מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר דברים · פרשת עקב
והי' עקב תשמעון וגו' ושמר ה' אלקיך לך וגו' יש לפרש דכבר הבטיח לנו יוצרנו ואני זאת בריתי אמר ה' רוחי אשר עליך וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך וכו' א"כ אי אפשר שלא יהיו לומדי תורה ועוסקי במצות בישראל כי עכ"ח יסייע הקב"ה להשלים דברו ולהיות נאמן בבריתו דאלמלא הקב"ה עוזר כמעט נשכח תורה לגמרי מישראל בעו"ה רק זכות אבותינו היא שמסייעת לנו שעמהם כרת ה' ברית הזאת והם זכו להם ולדורותיהם ולפי"ז מן הראוי לפי שורת הדין אם אדם יושב ועוסק בתורת ה' ובמצותיו לקפח קצת מן שכרו שזכות אבותיה הוא המסייעת וידם באמצע ואעפי"כ הואיל שהבחירה חפשית ולא לגזר על אדם ידוע: שיהי' צדיק או רשע לכך הקב"ה משלם להם משלם כאילו הם עשו וזה ממש כמבואר במשנה פ"ב דאבות משנה ב' ובפי' התי"ט וכל העמלים עם הציבור וכו' שזכות אבותם וכו' ואתם מעלה אני עליכם וכו' וזה פי' הקרא והי' עקב וכו' ושמרתם זו משנה הוא הלימוד שגדול שמביא לידי מעשה ושמר ה' אלקיך לך וגו' ר"ל שיעלה הקב"ה לך כאילו עשית אתה בבחירתך ובאמת הוא הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך:
ואכלת ושבעת וגו' על הארן הטובה אשר נתן וכו' אע"ג דהוא חובת הגוף כתיב בי' על הארץ וכבר דרשו חז"ל ויש לפרש עפ"י גמרא דכיצד מברכין ד' ל"ל הארץ וכו' והארץ נתן לבני אדם כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה וכל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה כאילו גזל כנסת ישראל ע"ש ריש פרק וראי' ע"ז הוא מנתינת הא"י לישראל עפ"י המדרש הובא ברש"י ריש בראשית אמר ר"י כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים אם יאמרו לסטים אתם וכו' אם כן כל האוכל בא"י בלא ברכה או אפי' בחו"ל לאחר שנתן הקב"ה לנו את הארץ א"כ ממ"נ הוא גזלן אם יאמין כי לה' הארץ ומלואה וברצונו נתנה וברצונו נטלה א"כ אין א"י גזולה תרי כאילו גוזל כנסת ישראל ואם לא יאמין בזה כי לה' הארץ ומלואה א"כ הוא גזלן על א"י ולכך קאמר ואכלת ושבעת וברכת על הארץ הטובה אשר נתן דמוכח ממ"נ:
ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך וגו' וחז"ל אמרו בברכות בפי' אין עומדין אטו יראה מלתא זוטרתא הא תני' אין להקב"ה בבית גנזיו, אלא יראת שמים וגו' אין לגבי משה מילתא זוטרתא הוא משל לאד' שמבקשין ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו כאילו קטן וכבר דיברו המפרשים בזה שאכתי לא תי' הש"ס קו' דאם לגבי' הי' זוטר מ"מ הוא עם ישראל מדבר והנראה לענ"ד בעזה"י הרי אחר מד' זכירות הוא שנזכור את יום אשר עמדנו בחורב אצל הר סיני כל ישראל אנשים נשים ם וטף וכלם שמעו אתי דברות ה' והשיגו ברוח נבואת פנים בפנים וכנאמר בפ' ואתחנן, את כל הדברים האלה דיבר ה' אלי כל קהלכם מתוך האש ענן וערפל קול גדול ולא יסף ופרש"י ומתרגמין ולא פסק כי קולו חזק וקיים לעולם והכוונה שכך נקבע קול הזה בישראל ונשרש אמונת ה' ויראתו שלא יפסק לעולם וכנאמר, בפ' יתרו כי למען נסות ארכם בא ה' למען תהי' יראתו על פניכם ולבלתי תחטאו והיראה הזו נשתקע בלבות בני ישראל לא בלבד בלב הדור ההוא אלא כל הנשמות קדושות עמדו על הר סיני כנאמר את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה ובכולם נשתקע וקיבלו האמונה והיראה בקול גדול ולא יסף ולא יפסק והמשנה פ"ו דאבות אמר בכל יום ויום ובת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי לדם לבריות מעלבונה של תורה כי ה' דיבר אל כל קהל אע"ג דודאי לא הו' מדרגות שוות וכמו שצוה ה' בפ' יתרו והגבלת את העם וקדשתו כהנים לפנים מלוים ולוים מישראל וכן מדרגות מדרגות ואע"ג שכלם שמעו מכל מקום כל אחד קיבל לפי כוחו ומדרגתו ובוודאי לא הי' מדרגת כלם שווין וישראל אמרו למשה היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי ועתה למה נמות וגו' אם יוספים אנחנו לשמוע בקול ה' ומתנו כי מי כל בשר וגו'
ונראה שישראל השיגו אז כי אינם ראוים לנבואה ואפ"ה עשה ה' נפלאות בארץ לכבוד התורה שיזכו ישראל למעלת הנבואה והכירו מדרגת עצמם וגם הכירו גדולת הבורא ב"ה המדבר עמהם שאפילו אם יהיו במדריגה יותר נעלה. ממה שהיו אפ"ה לא יהיו ראויים, והנה לשון וחי מצינו על דבר שלא נתבטל כמו בשר חי ומזה נשאל על אדם שלא למד ושימש כל צורכו, שלא נתבשל כל צורכו וכעין שפי' הת"ח בב"ק דף ע"ב על דלא אכלינן בשרא דתורא והיינו שאמרו שב' דברים השיגו את כבוד ה' וגדלו ומעלתו כי אין חקר לגדולתו וגם ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי היינו אפילו עם מי שאינו נתבשל ואינו שלם ועתה למה נמות כי תאכלנו האש שאפילו אם יזדכך הגוף ויושלם קצת עי"ז מ"מ לפי כבודו וגדלו עדיין נהי' חיים ובלתי שלמים שאפי' אם יוספים אנחנו במדרגה לשמוע עדיין ומתנו עדיין צריכין אנו שלימות וא"כ אין מעלה בזיכוך האש כי מי כל בשר דייקא וגו' קרב אתה ושמע וגו' וכבר ביאר להם משה בפ' יתרו שבאמת לא בדי לעשות אותם שלימים אלא למען תחיה יראת ח' על פניהם וגו' וכאן בפ' ואתחנן אמר ה' מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ר"ל. מי יתן שיבינו שבאמת לא בא להם להכשיר אותו ולעשות אותן שלימים כק"ו הנ"ל וכהשגתם שאפי' בכפליים כזה אינם ראויים אלא למען תהיה יראת ה' קבוע בהם כל הימים וזה שבת קול יוצאת מהר חורב בכל דור ודור אפי' בפחותי ערך שהרי גם אז דיבר ה' אל כל הקהל והיו משונים במדרגתם ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואינו מבקש מכל אחד אלא לפי כוחו וכנאמר בפ' האזינו כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וכפרש"י שם ע"ז קרא דאיוב דלא מצאנוך שגיא כח כשבא ליתן תורה נגלה עליהם מד' רוחות עיי"ש:
ואפילו מי שאין לו פנאי והוא מוטרד עי' עסקיו להחיות נפשו הלא גם בהר חורב לא היה לשם מה לאכול אלא שה' פרנסם וכמו שאמרו חז"ל על ירמיה שנאמר הדור אתם ראו דבר ה' שהוציא להם צנצנת המן שבזה כלכל ה' אבותיכם וא"כ שפיר אומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שא נם מאמינים בזה שע"י התורה יוכל השי"ת לפרנס וכנאמר בפ' זו כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם והיינו דמסיים ואומר והלוחות מעשה אלקים המה וגו' חרות אל תקרי חרות אלא חירות היינו כעין שאמרו לעיל באבות שכל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א ואמר שם כל העוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה וגו' דהיינו העוסק בתורה לשמה דהיינו בתלמוד תורה שאין כוונתו אלא בה ולומדה בעבודה זה מתעלה למעלה מן המזל וחי חיי השגח':
ועכ"פ כיון שכבר קיבל כל האדם חשקו בתורה ונשתקע בכל אדם אמונה ויראה אלא שהיצה"ר מסלק היראה מעל פניו ומטריד אותו בחלאות תאוותיו שהם מחפים על היראה כמו עפר על אוצר בבטן אדמה והוא חשוב אצל הקב"ה והיינו שאין דבר גנוז אצל הקב"ה אלא יראה אע"ג שקיבל מסיני מ"מ הוא גנוז באדם וברשותו ובבחירתו אם רוצה לגלות את היראה או להניחה טמון בקרבו ולכך אמר לעיל שאין להקב"ה בבית גנזיו שיהי' גנוז אצל הקב"ה אלא יראה הוא גנוזה אצלו דאילו צדיק ורשע לא קאמר וכעין שמי' הבינה לעיתים הנסתרות לה' אלקינו וגו' עיי"ש וזאת היראה תכלית הבריאם כנאמר סוף קהלת כי זה כל האדם ר"ל רק הואיל שהוא אפשרות לכל העולם עכ"ח זה תכלית העולם שהתכלית עכ"ח דבר שהוא אפשרי השגה לכל אדם וכמו שהארכתי בזה במקום. אחר והיינו דאמר ר"ח הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וממילא עכ"ח זה תכליתו והיינו דמביא ראי' מקרא דמה ה' אלקיך שואל מעמך ר"ל הלא שום דבר אינו ברשותך ועכ"ח רק יראה שואל ה' ועפ"ז ל"ק כלל קושית הש"ס אטו יראה מלתא זוטרתא היא דאין הכוונה כלל להקטין השאלה אלא לברר מה אפשר שישאל ממך שהרי במדבר ראית כי הכל בידי שמים בני חיי ומזוני בידו ויינו ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך וא"כ קשה מאי פריך הש"ס:
ונראה שאמת כוונת הש"ס דהאי קושיא אטו יראה מלתא זוטרתי ר"ח הוא דקאמר להכריח דבריו דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ע"ד שפי' וע"ז מדחה אין לגבי משה מלתא זוטרתי הוא ואין ראי' לר"ח. מהגהמחז"ל] דאי משום הא דלעיל לא הי' צריך משה להכריח להם מכח הראי' שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים בלא"ה ראו אז ישראל ושמעו מהר סיני והבינו שאין להם תכלית אחר מפי משה ואותות ה' ואם עברו ונענשו וא"כ לגבי משה רבינו עכ"ח אין הפי' כר' חנינא אלא מלתא זוטרתא הוא ובא להם ללמד שהוא קל השגה וחזרה שוב הקושיא וע"ז משני משל לאדם שמבקשין ממנו כלי גדול ויש לו הוא קטן והיינו דהנה מכח שקיבלו ישראל מידת היראה וכבר שקוע בנו ואין צריך רק לסלק המחיצות והמסכים ממנו וכבר כתב העקרים שנר שכבר דלק פעם אחת קל יותר להדליק שכבר יש לו טבע זה כך הואיל וכבר קבלה נפשנו התורה והיראה מהר סיני הוא קל וזה שאמר ועתה כיון שכבר קבלת זאת על הר סיני מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה וזה שאמרו כלי גדול ויש לומר היינו שכבר טמון בו אלא שצריך להגלות הוא קטן ועוד מניעה אחר כיון שברי לו שישיג זה עצמו מקל הטרחא שקודם השגתו יודע שבוודאי ישיג משא"כ במילי דעלמא וא"ש ואם נרצה לפרש לגבי משה כפשטא נאמר שכיוון בזה שאין הקב"ה מבקש יראת ה' והמון בני אדם כמו שמבקש ממשה רבינו אלא מכל אחד לפי כוחו כמו שבארנו למעלה והיינו דקאמר ודייקא מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך דייק בשם אלקיך לפי מה שאתה משיג ממנו לפי כחך ואינו מבקש ממך שתדבק נפשך בעולמות העליונים וליחדם כמו שמבקש ממשה אלא לכל אחד ואחד לפי האפשרות ומי שמשיג יותר מרוב גודל ויכולת ה' וכל העולמות שתלויים בו יהיי' בו יראה יותר ובזה א"ש אין לגבי משה מלתא זוטרתא שהרי כבר קיבל כל אחד בהר סיני והיינו כלי גדול ויש לו וב' סברות הם כן נראה לי לפרש או שהכוונה שהמון אינם יודעין זה שכבר נשקע היראה בהר סיני ושכל הנפשות היו שם ורק משה ידעו וכמו שאמר לא אתכם לבדכם כרת ה' ברית וגו' והיינו לגבי משה שידע זאת הוא זוטר וגם כיון שאם ישים האדם זה יום מתן תורה ודור של משה נגד עיניו גם זה יועיל ליראת השם דזכירת יציאת מצרים ויום מתן תורה מועיל ליראה וזה אין לגבי משה וגם זה ניחא ומכוון האמת לענ"ד וה' ידריכנו בדרך אמת וליתן בלבינו לירא ולאהבה את שמו הגדול ונזכה לראות בנחמות ציון וירושלים בב"א:
בברכות פ' אין עומדין על הקרא דמה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך פריך אטו יראה מלתא זוטרתי הוא ומשני אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא משל לאדם שמבקשין ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו כאילו הוא קטן ואם מבקשין ממנו כלי קטן ואין לו דומה עליו כאילו הוא כלי גדול והמאמר תמוה וכבר דיברו המפרשים בו וגם אני בארתי במקום אחר וכעת נראה לי בעזה"י לבאר עפ"י פשוטו הנה בוודאי הקושיא היא גדולה מלבד שהיראה עצמה דבר גדול גם הקרא מסיים ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולשמור מצותיו וחוקיו וא"כ מה נשאר עוד מה שאינו שואל ואיך יתכן שע"ז שייך לשון מה ה' שואל:
אמנם נראה שהתורה עצמה מיישב קושיא זו ונפתח במשל פינו שני בני אדם אחד בנה בית גדול אבל עומד ליפול בעד אלף זהובים והשני קנה בעד עשרת אלפים בירה גדולה מיוסדת ומתוקנת בצורה בשמים והרבה שדות וכרמים השייכים לה אשר שוה עשרה רבוא אם נשער את המקח הזה אחד כנגד חברו אז נחליט השני שקנה הבירה נתן דבר מיעט לפי ערך מה שקנה ונקנה לו ע"י מה שנתן עשרת אלפים והראשון נתן הרבה מאוד לפי ערך קנינו וכך הוא הנמשל באמת התורה והיראה קשה השגה וכנאמר לא יערכנה כסף זהב וגו' וכנאמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תתפשב' אז תבין יראת ה' וגו' ורק בטורח וביגיעה נמצאו התורה והיראה ויגעת ומצאת תאמין וגו' אמרו חז"ל דהיינו אע"ג שצריך יגיעה אפ"ה לא יהי' היגיעה חשוב בעיניו כלל שמציאה ימצא ולפי ערך שימצא אין יגיעה וכל ממונו שבזבז עבורה נחשב כלל וכל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה תכן ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים ותגבי' אותו על כל הנבראים וזה צריך שישים האדם נגד עיניו וזה ייקיל עליו דרכו ולא יהי' יגיעה וכסף נחשב למאומה אם ישים לנגד עיניו שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש וגו' כיון לכל מפרסמי שמו ברבים ובשביל זה נברא העולם והיינו הן לה' אלקיך וגו' בשביל שה' אלקיך שאתה מפרסמו ומקרב עצמך לו בשביל זה נברא השמים והארץ וכל אשר בה וגו' ולכך אפי' יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו וכ"ש אם ישים נגד עיניו גם דבר הפוכו פחותות העוה"ז ובלתי קיומו כאשר קרא שלמה הע"ה הבל הבלים הכל הבל וגו' וכל אשר יטרח עבור העוה"ז אפי' אם יהי' מעט אינו כדאי שיבזבז עבורה דאגה וטורח והשתדלות וזה נראה היטב כוונת חז"ל שאם אמנם האמת כך אבל האדם לא יבין חשיבות התורה והמצות ועד אנה הדברים מגיעים ובהיפך שגם זאת לא יראה האדם חסרונו עניני העוה"ז ומי ידע זאת יותר ממשה רבינו ע"ה שעלה למעלה וראה וידע עד היכן הדברים מגיעים ואמר האזינו השמים ואדברה מצד מה שהתורה מגבי' האדם לשמים ומצד פחיתות העוה"ז ופחיתות האיש הדומה לארץ כשאינו שומע ולזאת תשמע הארן אמרי פי וזה שאמרו חז"ל ליישב הקו' הגדולה אטו יראה מילתא זוטרתי הוא וכ"ש לפי מה שהצענו הקו' עוד יותר ומתרץ אין לגבי משה שראה חשיבות ומעלות התורה והמצות ואיך קונה אדם עי"ז העולם עליו שפיר ראה וביאר לישראל שכל טורח והוצאה יהי' עה לנגד עיניו וקונה למשל בעד עשרת אלפים דבר שאין ערך וקצבה לחשיבתו בוודאי נקרא מה וע"ז אמרו משל שמבקשין מאדם כלי גדול ויש לו ר"ל ע"י הבקשה והנתינה לכלי גדול יקנה הי"ש ש"י עולמות בוודאי נקרא דבר קטן וכ"ש אם ישים גם דבר הפוכו נגד עיניו שאפי' מבקשין כלי קטן אבל אין לו שעי"ז יקנה רק דבר שאין לו ואין לו' קיום בוודאי היגיעה לצורכי העוה"ז יהי' בעיניו לטרחא רבה וטרחא לעוה"ב יהי' בעיניו לדבר קל וא"ש ומובן היטב:
והמחשבה הזאת הוא תקל לאדם את כל המקרעות וסיבובים שיארעו לו דברים שאינם מקובלים לו אפ"ה לא יטרדו אותו מתורה ועבודה כי ידע שהתורה נתעלה ונקנה ע"י יסורין והתורה היא כוללת הכל ועד"ז אני מפרש בדרך רמז מה שהביא המדרש על קרא דשמע ישראל אתה עובר, היום את הירדן לבוא לרשת גוים גדולים וגו' הלכה אדם מישראל השותה מים לצמאו איך יברך כך שנו חכמים יברך שהכל נהי' בדברו וגו' ועפ"י הנ"ל נאמר הכוונה על התורה שנמשלו שמים שנקנה רק ע"י יסורין וזאת התורה אדם כי ימות באוהל ואין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' וא"כ איך אפשר לו לברך עלי' אמנם אם ישים לנגד עיניו שע"י התורה נברא הכל ועי"ז שהאדם ישים עינו רק על התורה והעולם תחת רגליו יהי' לו שכר מידה כנגד מידה שהעולם יכנע לו ותגזר אומר ויקום וע"ז אמר השותה מים לצמאו איך יברך דהיינו אם יש לו צמא וחסרון ועי"ז יהי' עוסק בתורה איך יברך ע"ז וע"ז אמר דשפיר מברך שהכל נהי' בדבר בדברי התורה הכל נעשה בראשית בשביל התורה שנקרא ראשית וגם שהכל נהי' בדברו שיוכנע לו העולם כדרך שהכניע הוא עניני העוה"ז בשביל התורה ועבו"ה כך יהי' יגזר אומר ויקום לו [ועל דרך מרן המחבר זצלה"ה יש לפרש ג"כ התשובה כך שנו חכמים מברך שהכל נהי' בדברו עפ"י מה ששמעתי משמי' דהגאון בעל המחבר ס' שו"ת קול ארי' זצ"ל וכעת מצאתיו ג"כ בס' כד הקמח לרבינו בחיי זצלה"ה הנדפס מחדש. לפרש המדרש ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו רבנן אמרין כאלו אכלין ושתין ר' יוחנן אמר אכילה וודאית דכתיב באור פני מלך חיים והכוונה בקיצור דהוקשה לבעל המדרש מה לאכילה ושתיה אצל מחזה שרי וע"ז אמרין רבנן הפירוש דהרגישו מחזיון הזה שומע שמחות ונעימות כאלו אכלין ושתין ולשון אכילה ושתי' כאן הוא לשון מושאל אולם ר"י אמר אכילה וודאית והוא נקודה נפלאה דבאמת הוא אכילה וודאית כי כאשר נתבונן על שימוש לשון אכילה נמצא שעיקר הוראתו אינו פעולת האכילה ומעשהו רק הנחתו ושימושו על הנאת האכילה דנאה החיך אשר אוכל יטעם והחיות אשר שואב ממנו וכן לשון שתי' בא על הנאת שתי' ומעתה הנאת זיו השכינה ונועם ה' אשר עמו מקור חיים מקור כל התענוגים מכל מאכל אשר יאכל ומכל משקה אשר ישתה להנאה ההוא יקרא אכילה ושתי' באמת ובעצם ולהנאת מאכל גשמי פרטי או משקה פרטי יקרא ג"כ אכילה ושתי' אולם בהוראה מוגבלת ופרטית עד שכנגד הנאה רוחני הוא לשון מושאל וזה אמרו אכילה וודאית דכתיב באור פני מלך חיים כלומר והוא הוא חיות הכללות והבן והגאון הנ"ל זצ"ל המתיק הדברים עוד כפי דברי השל"ה הקדוש זצ"ל בח"ר שמתרץ קו' המפרשים שהקשו איך כופל לומר יד ה' עיני ה' וכיוצא תוארים כאלו אצל ה' יתברך והם תירצו שהוא לשון מושאל מבני אדם כדי לסבר את האוזן אולם הוא זצ"ל כתב דנהפוך הוא דעיקר לשון יד לא נאמר על בשר ועצם היד רק על כח השימוש אשר ביד וכן עין לא נאמר רק על כח העין כח ההשגחה והבחנת דבר מדבר ובכן לא ניתן להאמר תואר עין בעצם רק אצל ה' אשר השגחתו משוטטת בכל הארץ וכן יד שייך בעצם רק אצלו יתברך אשר עושה חיל גדולות ונפלאות ואצלינו הוכח לשון יד בדרך העברה ושאלה, והן הן הדברים המתוקים מדבש, וממוצא הדברים נשכיל ענין זה ממש בתוה"ק אמנה כך הוא דרכה של תורה להיות מופרש ומובדל מתענוגי עוה"ז אך לעומת זה טובים דודה מיין ובמתק ודשן עדיה בל קרוב אליה כל תענוגי העוה"ז והתורה אור שבעת הימים כי כן אמרו במדרש על אור הגנוז והיכן גנזו בתורה מובא בס' הקדוש אוה"ח והנה מדה הכולל נקרא הכל או כל עיין ברמב"ן ז"ל על פסוק וה' ברך את אברהם בכל ומעתה התשובה עולה יפה השותה לצמאו מברך שהכל נהי' בדברו כלומר דשפיר מצי לברך העוסק בתורה שהכל הוא נתינת טעם כלומר כי הכל ר"ל אור רוחני ונערב הכולל ומער"ב ערבי"ם ותענוגים הרבה והיינו אור הגנוז נהי' בדברו קנה הוייתו בדברו דבר א' אר"ש זבת חלב ודבש ונחמד מזהב ומפז הוא תוה"ק ועל דא יש לברך ולברך] ולכך סמך זה לשמע ישראל אתה עובר את הירדן שבשמיעה זו שאתה שומע ומכניע טבעך ותאוותך שנמשלו לים ורגליו בזה אתה עובר הים את הירדן קודם ביאתך לירדן וכן בהיפך ע"י הבחינה ואמונה הנ"ל אם עולה לגדולה מקומו אל ינח ולא יגבה לבו ולא יבעט אדרבה יפחד לבו שלא יפסיד על ידי זה חשיבות התורה וכנאמר את ה' אלקיך תירא גו' שהרי אין לישראל מזל רק הכל תלוי ביד ה' וזה תלוי בעבודת ה' והיינו שמזה שה' אלקיך וכל חייך רק בהשגחה עי"ז תהי' ירא ועי"ז אותו תעבוד:
ובו תדבק ובשמו תשבע וגו' ונראה לבאר עפ"י מה שבארתי מה שאמרו חז"ל במנחות בפ' הקומץ רבה עוה"ז נברא בה"א והעוה"ב ביו"ד שנאמר בי' ה' צור עולמים ואמרתי הרמז העוה"ז הוא בה"א שהוא הבל והעוה"ב הוא ביו"ד שהוא העולם היש אמנם לפעמים לפי מעשה האדם העולם הזה הוא עולה היש שכבר אמרו יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העולם הזה וא"כ הוא היש ובהיפך ג"כ מי שאינו עובד ה' גם העוה"ב כאילו אינו דמי שטרח בע"ש יאכל בשבת אבל מי שאינו טרח בע"ש אין לו שם מה יאכל וא"כ לפעמים וליש אנשים בין עוה"ז ובין עוה"ב נברא ביו"ד וליש בין עוה"ב ובין עוה"ז נברא בה"א והיינו דקאמר בי' ה' צור עולמים שהב' עולמים הן בין ביו"ד ובין בה"א והיינו דקאמר הקרא הנ"ל ובו תדבק שע"י עבודתו יהי' העוה"ז והעוה"ב דבוקים זה בזה ולא יהי' פירוד ביניהם וגם בין גופך ונפשך לא יהי' פירוד ועד"ז אמר ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום שם חיים נקרא ברבים הזוגי' דבו רמוז חיי עוה"ז ועוה"ב והדבקים בה' חיים כולכם היום בעוה"ז כבר חיים בב' מיני חיות ואז ובשמו תשבע שבזה שאתה נושא ונקרא בשמו כנאמר וכל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו יהי' לך כשבועה קיימת בלי תפסוק לעולם כדי שיהי' כבוד שמים תפרסם על ידיך:
ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים הייתם את ה' וגו' כבר דקדקו המפרשים מה ענין זה באמצע מעשה העגל ולי נראה כשנדקדק עוד לפי כלל הרמב"ם במורה דלשון חנון אף לא מצינו בקרא אצל השי"ת אלא בענין ע"ז וא"כ הה"ד לשון קצף ונראה דזה הוכיח אותם משה דשורש חטא העגל הי' חסרון אמונה ובטחון בה' אע"ג שסברו שמשה רבינו נעשה עמו דבר מ"מ הי' מאמינים בה' ובטחו בו שלא יטוש ה' את עמו והיו ממתינים עד אשר יגיד ה' להם מה יעשו וא"כ ע"י חוסר אמונה ובטחון באו לחטא ע"ז וכן שאר החטאים תבערה ומסה ואפי' קברות התאוה בא מחוסר אמונה אלא אפי' התאוה לאכילת בשר לא הי' מצד התאוה שכל שפת בסלו אין אדם מתאוה כל כך אילו הי' מאמינים שיבואו במהרה לא"י ויאכלו כל שבעם וכן אם האמינו שאין יד ה' קצרה ליתן הטוב להם ממילא הי' נסתלק התאוה אבל מחוסר האמונה נתרבה התאוה וא"כ כיון ששורש כל העבירות ההם הי' חסרון אמונה ובטחון וזה שורש ע"ז לכך שייך לשון קצף ולכך כיון דמלבד העגל הי' השורש פורה ראש ולענה חסרון אמונה בהם ואפי' נסתלק מעשה העגל נשאר עדיין השורש ולכך הי' צורך להרבות בתפלה מ"ם יום ולא הי' סגי בתפילה הראשונה, וכמו שהקשה הרמב"ן בפ' כי תשא דנהי דפעל התפילה לסלק חטא מעשה ע"ז במה שדנם כדין עע"ז ואם יש דין למטה אין דין למעלה אבל שורש הרע לא נסתלק לכך הרבה והפציר בתפילה מ"ם יום כנגד ארבעים שנה שהלכו במדבר שהי' לתכלית הזה לקבוע בהם אמונה ובטחון לעשותם יצירה חדשה כולד שנשלם במ"ם יום זה הי' תפילת משה וזה שאמר ובתבערה ובמסה ובקברו' התאוה ג"כ היי ענין ושורש ע"ז לכך אמר מקציפים הייתם וגו' ולכך ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום שלכך הוצרך תפילה מ"ם יום לעבירה הנעשה במחשבה ובאמונה קשה יותר כמו שכתב רמב"ם בהלכות תשובה וכמו שאמרו חז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה:
פסל לך שני לוחות וגו' ועשית לך ארון עץ וגו' ומשה עשה ארון תחילה וגו' ופרש"י שזה יצא עמם למלחמה וגו' נראה הביאור עפ"י שנאמר אם חומה נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז ואמרו במדרש שם שאם כדלת שיש בה רקבון עיי"ש והיינו שהאדם צריך לעשות ולהיות בעיניו כעץ ולא כאבן ועי"ז ישמור עצמו מרע והיינו פסל לך אבנים שתהיה כאבן שכתוב בו דברות אש דברי תורה הזאת אבל עשית לך ארון עץ שתהי' בעיניך רק כארון עץ שיש בו' רקבון ולכך צריך לעשות זאת מקודם שאדם המתגאה אין דברי תורה נכנסים בו ולכך עשה ארון שהיא שמירה לתורה תחילה שמראה על ענוה ועי"ז ממילא יקבל דברי תורה ויהיה דברי תורה נכנסים ולכך אמר היכן אתנה אם לא אעשה ארון עץ תחילה וארון זה הוא היוצא עם האדם, למלחמת מצוה כיון שהאדם משמר ועושה משמרת לתורה להציל ממלחמת היצר הוא שעומד לנו להציל לנו ממלחמה על אויב החיצון וה' יהי' בעזרנו ויגאלנו במהר' ביומנו אמן: