אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה תג

תשובה תב

בעזהי"ת שיל"ת פה האליטש יום ג' ב' דר"ח תמוז תקצ"ד לפ"ק. בעזרת צורי ומשגבי אתחיל לרשום מה שחנני ה' בשהלי בלמדי ספר תוה"ב להרשב"א זצ"ל [והוא מסומן על ספר תוה"ב והעתקתיו כאן כדי למלאות מספר הסימנים לת"י סימנים כאשר יבואר טעמי ונימוקי בההקדמה]:

כלל א) דיני כותיים. אות א) במ"ש התוהב"י ונעשו נכרים גמורים וכו' לשון זה של הרשב"א יבואר לקמן אי"ה וראשונה אבאר בעזה"י מקור הדין עפ"י התורה וחכז"ל בכמה מקומו' מהש"ס פליגו אי כותיים גרי אמת הן או לא וכמה סתמי שסתם רבי כמ"ד גרי אמת במתניתין ר"פ שלשה שאכלו ועוד שם ברכות סוף פרק ח' כותי שברך וכו' ובסוף פ"ז דנדה ובכל אלו המקומות ועוד משאר המקומות מבואר מהר"מ בפי' המשנה והרע"ב דפסקו נמי דגרי אמת הן וכן מוכח מלשון הרמב"ם פ"ו מעבדים דין ו' ומ"ש התיו"ט בפ"ז מנידה מ"ד דאנן פסקינין דגרי אריות הן צ"ע וכבר הקשה נמי בתוס' חדשים ואי"ה יבואר לקמן בסימן ג' רק דקשה מרב אשי דס"ל בחולין דף ג' ע"ב דגא"ר הן והוא בתרא וכן הקשה בפמ"ג בסי' ב' ובלא"ה הוא מלתא דתמוה כיון דכמה סתמא דלא כוותי' א"כ מאי איכפת לי' לרב אשי אי גם האי סתמא סובר כן ומאי אולמא וכו'.

ונראה דהנה התוס' כתב שם דמאן דקא סבר גרי אמת סובר דנתגיירו לבסוף וכוונת התוס' נראה דל"פ במציאות אי נתגיירו לבסוף ממש כ"א ואחד כשאר גרי צדק וכמו שהשיג על כיו"ב הרמב"ן והריטב"א בחידושם לקידושין דף ע"ד אלא כוונתם כמ"ש הרמב"ם בסוף פ"ח דברכות בפי' המשנה דבאורך הימים קבלו התורה והיו מקפידין על המצוות והוחזקו שהיו מאמינים בדתינו עיי"ש.

וכוונתו נראה ע"ד שכ' הרמב"ן בחידושיו שם אלא שהוא בהיפו' מהנך י"א דבדור הראשון לכ"ע היו גוים גמורים אלא שלבסוף הואיל והוחזקו בתורה ומלו את בניהם וטבלו לקרים ולנדת' חשבו להו כגרים וס"ל להנך מ"ד דכל כי האי גוונא חשיב גר אמת וכדאיתא ביבמות דף מ"ה ע"ב בההוא דקרו לי' בר ארמייתא וכו' וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והש"ע ביו"ד סי' רס"ח סעי' ג' ביו"ד ואידך סבר דבכה"ג לא חשיב גר ומעיקרא רק גרי אריות הוי אבל בוודאי נמי מודו דהלכו בדרכי ישראל ולא עבדו באורך הימי' ע"ז עד שמצאו להם דמות יונה וכו' וכן כ' התוס' בגיטין דף כ"ה בד"ה הלוקח יין וכו' וא"כ לדעת הרמב"ם שכ' הב"י בש"ע יו"ד סי' ב' דנכרי שאינו עובד ע"ז מותר לאכול מה"ת משחיטתו וא"כ מאי קאמר ר"א דגרי אריות הן מ"מ כיון דאינם עובדים ע"ז הרי שחיטתן מותרת.

אלא דאיכ"ל דר"א קאי רק על לכתחילה דמ"מ לכתחילה אסור להניח להם לשחוט ואפשר דגזרה קדומה הוי בנכרי שאינו עובד ע"ז ומוקי למתני' לאחר גזירה ובזה נמי מיושב קושית התוס' בחולין דף ה' ע"ב ד"ה ר"ג ובית דינו וכו' על רש"י שם ועפ"י הנ"ל י"ל ר"א מודה דגרי אמת הן לענין כל הדברים וכסתמא דמשניות רק דסובר כמ"ש הרי"ף והרמב"ם בפי"ג מאיסורי ביאה גבי ההוא דקרו לי' בר ארמייתא ביבמות דהא דמהני מי לא טבל לקריו היינו דווקא בדיעבד אבל לכתחילה לא חשיב גר אלא המתגייר ממש בפני ג' וקיבול עליו בפני ג' כדינו וע"ז קאמר ר"א דגרי אריות הן ר"ל הדור הראשון וממילא הדור האחרון לא חשיבו לענין לכתחיל' כגרי צדק וא"כ כיון דלכתחילה אסור ליכא לאוקמי' מתני' דהכל שוחטין אפילו כותיים כאביי ורבא וא"כ לפי"ז א"ש לדינא דאוריית' כותיים גרי אמת הן דענין דיעבד אבל לא לענין לכתחילה להניח לשחוט כותיים ובזה איכ"ל דקי"ל כרב אשי.

ומאי דקשה לר"א דעדיין יש לאוקמי' למתני' כאביי ורבא אלא במקום כותיי יאמר צדוקי דדיני ככותיי כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מעבדים אין כאן מקומו לבאר וצ"ע כ"ז מעיקר הדין [ועיין לקמן כלל ב' סי' ב']:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה