אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה לג

מצוה לב

להרמב"ם. ולהרמב"ן היא ל"א. המצוה הזאת היא לכ"ע. להרמב"ן היא מ"ע ט"ו ולהרמב"ם מ"ע י"ד

לכבד אב ואם. והמל"מ בפרשת דרכים דרך מצותיך דקדק מלשון הרמב"ן בשרשיו דיש למנות מצוה זו לב' מ"ע עיי"ש ולענ"ד זה אינו דעיקר כוונת המצוה היא לכבד את הוריו ומולידיו ושניהם ענין אחד והיכא דשניהם ענין אחד מודה הרמב"ן אם אינם נחלקים בזמן אינם נחשבים לתרתי וה"נ שניהם ענין אחד לכבד מולידיו והמעיי"ח דייק מסנהדרין נ"ו דמנה עשר מצות לב"נ ומנה כיבוד אב ואם לחדא מוכח דלא כמ"ל ולי מהתם אין ראי' דלב"נ כללא קחשיב דהרי ע"ז מונה הרמב"ם לד' ל"ת והרמב"ן לב' ולגוי נכלל הכל במצוה אחת וכ"כ החינוך במצוה תט"ז דלב"נ כללא קחשיב. והנה דעת הרמב"ם דאפי' אביו רשע מצוה לכבדו והטור בסי' ר"מ השיג עליו מב"מ ר"פ איזהו נשך דפריך על הא דתניא דחייבין להחזיר מפני כבוד אביהם והני בכבוד אביהם מי מחייבי אקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור ולי לכאורה עוד קשה על הש"ע בי"ד סימן ר"מ סעי' י"ח הביא המחבר סתם דעת הרמב"ם ושם בסעי' כ"ג הביא תשו' הרא"ש אח גדול שביזה לאחיו שהוא ת"ח קטן ממנו בשנים ונידה אותו דהקטן עשה כדין כיון דהגדול אינו עושה מעשה עמך וקשה הא אחיו הגדול ילפי' מאת בודאי דינו כאב דילפינן מחד קרא וכיון דבאב פסק כהרמב"ם דאפי' באינו עושה מעשה עמך חייבין בכבודו וא"כ איך פסק כהרא"ש לענין אחיו דבאינו עושה מעשה עמך אינו חייב בכבודו וצ"ע. ואפשר ליישב עפ"י מה שכתבו התוס' בב"מ דף מ"ח בתוס' ד"ה בעושה וגו' דהא דחשבי' למי שעבר על מי שפרע אינו עושה מעשה עמך ורשאי לקללו במי שפרע היינו כיון שהוא לאותו דבר עצמו שפיר חשבי' לי' לענין אותו דבר כאינו עושה מעשה עמך ולפי"ז נראה לי דגם הכא נהי דגם הרמב"ם סובר דחייב בכבודו אם אינו באותו דבר עצמו דאם הוא מומר לדבר אחד ואינו מומר לדבר אחר עדיין חייב בכבודו כיון שלכל דיני תורה הוא כישראל וכאביו אבל בסעי' כ"ג דמיירי באותו דבר עצמו שהוא חירפו וגדפו והוא ת"ח ולאותו דבר לא חשיב כישראל מקרי אינו עושה מעשה עמך ולכך שפיר פסק דרשאי הקטן לנדותו וא"כ לפי"ז מיושב ג"כ קו' הטור מפ' א"נ שהתם מיירי שהאב אינו עושה מעשה עמך לענין רבית אפ"ה תניא התם דבניו חייבין להחזיר הרבית בשביל כבוד אביהם ולכך פריך שפיר והני בכבוד אביהם באותו דבר עצמו שנקרא אינו עושה מעשה עמך מי מחייבי דבזה גם הרמב"ם מודה דאין חייבין בכבודו. ועוד נראה ליישב קו' הטור דהנה סברת הרמב"ם נ"ל אפי' לדעת הטור דאינו חייב במצות כיבוד מ"מ מודה הוא דאסור לצערו דהנה קיי"ל ביבמות כ"ב ע"ב ושם ברי"ף ובסנהדרין דף פ"ה דאין הבן נעשה שליח ב"ד להלקות את אביו או לנדותו וכ"כ המהרי"ק בשורש קס"ו דלצערו גרע ולכאורה נראה דזה עצמו אם אינו מכבד אבותיו זה עצמו צער הוא להם שאין הבנים מכבדים אותם כמאמר שלמה המלך ע"ה ובן כסיל תוגת אמו וזה שייך בחייהם אבל לאחר מיתה לא שייך זה דניהו דילפי' דחייב אדם לכבד אבותיו בין מחיים ובין לאחר מיתה מ"מ יש חילוק בחיים אם אינו מכבדו הוי נמי צער אבל לאחר מיתה אם אינו מכבדו אין להם צער וא"כ א"ש הרמב"ם דפסק אפי' אינו עושה מעשה עמך חייב לכבד אבותיו היינו כעין דאמרי' בגמרא דאסור לצערו ואם אינו מכבדו חשיב צער וכ"ז מחיים אבל בב"מ דמיירי דיתומים יהי' חייבים להחזיר בשביל כבוד אביהם פריך שפיר והני יתומים בשביל אביהם מי מחייבים דהרי לאחר מיתה ליכא צער ובשביל כבוד הא דרשי' בעושה מעשה עמך וא"ש. ובאמת לפעמים יש לומר דלאחר מיתה עדיף דבסתם בשעת מיתה אדם מתוודה וחוזר בתשובה והמיתה עצמה מכפרת וא"כ לאחר מיתה אפשר לכ"ע חייב בכבודו מיהו התם גבי רבית כיון דהרבית בעין ועפ"י הדין הי' חייב להחזיר ועכ"ח דלא שב אע"ג דמת ולכך שפיר איכ"ל כתי' דלעיל. ונראה לי להביא ראי' לתי' הנ"ל דקשיא לי על הרמב"ם מברכות דף יו"ד דמנה ג' דברים שעשה חזקי' והודו לו ואחד מהם שגרר עצמות אביו ולהרמב"ם קשה אעפ"י שהי' רשע הי' מחויב בכבודו ועכ"ח דדווקא מחיים קאמר הא לאחר מיתה אינו חייב על כבוד אביו רשע ולכך שפיר הודו לו אע"ג דאמרי' בעלמא דאין הבן נעשה שליח לנדותו אע"ג דהוי כפרה עי"ז:

והנה הב"י בסי' ר"מ תי' על קו' הטור דבפ' א"נ עיקר הקו' משום דקיי"ל דכיבוד משל אב ולכך אין הבנים חייבין בכבודו משלהם ותירוצו קשה להבין דהרי בגמרא פריך והני בכבוד אביהם מי מחייבי משום דבעי' עושה מעשה עמך ונראה לי כוונתו דנהי דקיי"ל דכיבוד משל אב מ"מ אם אין לאב ויש לבן קיי"ל ביו"ד סי' ר"מ סעי' ה' והוא מדברי התוס' בקידושין ל"ב דכופין את הבן לזון את האב מיהו משמע התם דהיינו בתורת צדקה וצריך ביאור א"כ ל"ל טעם דכבוד ועכ"ח דמשום צדקה לא הי' הוא מחויב זה בעצמו וגם אחרים מבני ישראל הי' צריכין לסייע לזה אבל אי משום מצות כבוד אב ואם מקבצים מאחרים יהיה גנאי לו ולכך משום מצות כאו"א כופין אותו דווקא לזון והנה בב"מ שם כיון דמת האב הרי אין לו שום דבר ובכה"ג הרי הבן מחויב לכבדו משלו וא"כ ל"ק מצד הטעם שכתב הב"י דכיבוד דווקא משל אב דהיינו ביש לו והרי התם אין לו אמנם כיון דהא דחייב הבן לזון באין לאב משמע דהוי משום תורת צדקה כדלעיל והרי קיי"ל ביו"ד סימן רנ"א סעי' א' דעובר עבירות לתיאבון אינם חייבין ליתן לו צדקה וא"כ אפילו לפי דעת הרמב"ם הנ"ל אפי' באביו רשע חייב לכבדו אבל משלו אין צריך ליתן לו דהרי אז עיקר חיוב נתינתו משום צדקה וברשע אינו מחויב בצדקה וא"כ א"ש תי' הב"י דקו' הש"ס שם כך והני בכבוד אביהם מי מחייבי כיון דהוא משלהם ומשלהם חייבין דווקא בגברא דחייבין ליתן לו צדקה אבל אם הי' רשע אינם חייבין דבעי' עושה מעשה עמך. ובגוף הדין דקיי"ל דכיבוד משל אב קשה על דברי הרמב"ם שהביא דמצות כיבוד אפי' בזרק האב ארנקי לים שלא יכלימו ולא כ' דדווקא כשהוא משל אב והקשו עליו וכ' בתשובת מהר"מ לובלין דעתו דהרמב"ם ספוקי מספקא אי הכיבוד משל אב או משל בן ומרן זצ"ל כ' בתשו' חת"ס סי' רכ"ט דמידת חסידות הוא גם משל בן ובתשו' מהרי"ק שורש קס"ו כ' לחלק בין לצערו ובין לכבדו.

והנה אם מחויב גם בכבוד אבי אביו יש פלוגתא בש"ע לדעת מהרי"ק אין חייב והרמ"א פסק שם דחייב גם בכבוד אבי אביו אלא דחיוב כבוד אביו יותר גדול ומקשין עליו ממכות י"ב דאמרי' דנעשה גואל הדם לאבי אביו ובס' חוט המשולש כ' כיון דחיוב כבוד אבי אביו הוא מצד אביו וא"כ כשמת אביו אינו מחויב בכבוד אבי אביו וזה תימא דהרי עיקר הראי' הוא מקרא דויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק אמרי' דמחויב בכבוד אביו יותר דמזה הוכיח הרמ"א דחייב גם בכבוד אבי אביו ולדבריו אינו מחויב כלל בכבודו לאחר מיתת אביו שוב ראיתי שהרב המחבר בחוט המשולש הרגיש בזה וכ' ליישב דכוונת המדרש להוכיח דחיוב כבוד אבי אביו הוא רק משום כבוד אביו וממילא לאחר מיתה אינו מחויב כלל ולי הדבר קשה דא"כ הו"ל להש"ס לילף מאת אביך לרבות אבי אביו או מואת לרבות הזקנים ומנ"ל למדרש מיני' לרבות אחיו או אשת אביו ועכ"ח חיוב כבוד א"א הוא מצד הסברא שגם אבותיו הזקנים הם במקצת כאבותיו וכמו ח"ש ולכך ל"צ קרא ע"ז וממילא נשמע ג"כ דחייב יותר בכבוד אביו שגם לאחר מיתת אביו הוא חייב להמדרש הנ"ל גם בכבוד אבותיו הזקנים ובחי' ב"ב קל"א כתבתי דבזה פליגו שם המהרש"ל ומהרש"א דשם קאמר הש"ס דאם כתב כל נכסיו לאשתו ולאחר ופי' הרשב"ם דהיינו בן בנו וכ' המהרש"ל דהיינו למסקנא דגם האשה אצל האחין דלא שייך חייבין בכבודה נעשו רק אפטרופוס ולכך בבן בנו ג"כ נעשה אפטרופוס והמהרש"א כ' דגם להו"א איכ"ל דבן בנו עדיף ועכ"ח היינו דמהרש"א ס"ל כרמ"א דחייב גם בכבוד אבי אביו לכבוד זקנתו במקצת ומהרש"ל סובר כמהרי"ק.

והנה אחיו הגדול ג"כ ילפי' מאת אביך ואת אמך לרבות אחיך הגדול וכ' הרמב"ן במנין המצות בעיקר השני דנראה לו הא דחייב בכבוד אחיו הגדול הוא כ"ז שאביו קיים דהא מאת ילפי' ואת אמך לרבות אשת אביך והוא דווקא כ"ז שאביו קיים כדאיתא בכתובות ק"ג אבל מדברי הרמב"ם שם נראה דחייב אפי' לאחר מיתה וכ"כ במנחת חינוך וכן הביא בפ"ת סי' ר"מ ולי קשה לדעת הרמב"ן מב"ב קל"א ע"ב דאמרי' דאם כתב נכסיו לבנו הגדול לא עשאו אלא אפטרופוס ולענין אם כתב נכסיו לאשתו באין לו בנים אלא בני הבעל קמבעי' לי' וכ' שם הרשב"ם וביאר במהרש"ל שם הואיל והוא לאחר מיתה, ולאחר מיתה שוב אינו בכבודו אלא מדרבנן וא"כ ע"כ בבנו הגדול דפשיטא לי' דנעשה אפטרופוס משום דחייבין בכבודו ועכ"ח אפי' לאחר מיתה חייבין בכבודו וקשיא על הרמב"ן ושם בחי' יישבתי את דבריו דלא ס"ל כפי' הרשב"ם ועכ"פ לפי פי' הרשב"ם ומהרש"ל שם נראה מבואר כהרמב"ם דחייב בכבוד אחיו הגדול אפי' לאחר מיתת אביו ומה שהקשה הרמב"ם על בה"ג דהו"ל לממני בפ"ע ותי' הרמב"ן דהוא משום כבור אבותיו והוא בכלל כיבוד אבות ומהרש"ל שם נרמז לקיים דברי הרמב"ם דוודאי אם הוא באופן שאב מצטער מזה שאין מכבדין אשתו אחרת או האם מצטערת שאין מכבדין בעלה האחר וכן באח הגדול הוא מצטער מזה פשיטא דאין רשאי לצער אותם ולא צריך ריבוי ע"ז דמ"ש מאכילה ושתי' ושאר עניינים שאין רשאי לצערם אדרבא הוא מחויב לעשות להם נחת רוח ועכ"ח דקרא בא לרבות מגז"ה אפי' שלא בפניהם צריך לכבד אשתו דאשתו כגופו והבן כנתח מאביו כנאמר תחת אבותיך יהי' בניך וגזה"כ דצריך לכבדו אלא באשה אם מת בעלה נתפרדה הקורבא כמו דקיי"ל לענין עדות וכמ"ש הריב"ם בתוס' ב"ב דף קי"ד ד"ה מה וכו' משא"כ באח הגדול כנלע"ד להסביר הרמב"ם וזה דעת הרשב"ם שם לפי' המהרש"ל ולרמב"ן צ"ע לפרש וכתבתי בחי':

והנה באחותו הגדולה אם לכבדה אינו מבואר בש"ס ובפ"ת סי' ר"מ סקי"ט הביא בשם תשובת שבו"י דאין צריך לכבדה אלא מצד דרך ארץ כנגד כל אדם שהוא גדול ממנו וכן נראה לי מלשון הרשב"ם בב"ב קל"א ע"ב ד"ה בת אצל בנים שכ' הרשב"ם הטעם משום דאצל נכסים מועטים הם קודמות ולמה הוצרך לטעם זה לימא הטעם כמו בבן הגדול משום דמחוייבין לכבדו והה"ד דקטן דלא חילקו כמו בבן ועכ"ח דס"ל דאין חייבין בכבודה וכ"ש לגירסת הרי"ף דלא גרס כלל בת בין הבנים משום דבת בין הבנים פשיטא לי' דלא עשאה אפטרופא עיי"ש ועכ"ח משום דאין מחויב לכבדה:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה