אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה כח

מצוה כז

להרמב"ם. והוא ל"ת ט"ז להרמב"ם. והרמב"ן אינו מונה זה לל"ת בפ"ע

שלא להשחוות לע"ז וע"ז הוא כל שיעבוד זולתו האל ב"ה שנא' לא תשתחוה ומדברי הרמב"ם פ"ג מע"ז ה"ג נראה דמלאו הזה ילפי' ג"כ אזהרה על העושה אחת מד' העבודות לע"ז אפילו שלא כדרכה דנהי דאמרו בגמרא סנהדרין ס' ע"ב דהשתחווי' לעצמו יצאה ללאו מ"מ איכא ק"ו אם בהשתחווי' שהוא רק כבוד גם לשמי' ואינו עבודה אזהיר ק"ו בעבודת פנים ואע"ג דאין מזהירין מן הדין מ"מ הא איתא ברמב"ם במנין המצות שורש י"ד והובא ברמב"ן בשורש ב' דהיכא דעונש מפורש נוכל למילף אזהרה גם מק"ו מיהו לפמ"ש המעיי"ח בפ' משפטים מצוה מ"ם ובמרגניתא טבא שורש הב' דף מ"ג דהיכא דאין העונש מפורש בקרא אלא דילפי' מדרשה שוב לא נוכל למילף אזהרה מק"ו וא"כ בנדון דידן אני מסתפק אי הוי דרשה דזובח יחרם דדרשי' לד' עבודות אי מקרי מפורש בקרא וא"כ דלא הוי כמפורש בקרא צ"ל עכ"ח דלאו דארבע עבודות ילפי' מלא יזבח עוד לשעירים וכמ"ש הר"ן בחי' סנהדרין שם. ולפי"ז יש ליישב הרמב"ם שלא הביא ולא מנה הלאו דלא יזבחו זבחיהם לשעירים על הדרש דדרש בסנהדרין דף ס"א משמי' דר"א דקרא בא ללמד בזובח למרקולס ולהנ"ל א"ש דס"ל כפי' הר"ן שם דדוקא למ"ד דהשתחווי' על הכלל כולו יצאה אייתר לן לאו דלא יזבחו זבחיהם ודרשי' כר"א זובח למרקולס אבל לדידן דקיי"ל דהשתחווי' ללמד על עצמו יצאה וא"כ לית לן אזהרה על ד' עבודות ומק"ו אין מזהירין היכא דאינו מפורש כדלעיל א"כ איצטרך לא יזבחו לאזהרה ואפי' נימא דילפי' מסיפא דקרא מייתורא דאשר הם זונים אחריהם לרבות אפי' מרקולס מ"מ כיון דרק מייתורא אתיא אינו נמנה במנין המצות כמ"ש הרמב"ם הכלל בשרשיו:

אמנם עדיין קשה מהא דאמרי' בסנהדרין דף ס"ג דשלש השתחוויות נאמרו אחד כדרכה ושלא כדרכה והשני שלא כדרכה שמשתחווה למבוזים דהיינו לפעור או למרקולס א"כ עדיין קשה לענין השתחוי' הו"ל למנות השתחוי' לב' לאוין ולכך נלע"ד לפי הנראה ומבואר במנין המצות לרמב"ם ל"ת ה' ול"ת וי"ו נראה דאופן הראשון שכתבתי דאזהרה לד' עבודות ילפי' מלא תשתחוה וק"ו כדלעיל וכל העבודות שהן לשמים בין ד' עבודות בין השתחוי' הכל נכלל לל"ת אחת מק"ו ועוד נראה שם יותר מדברי הרמב"ם דאפי' בעושה אחת מאלו ד' העבודות מהשתחואה ג"כ ילפי' מלא תשתחווה להם והטעם נ"ל כיון דכתיב בעשרת הדברות לא תעשה פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ וגו' ואשר במים בכלל זה גם תמונת מרקולס ופעור וע"ז מסיים הקרא לא תשתחוה להם א"כ מוכח מהאי קרא דגם בעובד לבזויין בזביחה או בהשתחואה חייב ולאו דלא יזבחו לשעירים הוא רק כפל הלאו כמ"ש שם הרמב"ם ולהכי אינו נמנה ללאו בפ"ע אלא דקשה ע"ז מסנהדרין הנ"ל דג' השתחואות כתיב ולהרמב"ם גם שלא כדרכה בבזיון נדע מלא תשתחוה דעשרת הדברות ונ"ל ליישב עפ"י לשון החינוך במצוה זו שכ' דהי' אפשר לפרש לא תשתחוה ולא תעבדם דעשרת הדברות היינו וי"ו החיבור תרוויי' בהדי הדדי השתחואה לצורך עבודה אלא מכח שהוכפל לאו בפ"ע דהשתחואה ידעי' דהשתחואה בפ"ע ולאו דלא תעבדם בפ"ע כ"נ מדברי החינוך וא"כ אפשר ליישב קו' הנ"ל דכך כוונת הגמרא בסנהדרין ס"ג דאם הי' נכתב רק לאו אחר להשתחואה דהיינו לאו דכי תשא לא תשתחווה לאל אחר הו"א דווקא לאינם בזוים וע"ז לא הוצרך הש"ס לומר הטעם דלא סגי בלאו די' הדברות דהא איכא למיטעי כמ"ש החינוך אלא השתא דכתוב לאו דכי תשא ומזה מוכח דהשתחואה איסור בפ"ע וא"כ גם בעשרת הדברות עכ"ח לא תשתחוה בפ"ע ולא תעבדם בפ"ע וא"כ קשיא ל"ל לאו דעשרת הדברות לזה וע"ז משני דבעי' למבוזים דהיינו דבעשרת הדברות נכללו כל התמונות וקרא דכי תשא בא רק לגלות על הקרא דעשרת הדברות דכל אחד בפ"ע הוא א"כ לפי האמת הכל נלמד מקרא דעשרת הדברות ואינך לאוין הם רק כפילות הלאו ולברר הדברים ולכך לא נמנה השתחואה רק ללאו אחד וא"ש:

ב) והנה בכלל השתחוי' קיי"ל בין השתחואה בשטוח ידים ורגלים ובין השתחואה שלא בשיטוח ידים ורגלים בכלל האזהרה כדאי' להדיא בהוריות דף ד' וברמב"ם בה' שגגות ובס' מנחת חינוך הקשה ע"ז מנ"ל כן והביא כן בשם ט"א מגילה כ"ב הא אמרי' שם ובשבועות ט"ז דהשתחואה היינו שטוח ידים ורגלים ומנ"ל לאבור בע"ז אפילו רק בהשתחואת הגוף ולענ"ד הדבר מבואר מסברא ומדוקדק נמי לשון הגמרא בהוריות שדקדק בעל מנ"ח שאמר ואב"א השתחואה בכדרכה מאי בעי בזה ולענ"ד ענין השתחואה בפישוט ידים ורגלים הוא שמכניע כל כחותיו מכף רגליו עד ראשו למי שהשתחוה לו ולפי הנראה לא נשמע זה ממשמעות לשון השתחואה אלא השתחואה מצינו על כל שחיי' הן שחיי' מועטת והן שחיי' מכף רגל עד ראש ולכך המשתחוה להקב"ה שהוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות בוודאי צריך לשחות עם כל כחותיו מכף רגל עד ראש וזה שאמרו השתחואה אצל הקב"ה הוא בפישוט ידים ורגלים וכן משמע מלשון רש"י בשבועות ט"ז שכ' דמארצה ילפי' דבפישוט ידים ורגלים משמע דמלשון השתחואה בעצמו אין זה מוכח כדלעיל ולפי"ז בע"ז אפילו למאמינים בע"ז אין מיחסים לע"ז כל הכחות שהרי יש להם הרבה מיני ע"ז וע"כ שמיחסים לה רק איזה כחות אלוקות כמבואר בכוזרי ריש מאמר ג' א"כ לא שייך כלל בע"ז השתחואה בפישוט ידים ורגלים מצד הסברא וזה נראה בכוונת הגמרא בהוריות לעולם כדרכה היינו לפי דרך הע"ז ע"כ השתחואה אינו שייך בה אלא במקצת כנלע"ד הסברא נכונה:

ונראה עוד לבאר יותר דרש"י בהוריות שם מייתי קרא דוישתחוו אפים ארצה ובס' מנ"ח הנ"ל הקשה באמת כן על הש"ס דשבועות ט"ז למה יליף מקרא דמאוחר בפ' וישב ולא הביא הקרא דמוקדם בפ' וירא דוישתחו אפים ארצה אמנם התוס' הרא"ש בהוריות והובא בס' הורה גבר אדרבה הקשה על רש"י שם דמלשון זה אדרבה משמע דיש השתחואה בלא פישוט ידים ורגלים אלא בהרכנת הראש כמו קידה אלא שהוא יותר מקידה שמשפיל פניו עד הקרקע וא"כ מקרא דוישתחו אפים אינו מוכח כלל אלא אדרבא וא"כ רק מקרא דהבוא נבוא ילפי' דסתם השתחואה הוא פישוט ידים ורגלים ומזה משמע ממש כפי' בעל מנחת חינוך הנ"ל עיי"ש מדכתיב בחלום השתחואה סתם ויעקב פתר השתחואה ארצה מוכח דבכלל סתם השתחואה גם פישוט ידים ורגלים בכלל אבל בוודאי מצינו גם לשון השתחוי' על שחיי' מועטת כדמוכח מוישתחוו אפים גם בשאר מקומות ולכך לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן לענין מצוה אמרי' דבעי' פישוט ידים ורגלים אבל לענין ל"ת אמרי' לחומרא דאפי' בלא פישוט ידים ורגלים רק באבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עלי' אמרי' מייתורא דעלי' משמע היינו שטוחה עלי' לגמרי דעל בסמוך כמו דפירש"י דמארצה ילפי' פישוט ידים ורגלים ועלי' וארצה נראה דיש להם כוונה אחת וא"כ אדרבה מדאיצטריך עלי' באבן משכית מוכח דבעלמא בל"ת אפי' בלא פישוט ידים ורגלים אסור כנלע"ד נכון:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה