגו כולם ולא שייך מאי חזית ותי' שם דקבלה הוא דעל רציחה יהרג ואל יעבור אפי' היכא דלא שייך מאי חזית:

והנה בטריפה שהרג אמרי' בסנהדרין דפטור דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה ואם הרג בפני ב"ד אמרי' שם דחייב וכתבו התוס' דהיינו דווקא בראה ב"ד ביום דאז אמרי' דלא תהי' ראיי' גדולה משמיעה ולכאורה זה דלא כר"ע דר"פ ראוהו ב"ד דאפי' עד הרואה אין יכול להיות דיין בד"נ משום דבעינן ושפטו העדה והצילו העדה וכיון דב"ד חזו דהרג א"א שיהפכו בזכותו ובזה מיושב הרמב"ם פ"ה מעדות דלא פסק כר"ע והקשה הלח"מ עליו למה ולהנ"ל א"ש משום דפסק כרבא בפ"ב מרוצח דין ד' דאם ראוהו ב"ד טריפה שהרג חייב וכו'. אמנם הריטב"א במכות י"ב ע"ב כתב כיון דא"א בענין אחר שאני אפילו לר"ע דהא מ"ע מה"ת לבער הרע וא"כ לפי"ז עמדה שם קו' הלח"מ על הרמב"ם למה לא פסק כר"ע ונלע"ד ליישב דהנה ר"ע ור"ט אמרו בספ"ק דמכות אלו היינו בסנהדרין לא הי' נהרוג אדם מעולם דאמרי' דלמא במקום טרפה הרג דחיישו למיעוטא וא"כ לכאורה קשה דאפי' הרג בפני ב"ד איכא לדרוש בזכותו דלמא טריפה הרג וא"כ שייך עדה שופטת ועדה מצלת אלא דזה אינו דהרי כתבו התוס' י"א ע"ב דלר"ע ור"ט דס"ל דחיישי' למיעוטא מה"ת א"א להרוג אדם אא"כ הי' קרום של מוח מגולה עיי"ש וא"כ ממ"נ אם הי' קרום של מוח מגולה א"כ א"א לדרוש בזכותו ואם לא הי' כן א"כ באמת אין הורגין אותו וכ"ז ר"ע לשיטתו אבל לדידן דקיי"ל אין חוששין למיעוטא וחייב מיתה אפי' באין קרום של מוח מגולה וא"כ אפי' ראו ב"ד שהרג שפיר משכחת לה עדה שופטת ועדה מצלת דלמא חיישי' למיעוטא ובמקום נקב הרגו ולא שייך כלל טעמא דר"ע ולכך לא פסק הרמב"ם כר"ע וא"ש:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה