מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה שצז
שייך אחר תשובה רצ"ד
לשנה טובה יכתב ויחתם כבוד הרבני המופלג בתורה כש"ת מוה' יקותיאל אל ווייס נ"י בעיר שאלל יע"א:
הנה קבלתי שוב שנית מכתבו ע"ד הדרע"ש מאשי"ן שצידד מעלתו נ"י להתיר דאפשר לומר דדישה ההוא לא מקרי מלאכה כלל ועוד כיון דהמלאכה ההוא נעשה ע"י עכו"ם ואמירה לעכו"ם בשאר איסורים הוי איבעי' דלא אפשטא בב"מ דף ק"ד לי"א וא"כ הי' אפ"ל ולצדד דהוי ס"ס דלמא אין כאן איסור כלל ואת"ל דהוי איסור דלמא אמירה לעכו"ם בכה"ג שרי ועוד האריך מעלתו נ"י אי ספיקא כה"ג מהני עכ"ל בקיצור והנה הדבר מבואר דבכלל דלא תחרוש בשור ובחמור לאו דוקא חרישה דה"ה לעשות בהם כל מלאכה אסורה והרמב"ם בס' המצות ל"ת רי"ח כ' להזהר מעשות מלאכה בכלאי בהמה יחד וכו' ובכל זמן שיעשה בהם מלאכה חרישה או דישה לוקה וכו' ר"ל שלא יחבר שניהם יחד במלאכה אחת מהמלאכות יעויי"ש וכיוצא בזה כ' החינוך מצוה תק"ן שכל מלאכת חרישה או דישה אם נעשה ע"י שני מינים וכו' עוברים על הלאו ההוא ואין בזה ספק כלל עיי"ש.
וגם לענין אמירה לגוי נהי דהוי למקצת מפורשים בעי' דלא איפשטא מ"מ לרוב הפוסקים פסקינן להחמיר והמל"מ בפ' י"ג משכירו' תמה באמת למה פסקינן בזה להחמיר עיי"ש מכל מקום כבר כ' הר"ן בפ' תולין והראב"ד בפ"א מכלאים דפסקינן להחמיר עיי"ש ואפשר דטעמם משום דאין עושין ס"ס בידים אפילו בספק דרבנן או אפשר עפ"י מ"ש הרמב"ם בריש הלכות ממרים הגם מה דאסרו רבנן הוא אסור מן התורה אפי"ה ספיקא דרבנן לקולא וביארו הלח"מ ושאר מפורשים דכך התנו חכז"ל וזה שייך רק במקרה שאירע אבל באיבעי' אי תקנו חכז"ל בזה או לא כמו לענין אמירה לעכו"ם ל"ש ספיקא דרבנן לקולא ועכ"פ כיון דרוב הפוסקים פוסקים להחמיר מלבד הראב"ד המובא ברא"ש בב"מ שם והראב"ד עצמו סותר דבריו למה שפסק בפ"א מהלכות כלאים ודבר שהוא נגד הרוב אפילו אם הי' צד זה ס"ס כיון דיש רוב כנגדו לא חשיב ס"ס.
וכדי ליישב סתירת הראב"ד הנ"ל אמרתי לישב עד"ז והוא דהנה הנתיבות המשפט בחו"מ רסי' קכ"ב הוכיח מן דברי התוס' בשבועות דף ג' ד"ה ועל הזקן וכו' שכ' לענין שליח לד"ע ע"י עכו"ם דלר"ה חייב ועוד כמה מהראשונים שכתבו כעין זה והקשה הנתיבות עליהם הא אין שליחות לעכו"ם ותי' הנתיבות דוודאי לענין דבר מצוה וכיוצא אמרינין וילפינין מקרא דאתם גם אתם ואין שליחות לגוי אבל לענין שליח לד"ע היכא דגברא לאו בר חיובא דקי"ל בחו"מ רס"י קפ"ב דהיכא דהמשלח איננו בר חיובא אמרינין יש שליחות כר"ה דלא ילפינין מחצר דלא שייך סברת גם אתם ולכן בכה"ג אפי' גוי נעשה שליח מה"ת כן כ' הנתיבות ועיי"ש שהאריך ורק דעל זה קשה למה אמירה לעכו"ם הוי רק שבות תיפוק ליה דהוי איסור דאורייתא והנתיבות בסי' שמ"ח הקשה זאת ומה שתירץ עיי"ש:
מיהו על שבת לא קשה די"ל כדברי הבית מאיר באהע"ז סי' ה' דבעינין רק שביתה בגופו והוי כעין תפילין דלא שייך לומר דיהא שליחו ויהא יוצא בהנחת תפילין של שליחו כיון דהוי מצוה שבגופו וכמו שביאר התוס' רי"ד בר"פ שני דקידושין אבל על הש"ס דב"מ דף צ' דקא מבעי' לי' בשאר איסורין הקושיא בתוקפה עומדת ובלא"ה הרי הוא ג"כ שיטתו של רש"י ז"ל בב"מ דף ע"א והובא ביו"ד בסי' קס"ט סעי' ה' דיש שליחות לעכו"ם לחומרא וקשה עלי' הסוגיא הנ"ל דב"מ דמאי קא מבעי' להו אי אמירה לגוי בשאר איסורין שבות הא אסור משום שליחות וצ"ע.
ונראה דרש"י לשיטתו א"ש גם התוס' לשיטתם אזלו. דהנה רש"י פירש שם דהאיבעי' חוסם פי פרתו ודש בה היינו דהדישה הוא של גוי והוא הנהנה ואדעתי' דנפשי' קא עביד ובמקום שיש לו בה הנאה הרי קי"ל לענין שבת בקבלן דמותר משום דאדעתי' דנפשי' קא עביד וכיון דאדעתי' קא עביד לא נעשה שלוחו ואפי"ה בשבת אסור לומר לו שיעשה בשבת מצד איסור אמירה והיינו דקאא מבעי' לן בשאר איסורין היכא דאדעתי' דנפשי' קא עביד אי רשאי לומר לו דהיינו ג"כ האיבעי' על האמירה אי שרי במקום דלא שייך שליחות ומיושב שיטות הנתיבות הנ"ל ולשיטת רש"י דיש שליחות לחומרא הנה לפי"ז אם הוא רק לצורך ישראל בוודאי אסור או מה"ת לשיטת הראשונים שהביא הנתיבות או לשיטת רש"י משום דיש שליחות לחומרא:
וממילא במחובר לקרקע דקי"ל באו"ח סי' רמ"ד דכל מידי דפרהסיא במחובר אפי' אם הגוי עושה אדעתי' דנפשי' דהיינו שהוא קבלן אפי"ה אסור משום מראית העין שיאמרו שהוא שכיר יום ואדעתא דישראל עביד וממילא ה"נ במלאכת דישה וזריעה דאיירי בהו הראב"ד בפ"א דכלאים שהוא מלאכת מחובר לזרוע כלאים א"כ אפי' הוא לצורך העכו"ם בוודאי אסור אפי' אי קי"ל דהאבעי' דלא איפשטא לקולא היינו אם עושה אדעתי' דנפשי' ואינו עושה מלאכתו במחובר בזה הוא דקא מבעי' לי' להש"ס אבל בעושה לצורך ישראל אין כאן ספק דכבר קי"ל בב"מ דף י"א דיש שליחות לחומרא ובמחובר חיישינין משום מראית עין שיאמרו שהוא לצורך הנאת ישראל ולכך אפי' להראב"ד דס"ל דפסקינין לקולא אפי"ה פוסק בזריעת כלאים דהוא במחובר ומלתא דפרהסיא דאסור ומיושבין שפיר דברי הראב"ד וא"כ גם בנידון דידן דהוי ג"כ מלתא דפרהסיא וקי"ל דיש שליחות לחומרא ולדברי הנתיבות אפי' מדאורייתא יש שליחות ולכך לדעתי י"ל דבכה"ג לכ"ע אמירה לעכו"ם אסור ואפילו אם העכו"ם עושהו כן נראה לפי ענ"ד בענין נידון הנ"ל ובאמת אנכי אדם חלוש ומוטרד טובא ואין אני יכול להשיב ולהאריך בפלפולים ולא הייתי משיב בזה עתה למעלתו נ"י אך משום שכבר התחלתי בענין הזה אמרתי עם לבי המתחיל במצוה אומרים לו גמור לכן הצעתי דעתי ואחתום בברכה המשולשת ובברכת השנים וכו' ידידו וכו': הק' משה שיק מברעזאווע.