מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר דברים · פרשת דברים
ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב ה' אלהיכם יוסף עליכם ככם וכו' איכה אשא לבדי וכו' יש לפרש דהנה כל אשר שלם באמת עליו אין להוסיף דאם שייך תוספת א"כ אינו שלם וממנו אין לגרוע דאם אפשר לגרוע ממנו ואעפי"כ אינו נגרע א"כ אינו עתה שלם אלא ישנו הוספה עליו וכמו שכתב הרד"ק בישעיה א' על פ' שאו מרום עיניכם ועל כן בכל מעשה בראשית כל פרטי ופרטי אלמלי לא היה נברא באותו איברים וגידים וכל אשר בו לא היה שלם וכן אם היה חסר ממנו או יתר עליו דבר מה היה האדם וכל שוכני ארץ חסרים וכן מספר המינים אשר בארץ הם נצרכין כולם ואי אפשר להוסיף ולא לגרוע ולכן קיימין כאשר היה בימי בראשית בלי חסרון והעדפה כלל אמנם האישי המינים הם שייכים בחסר ויתר ואין לומר אם יש שלימות בהרבה אישי מינים א"כ מדוע לא נבראו בימי בראשית מיד הרבה אישי מינים דאין שלמותם בבחינת עצמם כיון דאין תכליתם רק לצורך אדם וביש הרבה בני אדם נצרכין הרבה אישי מינים בעלי חיים משא"כ כיון דנברא אדם יחידי למה יהיה הרבה אישי מינים אמנם על האדם עדיין תקשה למה לא נברא ממנו יותר הרי החוש יעיד ששלימות העולם הוא ע"י הרבת אישי בני אדם אבל לאחר העיון מבואר דהנה שלימות האדם תליה ברבות אוכליה כמאמר שלמה הע"ה בקהלת ה' פ"י היינו מקוצר רוח בני אדם לכלכל את כל משא העולם וכן צרכי בני אדם מרובים ועבודת העולם עבודה רבה ואדם קצר כח ושכלו' איננו שלם וצריך להוציאו לפועל ולכל הדברים האלה תשועה ברוב דעות ורבתי עם אבל האדם קודם שחטא היה שכלו שלם והשכיל משני אדם בלי מספר הכל היה בשכלו בפועל וא"כ לאיזה צורך הרבה בני אדם לענין ההשכלה ולעבודה הרי קודם החטא לא היו צורך לטרוח ולעמול והארץ נתנה פריו בלי עבודה וטורח כדאיתא בשבת פרק במה מדליקין שקודם החטא הוציאה כלי מילת דהיינו הכל צלי טורח עי' שם פירושו וגם צרכי בני אדם לא היה מרובים אבל לאחר החטא שנהפך עליו ונעשה צרכיו מרובות והיה צורך לעבודה מרובה ודעת האדם קצרה ולכן יש צורך לזה הרבה בני אדם אלא דשוב כיון דאדם עלול לחטא אין הרבוי בני אדם טוב וטוב לאדם שלא יברא ושוב הוי שלימות בבריאות אדם אחד ועתה גם בנתינת התורה צריך לעיין בזה אם היה שלימות יותר אם היה עוד יותר מס' ריבוא אמאי לא המתין הקב"ה באמת ליתן התירה עד שיתרבו וכ"ש כיון שכל הרבוי היה בדרך נס אלמלי היה שלימות הכי קצרה יד ה' מלהרבות אותם כפלים מזה המספר ואם אין כאן שלימות יותר מס' ריבוא זה נגד החוש ונגד הברכות שמצינו יוסף ה' עליכם אלף פעמים:
והנראה דהנה כבר הביא הבעל עקרים במ"א פ"כ דמספר זה כולל כל הדעות הנכונות והישרות אשר הם כעת מפוזרים בארבע כנפות הארץ ואין לך אדם שאין לו דיעה אחת ישרה אשר אין לו בן גילו וזה תכליתו בעולם ובל אלו אותן הדיעות היה נכללים באותן ס' ריבוא והוא מבואר נמי במהרש"א בח"א פרק הרואה על הא דאמרינן דהרואה ס' רבוא בני אדם מברך חכם הרזים ע"ש. אמנם נראה לי לבאר עפ"י מ"ש הר"ן בדרושותיו על הא דאמרינן בכמה דוכתי דאם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו' ובכל דור ודוב נחלש חכמת התורה והוא מטעם שכל דבר אשר מרוחק מן מקורו נחלש ונתמעט והתורה איננה נתונה תחת השמש שיהי' לו מקור באדם עצמו אלא הוא למעלה מטבע האיש ומקורה הוא יום מ"ת שגילה הקבה בכבודו על בני אדם בני בחוריו והשפיע עליהם לכל אחד כדי מדרגתו הכל מלא וגדוש הכל כפי האפשר לו לקבל ובראותו העת לפי אשר נפתח מקור מים חיים בלב כלו אחד ואחד היה נשלם בס' רבוא כל הדעות וכל השלימות שהיה אפשר להיות בעולם ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע אבל כאשר נשתלשל מדור אל דור אז נחלש בכל אחד שכלו ואז הוא שלימות ברבות בני אדם ונשלם החסרון על ידי ריבוי ושינוי דעות בני אדם וזה פי' מ"ש כאן ה' הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב הינו שעליהם איו להוסיף ולגרוע כי הם שלימים בתכלית ולא רבוי בטלה וקאמר בקרא שני ה' יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם ר"ל דאפילו יוסף ה' עליכם אלף פעמים לא יהי' רבוי בדעות יותר רק ויברך אתכם בדעות כאשר דיבר לכם בשעת מ"ת יהיה הרבוי עם משלים החסרון אשר הולך וחסור בכל דור ודור:
מה שאמרתי בזיי"ן אב בבה"כ חוסט תרכ"ו, ובו הספד על הגאון הגדול מוה' יהודא אסאד זצ"ל אב"ד דק"ק סערדאהעלי יע"א:
במדרש איכה ובפ' דברים שלשה כביאים נתנבאו בלשון איכה משה ראה אותם בשלוותם ואמר איכה אשא לב"י וכו' וישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר איכה היתה לזונה וירמיה ראה אותם בנוולם ואמר איכה ישבה בדד העיר רבתי עם וההמשך צריך ביאור ואמרתי בעזה"י אמרו חכמ"ז ב ומא ס"ט שאנשי כה"ג נקראו כן על שם שהחזירו עטרה ליושנה ואמרו הגדול הגיבור והנורא מה שלא רצה ירמיה לומר גיבור ודניאל הנורא והם אמרו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו עיי"ש בלשון הגמרא ולשון הן הן קשה ונראה דבודאי בלא"ה כבר אמרו דשה אחת בין שבעים זאבים גדול הרועה שיוכל להציל והיינו המשל על אומה אחת ישראלים בין שבעים אומות שהם שונאי ישראל ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו וישראל הם כשה בלתי כח להציל עצמו והקב"ה מצילינו מידם ובזה בוודאי ניכר השגחת הבורא ב"ה על ישראל וכוחו ויראתו איך הוא מונע האומות וכאילו חוסם תאוותם הגדולה ושנאתם לישראל ואע"ג שאינם יראים השי"ת אפ"ה אע"ג דאינהו לא חזו יראת השם מזליי' חזו יראת ה' ומסיחה דעתם להכניע דעתם הרעה ואפילו ירצו להעיזו וסלקו יראתם ואמרו ערו ערו עד היסוד או נלכה וננתקה את מוסרות ישראל וכו' ונכחידם מגוי וכו' הקב"ה מסכל עצתם ועוצו עצה ותופר וכו' ונראה גבורות הבורא ב"ה איך משדד עצתם וכובש יצרם אמנם מנ"ל שהם שאינם ישראל ואפי' שונאים מנ"ל שאינם בושים ויראים מבני אדם ומשכל עצמם לעשות להרוג ולאבד ישראל שהרבה פעמים אדם נמנע לעשות הרע משום בושת בני אדם ויראתם או מהמיית לבו אמנם כשנבחין מה עשו אז בשעת השעת החרבן ואיך העיזו פניהם נגד השי"ת וגם בוש לא יבושו וכו' ואפ"ה לא כילו ישראל מכל וכל עכ"ח מצד ה' נעשה זאת ולולי ה' שהי' לנו נמוטו פעמינו וזה שאמרו אנשי כנה"ג שהן מה שאנו רואין זדון לבם הרע של האוה"ע הן המעידין על נוראותיו וגבורותיו של הקב"ה שבכל רוע הלז ההוא ומסתמא רוצים שלא יזכר שם ישראל ואפ"ה אין כח להם וזה מראה נוראותיו וגבורותיו וא"ש :
והנה כשם שמקיום ישראל מוכח השגחת ה' וגבורתו ה"נ מהשתדלות משה ופעולתו עבור ישראל ג"כ מוכח שרק ע"י סיוע מה' היה אפשר זה דלולי סייעתא מה' כבר אמר יתרו נבול תבול גם אתה גם העם אשר עמד וגו' וכיון שרק בסיוע מה' היה אפשר למשה לעשות היה להם לישראל לבחור ולהצדיק ולרצות כל מעשיו שהוא עושה עמהם דאין הקב"ה מסייע אלא לטובת ואפ"ה רגזו כנד משה והביטו אחריו וכמו שפירש רש"י על משאכם וריבכם על משאכם שהיה בהם אפיקורסים השכים לצאת וכו' וריבכם שהיו רוגנים וכיון שאין הלימוד ומופת מסיוע מה' פועל עליהם לרצות במעשה משה רבינו טוב שלא יהיה צריך לסייעתא דשמיא אלא ידריכם בדרך הטבע לשום עליהם כמה שופטים ומנהיגים שע"י האות הנ"ל נתגדל חטאם וזה שאמר משה רבינו ע"ה איכה אשא לבדי טרחכם ועכ"ח רק בסיוע מה' וא"ב משאכם וריבכם לא עלי בלחוד אלא גם על ה' המסייע וא"כ הם ב' דברים הסותרים הנמנעים שיהי שניהם עלי בלחוד וע"כ הבי לכם אנשים וכו' א"כ כשם שאמר משה להם בשלוותם שזה שהוא עושה לעם אי אפשר אלא בסיעתא דשמיא כך תמה ירמיה בהיפך שאיך אפשר שישראל וגם רבתי עם וזכות רבים עדיף והן ה' כביר לא ימאס וא"כ איכה ישבה בדד העיר רבתי עם בלי השגחה וסיוע מה' והיתה כאלמנה והוא השיב לנפשו רבתי בגוים שהרב והגדלות היה רק בגוים בדבריו שנהגו כגוים לקרב עצמו עמהם להניף להם ושרתי במדינות לא הייתי גבור להיות כובש יצרו אלא שרתי במדינות לכן היתה למס והיינו דאמר במדרש איכה אלו זכיתם הייתם קורין בתורה איכה אשא לבדי וכו' שכל התעסקות עם ישראל הוא עם הי"ת ובסיעתא דילי' ועכשיו שלא זכיתם ולא הכרתם סיוע מה' נענשו מדה כנגד מדה והניח אותם לעצמם וקורין איכה ישבה בדד וכו' והנה רבותי לא לדרשא קאתינא היום דהנה היום הזה הוא אשר עליו אמרו חכמז"ל גוים מרקדין בהיכלו הוא זין אב שבאו גוים בהיכל שאם אמנם כבר מעשרה בטבת בא העיר במצור ובי"ז בתמוז הובקעה העיר וכבר היה עת צרה ליעקב לאושר העוה"ז דחולל ממלכה ושרי' אבל עדיין הקדושה נבואה והתורה אשר חוברה לה לא חוללה עד היום המר החשוך שהחשיך עיני ישראל ובאו גוים בהיכל ופסק הקדושה ורוח נבואה ועל זה נאמר על זה דוה לבנו היינו לב מקים המידות ותאוות מקור כל המעשים נעשה דוה כאשה נדה מרוחק מבעלה מהשי"ת וטל אלה אשכה עינינו הוא העיון והמוח משכן השכל הוחשך מאור התורה בזה שהר ציון שמם ופסק הקדושה ושועלים הלכו בו וע"ז נקבע יום המר תשעה באב שאפי' אין צרה צריכין להתענות דמ"מ בטלה הקדושה ומקור התורה וכמו שכ' התוס' בר"ה דחרבן בית המקדש תקיפה לן והיינו כנ"ל חרבן הנפשיי זה הוא אפילו אין צרה ולכן אסור בלימוד התורה בט' באב כי כל זמן שהתורה קיימת אין כאן אבילות בעצם ובמדרש איכה אלו זכיתם הייתם קורין בתורה ואשבור מוטות עולכם ועכשיו שלא זכיתם אתם קורין נשקד עול פשעי בידו דתורה תבלין לכל ע"ל דהמקבל עול תורה מעבירין עול מלכות וכו' ועול היצה"ר דתורה תבלין כנגדו והיינו והייתם קורין בתורה ואשבור מוטות עולכם ועכשיו שלא זכיתם ולא למדתם תורה לשמה ע"כ נשקד עול פשעי וכו' ועכ"פ זה הגמר החרבן וכולל הכל ואיך יאתה לדרוש היום בדרוש וכל שכן שקבענו יום הזה להספד על מיתת הגאון הגדול המפורסם מוה' יהודא אסאד זצ"ל אב"ד בק"ק סערדאהעלי שהלך לעולמו סוף סיון העבר והיה גדול בתורה ובמעשים וראוי לקונן עליו במקרא שדרשו חכמז"ל ריש פרק מי שמתו על פסוק ובניהו בן יהוידע איש חי רב פעלים מקבציאל והכה שני אריאל מואב וירד אל תוך הבור והכה ארי' ביום השלג ופירשו חז"ל איש חי שהצדיקים במיתתן נקראו חיים ורב פעלים מקבציאל שקיבץ וריבץ פעלים לתורה והכה שני אריאל מואב שלא הניח במקדש ראשון ושני כמותו וירד לתוך הבור איכא מ"ד דתבר גזיזא דברדא וטבל וא"ד דלמד ספרא דבי רב ביומא דסתוא והביאור נראה דמפרש לן מצדקת בניהו בן יהוידע שהיה חי באיש דהיינו א' שלא לעצמו בלבד היתה צדקותו שאז כשמת הכל הולך עמו אלא שזכה וזיכה את הרבים שגם במותו נקרא חי ועדיין צדקותו קיים ב' רי פעלים מקבציאל שקיבץ וריבץ פעלים לתורה שזכות הרבים אפשר שעלה לטובת עצמו כדי לזכותו ולהטיב אחריתו וזה אינו משובח אבל המשובח שה בה פעלים לתורה היינו לשמה ואז כולם הם יחד לתכלית אחד לשם ה' והוא מקבציאל ליראה שמים לכבוד שמים הוא המאסף לכל המחנות והכל אחד כנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך והוא הנה שני אריאל מואב והפשטות הוא שהכה ב' גבורים חזקים ממואב ודרש חכמז"ל קשה כמ"ש הרד"ק:
ונראה שאמר במעלה הג' של בניהו שמלבד שהיה גדול בתורה ובמעשה היה עמלו בתורה וללחום נגד המהרסים ועושה נחת רוח לבוראו שכל זמן שרשעים בעולם כעס בעולם וכו' והיא סילק הרע ועשה הטוב לטבע קיים שלא הניח מלחמה כזאת לא במקדש ראשון ושני וגם בו היה מתאחד רוחו וגבורתו ושר וגדול בגוף וגם מעלת הנפשיי צדקת וטהרת ומשום דקרא לגבורים של מואב אריאל אמרו חכמז"ל דרמז לן על ב' בתי מוקדשים והיינו על פיר' הנ"ל שכוחו וגבורתו צדקת ההוא פעל גם על זמן ארוך לאחריו בזמן ב' בתי מקדש ושלא היה מצטרך בזמן לאחריו מכח מעשיו שכל כך פעל ושוב תמ מעלה הד' והוא ירד והכה בבור אה הארי' ביום השלג לפי דרשת חכז"ל נראה שכיון על ענותנותו ושלא התגאה ע"י מעלותו וכמו שהביא החובת הלבבות באנשים ששבו ממלחמה ואמר החסיד שיכינו למלחמה גדולה מלחמת היצר שלא להתגאות וע"ז מלמדנו איך היה חסיד וגם עניו ושהתחכם שלא היה גדולתו בעיניו כי אם כגזיזא דברדא דישלח דברי הי"ת וימסס וישב רוחו יזלו מים וכאילו לא היה יהיה כל החוזק והתקיפות וגדלו וזה שאמרו דתבר גזיזא דברדא וטבל ולכן נקט ארי' שהוא מתגאה שבחיות והוריד גאותו ע"י דתבר גזיזא ויש אומרים שנטע בעצמו מידת הענוה ע"י ספרא דבי רב תורת כהנים וקרבנות שתכליתם לפי מה שכתב הרמב"ן בשם ר"ח בפ' ויקרא להכניע והיינו ביומא דסתוא דהוא קצר דהיום קצר ולא נחייבא עלמא כיומא דסתוא עכ"פ גם בצדיק הנ"ל היו מתאחדות בו כל המעלות הנ"ל זכה וזיכה את הרבים ולמד ולימד תורה למאות תלמידים תורה לשמה ולחם מלחמות ה' נגד כל הקמים נגד התורה ובכל הנ"ל היה עניו והצנע לכת עם ה' אלהיך ועליו יש להתאונן כמו שאמרו חז"ל שקולה מיתת צדיקים כחורבן בית אלהינו שנתמעט התורה ורוח הקדושה ורשעים גברו בארץ בחרבן בית המקדש כן יש לדאוג במיתת הצדיק כנ"ל ואמר חכמז"ל למה נסמך מיתת אהרן לשבירת הלוחות ללמד דקשה לפני הקב"ה מיתת הצדיק כיום שנשתברו הלוחות :
וההמשך לזה נראה להבין עפ"י מה שאמרתי ליישב קושית התוס' בשבת פרק ר"ע דאמר ג' דברים עשה משה רבינו מדעתו והשי"ת הסכים עמו וחדא מני' ששיבר הלוחות עיי"ש והקשה התוס' הא אמרינן התם דמשה רבינו למד ק"ו מפסח דכתיב כל בן נכר לא יאכל בו וכו' וק"ו הא ניתן לדרוש מעצמו והוא דין תורה ולמה אמרו שעשה דין זה מעצמו:
ונראה ליישב בעזה"י דכבר אמרתי לפרש הקרא ויהי כי קרב משה אל המחנה וירא את העגל ואת המחילות ויחר למשה ויש ח את הלוחות מידיו וישבר אותם תחת ההר דלמה דווקא כי קרב אל המחנה חרה אפו הרי כבר נודע לו זה בשמים שישראל עשו את העגל ואמרתי הנה הכוזרי ומסאב"ע השכילו להקל חטא העגל מעל ישראל ואמרו שחלילה לא האמינו ישראל בעגל מסכה אלא שבקשו מאהרן שיעשו להם דבר שישכון עליו רוח ה' כי אמרו האדם הוא חליש ביראתו ולא סגי לי' בידיעה שעיני ה' משוטטת בכל הארץ ובזה יכניע יצרו כי עינו ולבו תרי סרסורי דעבירה ובידיעה הנ"ל לא סגי לקום האחד נגד השני סרסורי ולכן אמרו שגם בראי' צריכין להם שיהי' להם דבר מה רוחני המאירם והמזכירם שה' שוכן בארץ וכעין שהשי"ת בעצמו צוה להם ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכו' וגם חז"ל אמרו שאכלו פגה והיינו כדעת הכוזרי הנ"ל וא"כ ניהו שעברו על לאווין דאורייתא לא תעשה לך פסל וכו' מ"מ לא האמינו בע"ז והוקל החטא הרבה מאוד אמנם פשטא דקרא לא נראה כן וכן מנ"ל מה שעשה משה עמהם נראה שדנם לגמרי כעובדי ע"ז ולכאורה נראה סברא נגד הכוזרי דהשכל נותן אם אדם משלים את עצמו וקונה שלימות או כלי וחפץ חדש מה שלא היה לו הוא משמח אותו וחז"ל תיקנו על שמחה זו ברכת שהחיינו אמנם אם אדם רואה בעצמו חולשה וחולי וצריך הוא לתקן החסרון שיהיה דוגמת אחר ע"ז לא שייך שמחה וששון כי לשמחה זו מה הוא עושה:
וזה נראה שהיה סברת משה רבינו ע"ש שאי אפשר לומר שלא היה להם עי"ז ממש דא"כ מה זו שמחה ולכן כאשר בא אל המחנה וירא את העגל ומחולות חרה אפו וישלך את הלוחות וישבר אותם תחת ההר וא"כ מיושב קושיות התוספות דוודאי שפיר אמרו חז"ל דלמד ק"ו מפסח מיהו זה שייך אם הוא עי"ז ממש אלא דהוא גופא נ"ל דלמא ככתרי הנ"ל אלא דמשה הכריח כן מסברתו הנ"ל וע"ז שאמרו שהסכים השי"ת עמו דשפיר גמיר משה דכיוון האמת וממילא שוב יש ק"ו וא"ש קושית התוס':
אמנם הוא גופא תיקשי איך אפשר שסרו מהר מן הדרך אשר צוה ה' ונראה שזה היה שאלת ישעיה הנביא באיכה היתה לזונה קרי' כאמנה שאיך אפשר זה שיתהפך קרי' נאמנה שהיתה באומן ובחוזק נתהפכה פכה וגו' והכוונה בוודאי אם היה ישראל אדוקים בה' בכלל לבבם' ולא היה בהם שום תערובות והיה תושם כברם בוודאי לא היה מתקלקלים אבל מכח שהי' כספם מעורב בסיגים:
[ע"כ מצאתי]:
ויקחו בידם מפרי הארץ. וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו ולא אביתם לעלות, ופרש"י שיהושע וכלב אמרו טובה הארץ והרמב"ן הקשה עליו דא"כ מאי הוכיח אותם ע"ז הרי כדין עשו ששמעו מפי רבים והאמינו ברבים יותר מדברי יחיד, ונראה בעזה"י ליישב דבלא"ה צריך ביאור כל האריכות שסיפר משה מה שאמרו אנה אנחנו עולים וכו' ומה שאמר להם ואומר עליכם לא תערצון וגו' ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' יגו' ההולך לפניכם וגו':
ונראה עפ"י מה שביאר, מורי הגאון בעל חתם סופר זצ"ל את הקרא לא תהי' אחרי רבים לרעות וגו' ולא תענה עלי ריב לנטות אחרי רבים להטות עפ"י משל דשאלו לחכם מחכמי' ורופא ישראל דהרי רוב מאמינים שאר אמונות ולמה אין הישראלים הולכים אחר הרוב כדכתיב בתורה והשב ע"פ משל שהוא הלך לבקר אותו השר בשוק ומבוי זאת ומצאו אותו רעיו ואוהביו ואמרו שלא ילך לשוק שהוא כי אינו דר שם אלא במקום פלוני ואפ"ה הייתי מהלך רק במקום שידוע לי' שאתה דר ולא שמעתי לרוב אמור אתה אם עשיתי כדין והשיב השר בוודאי כיון שידוע לך שאני דר פה כדין עשית שלא שמעת לרבים וע"ז השיב הרופא וכך הוא באמונתנו אם היינו מסופקים אז הדין דנלך בתר הרוב אבל אנו ידענו זאת באותות ומופתים שאמונתנו אמיתית ואז אין שייך נילך בתר רוב ובזה פירש מרן זצ"ל הקרא הנ"ל לא תהי' אחרי רבים לרעות היינו בדבר שידוע לך שהוא רעה לא תשמע ולא תענה על ריב הטוענים עליך שתלך בתר רוב כיון שאין ספק לנטות אחרי רבים להטות ר"ל במקום שיש קצת למי' וספק אז אחרי רבים להטות והנה גם בשאלה זו אם הארץ טובה אם אפשר לכבוש. אין ספק כי לא עביד הקב"ה ניסא לשקרא וכיון שראו שכל מה שעשה השי"ת להם הי' לטובה ועכ"ח גם זה לטובה ובפרט שהשי"ת נשא אותם למעלה דהיינו למעלה מהטבע וגם אין לחוש שאולי לא יראו ולא ידעו הדברים שהם לתם סכנה והגורמים לאבד המלחמה ויטמנו האמוריים פח יוקש כנגד זה הרי תשי"ת נתן להם עמוד אש לילה:
והנה דבר שלא ראינו בעינינו קרוי אמונה ובזה יש להאמין יותר רבים מיחיד אבל דבר שנודע לנו באחד מחושים שלנו זה נקרא ידיעה וזה שהוכיח אותם משה אע"ג דרק יהושע וכלב אמרו טובה הארץ מ"מ ראוי לנו להאמין להם כי אין זה בגדר אמונה שהרי מן הדברים שראו עינינו נוכל לידע כשם שכל אלו הדברים הי' לנו רק לטובה ושמר ה' אותם מכל רע וגם האיר לנו וגילה לן הדבר החשוך אצלינו א"כ כל בר ידיעה יבין שכך יהי' ג"כ בארץ וזה שאמר ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' ר"ל זה אינו בגדר אמונה אלא בגדר ידיעה ואין לכם לילך בתר רוב וע"ז מביא להם ראי' ממה שאתם רואין ההולך לפניכם וא"כ הרי זו ראי' ממש: