אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה יד

מצוה יג

היא להרמב"ם. ולהרמב"ן מצוה ט"ו. ולהרמב"ם ל"ת זי"ן וכן להרמב"ן

ל"ת שלא להאכיל לגר חושב ולגוי שמל וכבר כתבתי למה מפרש על שלא להאכיל ולא כפשטא דקרא עיי"ש והחינוך נקט תושב לגר תושב ושכיר היינו גר שמל ולא טבל וקשה מהש"ס דף ע"א ע"א דמסיק חושב ושכיר לענין נולד מהול והכ"מ תי' ג' תירוצים ראשון תי' דהרמב"ם סובר דאיצטרך בערבי מהול ועדיין קשה מהסוגיא ואפשר כוונתו, כמ"ש בס' גור ארי' לתרץ רש"י בחומש דמפרש כן והקשה עליו הרמב"ן ותי' דרש"י קאי לר"א דתושב ושכיר קאי ואיצטרך לגז"ש אלא דקשיא לי' כקו' התוס' ביבמות ע' ע"ב ד"ה אלא לאפנויי דמשום אפנויי אי אפשר דנקט שקר ונהי דהתוס' תי' דמיירי בנכרי אכתי הדיוק שקר דמשמע דווקא גוי הא אפי' ישראל ערל אסור ולכך איצטרך לאוקמי בערבי מהול דנהי דנקרא אפ"ה ערל אפ"ה איצטרך לגז"ש והדיוק א"ש דישראל מהול הא שריא. עוד תי' דמיירי בגר שמל ולא טבל וגם זה איכ"ל דכוונתו כגור ארי' הנ"ל דלגוף הדין דבעי' נמי טבילה כבר ידעי' כמ"ש התוס' ביבמות מ"ו ע"ב מאבותינו וכ"כ הרמב"ן במלחמות בשבת קל"ה אלא דאיצטרך לגז"ש ושלא יהי' הדיוק שקר אמרי' דמיירי בגר שמל אמנם תי' הג' שכ' הכ"מ לחייב המאכיל קשה א"כ אינו מיותר והרמב"ם בפ"ז מתרומות כ' דאתיא לגז"ש וכבר הקשה הלח"מ בפ"ט מקרבן פסח דין זי"ן כן ועוד קשה סוגיא דיבמות ע"א ע"א דפריך לר"ע תושב ושכיר ל"ל והא איצטרך לחייב המאכיל ואני אמרתי ליישב גוף קו' הרמב"ן בחומש וקו' הנ"ל דהשג"א בסי' מ"ט הקשה למה אמרי' דכל גוים אפי' נימולים הם כערל הרי בני קטורה חייבים במילה להרמב"ם ותי' דהרי אמרינן ביבמות ע"א דפריעה לא ניתנה לאברהם אבינו וא"כ בני קטורה אינם מצווים בפריעה ומל ולא פרע כאילו לא מל ושפיר גם בני קטורה נקראים ערלים ולכאורה קשה לי ע"ז הרי ערבי וגבעוני מהול כ' במזרחי ובהג"ה אצל הילקוט פ' בא שהם מבני קטורה ובמצרים עדיין לא נצטוו בפריעה והי' בני קטורה כמולין וא"כ מאי פריך תושב ושכיר ל"ל הא איצטרך לפסח מצרים ונראה ליישב דתוס' לקמן ע"א ע"א ד"ה בו המרת כ' דבו של בן נכר ושל תושב ושכיר אי אפשר לפרש בו אינו אוכל אבל אוכל במצה דפשיטא וגם אין לפרש בו דאבל אוכל במעשר דהרי תושב ושכיר הוא גוי והוי ערל וערל ילפי' בדף ע"ג דערל אסור במעשר ומ"ש התוס' בסופו דבו דתושב ושכיר למעט דהמרת דת אינו פוסל במעשר קשה טובא דהרי תושב ושכיר הם גוים והם ערלים, ועל אם אינו ענין תנוהו לבן נכר ג"כ לא משמע כוונת התוס' דכ' דתושב ושכיר היינו גוי וצ"ע ובשלומא לר"א דבא לאפנויי ובאמת מיותר גם בו לגלות על היתור ולאפנויי אבל לר"ע עמדה הקו' ונראה דקו' חדא מתורצת באידך דזה באמת כוונת קו' הש"ס דתושב ושכיר ל"ל לר"ע היינו כל הקרא גם על בו ואז במצרים לא הי' תרומות ומעשרות ועכ"ח על לעתיד ואז כבר נצטווינו על הפריעה וגם בני קטורה נקראים ערלים ושפיר פריך. ובזה מיושב המשך הש"ס דהמתין להקשות על ר"ע חושב ושכיר ל"ל והני מולין נינהו לבתר דמפרש האי בו למאי אתא ולהנ"ל א"ש דע"י הבו עיקר הקו'. ועפי"ז יש ליישב קו' הרמב"ן על רש"י דהרי רש"י נקט לשון המכילתא ובמכילתא באמת דרש בו למעט מצה ולא ס"ל כש"ס דילן ואע"ג דלית בי' קדושה אפשר דהו"א משום דאיתקש לפסח או דהתורה עשתה סייג לפסח דגם בתורה מצינו סייג עי' באבות דר"נ פ"ב ויהי' איך שיהי' איכ"ל המכילתא לשיטתי' א"ש וגם הקו' על תי' ג' דכ"מ איכ"ל ליישב דהש"ס פריך מכח בו לר"ע אבל להרמב"ם פוסק כר"א ובו לחייב המאכיל מיהו רש"י בחומש אי אפשר ליישב בזה דהרי רש"י בסנהדרין דף נ"ט פי' דבני קטורה הי' אברהם מחוייב לימול אבל הם פטורין ול"ק קו' שלי ולא שייך התי'. אמנם להחינוך שמפרש תושב ממש ושכיר היינו גר שמל ולא טבל ובסי' רפ"ב פסק כר"א דתושב ושכיר לגז"ש ולפי הסוגיא ר"פ דהערל מאן דאמר כר"א לא מפרש שכיר לגר שמל ולא טבל ונראה דווקא ר"א לשיטתי' ס"ל דבעינן מופנה מ"ב צדדים אבל מצד אחד למדין ומשיבין ולדידי' איצטרך תרתי אבל לדידן סגי במופנה מצד אחד ואיכ"ל שפיר לגר שמל ולא טבל אבל על נולד מהול לא צריך קרא דקיי"ל דהוי ספק ערלה כבושה ולא איצטרך קרא לרבות ספיקא ולכך עכ"ח גר תושב לפשטא ולגז"ש ושכיר לגר שמל ולא טבל ונוהג בזו"נ ואין לוקין עלי' כמ"ש במצוה שלפני':

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה