מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר ויקרא · פרשת ויקרא
במדרש ילקוט פ' זו איתא מה כתיב למעלה מן הענין בפ' המשכן כאשר צוה ה' אל משה וגו' משל למלך שצוה לעבדו בנה לי פלטרין על כל דבר ודבר שבנה הי' כותב שמו של מלך וגו' אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה , ואני מבפנים והוא מבחוץ קראו שיכנס לפנים לכך נאמר ויקרא אל משה וכו' ביאור המדרש הזה נרא' דהנה חיוב וצורך האדם הוא ללמוד ולשמוע מאחרים כאשר אמר שלמה ע"ה משלי י"ט שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך כיון בזה להעמיד נגד האדם סכלות הסרים והממאנים לשמוע לאחרים כמו שקרא אותו החכם שם י"ב אויל ואמר דרך אויל ישר בעיניו ושומע לעצה חכם דהאויל סובר שכן הוא כאשר נראה לעיניו וכאשר לבבו יבין ועל כן בשרירות לבו הולך ואינו שם על לבו חסרון דעת האדם באשר הוא אדם הוא הולך ומשתנה בג' זמניו זמן העלי' והעמידה ותירידה ובג' זמנים האלה דעתו וטעמו אינו שוה ואת אשר קים וקיבל ורצה בו בנערותו ימאס בו באחריתו ויסופק לו מה שסבר בימים הראשונים לברור ויתחרט במה שסבר בקדמותו ולא די שבג' הזמנים האלה הוא משתנה אלא שבכל יום יום הוא משתנה מלא יודע ליודע וחרון לרצון ואיש אשר ישים זה על לבו איך יבנה על שכלו ודעתו ולא יפחד שהוא בעצמו ימאן בזה בימים אחרים ולא יתאחד באיש אחד בזמן אחד דיעות אנשים אחרים העומדים בזמן אחר מזמני האדם ורק על דרך זה אפשר לאדם להיות בפעם אחת עולה עומד ויורד לכלול בדיעותיו כל השלשה זמנים ע"י מה שיקבל וישמע עצת ודעת אחרים וזה שאמר החכם שמע עצה וקבל מוסר וביאר היסוד וההכרח לזה והוא למען תחכם באחריתך ר"ל שאפי' באחריתך עדיין אתה הולך ומתחכם יותר ואיך תבנה על ידיעתך ויהי' לשון למען ליתן סבה פועלת וכולל ג"כ התכלית ומה שמלמד לאדם עוד יותר שלא יהי' לשם בעיניו הוא כשיבחין עוד בדורות הראשונים מיום עמוד אדם עלי תבל שנשתנ' תמיד דימות בני אדם ומרצון לרצון ואף שהי' דורות בני אדם הראשונים מאריכים ימים וביאר הרמב"ם במורה והוא מהמדרש בראשית שהי' זה לתכלית כדי לעמוד על המדעים והחכמות והי' צריך להם לזה זמן רב וכמו שביאר הרדי"א בפ' בראשית ואעפי"כ אנו רואים אותה שהרבה שחקרו וביחנו ולא הגיעו ליסוד יטעו באומד דעתם מזה נוכל ללמוד שמכל שכן שככה אפשר שיעלה לנו עם של אחרינו וכמו שאמר קהלת ד' פט"ז אין קץ לכל העם לכל אשר הי' לפניהם גם האחרונים לא ישמחו בו כי גם זה הבל ורעיון רוח אמר בזה שבאמת נראה לכל כי בני האדם אשר היו לפנינו לא הגיעו לקץ וזה הוא שהרהיב בנפשינו עוז לחקור על הדבר וזה עצמו מודיע שגם האחרוני' לא ישמחו בו וזה הבל ורעיון רוח:
וזה שאמר לדעתי בלדד השוחי איוב ל"ה כי שאל נא לדור ראשון וכונן לחקר אבותם כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ הלא הם יורוך ויאמרו לך ומלבם יוציאו מילין הכוונה שאמר לאיוב אשר הי' נגוע ומוכה אלקים והי' מתרעם נגד ה' שענשו אינו ראוי לו לפי מעשיו וכאלו ירד לסוף דעת חכמ' ה' ולדקתו לידע על איזה דרך טוב וישר לנהוג העול' ואמר לו שיחקור לדורות הראשונים שחיו הרבה ימים וזה שאל לדור ראשון כמה היו וכונן לחקר אבותם כנ"ל שהיו לתכלית החקירה ואנחנו קצרי ימים ואעפ"כ לא נדע וכו' והלא הם יורוך ויאמרו לך ומלבם יוציאו מילין הכוונה שיוציאו ויסירו מלב המילין דהיינו לדבר לפי שרירות לבם ולפי דמיונם כמו שפי' איוב ט"ו פי"ג והוצת מפיך מילין הכוונה שתסיר ה"נ כן שמהראשונים יראה שלא ידבר האדם לפי עינו ולבבו אשר ידמה וע"כ צריך שישמע לאחרים ויקבל עצתם ודבר זה שאנו רואים כי קצר כח השכל האדם לירד לסוף דבר מכריח ג"כ שיגלה ה' רצונו לבני אדם ע"ד הנבואה למען יוכלו ברואיו לבא לתכלית הנרצה מהם לידע הדרך ילכו בם והמעשה אשר יעשון כי גם אם אפשר לאדם שיבוא וישיג כי יש ה' בארץ ע"י שיחקור בפעולת ה' שהיא העולם מעשה ידי יוצר חכם ויכול וטוב אבל איך ישיג מזה מה יעשה האדם שיבא לידי אושר הנצחי שאין לנו מבוא לידע זה כי הידיעה אפשר או על פי החושים או ע"י השכל וכיון שאין ראיית החושים שייך בזה והשכל ג"כ לא יבין באופן אחר זולת ללמוד דבר מדבר מסבה לסובב או ממסובב לסבה וא"כ הנפש שאין אנו יודעין מהותה מה היא והאושר הזה ג"כ אין אנו יודעין ומכירין אותו איך נדע הדרך המביא את הנפש לאושר הזה:
וזה שאמר לדעתי צופר הנעמתי באיוב י"א פ"ז החקר אלקי תמלא אם עד תכלית שדי תמצא גבהו שמים מה תפעל עמוקה משאול מה תדע הכוונה אם גם אפשר לחקור אחר אלקי אינו מצד עצמו שהוא בלתי בעל תכלית אלא מצד פעולותיו ונוכל לעלות מן המסובב אל הסבה אבל הוא קשה להשיג כמי גבהי שמים שאין לנו מבוא ודרך לזה ועמוקה משאול מה תדע ר"ל לענין הלא תעשה והעבירות דהעונש אין מושג לנו ואיך נשיג המעשים המביאים לעונש ואם כן שקשה להשיג המעשים הטובים אם לא יגיד ה' מובן אם בכל הקושי הזה הי' נמצא אדם שהכיר ובחן והשיג את ה' ומה שנרצה לפניו והלך בדרכיו כמה גדלה מעלתו וכל שכן אם מבני אדם אחרים לחמו נגד האמת והחשיכו אותו וביד חזקה עמדו על ימין השקר ובכל זאת לא מנע האיש ההוא מלעשות הטוב והישר וזה הי' אברהם אבינו ע"ה אשר עליו אמרו חכמז"ל בברכות פ"ק מיום שברא הקב"ה את העולם לא הי' אדם שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר ה' אלקים במה אדע ועיין בתוס' ברכות ד' ז' ע"ב מה שהקשו והרשב"א ז"ל פי' שם יפה ולפי דרכו יש לפרש אברהם שהכיר ה' חכמתו ויכלתו וטובו וראה איך האמת נכחד מאנשי הארץ אמר עומד ומשתומם איך טוב ומטיב יברא עולם כזה ועם שבשביל צדיק אחד נברא העולם אך כשהצדיק הזה צריך להכחיד האמת תחת לשונו ולהטמין דעתו מיראת עונש אדוני הארץ אשר משאתם יפחד וירעד הוא רעה רבה וחלילה לה' כי לא יצא הרעה יחתו ומאת הכריח אברהם כי אין אלו אדוניו ורק ה' הוא אדון ר"ל ממנו יבוא הרע והטוב לעבדו ומי שעובד סני אדונים אינו עובד אפי' אחד זה הרהיב בנפשו עת לבטוח בה' ולפרסם האמת ולא לירא מאדוני הארץ וע"ד שאמרו פ"ק דחגיגה דעבד פטור מראי' שנאמר פני האדון ה' מי שאין לו אדון אלא ה' וזה הכוונה במאמר הנ"ל שמיום שברא הקב"ה את העולם לא הי' אדם שקראו אדון היינו שמסר נפשו לה' אלא אברהם שהכריח מכח הבריאה שה' אדון לעושים רצונו ומוסרים עליו ובוטחים בו ובזה ההתלהבות למד בניו וביתו אחריו שלא לבטוח על שום נברא רק על ה' גם לא בכוכבי שמים וע"ד זה אני מבין מה שנאמר פ' וירא כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגי' למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו והכוונה לפי הנ"ל כי גם עובדי ע"ז היו שומרים דרך ה' וחקרו לדעת אותו רק הם חקרו דרך ה' בפעולותיו הטבעיות ובכוחות השמים ועשו כוונים למלכת השמים אבל הוא צוה את בניו שלא יחקרו אחרי דרכי ח' אלה רק אחר דרך ה' המביא לעשות צדקה ומשפט [דהיינו מה הוא רחום אף אתה רחום ודרך התורה בכללה] ולא יחקרו אנורי כוחות השמים כי לא מהם יבוא להם עזרה והראי' שאברהם הי' במזל שלא יוליד וה' שידד המערכת לקיים מאמרו ולימד אברהם בזה שמושיע אין בלתי ה' לבדו בטבע ולמעלה מן הטבע:
והנה גם את זה לעומת זה עשה אלקים ית' מדה כנגד מדה באשר שכל תשוקתו הי' רק להטיב לרבים ולהעיר אותם לאמת ולבניו אחריו הי' שכר מצותו הלזו מצוה וזכה לו ולדורותיו שנתן לו השי"ת שכרו והבטיח לו לשכר שזרעו המיוחס אחריו יהי' עם סגולת ה' יודעי דרכיו וכיון שזכה אברהם להיות זרעו עם סגולה יודעי ה' ובוטחים בשמו רצה הקב"ה לזכותם שלא ימעדו קרסולם עולמי עד ולכן חשב מחשבות שאם יהי' צדקתם צדקתם מיוסד רק על הכרת השכל לא רבים יחכמו בראותם רשעים מצליחים ורשע מכתיר צדיק וכש"כ בהיותם מסובבים מארבע כנפות הארץ בדיעות כוזבות מאנשי גויי הארן לא יעמוד צדקתם לעד אף בזרע המיוחס של אברהם הנולד גם מצדקת שרה אמנו, ועוד שלתכלית הזה להיות עם סגולה לא די באושר הנפשיי אלא גם לגופניי לזכות לנבואה ולהשגחה פרטי פרטית אשר אין למעלה ממנו ולזה כמו בכל דבר שראוי שיהי' יחס בין הסבה למסובב ככה בשכר אם יהי' העיקר העבודה בלב ונפש ראוי לזכות על ידה רק לאושר הנפש ולא לדביקות בס' בעודנו חי בגוף ורק ע"י המעשה הטוב הנרצה לה' מה שהוא עושה בגופו עי"ז ראוי ומיוחס לו השכר והדבקות והוא דביקות הנבואה והשגחה פרטי פרטית וע"ז אמר בקהלת סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם כל האדם היינו גוף ונפש. ואמר במשנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא הכוונה כבר בחייהם יש להם חלק מעוה"ב והארכתי בזה במקום אחר והנה המעשים המביאים לדביקות לא נודעו לאדם מצד שכלו כי אין מבוא להשיגם רק ע"כ צריך לזה שיגלה אותם השי"ת בפהרסיא אך היות כי גם בזה אין עוד קיום וחיזוק לעבוד אותו בהוב"ס כי האדם המבין לא יטה שכמו לסבול עול התורה חנק החוקים לעשות דבר שאינו מבין כי זה קשה לאדם המבין שיעשה דבר שלא משיג ועפ"י מה שאני מפרש דברי הגמ' ורש"י בפ' יתרו בפסוק כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל [עיי"ש במקומו] וכיון שהוא דבר קשה לא הי' האדם מנוה שכמו לסבול והי' ממציא סברות ואומדנות וכל איש הי' עושה לפי שרירות לבו ודיעות האדם נוטות לפי תאותו ותשוקתו והי' הדת נבנה על יסוד בלתי קיים ולכן ה' האל דיעות אשר לו נתכנו עלילות גזר עלינו להיות ארבע מאות שנה בגלות מצרים למען שבני ישראל אשר בטבע קשין לשמוע כמו שאמרו חכמז"ל מפני מה תנה תורה לישראל מפני שהם עזין שבאומות ולכן במצרים ירפה ערפם הקשה וילמדו לשמוע מה שאין נראה להם וכמו שאמר באיוב ל"ו יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם ולא יעשו כי אם מה שיצוה אדוניהם ככה כאשר יגאל ה' עמו לא יסברו אומדנות רק כאשר יצוה ה' עליהם ואפשר שלזה כוונו חכמז"ל ראוי הי' יעקב לירד בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו הכוונה דמה שהאיש בלתי רוצה לשמוע הוא גריעותא זה דוקא באיש שאינו שלם בכל אבל האיש השלם בכל אינו צריך לשמוע וזה שאמרו דראוי הי' לפי טבעו לירד אלמלא שזכותו גרמה לו וע"י שהי' שלם ומעולה וגם הי' עליו שפע הנבואה לא הי' הריעותא של קשה לשמוע אצלו ריעותא וע"ד שפי' בעל מעשה ה' בפ' כי תשא על פסוק כי עם קשה עורף הוא וזה עצמו שאמר אברהם ה' אלקים במה אדע כי אירשנה ובוונה כנ"ל שאברהם קרא לה' אדון דהיינו שרק ממנו יבוא לו הטוב והרע ועליו שם מבטחו וע"ז אמר במה אדע כי אתה אדוני כי אירשנו כמו כאשר אירשנה ויהי' לי כל טוב ע"י מה אדע ולכך הביא הש"ס בברכות שם זה הקרא שכאן התפלל אברהם שיהי' לו אות שידע כי מה' יבוא לו כל טוב ולכך השיב לו ה' ידוע תדע כי גר יהי' זרעך וגו' שע"י זה ידעו בניו שמה' יבוא להם הכל:
ועד"ן יש לפרש דברי חכמז"ל שעל אשר אמר אברהם במה אדע נענש בידוע תדע ואין זה העונש עונש לאברהם אלא מעלה גדולה אבל גם בצאת ישראל ממצרים עדיין לא שמו על לבם מאמר ח' ויקרא כ"ה כי לי בנ"י עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם וכאשר בושש משה בהר מהרה עברו ברית הפרו חק והנה כל המפרשים נתחבטו מדוע לא מסר אהרן עצמו ע"ז עיי' ברמב"ן ובכוזרי מ"א ואני ביארתי שראשית הדבר לא הי' עיקרו לע"ז אלא הי' מבקשים שהשגחת ה' הנדבקת בהם יהי' על דבר אחד בפרסום למען יתאחדו כולם אל מול אותו דבר בעבודת ה' ועי"ז יתגדל ויתרבה עבודת ה' בארץ ע"ד שצוה ד' לעשות משכן והם אכלו פגה ועשו זה מסברא שראוי שה' ישכון בתוך בנ"י על דבר מה ורק היו בהם מיעוט שטעו אחריו ולכך הי' לישראל בזה חטא גדול הואיל וה' הוציאם ממצרים ראוי שלא יעשו סברא כמו שאין העבד רשאי לעשות סברא לעצמו אלא כאשר יצוה אדוניו עליו ואפשר שלזה כוונו חכמז"ל במס' שבת פרק ר"ע כשחטאו ישראל בעגל באו מלאכי השרת ופרקו להם הב' כתרים שקבלו אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע והיינו שרק אז מעלה וכתר המעשה אם היא ע"י שמיעה לדבר ה' כי הוא יתברך יודע הטוב ולכך אמרו חכמז"ל כשצוה ה' על המשכן לכפר על עון העגל פרט ומדד להם כל פרט ופרט וכן אמר משה על הכל כאשר צוה ה' את משה להורות כי הסברא והאומדנא בעבודת ה' הוא אסור ואפשר לפרש בזה מה שפירש"י בפ' זו על פסוק ויקרא ה' אל משה לאמור צא ואמור להם דברי כבושין בשבילכם הוא מדבר עמי שהרי מצינו כל מ"ם שנה כו' וצריך ביאור מה המה הדברי כבושין ועפ"י הנ"ל א"ש שאמר להם בשבילכם הוא מדבר עמי ואלמלי הי' אפשר להשיג אושר והצלחת הנפש והגוף בדיבוק ת' עפ"י שכל וסברא מה הי' צורך להשפיע עלי מדרגה כזו וזה רק להורות כי אי אפשר לאדם להשיג זה רק למעלה מהטבע עפ"י ה' ולכך נתגדל מעלת משה ע"ה וזה שאמר במדרש שהתחלנו בו שמשה הי' ענו גדול כזה ועשה רק כאשר צוה ה' עליו מבלי שהי' מגדיל עצמו לעשות לפי שכלו וכיון שכן ראוי לו שילמדנו ה' וראוי לעמוד בהיכל מלך איש אשר לא יתגאה ולא יתהדר בפני המלך ואני לדודי ודודי לי לכך קרא ה' אליו: