מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה כה
והיא להרמב"ם בוודאי. ואפשר דהרמב"ן ג"כ מודה לזה כדלעיל. מ"ע י"ב להרמב"ם ולהרמב"ן י"ג. ובעל ה"ג אינו מונה כלל זה למ"ע.
אנכי זה הוא מ"ע, הרמב"ם בה' יסוה"ת כ' לידע שיש שם מצוי ראשון שהוא מחויב המציאות שהוא המציא כל העולמות וממציא בכל עת כל הנמצאות דהיינו שהוא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ומשגיח בעולמו והרמב"ן כ' שידעו ויאמינו ובחינוך במצוה זו כ' להאמין ובה"ג אינו מונה כלל למצוה והרב בעל מגלת אסתר הקשה על הרמב"ם והביא ראיה לבה"ג מהוריות דף ח' ע"ב דאמרי' שם על קרא אשר צוה ה' מיום ההוא והלאה איזה מצוה הנאמרה ראשונה זה ע"ז ולהרמב"ם זה אינה מצוה ראשונה אלא אנכי ולענ"ד נראה ליישב דהרי הרב ר' חסדאי הסכים עם בה"ג דאי אפשר למנות זה למצוה דכל מצוה צריך להיות להם ידיעה קודם ממצוה לידע מי מצוה על זאת ולכך קודם שצוה הקב"ה את עשרת הדברים הי' צריך לומר אנוכי ה' שהוא המצוה ולענ"ד הרמב"ם מיישב זה במתק לשונו שהאמת אין המצוה הזאת להאמין שכבר האמינו ישראל בה' כנאמר בקי"ס ויאמינו בה' ובמשה עבדו אלא עיקר המצוה לידע דהיינו שהאמונה הזאת תהי' להם כידיעה ובירור הדברים דהיינו להשים נגד עיניהם דברים המבררים את אמיתות אמונה הזאת להרמב"ם שם ע"י המחקר כמ"ש בה' יסוה"ת וכבר כתבתי במ"א דלי נראה שעיקר הבירור והחיוב לברר אמיתת אמונה הזאת ע"י הנסים ונפלאות ע"י מעמד הר סיני שכולנו עמדנו אצל ה"ס ושמענו קול ה' בכח וכל ישראל זכו למדרגת הנבואה אז וכזה וכיוצא בזה צריך האדם שיעמוד לנגד עיניו שיבורר לו בבירור ממש שה' הוא הממציא כל הנמצא וכמ"ש הרמב"ן שע"י שיוכל הקב"ה לשדד הטבע מוכרח שהוא הבורא והוא המציא הטבע זה הוא בכלל אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים שהיינו שתדע בבירור ע"י יצ"מ וע"י מעמד הר סיני תדע ותבין כי ה' הוא האלקים המהווה כל הוויות והוא מחויב המציאות ונמצא באשר נמצא ולפי"ז נראה דעיקר מצוה זו לא שייך אלא לדורות דהרי בשעת מתן תורה זכו כולם לנבואה וראו כל זה בנבואה ולא שייך לצוות על זה שישימו לב להבחין ע"ז ועכ"ח עיקר המצוה זו על לאחר זמן אז המצוה לבחון ולברר ולשים נגד עיניו את כל זה וא"כ כיון שלאותה שעה עצמה לא הי' המצוה זו לא שייך לומר לשון צו שהרי אמרו בספרי כל מקום שנאמר צו אינו אלא מיד ולדורות ועכ"ח לשון צו לא נאמר על מצות אנכי אלא על לא יהי' לך שהוא מצות ע"ז ולכך שפיר אמר בהוריות הנ"ל על הקרא דאשר צוה ה' דאיזה מצוה ראשונה זה ע"ז ולעולם לדינא שפיר איכ"ל כהרמב"ם דנמנה זה בכלל תרי"ג מצות:
ולפי האמור נראה דבכלל מ"ע זו הוא כל ענייני אמונות שהקב"ה הוא הבורא עולם והוא מנהיגו ומקיימו מהרסו ומשדדו לפי צורך העולם כאשר ראינו בניסים ונפלאות בשעת יצ"מ שהוא יתברך אין בו חסרון ובלתי משתנה שהוא המחויב המציאות בכל הישות יש בו בעצמותו בזה שאמר אנכי ה' שבשמו הגדול נרמז בו שהוא הי' הוה ויהי' והמהוה כל הוויות כולן שהוא אלוקינו כנאמר כי חלק ה' עמו שבשעת הצורך הוא משדד העולם באותו נסים ונפלאות ולזה ראי' אשר הוצאתיך מארץ מצרים ובין הווי' ובין השידוד הוא עומד בלי שינוי והוא הוא והיינו אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ בלתי משתנה וכנאמר בפ' האזינו ראו עתה כי אני אני הוא בלתי משתנה כמ"ש בעל העקרים מ"ד דדבר המשתנה אינו שייך לומר עליו אני אני הוא וזה בכלל דברי הרמב"ן שכ' שהמצוה הוא שידעו ויאמינו שבכלל מצוה זו יש דברים ששייך עליהם ידיעה כדלעיל ויש שיאמינו. ועכ"פ א"ש שמנה הרמב"ם זה למצוה בפ"ע שאין זה רק הקדמה לידע מי המצוה כמ"ש ר' חסדאי אלא נכלל בו כמה דברים לידע ולהאמין כנ"ל: