מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה טו
היא להרמב"ם. ולהרמב"ן היא מצוה ט"ז והיא לשניהם ל"ת ח'
מל"ת שלא להוציא מבשר הפסח ממקום החבורה שנאמר לא תוציאו מן הבית הבשר חוצה ואם הוציא כזית ועשה עקירה והנחה לוקה והבשר לאחר שהוציאו אסור. הרמב"ם בפ"ט כ' דאסור מקרא מבשר בשדה טריפה וכן פירש"י בפסחים דף צ"ה ע"א והמהרש"א שם הקשה דרש"י בדף פ"ה יליף לה מקרא אחרינא דלא יאכל כי קודש הם כל שבקודש פסול עיי"ש ולענ"ד דרש"י סובר דזה תליא בפלוגתא דר"י ור"ש בפסחים פ"ו דר"י סובר דפסח נאכל בב' חבורות אם חלקו מיד אבל אדם אחד אינו רשאי לאכול בב' חבורות דס"ל לר"י דיש אם למסורת בבית אחד יאכל היינו הגברא ולדידי' אין האיסור הוצאה והמחיצה מצד הפסח עצמו אלא מצד הגברא וא"כ לא דמי לשאר בשר שיצא חוץ למחיצתו דילפי' מבשר בשדה טריפה ולכך בדף פ"ה דקאי לר"י פרש"י הטעם משום דלא יאכל כי קודש הוא כל שבקודש פסול אבל לר"ש דסובר דפסח אינו נאכל בב' חבורות וכאילו מבזה אותו כשמוציאו לחבורה אחרת וא"כ זה מחיצתו מצד עצמו וא"כ לקמן דף צ"ה דחשבינן לאיסור הוצאה למצוה שעל גופו ונראה דזה שייך רק לר"ש דהאיסור מצד הפסח אבל לר"י הא האיסור מצד הגברא א"כ לא דמי לשאר מצוה שעל גופו וכיון דהסוגיא קרי' לי' מצוה שעל גופו עכ"ח קאי לר"ש ולכך שפיר כ' רש"י דיליף איסור אכילתו מבשר בשדה טריפה ומיושב קו' המהרש"א:
ועפי"ז יש ליישב הרמב"ם דכ' בסוף הלכות ק"פ דפסח שני מותר להוציאו והקשו עליו דזה נגד הש"ס הנ"ל דף צ"ה ונראה דנהי דהרמב"ם פליג על הא שכתבתי לעיל דלר"י אין האיסור מבשר בשדה טריפה דאיהו פסק בפ"ט כר"י ואפ"ה כתב האיסור אכילה מקרא דבשר בשדה טריפה ועכ"ח סובר כיון דהכתוב קרי לי' חוצה ועשה וקרא לחבורה מחיצה ממילא כשיצא משם הוא כבשר שיצא חוץ למחיצה ואפ"ה מודה הוא לסברא הנ"ל דלר"י לא דמו לעצם לא תשברו דכתיב בפ"ש שהיא מצוה שבגופו אבל הוצאה לר"י דתליא בגברא לא דמי לעצם לא תשברו ולא מקרי מצוה שעל גופו והסוגיא קאי לר"ש ולכך הרמב"ם דפסק כר"י דפסח נאכל בב' חבורות אלא דאין גברא רשאי לאכול בב' מקומות ולא דמי ללא ישאירו ממנו עד בוקר ולא לעצם לא תשברו ולכך סובר הרמב"ם לר"י בפ"ש אין בו איסור הוצאה כנלע"ד: