מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה שצו
בעזהי"ת יום ו' עש"ק פ' בלק תרל"ז לפ"ק חוסט יע"א
החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג מוה' סענדר פריינד נ"י אב"ד דק"ק באכטת יע"א.
מכתבו הראשון והשני קבלתי ומה שביקש ממנו לחוות דעתי בענין רח"ש הנהוג בקהלות ישראל אם גם אם המחותנים אינם מן הקהילה ההוא צריכין לשלם הרח"ש וכמה הוא התקנה אם לפי ערך הנדן או באיזה אופן אחר עכ"ל בקיצור הנה בש"ע יו"ד בסי' רמ"ה פסק הרמ"א דיכול הרב לבוא לעיר שיש שם רב ואפילו אם מקפח קצת מפרנסת הרב הראשון וכגון שקיבלו אבל רב שהוא בא אכסנאי לעיר אינו רשאי לקפח פרנסת הראשון וכ' מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' רל"ה דזה דווקא לפי המנהג שנהגו אז אבל לפי מה שמקבלין האידנא רב ופוסקין לו שכר קצוב כדי שישב בעירו וישגיח על כל עניני הדת באוה"ת וכל הענינים הצריכין בקהלה הרי הוא כשכיר בוודאי שכר ההוא הוא חיוב גמור וכו' עיי"ש.
וראיתי בשו"ת דברי חיים להגאון מסאנץ זצוקל"הה בח"א חיו"ד סי' נ"ב שהשיג על מרן הגאון וכ' דישתקעו הדברי' מלהאמר משום דהוי דשלב"ל ועוד האריך שם עיי"ש ותמהני עליו הרי דברי מרן הגאון שפתיו ברור מיללו והם מילתא בטעמא כדקי"ל בחו"מ סי' ל"ד דאע"ג דאין העדים רשאין ליקח שכר על עדותן מ"מ אם הבע"ד רוצים שילכו העדים למקום אחר בכדי שיראו שם העדות ע"ז שפיר רשאין ליטול שכר והנה נהי שאם באים לת"ח ושואלין ממנו בעניני תורה צריך לעשות בחנם וכמו שדרשו חכז"ל כאשר צונו וכו' מה אני בחנם כו' אבל שיהא מחויב להעתיק עצמו ממקומו ולקבוע לו דירה במקום אחר כדי שיהא מוכן ומזומן לכל שואל ולכל מבקש איזה דבר בעניני תורה ולסדר קידושין וגיטין ושאר ענינים על זה וודאי רשאי ליטול שכר.
וכבר קיי"ל בחו"מ סי' ט' דאע"ג דאין רשאין ליטול שכר אבל הציבור מחוייבין לשכור להם ב"ד קבוע ולהספיקם בכדי שאם יצטרכו לב"ד יהיו מוכנים וכ"כ המהרי"ו סי' קנ"א בתחילה והובא ג"כ בפסקי מהראי' בסי' קכ"ו דאם קבלו הראשון עליהם אסור להשני ולהפסיד לו אלא דבסוף הביא דברי הא"ז דאפילו אם קיבלו את הראשון וכו' ובדברי הרמ"א נראה שנזהר בזה שכ' ונוטל פרס ויבואר בואר לקמן דפרס היינו דבר שאינו מחיוב משא"כ האידנא דנותנין לרב שטר רבנות ומחייבין עצמן בחיוב גמור וזה הוא וודאי שכירות ממש. וכיון שהקהל מחייבין עצמן ומחוייבין בזה לקצוב להם שכר וקיי"ל ב"ב דף קנ"ז דאם כ' דאקני אי קנה מכר משתעבד וכ' שם הרשב"ם דאע"ג דאא"מ דשלב"ל מ"מ יכול להשתעבד בדבר שלב"ל ובסוגיא דמעמ"ש כ' הפנ"י להסתפק דאפשר דלדשב"ל יכולין נמי להשתעבד וקי"ל בחו"מ בסי' רל"א דבני העיר יכולין להסיע ולכוף לקיים מה שתיקנו ביניהם ובפרט אם יש ת"ח המסכים עמהם וגם קי"ל בחו"מ סי' קס"ג דבני העיר יכולין לכוף זא"ז בדברים שהם מצרכי הקהל כגון לבנין מקוה או ביהכ"נ או לדיינים ובאו"ח סי' נ"ג מבואר דלקבל רב מופלג הוא קודם לחזן וא"כ כיון דבחו"מ סי' ט' קיי"ל דמחוייבין להעמיד להם ב"ד בוודאי יכולין לכפות זא"ז על זה כל בני הקהל אפילו מיעוט את הרבים ומשתעבדים עצמם על השכירות וה"ה דיכולים לשעבד את כל הבאים לקהלתם לאחר זמן הרוצים להיות עם ציבור שניהם ביחד והשכר שקוצבין גם המה משועבדים עליו.
ואע"ג דבלשון הפוסקים מצינו שנקרא זה פרס ופרס כ' רע"ב בפ"א מאבות מ"ג דהיינו מה שאדם נותן ואינו מחוייב ועיי"ש בתוס' יו"ט מ"ש היינו לענין דהמקבלין צריך להיות אצלם בערך פרס ואינו רשאין ויכולין לתבען ועיקר דברי מרן זצ"ל הם מחו"מ סי' קס"ד באופן שהוא נתקבל לרב אצל ציבור שקבלו אותו עליהם והשתעבדו וא"ז ומוכרחין ליתן לו שכר בשביל שהוא מוכן להורות להם בכל מה שצריכין בעניני התורה ומשמש אותם ועי"ז משעבדן עצמם ואת הבאים אחריהם וא"כ דברי מרן זצ"ל נכונים וברורים.
והנה לפי המנהג הקהילות רגילין להטיל החיוב לצורך צרכי הרב בשני שרים א' דבר הקצוב לכל שבוע ושבוע להספיק להרב מזונותיו וזה יכול הרב לתבוע אבל הרי הרב לא לבד למזונות הוא צריך ויש הרבה צריכים חוץ מצרכי המזונות הנצרכים לו מידי יום ביומו לזה שוב יש תקנות הקהילות להספיק לו מתנות מן החתונות ושאר מתנות מענינים אחרים וע"ז באמת לא נמצא שום תקנות קדמונים אלא כל קהל וקהל עושין להם תקנה כמה יתנו להם בענין רח"ש ובאיזה קהילות התקנה לתת לפי ערך מכל מאה ובאיזה קהלות המנהג ליתן שוה בשוה מכל חתונה וזה אין הרב יכול לתבוע כפי רצונו אלא מגיע לו כפי תקנות הקהל ואין יכולין להביא לזה ראיות מקהלת אחרות אלא כל קהל וקהל צריכין לשום עינא פקיחא להספיק את הרב שלהם לפי הצורך וכל מקום ומקום לפי ערכן צריכין לתקן תקנות בענינים כאלה וכך הוא מנהגי קהלות קדושות מאז ועד עתה.
ולפי האמור למעלה מבואר דהיינו דווקא מה דמהני תקנות הקהל בענין רח"ש או כיו"ב על הציבור דווקא על אלו דשייכים לאהדדי או שהן באין אח"כ להתחבר עמהם להיות מקהל שלהם כדקי"ל בחו"מ סי' רל"א דמסיעין על קיצתן אבל על האנשים הבאים מעלמא אין להקהל כח לכוף אותן ליתן להם כפי התקנה וכן הוא המנהג בהרבה קהלות שאם א' מהמחותנים איננו מיושבי העיר ולא שייך לגליל ולקהל זה אינו נותן רק מחצית רח"ש.
אמנם אפי' שניהם מעיר אחרת מ"מ כבר כ' הנוב"י מהדו"ת בחלק אה"ע סי' פ"ג דכבר נהגו דאין רב אחר רשאי לסדר קידושין באתרי' דחברי' וממילא כיון שצריכין רשות מן הרב א"כ מן הסתם ממילא מן הראוי שמחוייבים ליתן להרב מרא דאתרא כפי התקנה שתיקנו הקהל או כולו או מקצתו דהיינו שהקהל צריכין לתקן זה בפירוש דמי שצריך להרב שלהם שיסדר להם קידושין או לאיזה ענין צריך ליתן כך וכך כן נראה לפי ענ"ד בענין הזה ואחתום בברכה ידידו הדו"ש:
ה"ק משה שיק מברעזאווע.