אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר ויקרא › פרשת בחקתי

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר ויקרא · פרשת בחקתי

פרשת בהר

אם בחקתי תלכו וגו' מה שכבר הקשו המפרשים מדוע פרט הכתוב שכר מצות עוה"ז מלבד תרוצם, נראה עוד לומר דקאי על הנאמר בפרשה דלעיל לא תעשו לכם אלילים וכו' וכבר הי' עובדי ע"ז מיחסים פעולה ושכר טוב לעושי הפעולות ההם וכמאמר נשים הארורות אשר אמרו מעת חדלנו לקטר החדלנו את כל אלה ע"ז אמר כי אם בחקותי תלכו ולא תעבדו למי שחקקתי שלא לעבוד ולא די שלא תעבדו אלא ואת מצותי תשמרו לאבד ע"ז ולשרש אחרי' היינו מ"ע ואז נתתי גשמיכם יעד הכתוב נגד כל מחסורי האדם שהם מחסורים פנימים שהם האכילה וכל המזונות וגם מחסורים חיצונים מדברים המזיקים ואח"כ מחסורי הנפש שהם מידיעת הדברים האמיתים והשגחת ה' שהם ג"כ מחסירים פנימים אשר לאדם מצד קוצר שכלו ומחסורים אשר ניתנו לו מאנשים הגרים עמו מדיעות הזרות אשר קיבל מהם ונגד כולם הבטיח ה' בשמחת חוקי התורה למלאות להם מחסורם כמו שמילא להם חסרונם בדיעותם ולמד אותם דרכים המביאים אל מול האושר הנצחיי ומצות אשר מתקנים לדיעות הנפש ולכך אמר אם תקבלו דעתי לתקן חסרונות הנפש אז גם אני אמלא חסרוניכם ואם לא תרצו לשמוע לי לתקן חסרונות הנפש אז יתקרבו לכם חסרונות אשר אי אפשר לכם לתקן כי חסרון אשר ביכולת האדם לתקן אינו חסרון אלא מעלה או יאמר לפרש לשון אם בחקתי תלכו וגו' עפ"י מה שבארתי תהלים א' אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי חז"ל אמרו ישב ולא עבר עבירה נותנין עליו כאלו עשה מצוה ועי"ז אפשר לו לאדם לזכות לאושר הנפש ע"י שב ואל תעשה אבל בתנאי אם הניח לעשות עבירה זו מצד כבוד ה' אז הכבוד ה' והירא' ה' היא עצמה מ"ע וכל ל"ת שמניח לעשותו היא אצלו עשה ואדרבה על עזיבה מלעשות עבירה יש לשלם שכר הגדול כי על מ"ע בכל מ"ע שעושה ע"י פעולה כבר הקדים ה' לו ע"ד שאמרו אם עושה אדם מזוזה כבר קדם ה' לו בית וכיוצא וע"ז אמר אשרי האיש אשר לא הלך ר"ל שאפשר לאדם להיות מאושר במניעה מעבירה ובתנאי כי אם שיהי' בתור' ה' חפצו שיהי' חפץ זה שמונע מעבירה מצד תורת ה' וגו' וכן קאמר כאן אם בחוקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ר"ל ולא לעבור יהי' כאלו עשיתם ואתן לכם שכר:

אם בחקתי תלכו ואת מצותי השמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וגו', ונראה בעזה"י ע"ד שאמר בפרקי אבות פ"ג מ"ה רנב"ה אומר המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עליו עול מלכות ועול ד"א כי מונעים יש המורידים לאדם מעבודת השי"ת אחד יצר לב האדם הרע מנעוריו, והב' טרדתו על פרנסתו, והג' שיעבוד מלכיות והנה הב' המטרידים טרדות הפרנסה ושיעבוד מלכיות נהי שהם מצד אחד מונעים מעשיית המצות ע"י שעליו עול לחזור אחר מזונות ועי"ז ימנע מעשיית המצוות שיש בהם חסרון כיס ויבוא לידי אונאה וגזל וכיוצא בהם אבל מצד אחר אדרבה הטרדה על המזונות מונע האדם מעבירות כנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב שע"י היגיעה משכחת עון ואפשר שיהי' מאושר בעוה"ז וטוב לו לעוה"ב וככה בשיעבוד מלכיות נהי שמצד אחד השיעבוד מלכיות מבטל רצון בוראנו ומונע הרבה מהעבודה מ"מ מצד אחר הוא צריך ומסייע לעבודה שלולי שיעבוד מלכיות ירום לבב בני ישראל כמו שאמרו יאי עניותא לישראל וגו' וכמו שאמרו חז"ל שהשי"ת הראה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים גיהנם ושיעבוד מלכיות לבחור אחד לבניו ובחר בשיעבוד מלכיות וכמו שנא' בפ' בראשית ויגרש ד' את האדם וישם מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים והיינו הרמז עפ"י הנ"ל שקודם גן עדן צריך שיושם את הכרובים הרמז הת"ח הקוראים את העם לעבודת ה' כנאמר בכרובים פורשי כנפים למעלה על הארון וגם הלהט החרב המתהפכת היינו שיעבוד מלכיות כדי לשמור את דרך עץ החיים אמנם כ"ז אם אינו מחזק עצמו לשמור ולעשות ככל התורה אז צריך טרדות מזונות ושיעבוד מלכיות אבל המקבל עליו עול תורה ומחזק עצמו לעבוד עבודת ה' אז אפשר שמעבירין ממנו עול מלכיות ועול ד"א ועד"ז אמר ביהושע רק חזק ואמץ לשמור ולעשות ככל התורה כי אז תצליח ואז תשכיל והיינו כנ"ל שיחזק עצמו ויעשה גדרים וסייגים כדי לחזק עצמו ולהכניע היצר ע"ד שאמרו בפ' אין עומדין ד' דברים צריכין חיזוק וכו' וחד מנייהו תורה וע"י שיחזק עצמו וישמור הגדרים כתורה עצמו ויכניע היצר ועי"ז אז יצליח ויעבירו ממנו עול מלכיות ועול ד"א וגם היגיעה בתורה לא יהי' צריך שיהי' עליו בקושי כדי שיקויים יפה ת"ת עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עון שלא יהי' צריך לשכוח עון ועי"ז ואז תשכיל וזה שאמרו המקבל עליו עול תורה לשמור ולעשות ככל התורה אז מעבירין ממנו עול מלכיות ועול ד"א שאין צריכין לזה כי רק מטעם זה שלח ה' אותם בארץ זה ג"כ כוונת הקרא שהתחלנו בו אם בחוקתי תלכו ופרש"י שתהיו עמלים בתורה ואת מצותי תשמרו היינו גדרים וסייגים כדי שעשיתם אותם וא"כ א"צ להכנעת שיעבוד מלכיות ולא לטרדת מזונות ולכך ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וגו' ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבור בארצכם וגו' וגם אנו רבותי נקיים דברי התנא לקבל עלינו עול תורה וגו' שלא יהי' חלילה כל הפורק עול תורה נותנין עליו עול מלכיות ועול ד"א בפרט עתה אשר מידת הדין מתוחה בעו"ה על ישראל ואנו צריכין זכויות המגינות עלינו ועד"ז אפשר לפרש ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וחז"ל הקשו אטו יראה מלתא זוטרתא הוא ותי' אין לגבי' משה מלתא זוטרתי הוא וצריך ביאור. אמנם להנ"ל נראה שאפשר לפרש ע"ד שאמרו גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך אלא שיה"ר ושיעבוד מלכיות מעכב וכמו שאמר נמי שהע"ה על אשר אין כעשה פתגם מעשה הרעה מהרה ע"כ ולא לב בני אדם לעשות רע אבל אם האדם רואה בעיניו העונש אז קל לו לעבוד השי"ת ומוטב לו לקבל עול תורה ולהעביר עול מלכיות ובפרט אז כשהיו ישראל במדבר נחש שרף ועקרב ואין לחם ומים אין לשתות בלתי אל המן עינינו וחסדי ה' מבטחינו וכי אז ג"כ קשה היראה הרי המות נגד עיניו וזה שאמר ועתה ישראל היינו עתה במדבר לפי אותה המעמד שאין לכם שום תקומה בדרך הטבע רק בחסדי ה' ואין לחם ושמלה ומים אין לשתות וא"כ יראה מלתא זוטרתי היא וזה אפשר שכוונו אין לגבי' משה מלתא זוטרתי היא וזה ג"כ בזמנינו אשר היראה עלינו מכובד הגליות וסבובני גם סבבוני שונאים המבקשים נפשינו יראה היא מלתא זוטרתי כי חלילה להחזיק את אשר עלל ה' לנו למקרה או טבע ובתוכה נאמר ואם תלכו עמי בקרי אף אני אלך בחמת קרי וגו' חלילה שאסור להחזיק דבר למקרה ולא לטבע כי כל מעשים וכל המקריים הבאים עלינו הם בהשגחה פרטיית כי אין מזל לישראל ואם השי"ת מניחים לפעמים לטבע הוא עצמו עונש ונקרא הסתר פנים וכמו שיעד כאן ונתתי גשמיכם בעתם אפי' הדבר הטבעיי יהי' בהשגחה הפרטית:

אם בחוקתי תלכו וגו' ונתתי שלום בארץ וגו' ופרש"י שמא תאמר הרי המאכל הרי משתה אם אין שלום אין כלום ת"ל ונתתי שלום בארץ וצריך ביאור למה נקט רש"י בלשונו הרי מאכל הרי משתה וגו' ונראה עפ"י מה ששמעתי מפי מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל לפרש הקרא ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום שפרשו חז"ל אין עוז אלא תורה ואמר הנה השלום נתרבה בעולם ע"י שאחד צריך לחבירו ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק דהיינו שאחד יעזור את רעהו שהוא שוה לו ולא הקדים לו חובה אבל אם הקדים לו טובה ונעשה אחיו יאמר חזק יוכל לשאול בפיו וא"כ האפשרות הזה שיהי' צריך לחבירו גם הוא יעזור ויגן ויושיע ויהי' שלום בעולם ולפי"ז רוב טובה אם האדם הי' בטוח שלא יצטרך לשום אדה ממעט השלום והחברה א"כ אפשר שהיעוד מרוב הטובה והברכה יהי' מגרע השלום כי עיקר שם שלום בהבטחה אינו שלא יהי' מחלוקת או מלחמה שלילת רע אלא השלום שאנו מכוונין כאן היינו התאחדות והתחברות איש לרעהו אבל (באמת הרי כשיביא היעוד הזה דהיינו לעתיד וכמ"ש הרמב"ן דמעולם לא נתקיים יעוד הזה של אם בחוקתי תלכו עד לזמן העתיד ואפ"ה) יש דבר שלעולם יצטרך אחד לחבירו דהיינו בעסק התורה שהרי יש לכל אדם חלק בתורה המיועד לאיש זה לא משיג אחר וא"כ לעולם יצטרך אחד לחבירו בענין התורה וכינו שאנו מבקשין ותן חלקינו בתורתך ועי"ז יתרבה שלום בעולם ע"י התורה וע"ד ש שאמרו ת"ח מרבים שלום בעולם וא"כ זה שאמר הפסיק ע"י ש"ה עוז לעמו יתן היינו התורה וע"י זה יברך את עמו בשלום אפשר שיהי' ברכה בעולם ואפ"ה יושג השלום ע"י התורה והיינו נמי ונתתי שלום בארץ היינו תורה ודפח"ח אמנם לפי הקדמת מרן זכ"ל נראה שהמדרש ביאר זה באופן אחר שאמרו במדרש דלכך כתיב נתתי ללמדנו שהשלום יהי' ניתן במתנה והכוונה נראה שהשלום אפשר מ"ב בחינות או שהוא מוכרח בעיניו יראה שאם לא יהי' שלום בינו לבין חבירו אפשר שיפרד בין הדבקים ויהי' כערער בערבה לא יהי' לו כח לעמוד נגד צורכי הזמן ופגעי העולם שלום זה הוא ע"י שלילה וחסרון ואין זה מתנה אמנם יש שלום הטוב מזה שהשלום הוא הואיל וכלם יחפצו תכלית אחד לעבוד את ה' ולא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דיעה את ה' ואין אהבה אלא בדומים וכמ"ש בעקידה בפ' בראשית וכיון שלא יהי' גאון וגבוה וכלם יחפצו דבר אחד וקנאה תבטל מן העולם כנאמר אפרים לא יקנא יהודה ויהודה לא יקנא את אפרים (ובמקום אחר בארתי דקנאה מידה רעה מאוד ולולי שיש בה גם כן שום צד לטובה לא הי' הקב"ה מטביע את האדם עלי' והצד לטובה הוא כי קנאת סופרים תרבה חכמה והרבה דברים נעשים רב עזי קנא' איש מרעהו והיינו עתה אבל כשיוכר האמ' לאמתו ולא יעשו הטוב ע"י קנאת סופרים ולא יהי' לקנאה ממילא שום צד טוב ועי"ז ממילא צריך שיופסק הקנאה מן העולם) ועכ"פ ע"י שיהי' דומים וכלם ידעו את ה' עי"ז יהי' התחברות ושלום ואחדות בעולם ושלום הזה אין שורשו החסרון והחולשה אדרבה השלימות שכן נטע ה' בטבע כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו ואין אהבה אלא בדומין ושלום כזה הוא מתנה וע"ז נאמר וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך וע"ז רמזו חז"ל שאל תיקרו בניך דהיינו שהואיל והם בוניך אותך ואיש את רעהו יעזורו וצורך אחד לבנות את חבירו אלא בוניך היינו שהם חכמים ונבונים שע"י התבונה והבינה יתרבה השלום כדלעיל ובוניך מלשון בינה, וזה הוא מתנה של שלום של ונתתי שלום בארץ דהבטיח לן השי"ת דנתתי שלום בארץ בדרך מתנה כדלעיל ושכבתם ואין מחריד היינו לרבותא אע"ג שלא יהי' שם חרדה ולא יהי' השלום מוכרח אפ"ה יהי' בדרך מתנה על אופן הנ"ל מכח שירבה דיעה בעולם ולא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי אמנם רש"י שהתחלנו בו נראה דמפרש לשון שלום שלא יהי' קטטות ומחלוקת בעולם והיינו דקמ"ל קרא וטובא קמ"ל דהנה הדרך אם יגדל איש או אומה אחת בין שאר אומות ע"י הגדולה יתרבה הקנאה והשנאה והמחלוקת ואומה בין האומות יתרבה עי"ז מלחמות וכדתנן באבות נגד שמא אבד שמי וכו' עיי"ש במפרשים כנ"ל ואז לפעמים השפע והגדולה יהי' סיבה לשנאה ומחלוקת וגבי אומות למלחמה בעולם ואז תצא שכרה בהפסדה אמנם כל זה אם לא ידעו שהאמת הוא בהשגחה פרטיית ובשכר על מעשים הטובים אבל אם יבינו וידעו שזה שכר שמים אז יקויים בנו כנאמר במשלי ברכת ה' היא תעשיר ולא תוסף לעצוב עמה שלא יהי' הברכה סיבה לעצב ולמחלוקת וזה שהבטיח לן בוראנו ית' אע"ג שהרבוי והשפע לא יהי' בכל העולם רק בארץ ישראל וא"כ יש לחוש שהברכה יהי' סיבה למלחמה שיריבו עלי' ולכך הבטיח השי"ת ונתתי שלום בארץ אע"ג שלא יהי' רק בארץ והיינו דקאמר רש"י שמא תאמר הרי מאכל הרי משתה וזה אפשר שיגרום שיתקנאו בנו אוה"ע ואם אין שלום אין כלום לכך הבטיח ונתתי שלום בארץ שיכירו וידעו שמה' היתה זאת וממילא לא יקנאו והיינו דקאמר ונתתי שלום בארץ שיכירו זה ואז ושכבתם ואין מחריד כנ"ל והיינו נמי דקאמר לעיל בפ' בראשית כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ דהיינו כיון דהרחבה הוא לנו [מה'] ופרינו שפיר בארץ וזה כוונת רש"י וזה נמי כוונת ברכת כהנים יברכך ה' וישמרך ואמרינן יברכך בממון וישמרך ממזיקין והיינו כנ"ל שע"י הברכה יתגדלו ויתרבו המזיקין וע"ז יעד לן הקרא יברכך ה' שיכירו שמה' הוא ועי"ז ממילא וישמרך ממזיקין:

והנה לפי מה שפי' מרן הגאון זצ"ל הנ"ל לשון שלום היינו התאחדות והתחברות איש לרעהו יעזור ויגן ויושיע יש לפרש ג"כ המשנה סוף עוקצין אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ונראה עפ"י מה שכ' העקידה בפ' ויגש דהרבה פעמים אנו רואים אפי' מלך בשר ודם שאע"ג שאחד חטא וראוי לו משפט מות אפ"ה אם איש הזה הוא קשור באיש אחר שהמיתה שלו יזיק וירע לאיש תם וישר שאינו ראוי לו להכאיבו אז יחון ויציל התם והישר ומעמדו על האיש שחטא משפט מות והה"ד וכ"ש אם הי' חטא משפט ממון לקחת לו את ממונו ועפ"י השלום על אופן הנ"ל אפשר לו להגין ולהציל שלא ירע פגע רע ונזק בממונו אפי' אם יגרם לו החטא מ"מ שלא יפסיד הכשר על ידי זה והנה כבר אמרו במדרש על פסוק יברכך ה' וישמרך דבשר ודם נותן מתנה לחבירו ואינו יכול לשומרו מן הלסטים ויבואו עליו לסטים ויטלו ממונו ולא הועיל במתנתו כלום אבל הקריה הבטיח יברכך בממון וישמרך ממזיקין ולפי הנ"ל אם ה' מברכו בשלום עי"ז עצעו יהי' מובטח בממונו שלא ירע לו פגע וזה כיוון במשנה הנ"ל הדבר שסיבב לו המתנה וע"י מה שבא לו הממון הוא הכלי שעיקר המתנה והאושר בא לו מהשגחה והאדם או הדבר המסבב אותו הוא הכלי וכנאמר העושר והכבוד מלפניך וא"כ המסבב הזה אינו יכול להחזיק לו הברכה כדברי המדרש אמנם שלום על דכך הנ"ל יכול להחזיק לו השלום שיהי' שמור בידו וא"ש:

והנשארים בכם ימקו וגו' בעונות אבותם אתם ימקו כבר בארתי במקום אחר אע"ג שאין הקב"ה מעניש בנים בעון אבותם היינו בעונש הנפש יבוא רק על מי שחטא בנפשו ואיש בחטאו ימות מיתת הנפש אבל בעוה"ז לפעמים השי"ת מעניש בעון אבות כדי להראות גודל חטא ודווקא אם חטאו האבות במעשיהם בפהרסיא שמלבד החטא הי' הדבר מקלקל בני אדם העוסקים שנקל בעיניהם לעבור ונעשה כדרך כבושה לפניהם והי' חילול השם נגד זה שוב צריך שיתקדש שם ה' ויפרע גם מבניהם כדי להקדש שם ה' ולמען לא ישובו עוד חוטאים ויהי' אות לבני מרי הם ודורותיהם והנקיים האלו צריכין שיוותרו על נפשותיהם ולקבל היסורין כדי לקדש שם ה':

והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו' יש לפרש לא שישובו ישראל ויתקנו מעשיהם המקולקלים אלא שיאמרו ויתודו כי אבותינו שהי' להם רוב כל והי' בארצותיהם כהנים ומזבח על מכונו וגבולו איך לא שמו על לבבם לשוב לה' ואומרים אלמלי לנו יהי' כיוצא באלה איך נעבוד ה' אלקינו ועתה מחוסר כל אי אפשר לנו לעבוד ה' עד"ז יתודו לה' ואין זה ווידוי גמורה כי הם רוצים להיות להם משכון על ה' [עי' בחובת הלבבות שקרא לכל אנשים אלו בעלי משכונות] ובתחלה צריכין לשוב במעמדם מחוסר כל וזה הכוונה כאן בפסוקים האלה ועד"ז כיון ג"כ במשלי א' אז יקראוני ולא אענה ישחרוני ולא ימצאוני וגו' [אבל כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימו מעושר וכ"ט וכן נזכה בחסדי ה' אוכי"ר]:

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה