אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה כו

מצוה כה

להרמב"ם ולהרמב"ן מצוה כ"ז. והוא ל"ת לכ"ע. להרמב"ם זה ל"ת י"ד וגם להרמב"ן כן

שלא להאמין בשום דבר כי אם בה' והוא תלוי' במחשבה עיין ברמב"ן בחומש, ודעת הרמב"ם במנין המצות שדיבור לא יהיה כולל ד' לאוין לא יהי' ולא תעשה לך פסל ולא תשתחוה ולא תעבדם אבל הרמב"ן חולק עליו ואמר דהכל נכלל בלא יהי' הן במאמין בע"ז ואומר אלי אתה או שעושה פעולה ועבודה לע"ז והקשה הרמב"ן עליו מש"ס סוף מכות שאמרו תרי"א מצות נאמרו למשה מסיני ואנכי ולא יהי' מפי הגבורה שמענו וא"כ מוכח דהוי רק חד לאו ויפה תי' במעיי"ח דאפי' נאמרו הנך ג' לאוין בעשרת הדברות מ"מ כיון שנאמרו ונשנו ע"י משה רבינו ע"ה שפיר אמרו תרי"א ע"י מרע"ה עיי"ש ולענ"ד נראה ליישב בדרך אחר דלכאורה נראה לי ראי' לדעת הרמב"ם דהנך לאוין הם לאוין בפ"ע דהרי אמרו בסנהדרין ס"ד דפוער עצמו לפעור אע"ג דמכוון לבזוי' אפי"ה חייב ופסקו הרמב"ם בה' ע"ז עכ"ח כמ"ש הריב"ש והובא בכ"מ כיון דהוא ע"ז שאחרים עובדין אותה בכך גם המכוון לבזוי' ואינו מאמין בה עובר עיי"ש בלשון הכ"מ וכיון דהמעשה אפי' אינו מאמין בה אסור א"כ הלאוין של לא תשתחוה ולא תעבדם ולא תעשה פסל אפי' באינו מאמין בהם וא"כ א"א שבאו לפרש הלאו דלא יהי' דקאי דווקא על המאמין בה וכעין זה מצאתי בס' מנ"ח במצוה זו אמנם גוף הדין דמכוון לבזוי' חייב קשה מנ"ל זה וכבר האריכו הריב"ש וכ"מ פ"ג מה' ע"ז, ובפ"ה מה' יסוה"ת הביא הכ"מ ג"כ להקשות בשם הרמ"ך על הא דפסק הרמב"ם שם דאע"ג דע"ז יהרג ואל יעבור אפי"ה אם עבר ולא הניח עצמו להרוג פטור והקשה הרמ"ך מ"ש ממכוון לבזוי' וכ"מ רצה לומר דבאמת במכוון לבזוי' אינו חייב מיתה אלא חטאת ולענ"ד נראה פשוט דהנה ע"ז חייבה התורה על המעשה אפי' בלא כוונתו לעבוד מיהו מעשה אונס קיי"ל דאונס כמאן דלא עביד דמי ולכך פוער דמכוון לבזוי' דהמעשה נעשה כדרך העבודה חייב אפי' מכוון לבזוי' אבל אם אנסו לעבוד ע"ז א"כ המעשה נעשה באונס וכמאן דלא עביד דמי ולכך פטור ומטעם זה ל"ק נמי מה שהקשה שם בכ"מ דהוי לן למיפטר מכוון לבזוי' מטעם הוא ולא מוטעה כמו דילפי' מההוא ולא אנוס א"כ הה"ד ולא מוטעה ולהנ"ל א"ש דבמחשבה לא איכפת לן אם הוא מוטעה אם באמת רוצה לעשות אותו מעשה בפועל אלא בטעם עשיית המעשה הוא טועה מצד טעם זה א"א לפוטרו דלענין ע"ז לא תליא בטעמו אלא במעשה שאם הי' מעשה מוטעה וסבר דהשתחווה לבה"כ והשתחוה לע"ז זה אפשר למעט מצד הוא ולא מוטעה אבל אם המעשה כרצונו אעפ"י שבטעמו הוא מוטעה זה אינו פוטרו אבל אם המעשה הוא באונס דאונס כמאן דלא עביד דמי שפיר פטור כיון דאין כאן מעשה דכמאן דלא עביד. איברא דזה גופא טעמא בעי מנ"ל דהתורה חייבה לענין ע"ז דווקא על המעשה ונראה דהמהרש"א הקשה על רש"י דף ס' ע"ב ד"ה אבל המגפף דפרש"י דתרי לא תעבדם כתיב חד לכדרכה וכו' והקשה המהרש"א דעל כדרכה ל"ל קרא ת"ל מקרא דפן תדרוש לאלקיהם וכו' איכה יעבדו וכו' ונראה ליישב דהרי בפוער עצמו לפעור חייב אפי' מכוון לבזויי' מנ"ל זה דאדרבה מקרא דפן תדרוש משמע דמאמין בה וגם מנ"ל דנענשין ע"ז בכה"ג ובשלמא לענין מיתה היכא דאתרו בי' וקיבל התראה איכ"ל דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ואינו נאמן אבל שיהי' לאו בלי התראה או חטאת עדיין אינו מוכרח לכך איצטרך ייתורא דלא תעבדם דכדרכה אפי' מכוון לבזויי' דהמעשה אסור ושוב א"צ לדחוק עונש מנ"ל דאיכ"ל כמ"ש התוס' לקמן דף ס"ג ע"א ד"ה אחת וכיון דלענין אזהרה אין חילוק הה"ד בשאר ענייני עבודה של ע"ז אין חילוק. ועכ"פ לפי הנ"ל מבואר הא דמוכח דמכווין לבזויי' ג"כ עובר זה בתר דכתוב לא תעבדם דמיותר בפ' כי תשא אבל לולא דכתוב בקרא ייתורא רק לא תעבדם דעשרת הדברות לא הוי דרשי' מיני' רק לאו דשלא כדרכה אבל מכווין לבזויי' לא הי' לאו אלא דווקא במאמין בהם ואז באמת הוי אמרי' כפי' הרמב"ן דהנך לאוין דלא תשתחווה ולא תעבדם הם רק כפירוש על לא יהי' דהן באמירה והן בפועל אסור לן לעבוד ע"ז והכל הי' נכלל בכלל לאו דלא יהיה רק בתר דכתיבי לאוי יתירי ומוכח אפי' מכוון לבזויי' עובר ועכ"ח דלאוי דלא תשתחוה ולא תעבדם הם לאוין בפ"ע ומיישב קו' הרמב"ן מה שהקשה מסוף מכות שאמרו תרי"א מצות נאמרו למשה ואנכי ולא יהי' מפי הגבורה שמענו ולהרמב"ם לא יהי' הם ד' לאוין ולהנ"ל א"ש מפי הגבורה וודאי לא שמענו אלא תרתי לולא דהכפיל הלאוין בתורה וא"כ שפיר אמרו מפי הגבורה שמענו היינו שהבינו שמיעה היינו לשון הבנה לא היינו מבינין אלא ב' מצות שכל לא יהי' הוה מפרשי' כפי' הרמב"ן וא"ש כנלע"ד נכון:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה