מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה כט
להרמב"ם והיא ל"ת י"ז להרמב"ם והרמב"ן אינו מונה זה לל"ת בפ"ע דהכל בכלל לא יהי'
ל"ת לאסור לעבוד ע"ז כדרך עבודתה אפי' עבודה בזוי' כפוער עצמו לפעור וזורק אבן למרקולס או מסלק לפניה אבנים והוכפל הלאו הזה בתורה וילפי' מיני' דהמגפף והמנשק לע"ז עובר בלאו כמו שפירש"י בסנהדרין דף ס' ע"ב ד"ה המגפף והסמ"ג לאוין י"ח הביא ג"כ הלאו הזה דמגפף ומונה לאו זה בפ"ע כדאיתא בסנהדרין ס"ג ולכאורה קשה על הרמב"ם למה לא מנה אותו במנין המצות שהרי ע"כ גם הרמב"ם סובר בזה כסמ"ג שהרי בפ"ג מע"ז פסק דעל מנשק ומחבק אינו לוקה משום דהוי לי' לאו שאינו מפורש דהייינו לאו שבכללות וקשה תיפוק לי' לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד שהרי הרמב"ם ע"כ סובר דלאו הנאמר סתם וכולל הכל גם עניינים שחייבין עליו מיתה נקרא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כמבואר בלשונו פ"ט מגניבה דס"ל דלא ימכרו ממכרת עבד נקרא ניתן לאזהרת מיתת ב"ד וע"כ ס"ל דמלאו לא תעבדו הנאמר בכי תשא ילפי' מגפף ומנשק ושם לא איצטריך הלאו לאזהרת מיתה וא"כ קשה למה לא מנה אותו ונראה שהרי כבר ביאר הר"ן בחי' סנהדרין ס"ג דלמה קרא ללאו הזה לאו שבכללות משום דפשטות הקרא הכוונה עבודה ממש אלא מכח יתורא דקרא אם אינו ענין לעבודה תנוהו ענין למגפף לכך הוי לי' כאינו מפורש וכמו לאו שבכללות והרמב"ם לטעמי' דדבר שאינו מפורש אינו מונה במנין המצות וה"נ לאו שבכללות אינו מונה רק חדא ממנו שהוא המפורש משא"כ השני שאינו מפורש לגמרי ולכך גם כאן אינו מונה ללאו דלא תעבדם הנאמר בכי תשא וא"ש. ועיי' בלח"מ בפ"ט ממאכלות אסורות שכ' כיוצא בזה בהא דלא מנה הרמב"ם הלאו הג' של לא תבשל גדי לאיסור דהואיל ובא באם אינו ענין אינו לוקה וגם לא נמנה במנין המצות עיי"ש:
ובס' מנחת חינוך מצוה כ"ח כ' דניהו דקיי"ל בעובד ע"ז אפי' מכוון לבזוי' חייב מיתה מ"מ מומר לכהת"כ לא הוי דווקא במודה לע"ז ואני מסתפק בזה דלכאורה לפי דבריו אפשר לומר דגם התקרובת אינו אסור מה"ת בכה"ג וכעין שמבואר בי"ד סו"ס ד' לדעת הרמב"ם בזובח לגדי להר ושר שלה ואינו מכוון אלא לרפואה או לדברי הבאי אינו אסור אלא מדרבנן בהנאה וא"כ לא שייך לתרוצי על הא דפליגי ר"י ור"ל כמחשבין מעבודה לעבודה דהקשה התוס' ת"ל דהוי מומר וע"כ גם לפי תירוצם צ"ל כיון דהתורה אע"ג דמכוון לבזוי' עשה הכתוב כאילו עובדה ואין דברים שבלב דברים כיון שמתוך מעשים נראה בהיפך אפי' אומר כן בפירוש לא אתי דיבור ומבטל מעשה א"כ נראה דגם בכה"ג חשוב מומר לכה"ת כמו דמחלל שבת בפרהסיא אע"ג דמאמין בה' ובתורתו ובמדרש אמרו דמקושש לש"ש נתכוון אפ"ה ילפי' מדאסמיך מעשה דמקושש לקרבן ע"ז דכתיב שם בפ' שלח לך כי תשגו וכו' דמחלל שבת הוי כעובד ע"ז דכתיב בי' שם מכל מצות ה' דמיני' יליף שם דעובד ע"ז הוי ככופר בכל התורה כולה וכשם שבשבת אין חילוק אפי' מאמין ועושה לש"ש כך בע"ז אין חילוק כנלע"ד. וכן איתא בתבואת שור דעע"ז ומחלל שבת בפרהסיא אפי' מומר לתיאבון הוי מומר לכהת"כ ולתיאבון היינו דאינו מאמין בע"ז: