מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה כז
ל"ת ט"ו להרמב"ם. ולהרמב"ן לא נמנה כלל
מל"ת שלא לעשות פסל ושום תמונה ואפי' לא עשה בעצמה אלא ציוה לאחרים לעשות לו וכן אם עשה הוא לאחרים יבוא לקמן מצוה רט"ו לאו עליו ולכך העושה לעצמו הוא עובר בב' לאוין וכ' הרמב"ם אפי' לא עשה בעצמו לוקה והחינוך תמה למה לוקה הא הוי לאו שאין בו מעשה ותי' הלח"מ פ"ג מע"ז כיון דאחר עשה הוי כאילו הוא עשה מ"מ הקשה החינוך הא אין שלד"ע ולפי מה דס"ל לרמב"ם מצוה פ"ו דנודר בשם ע"ז לוקה וכ' הכ"מ הטעם משום חומר דע"ז לוקה אפי' בלי מעשה וא"כ הה"ד כאן. ולכאורה יש לומר דהתורה חייבה אפי' הגורם והמצווה לא הוי פחות מגורם מ"מ קשה הא בשבת קי"ט ילפי' מדכתיב בשבת לא תעשה דווקא עשיי' אסור אבל גרמא שרי וא"כ ה"נ כתיב לא תעשה והוי לן למילף דווקא עשיי' אבל גרמא שרי ואכתי קשה אמאי עובר ע"י אחרים וכן מצאתי בס' מנ"ח שעמד בזה ולענ"ד ליישב דוודאי היכא דכתוב בקרא לא תעשה משמע עשיי' דווקא אבל היכא דכתוב בלשון רבים לא תעשו כדכתיב בפ' קדושים אלה' מסכה לא תעשו לכם דגם אם אחר עושה עבורו חל האיסור דהרי כתיב לשון לא תעשו וכתיב לכם דמשמע כל אחד העושה בשביל ישראל גם המצווה עובר ובס' התורה והמצוה בפ' קדושים כ' על הפסוק ההוא דלשון העשיי' נופל בין על מעשה האדם עצמו ובין על הנעשה בפקודתו ושניהם בפסוק אחד אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן ונלע"ד להסביר הדבר יותר דהנה איתא בע"ז י"ט ע"ב לענין שכר ע"ז אימת אסור במכיש האחרון וכן לענין עשיית ע"ז נראה דעיקר האיסור בשעת הגמר אבל בתחילת העשיי' כל זמן שלא נגמר או לא גמרו אין כאן איסור ושייך בי' שליחות והנה מבואר בת"כ פ' קדושים וברמב"ם פ"ג מה' ע"ז אפילו מצוה לאחר לעשות הוא עובר ויליף לה בת"כ מקרא ואמרי' במכות דף ה' דאחד המקיף ואחד הניקף עובר והקשה הריטב"א הא קיי"ל מסייע אין בו ממש ותי' בחד תי' דכיון דאפי' בלי מעשה עובר בלאו אלא דהוי אין בו מעשה לזה מהני אפילו עשיי' כל דהו לשווי' כיש בו מעשה לחייב עליו מלקות לכ"ע ואפי' מסייע סגי וא"כ גם בנדון דהכא כיון דאם מצוה לאחר רק לגמור הע"ז אע"ג דאין שליח לד"ע מ"מ הוא עובר בלאו וממילא אם מצווה גם להתחיל גם תחילת עשיית ע"ז שאז עדיין אינו ד"ע לא שייך בי' דברי הרב ודברי התלמיד מי שומעין ונעשה שלוחו דאז עדיין אינו עבירה מ"מ אם גומר אח"כ אע"ג דעל הגמר לא נעשה שליח משום דברי הרב וכו' מ"מ כיון דעל הגמר לחודא ג"כ עובר בלאו המצוה והתחלה לא הוי פחות מעשיי' ולכך אצלו כעשה מעשה כמו בניקף:
ולפי"ז אם ציוה לגוי לעשות אפשר דאין בו מלקות דגוי לא נעשה שלוחו כלל אפי' בהתחלה דאין שליחות לגוי מיהו בנתיבות המשפט סי' שמ"ח צידד לומר דבאיסור גם לגוי יש שליחות עיי"ש. ולפמ"ש בס' מחנה אפרים בה' שלוחין סי' י"א בפועל דידו כיד בעה"ב איכ"ל דאפי' בגוי אמרי' כן והה"ד הכא וראיתי בס' מנחת חינוך שכ' דהיכא דאית לי' שותפות בגווי' איכ"ל יש שליח לד"ע מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' והביא ראי' מב"מ דף ח' ולענ"ד כיון דהטעם דאין שליח לד"ע אמרו חז"ל משום דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים ועכ"ח דאדעתי' דנפשי' קעביד וא"כ נהי דזוכה לחברו באחד שגנב בשותפות לחברו מ"מ כיון דאדעתי' דנפשי' קעביד הזכי' לחברו אין נקרא שליח לענין העבירה ואין המשלח חייב כנלע"ד: