מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה כד
ל"ת י"ג להרמב"ם. ולהרמב"ן נראה דלא מנה כלל מצוה זו. והמעיי"ח מסתפק בזה ומנה הלאו הזה לענין הוצאה.
ל"ת שאל יצא איש ממקומו שנאמר אל יצא איש ממקומו ביום השבת והנה הרמב"ם במנין המצות ל"ת שכ"א כ' הל"ת חוץ לאלפיים אמה נראה שדעתו שם לפסוק כר"ע וכדעת ר' אפרים המובא בליקוטי הרמב"ן ספ"ק דעירובין שפסק כר"ע אמנם בחיבורו הגדול בס' יד החזקה פכ"ז דשבת כ' הלאו הזה שלא יצא אדם חוץ לי"ב מיל כמו שהי' מחנה ישראל וכדעת הירושלמי כמו שהביא הרי"ף ספ"ק דעירובין דנראה דעתם דגם רבנן מודו די"ב מיל איסור תחומין דאורייתא ועל זה קאי הלאו דאל יצא איש ממקומו דהיינו מקום מחנה ישראל דאמרי' בעירובין נ"ה דהיתה י"ב מיל והנה לר"ע קאי פי' ממקומו היינו על המקום ששייך לכל עיר ועיר דתוך התחום שייך לעירו וכמי שגילה לן הקרא גבי ערי מגרש ומדותם מחוץ לעיר אלפיים אמה ובעירובין נ"א יליף לה עוד גז"ש מקום ממקום אמנם להרמב"ם קשה דנהי דמחנה ישראל הי' י"ב מיל היינו לאחר שקבעו הדגלים והי' אוהל מועד באמצע וישראל חונים רחוק מאוהל מועד כשיעור מיל כמו שדרשו חכז"ל מנגד סביב לאה"מ יחנו וע"ז אמרו שם לדידי חזי לי האי אתרא אבל בשעה שנאמר הקרא אל יצא איש ממקומו דהיינו שהי' באלוש וקודם מ"ת ולא הי' אוהל מועד ומסתמא לא הי' מחנה ישראל י"ב מיל ואיך נאמר דהאי מקומו מרמז על י"ב מיל מיהו אפשר ליישב זה עפימ"ש התוס' שבת פ"ח ע"ב ד"ה אתחומין שכ' דהאי קרא דאל יצא איש לא נאמר אלא בשנה שני' לאחר שהוקם המשכן אלא שנכתב במקומו ולפי"ז איכ"ל דבאמת בזה פליגי שם הנך תנאי מ"ד אתחומין אפקד כבר ממרה ס"ל דממקומו הפי' כר"ע ואידך דס"ל דאז לא אפקד אלא בשנה שני' ס"ל כדעת הרמב"ם ויותר נראה לי דנהי דאז עדיין לא היו י"ב מיל מ"מ מצינו כמה פעמים בקרא דנכתב על שם העתיד כמו דכתיב הוא ההולך קדמת אשור וכיוצא בזה וכיון דבשנה שני' נעשה מקום של ישראל י"ב מיל ונתעכבו שם ל"ח שנה וקבלו התורה ונשתרש בהם שורש האמונה והיראה והוא עדיין המקום המקיים אותנו בחוזק האמונה שנשתרש אז במקום ההוא ואותן י"ב מיל אמרו בעירובין נ"ה דחשבי' כעיר שלימה דחשובה כד' אמות ודרשי' בעירובין נ"א שבו איש תחתיו היינו ד' אמות של אדם ועל העתיד הזה נאמר אל יצא איש ממקומו מה שיהי' לעתיד לאחר זמן שיעור מקומו דהיינו י"ב מיל וא"כ פי' הקרא כך הוא שבו איש תחתיו דהיינו ארבע אמות או בעיר שהוא חשובה כד' אמות וכן דגלי מדבר שהיו חשובין כל המחנה כד' אמות ואם יצא משם אל יצא איש ממקומו אל יצא שיעור יותר ממה שהי' נקרא לפעמים ולאחר שיקבעו הדגלים מקומו. ועפי"ז יש ליישב קו' השעה"מ בפכ"ז משבת על הרמב"ן דס"ל דתחומין י"ב מיל לאו דאורייתא הרי בעירובין נ"ה ע"ב פריך אי מחנה ישראל הי' חשוב כיושבי צריפין איך הי' רשאי לפנות מאחורי מחנה ישראל הרי מחנה ישראל הי' י"ב מיל והקשה להרמב"ן מאי קאמר הא י"ב מיל נמי ל"ד ואי הקו' אליבא דר"ע א"כ לא הי' צריך הש"ס להקדים דמחנה ישראל הי' י"ב מיל עיי"ש ולהנ"ל א"ש דוודאי לסק"ד דמחנה ישראל הי' כיושבי צריפין ופי' שבו איש תחתיו דווקא בד' אמות שלו ופשטא דקרא דאל יצא איש ממקומו היינו דאל יצא בכל המחנה חוץ לי"ב מיל של המחנה ולס"ד זו גם הרמב"ן מודה די"ב מיל הוי דאורייתא אבל כדמסיק דעכ"ח כיון דעפ"י ה' יחנו הוי כקבוע ואינם כיושבי צריפין והוי כל המחנה כד' אמות ואל יצא איש ממקומו היינו חוץ למחנה קשיא לי' לרמב"ן מנ"ל דאל יצא חוץ למחנה ישראל ממקומו היינו י"ב מיל והיכא רמיזא אבל לס"ד גם הרמב"ן מודה זה דעת הרמב"ן אבל הרמב"ם סובר דגם למסקנא קבלנו דממקומו היינו על מה שיהי' לאחר זמן מקומם דהיינו י"ב מיל:
ב) הנה דעת הרמב"ם בתשו' הובא בב"י סי' רמ"ח דאע"ג דתחומין י"ב מיל דאורייתא היינו דווקא ביבשה אבל בימים ובכרמלית אפי' י"ב מיל אינה אלא מדרבנן והנה גוף הדבר צריך טעם וביאור מה ענין יציאת התחום להוצאות שבת ומי תלאן זה בזה ובס' קרית ספר ממבי"ט בפכ"ז משבת כ' בפשיטות דברשות היחיד לא שייך דין תחומין דאל"כ איך התירו חכמים למי שניתנין בדיר או בסהר ללכת את כולן ובאמת קשה לי טובא באו"ח סי' ת"ד פסק בעמוד גבו' יו"ד ורחב ד' דתחומין י"ב מיל דאורייתא וכן פסק שם דעמוד גבו' יו"ד ואינו רחב ד' דהוי אבעי' דלא איפשטא אי יש תחומין למעלה מיו"ד משום דהוי דאורייתא וא"כ קשה אמאי בעמוד רחב ד' הוי רשות היחיד ואם אינו רחב ד' הוי מקום פטור ובכרמלית דהוי נמי מקום פטור מה"ת כבר כ' הרמב"ם דלית בי' תחומין דאורייתא ואיך פסק שם בעמוד רחב ד' דהוי ספיקא דאורייתא בי"ב מיל עיי"ש בסי' ת"ד וצע"ג. ובגוף הסברא של הרמב"ם הנ"ל שהקשיתי מנ"ל זה נראה לי לבאר עפמ"ש התוס' ספ"ק דעירובין דאפי' למ"ד דאל יצא קאי על תחומין אפ"ה מודה הוא דפשטא דקרא דאל יצא קאי על יוצאי ללקוט מהמן ואסור להם משום הוצאה שהוציאו הכלים אלא מדלא כתיב אל יוציא למדו דגם תחומין בכלל עיי"ש היטב וכיון דתחומין והוצאה מחד קרא נאמר יש לן להקישו במקום שאינו משום הוצאה אינו ג"כ משום תחומין דהקישא דאורייתא ואפשר דעד כאן לא כתב הרמב"ם דבכרמלית אין איסור תחומין היינו רק לרבנן דר"ע אבל לר"ע דיליף תחומין ב' אלפים דאורייתא מגז"ש מקום ממקום כדלעיל גבי ערי מקלט ושם גבי ערי מקלט מיירי גם בכרמלית מן הסתם שדות וכרמים וגינות הם כרמלית א"כ מגז"ש יהי' מוכח דתחומין אפי' בכרמלית ולמ"ד דגז"ש עדיף מהקישא איכ"ל לר"ע דתחומין דאורייתא אפי' בכרמלית ובזה יש ליישב מה שהקשה הרמב"ן בליקוטיו על הרמב"ם דס"ל י"ב מיל גם לרבנן דאורייתא א"כ למה הוצרך למיסק בשבת ס"ט דידע בתחומין אליבא דר"ע הא גם לרבנן איכ"ל דידע בתחומין י"ב מיל ולהנ"ל דלרבנן תליא הקישא בהוצאה א"כ אם סבר דהוצאה מותר א"כ גם בתחומין ליתא דהיכא דליכא איסור הוצאה להרמב"ם אין איסור תחומין ולכך הוצרך לומר דאליבא דר"ע דיליף מקרא מקום ממקום א"כ לא תליא בהוצאה וא"ש. ובזה מיושב נמי מה שהקשו עליו מביצה דף ל"ו ע"ב דקאמר אין רוכבין איכ"ל משום איסור תחומין ופריך כמאן כר"ע והקשו על הרמב"ם דלמא גם כרבנן ומשום י"ב מיל ולהנ"ל א"ש כיון דלרבנן בבקעה אינו איסור תחומין מה"ת וא"כ איסור רכיבה בבקעה הוי גזירה לגזירה ועכ"ח כר"ע וגם מיושב בזה קו' הבאר יעקב באו"ח סי' ת"ד שהקשה מעירובין דף מ"ה ע"ב דפריך על מי גשמים בשבת אמאי מותרים הא קנו שביתה באקיינוס ותירצו בש"ס דהוי ספק דרבנן ואי בי"ב מיל דאורייתא א"כ הוי ספק דאורייתא ולהנ"ל א"ש דלמעלה מיו"ד הוי מקום פטור ואין תחומין מה"ת בפריחה באויר וכן ראיתי בנוב"י במה"ת סי' מ"ו שכ' כן ועיי"ש עוד בסי' מ"ה שכ' דהג"א בעירובין יש לו שיטה ג' די"ב מיל הוי מה"ת אבל לא מקרא דאל יצא אלא מהלמ"ס ולכך חשיב לי' אין לו עיקר מה"ת:
ג) והנה המדבר פסק הרמב"ם בפי"ד מה' שבת בזמן שהיו ישראל שרוין שם היתה דינה ככרמלית בהיפך מדעת רש"י בשבת דף ז' ע"ב וכ' שם הכ"מ בשם בנו של הרמב"ם לפי שהי' הדגלים סדורים שם לכך חשוב כבקעה לפי טעם זה קודם שקבעו הדגלים בשנה ראשונה בתחילת ירידת המן הי' המדבר כרה"ר אמנם יש טעם אחר להרמב"ם לפי שעמודי הענן הקיפו את ישראל כדס"ל לר"א בפ"ק דסוכה דף כי בסוכות הושבתי היינו עמודי הענן שהושבתי את ישראל ולכך לא הי' אז רה"ר אלא ככרמלית ולפי"ז גם מתחילת יצ"מ לא הי' מחנה ישראל רה"ר ונראה דבזה פליגי הנך שני מ"ד בשבת פ"ח דפליגו אי נצטוו על תחומין או לא היינו פלוגתיי' מ"ד על שבת נצטוו ולא על תחומין ס"ל כר"א דעמודי הענן הי' כסוכה וא"כ הוי או כרה"י או ככרמלית וכבר כתבתי לעיל בשם הרמב"ם דאין איסור תחומין בכרמלית או ברה"י ומ"ד דאתחומין נמי אפקוד ס"ל כטעם בנו של הרמב"ם משום דגלים וא"כ אז קודם מ"ת עדיין לא הי' דגלים אפי' לאחר שהוקבעו הדגלים מ"מ בשעת נסיעה איכא למ"ד כקורה היו מהלכין ולא הי' בשעת נסיעתן דגלים והוי כרה"ר ואיכא איסור תחומין ואיסור הוצאה בזה מיושב היטב קו' תוס' שם בשבת דאמאי קאמר דמשום תחומין פליגו ת"ל דמשום הוצאה ולהנ"ל א"ש דזה תליא זה בזה:
ועפי"ז אפשר ליישב ג"כ קו' הרמב"ן המובא לעיל דהקשה איך אפשר למילף מאל יצא איש ממקומו דהיינו כשיעור מחנה ישראל הא במחנה ישראל עצמו הי' מותר להם לילך כדמסיק בעירובין נ"ד דכקבוע דמיא דלאו כיושבי צריפין נינהו ועכ"ח אל יצא איש ממקומו חוץ למחנה ואיך נוכל למילף ממחנה ישראל ונראה דהמג"א באו"ח סי' ת"ד הביא פלוגתא הרלב"ח עם הר"מ אלשקר דהרלב"ח סובר דאפי' למ"ד תחומין דאורייתא הא על בהמה אינו אלא מדרבנן ומהר"ם אלשקר סובר דגם על שביתת בהמתו הוא דאורייתא ובס' מנחת חינוך הביא שגם רש"י וריטב"א פליגו בזה עיי"ש והנה אנן קיי"ל כל העיר חשובה כד' אמות דיכול כל אדם לילך כל העיר אפי' באינה מוקפת חומה ונראה טעמא דהא מילתא דאדם מצוי אצל בני עירו ושכיניו והוי כאילו דר בכל העיר ונראה דזה שייך אגופי' אבל על המטלטלין שלו בשבת בעיר שהוא רה"ר ואינו רשאי לזוזם מתוך ביתו הרי מקום שביתה שלהם דווקא בביתו ממש ומשם ימדד להם אלפיים אמה או י"ב מיל נהי דבלא"ה אסור להוציאם אפי' ד' אמות מ"מ יש נ"מ ע"י גוי וא"כ איכ"ל דקרא כפשטא דאל יצא איש ממקומו קאי על הוצאה כדפי' התוס' סוף עירובין דפשטא דקרא על הוצאה קאי שלא יצא עם כליו ולכך לא נקט אל יוציא כדמסיק שם בעירובין ללמד דביציאה זו גם איסור תחומין ובאיסור תחומין דכליו אם הוציאו מחוץ לתחום ביתו כי לפעמים אפשר שהי' מחנה ישראל אפי' קודם דגלים י"ב מיל וא"כ מיושב קו' הרמב"ן וממילא יהי' ראי' למהר"ם אלשקר ועיי' עוד בסמוך אי"ה.
ד) והנה הרמב"ן בספ"ק דעירובין ר"ל דמ"ד תחומין דאורייתא או לרמב"ם דתחומין י"ב מיל דאורייתא צ"ל דגם עירוב הוי דאורייתא או מהלמ"ס או מסברא משבו איש תחתיו דבמקום שביתת האדם או מקום פיתו הוי כדירתו ולענ"ד זה בוודאי מוכרח לר"ע דס"ל תחומין דאורייתא ס"ל דגם עירוב דאורייתא אבל מ"ש דגם להרמב"ם דס"ל דלכ"ע י"ב מיל דאורייתא זה לא נראה כן מהש"ע לא אשתמט כן בשום מקום אדרבה אמרי' בעירובין דף ל"ו דעירובין הוי כדבר שאין לו עיקר מה"ת ובזה נ"ל ליישב מה דהקשה בס' מנחת חינוך על לשון הטור בסי' ת"ח דכ' דלכך הקילו בעירובין משום דהוא מדרבנן דהרי גם למ"ד תחומין דאורייתא מהני עירוב יעיי"ש ולענ"ד נהי דלר"ע מוכרח לומר כן דמועיל עירוב מה"ת אבל לדידן אע"ג דקיי"ל בסי' ת"ד וכן מוכח באו"ח סי' תקפ"ו די"ב מיל דאורייתא מ"מ עירובין אין לו שורש דאורייתא ואינו מועיל מה"ת ושפיר קאמר הטור לדידן דלכך הקילו בעירוב משום שהוא מדרבנן דאלפיים אמה הוא רק מדרבנן ולכך אינו מועיל עירוב רק לילך ד' אלפים אמה אבל לא לילך ב' פעמים י"ב מיל ובאמת לדידן נראה דאפי' בכרמלית ס"ל י"ב מיל דאורייתא דלא כרמב"ם הנ"ל רק בספינה הוא מדרבנן משום דמיא קממטי להו כמ"ש מהרי"ק בשורש מ"ו.
ה) ונראה אפי' אי תחומין דאורייתא מ"מ אינו אלא לאו אבל עשה ליכא כפי מ"ש הרשב"א ביבמות ה' דבלאו דמחמר ליכא עשה ה"נ כאן וכ"כ בס' מנ"ח וכבר כתבתי במק"א ליישב בזה קו' השעה"מ פכ"ז משבת ובס' מעיין חכמה מיומא ס"ו דדרשו חכז"ל עתי אפי' בשבת דהקשו מאי חילול שבת איכא ותירצו כגון שהי' חולה ולמה לא תירצו דע"י יציאת התחום שהרי אמרו דמירושלים עד הצוק הי' י"ב מיל וכתבתי שהרי בכל התורה כולה עשה דוחה ל"ת ולדעת מהרש"ל יבמות ג' ע"ב אפי' בל"ת שיש בו כרת וכ"ש בתחומין דלית בי' אלא לאו גרידא וא"כ ל"צ קרא ע"ז עתי אפי' בשבת דעשה דוחה ל"ת ולכך הוכרח לומר משום דחלה ומשום הוצאה דהוי עשה ול"ת ואית בי' כרת ואע"ג דכבר נודע זה מקרבנות דדוחה חוץ מפנים לא ילפי' ולכך אפי' למ"ד תחומין י"ב מיל דאורייתא הוכרח הגמרא לתרץ כך כן כתבתי במקום אחר:
אמנם כעת נ"ל דמצד תחומין צ"ע לכאורה למה באמת יהי' דוחה שהרי קיי"ל היכא דאפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה ל"ת והא אפשר לקיים שניהם שהרי עשו סוכות אצל כל תחום שבת והיו שם בני אדם והי' אפשר ששליח ילך רק עד הסוכה ומשם ואילך ילך אדם אחר עד סוכה אחרת וכן עד צוק ולא צריך לעבור באיסור תחומין ובמקרא משמע ושלח ביד איש עתי שביד איש אחד הי' משלחו אע"ג דאינו מעכב שהרי אם חלה האיש ההוא משלחו ביד איש אחר כדאי' ביומא שם וא"כ אדרבה תיקשי לרמב"ם דתחומין י"ב מיל דאורייתא אמאי התירה התורה לשלח ביד איש אחד ועמדה הקו' בהיפך ונראה דמכאן יש להביא ראי' לדעת מהר"ם אלשקר המובא לעיל דגם תחומין דבהמה וכלים י"ב מיל דאורייתא וא"כ השעיר קנה שביתה בירושלים לא מבעי' לריב"נ דס"ל חפצי הפקר קונים שביתה אלא אפי' לרבנן נראה דהשעיר שהי' של כל ישראל ולכולם חלק בו קנה שביתה וא"כ עכ"ח צריכין לעבור על איסור תחומין וכיון דהותר הותר גם לאיש אחד להביאו לצוק וא"כ אכתי אפשר דאיצטרך קרא ע"ז ועמדה הקו' הנ"ל ונראה כיון דגם ביו"כ איכא איסור תחומין א"כ ממילא גם בשבת הותרה כדפריך שם רפרם דעכ"ח אין עירוב והוצאה ליוה"כ דאי איכא ביו"כ ל"ל קרא בשבת מ"ש שבת מיו"כ ונהי דבכריתות דחי ואמרו דאין ראי' דאיכ"ל שאני יוה"כ דמצותו בכך היינו לענין הוצאה אבל לענין תחומין דהי' אפשר ע"י ב' גברא כדלעיל ואפ"ה התירה התורה א"כ אין חילוק כיון דהותר ביוה"כ כיון דאישתרי אישתרי ול"צ קרא על זה. ועיין במנחת חינוך שהביא בשם הה"מ כ"א מה' שבת דכ' בשם הרמב"ן דעשה דתשבות איכא ג"כ בדבר שאינו מלאכה ואפשר דגם בתחומין איכא איסור עשה.
ו) והנה ביו"ט קיי"ל ג"כ איסור תחומין ועיין בפר"ח סי' תצ"ה שכ' דלרש"י בחגיגה י"ח דיו"ט ג"כ תחומין דאורייתא ולכאורה מוכח כן מהא דאמרי' בביצה ל"ו ע"ב גבי אין רוכבין ע"ג בהמה דלר"ע דתחומין דאורייתא איכ"ל דמחשש תחומין גזרו א"כ מוכח לכאורה דגם ביו"ט איכא לר"ע תחומין דאורייתא אלא דאפשר לומר דזה לדעת רש"י פ"ק דפסחים דף ה' ע"ב דס"ל דאפילו למ"ד הבערה ללאו יצאה מ"מ איכא גם ביו"ט איסור הבערה אבל לריב"א דמפרש שם דרבא הוכיח שם מר"ע הבערה אב מלאכה דאי הוי רק לאו בשבת לא הוי ביו"ט אסור כלל מה"ת דא"כ בתחומין דאינו אלא איסור לאו לכ"ע עכ"ח ביו"ט אינו אסור מה"ת וקשיא סוגי' דביצה הנ"ל דלר"ע הוי תחומין ביו"ט איסור דאורייתא וצריך לומר דכוונת הש"ס כיון דבשבת הוי איסור דאורייתא וגזרו רכיבה משום איסור תחומין שוב גבי יו"ט ג"כ אסור דיו"ט ושבת חדא נינהו כדאמרי' בביצה דף י"ז לענין טבילת כלים דאע"ג דביו"ט אינו אסור משום שמא יעבירנו מ"מ כיון דבשבת אסור אסור ג"כ ביו"ט ולא מקרי גזירה לגזירה וא"כ ה"נ. ובס' מעיי"ח מסתפק אם הרמב"ן דחולק עם הרמב"ם בענין י"ב מיל דאורייתא מונה לאו זה למנין המצות יעיי"ש ולענ"ד אפי' לרמב"ן יש למנות הלאו זה דבכלל הלאו זה דאל יצא איש ממקומו הוא מ"ש בשבת דף ג' סע"א דהטעינו חברו אוכלין ומשקין והוא יצא עמהן דעקירת גופו בכלל כעקירת חפץ ממקומו דמי וכן העמדת גופו כהנחת חפץ וא"כ זה דבר חדש שלא עשה שום מעשה בחפץ עצמו אלא בגופו ואפי"ה אסרה הכתוב כיון שהוא ענין בפ"ע אפשר שמונה הרמב"ן זה ללאו בפ"ע:
פ' יתרו