מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר שמות · פרשת שמות
אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא כו' ובמדרש אמרו אל תקרב הלום אין הלום אלא לכהונה ומלכות עיי"ש ונראה בעזהשי"ת לפרש, תכלית הנבואה מצינו על ב' אופנים או להשלים לאותו נביא שזכה במעשיו לכך שד' יגלה עצמו לו וכדרך שנתגלה ד' לאברהם בעמדו על החקירה וכי אפשר לבירה בלא בעלים הציץ עליו בעל הבירה אנכי בעל הבירה וכן כל מה שנתגלה לאבותינו הי' לטובתם ולהשלימם אבל התכלית הב' של הנבואה להונות בני אדם להשלימם ולייעד להם מה שהי' ומה שיהי' ועל שם זה נקרא נביא לפרש"י לשון דיבור וכמו שפי' כי לנביא היום יקרא לפנים רואה שאם הוא להשלים לעצמו ראוי לו שם רואה אבל אם עיקרו צרכו ולהוכיח ולדבר להשלים אחרים שם הראוי לו הוא לעולם על עיקר הדבר והוא לדבר לאחרים ולכך ראוי לו שם נביא ויש חילוק אם הנביא לצורך עצמו אז צריך להיות מוכן בכל האופנים וצריך להכין עצמו לנבואה ולטהר ולהזדכך עד שיתגלה ד' עליו אבל לנביא שיגלה ד' עליו לצורך אחרים אפשר אפי' אם אינו מוכן ועוד יש נ"מ אם הוא לצורך עצמו אז הוא לפי בחינתו ועולה ויורד לפי מדרגתו אז אבל אם בא לצורך אחרים וכלל ישראל אז הוא במדרגה גדולה ובלי הפסק והנה משה רבינו עתה לא הי' מוכן לנבואה ולא הכין עצמו וגם קרא לו השי"ת משה משה בלי פסיק ואמרו במדרש אברהם אברהם יש פסיק אבל משה משה בלי פסיק והיינו כנ"ל שאי אפשר לו לפסוק ועד"ז כיוון במדרש והשיב משה הנני ואמרו במדרש דהנני לכהונה ולמלכות והכונה עפ"י הנ"ל שמשה סבר שהקול בא אותו להשלים או לענין עבודה שנקרא כהונה שכל המעשיי או להשלים אותו בידיעה ושכל העיוני והיינו מלוכה ועצה והמלכה ובי מלכים ימלוכו כתיב ומאן מלכי רבנן לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה ולזה אמר שהנני מוכן לזה וזה רצוני וע"ז השיב לו השי"ת אל תקרב הלום ר"ל שהילוכך עתה לא יהי' כדי להשלימך ולקרב עצמך למעלה עליונה וזה כהונה ומלכות אלא אדרבה עתה צריך אתה לבטל עצמך ממציאותך וכאילו אינך בעולם הזה ולחלוץ עצמך מכאן והיינו של נעליך מעל רגליך שהנעלים הם לצורך הליכה והעיון והשלמה לעצמו מקרי מהלך ומכח זה נקרא האדם מהלך וע"ז אמר לו השי"ת שיחלוץ מנעליו מרגליו להיות מהלך בהשלמת עצמו כי המקום אשר אתה עומד עליו הוא אדמת קודש וקדושה מקרי לשון פרישה והיינו שיהי' כאלו נפרש מעצמו ומסולק מצרכו כי התגלות הזה אינו לצורכו כן נראה לי נכון לפרש:
ועפ"י דרך מרן הגאון המחבר ז"ל יתפרש סיפא דקרא עוד והוא נתינת טעם שאל ירע לבב משה רבינו ע"ה בשליחות הזה לעסוק בצורך הכלל לגאול את ישראל ואף שעל ידי זה יעמוד מלהלך בהילוך העיוני כנ"ל וזהו כי המקום מעמדך והסיבה אשר אתה עומד עליו בשבילו עומד אתה אדמת קודש הוא יסודתו קודש והוא ממעל לחשב עבד ה' ולהפיק רצון בזכות הרבים אשר תלוי בו]:
ויאמר משה אל אלקים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהי' עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה הנה מלבד שקשה להסביר איך סירב מרע"ה בשליחות כולי האי לא יובן עוד יותר שאלתו מי אנכי וכי בכוחו או בחכמתו סק"ד שיתגבר על פרעה הלא כל איש לבב יודע אם השי"ת שולח אותו לעשות שום דבר כי יעמוד לימינו להושיעו ויורנו בדרך יבחר והשי"ת היודע עתידות לא ישלח אם לא יוגמר הדבר וגם התשובה בהוציאך את העם ממצרים כו' אין לו שייכות לכאן וכבר יישב זה רש"י בפירושו שכ' דשאלתו וכי אוציא וגו' מה זכות יש לישראל כו' וגם זה מאמר קשה הבנה וכי מי יאמר לו מה תפעל לכך נראה לו דמרע"ה לא פקפק ולא הסתפק בשליחות השי"ת וידע שהואיל והשי"ת שלחו יורנו בדרך יבחר ועיקר הדבר העומד לנגדו הסברא אשר הסביר לעצמו כי באמת ישועות ה' אין מעצור לד' להושיע ברב או במעט ע"י איש חשוב או פחות שוע ודל ועם כל זאת ראוי שיהי' השליח בערך דבר השליחות וכמו שלא יאתה לשלוח דבר חשוב על קערה של חרס אין תואר ואין הדר לה ותפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו ואם לא כן כאלו מבזה הדבר חשוב ההוא ככה הוא לשלוח דבר חשוב ע"י שליח נבזה ופחות השליח ההוא מגנה ומפחית ומראה כי שלא לרצונו הוא עושה רק כאילו המשלח הוא מוכרח ואנוס לעשות כה ודבר כזה כבר כ' בק"י והוא מראה כי נעשה הדבר רק בזכות האבות והבנים אין ראוים לכך בא הדבר על דרך הפחות עכ"פ זה הי' בעיני משה קשה כי האיש מרע"ה הי' עניו מאד והי' פחות ונבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד והי' קשה לו שלדבר חשוב כזה ראוי שיובחר שליח חשוב ואם בודאי לא רצה להורות את השי"ת כדת מה לעשות מ"מ הי' על דרך תפילה שישלח לישראל שליח חשוב למען יראו צדיקים וישמחו ויהי' גאולה שלימה וכל מה שסירב לא הי' ע"ד הסירוב אלא ע"ד תפילה ובסירוב האחרון ביאר כונתו שלח נא ביד תשלח הסירובים הם נכללים בסירוב הראשון אלא שהראשון כלל ואחריהם פרט אמנם כ"ז לפי ענותנותו אמנם הי' הוא מבחר היצורים וד' יראה ללבב ובוחר בענוים וראה אותו טוב מכל בני אדם אשר בדורו ולא יאתה שהשי"ת יאמר לו אתה טוב מכולם כי אין אומרים לאדם כל שבחו בפניו וגם טוב לו ותפארתו שיהי' עניו ולזאת השיב לו השי"ת לפי דרכו ומחשבתו כי לא מחשבותיו מחשבות השי"ת ואין השי"ת בוחר בגבוהים ובגדולים אלא בקטנים ובענוים ולכך בחר השי"ת בהר סיני כמו שאמרו חנח"ל שהניח כל ההרים הגבוהים ושיכן שמו על הר סיני כמו שדרשו חז"ל על פסוק למה תרצדון הרים גבנונים כו' ואין גבהות לפני המקום כי לא המקום מכבד את מקומו אלא האדם מכבד את מקומו וכ"ש אצל השי"ת וכמו שדרשו חז"ל ג"כ אצל הר סיני ובמשוך היובל המה יעלו בהר ולא דמי המשל שאמרנו למעלה משולח דבר חשוב על קערה של חרס לנמשל לנדון שלנו שם אי אפשר שיתן החפץ אשר מונח בקערה מהודו על הקערה זה בחשיבות גופניות שאינו יוצא ממנו לא כן המעלה הרוחניות היא תתקן ותעבור גם על המקום והוא עולה עמו וכנאמר ומשה עלה אל האלקים כו' ע"י הנשמה נתעלה הגוף וע"י העיון והלימוד נתעלו המדות ואף כי ע"י נבואה נתעלו העיון והחכמה והבינה ובהדי' נאמר בשאול בשמואל א' יו"ד וצלחה עליך רוח מאת ה' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר וא"כ אין כאן שאלה מי אנכי והאות ע"י הסנה אשר אינינו אוכל שנתהפך לחומר אחר ע"י שנתגלה עליו השי"ת ונתהפך מטבעו שהאש בוער את הסנה ולזאת בתחילת המראה אמר אסורה נא ואראה המראה הגדול הזה: מדוע לא יבער הסנה לא תמה על האש אשר נתהוה בפתע פתאום כי זה אפשר בטבע לפעמים אבל זה הי' תמוה בעיניו מדוע לא יבער הסנה ורצה לידע הסיבה והשי"ת השיב אל תקרב הלום כי אין כאן סיבה טבעית הנמצאת בארץ אלא צריך שיהי' הליכתך למעלה במסלה העולה בית אל ודרך הקודש יקרא לה ולזה אמר של נעליך מעל רגליך כי לא תעבור בו' ' בנעלים בהליכה והשגה טבעיית כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש ואינו נמצא ומושג אלא ע"י הליכה וידיעה רוחנית למעלה למעלה למשכיל ועכ"פ מובן היטב שאלת מרע"ה מי אנכי והרי זה בזיון לדבר השליחות וכ"ש לדבר גדול וחשוב כזה שאוציא את בני ישראל ממצרים וע"ז שפיר השיב לו השי"ת כי אהי' עמך שתתהפך לאיש אחר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' יקרא עליך וגו' וזה האות ר"ל מראה הסנה כנ"ל הוא אות על הפכת החומר או שמעשה השליחות והלימוד שע"י הדבר נתעלה מעלת המקום תהי' לך תאות על שהשי"ת בוחר בענוים וגם הוא אות על קבלת התורה בהר הזה וזה שאמר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך וגם הוא אות שבהוציאך את העם ממצרים תעבדון את אלקים על ההר הזה הר הזה דייקא שהוא קטן:
בספרי איתא על מה שאמר משה שלח נא ביד תשלח שאמר משה שלח נא ביד אלי' הנביא שהוא שלוחך שאתה עתיד לשלחו לישראל לבשר לעתיד והשיב לו הקב"ה אותך אינו שולח אלא לפרעה ואת אלי' אני עתיד לשלח לישראל שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אלי' וכו' וצריך ביאור ונראה בעזה"י שליחות הזה לפרעה הי' אפשר על ב' אופנים אחד שהי' באמת ששלח לו הקב"ה שישלח לישראל ואם לא יכהו ה' במכות עד שלבסוף הוכרח לשלחם אמנם הי' אפשר ג"כ על אופן הב' שה' יעיר רוחו וישבר לבו בקרבו כעין מלך ננוה כאשר שמע דברי הנביא ובפרט לב מלכים ושרים ביד ה' וישראל לא הי' עבדי מצרים אלא עבדי פרעה ונהי שבודאי הי צריך לניסים ונפלאות ההם כדי שיכירו ישראל את ה' וישתרש אמונה בהם וכעין שאמר הכתוב בפ' בא למען שיתי אותתי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך וגו' וידעתם כי אני ה' מ"מ הדבר קשה שכל המכות לא היו אלא לצורך ישראל שיתחזק אמונה שלהם ואע"ג דיציאת מצרים שורש קבלת התורה שמשום הכי אנו מחוייבים לשעבד גופינו לקבל עלינו עול תורה כנאמר כי עבדי הם וגו' ואם היפך לב פרעה ועבדיו עדיין לא היו ישראל מכירין שמיד ה' הית' זאת ושיסתעבדו עבור זה לתורה ולכך הוכרח להיות ההוצאה על אופן ההוא ולפי"ז כל הניסים ההם היו לצורך קבלת התורה והטבע משועבד לתורה ואפ"ה ידענו כי דרכי ה' חסד ואם הי' אפשר והדין נותן שהיו ישראל יכולין להיות בן חורין בלי מפלת והכאות מצרים לא הי' נעשה למצרים כעין זה שלא בדרך חסדי ה' אמנם מצד ב' טעמים הי' צריך אחד שהיו ראוי לעונשים ההם שהרבו לפשוע ועכ"ח צריך לענשם וטעם ב' שכבר נתן הקב"ה בחירה לאדם והוא חשיבות אדם ותכלית כל הבריאה ולולי הבחיר' לא הי' בריאה שמבלעדה אין זכות ואם לא בריתי יומם ולילה שחוקת שמים וארץ לא שמתי וכיון שהבחירה חשובה כולי האי אין הקב"ה נוטל הבחירה מאדם אלא לצורך גדול והוא נס היותר גדול והשדוד בחלק החשוב בהבחירה לא עדיף משאר שידוד ולכך הביא הקב"ה עליהם בשידוד שאר עניני הטבע מכות ונפלאות אמנם לפי"ז קשה איך יעד ה' לעתיד אלי' הנביא שישיב לב אבות על בנים היינו שיתרבו ידיעות הבנים שבזה לאבות מעלה ולב בנים על אבותם היינו לב טהור ולב המוכן לקבלה לכותב על נייר חלוק שבזה לבנים מעלה וה' יהפך לבבם ונראה בישראל אין זה שידוד שלב כל ישראל קבלו התורה ועמדו נפשותיהם על הר סיני ופסקו הזוהמא ורוצים הם כלם לעבוד ה' אלא שיצה"ר מעכב ומונע בתחבלותיו והלב אינו חפשי מיצר ואז ע"י אלי' הנביא יסלק ה' המונעים וממילא ישובו הלבבות למה שהיו קודם החטא ולכך קרא לה השבה וזה אפשר והבחירה אדרבה נתחזקה אז וזה אפשר כוונת המדרש הנ"ל שמשה רבינו ביקש זאת שסבר שכל שליחותו לצורך המכות לענוש המצריים ובזה לא ניחא לי' שמגלגלין זכות ע"י זכאי וגו' ואי משום הצלת ישראל ביקש שלח נא ביד אלי' שאתה עתיד לשלוח להשיב לב אבות על בנים כך גם אתה תשיב לב פרעה ולב ישראל לטובה ויהי' הכל טוב ובדרך חסד וע"ז השיב לו הקב"ה לאלי' אני עתיד לשולח לישראל שקבלו התורה ורוצים בטוב ורק המונע גורם ולזה הוא ישוב אבל עתה אי אפשר בזה שאין הקב"ה נוטל הבחירה שהוא החשוב מהבריאה ולכך אותך אני שולח לפרעה שישלח ישראל בעל כרחו וכדי לגאול לישראל וגם למצריים לא יהי' רעה החלטיית שע"י זה יכירו את גבורת ה' אלא הואיל ושאר מצריים טבעו ולא נשאר לפי המדרש אלא פרעה שהוא הכיר אז ה' וממנו הי' מלך ננוה ולכך נקט המדרש פרעה ודייק אותך אין אני שולח אלא לפרעה כדי שיכיר וידע:
ויפגשהו ה' וגו' כי חתן דמים אתה לי ותקח ציפורה וגו' אז אמרה חתן דמים למולות והדקדוקים מבוארים ונראה דחז"ל אמרו בנדרים מכאן גדולה מילה שלא נתלה למשה רבינו מלא שעה ולכאורה יש לעיין מנ"ל לגמרא לדייק זה דהרי חשיבות המצוה היא מצד ב' פנים אחד מצד המצוה בעצמה והשנית מצד העושה דחשיבות המצוה הרי מילה ופסח הם ב' דברים שלא נמצא כמוהם שנתחייב כרת על העשה אמנם יש חשיבות שני מצד העושה דוודאי אינו דומה אם עושה קטן או מי שאינו יודע לעושה אדם גדול היודע טעמי ורמזי המצוה ועושה בשמחה ובדחילו ורחימו בוודאי עי"ז נתעלה מעשה המצוה וע"ז אמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרה שהכל לפי העושה וא"כ מי לנו גדול ממשה בוודאי אם משה רבינו עשה מצות מילה בוודאי עשה אותו בכל אופן היותר טוב וע"י שנתרשל נתבטל זה ולכך נענש ומנ"ל דגדולה מילה מצד עצמה ונראה דשפיר דייק דאי סק"ד דרק מצד מעלות העושה נענש א"כ מה הועיל מה שכרתה ציפורה את ערלת בנה ואיך תיקן זה את החסרון של משה ועכ"ח שמצד המצוה עצמה נפגע בו יד ה' ושפיר הוכיחו גדולה מילה וזה כוונת הקרא מעיקרא היתה מסופקת כשהרגישה דמצד מצות מילה בא לכלל סכנה זו סברה מצד מעלות העוש' ולכך אמרה חתן דמים אתה לי אבל כשכרתה ערלת בנה וירף ממנו והועיל זה עכ"ח המצוה מצד עצמה גרמה אז אמרה חתן דמים למולות דרק מצד המילה בא וא"ש: