מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה שצד
דין הפקר לזמן
הנה בנדרים דף מ"ד איתא דאם מפקיר ליום או לשבת או לחודש הוי הפקר אלא דלכאורה תליא בפלוגתא דעולא ור"ל דלעולא אפילו לרבנן אינו הפקר עד שיבוא ליד זוכה ולר"ל לרבנן הוא מיד הפקר והרמב"ם פסק כעולא ולכך קשה וכן שמעתי הקושיא ממרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל על הא דכתב הטור באו"ח סי' רמ"ו בשם רבינו פרץ שאם היתה בהמתו מושכרת לגוי על תנאי שיחזירה קודם השבת דיש לו תקנה להפקירה על יום השבת וק' מאי מועיל זה כיון דאינו מפקיר אלא לזמן ובהפקר לזמן אינו הפקר עד שבא לרשות זוכה ועד אותו זמן הוא עדיין שלו א"כ הוא עובר משום שביתת בהמתו וכעת ראיתי הקושיא גם בספר מחנה אפרים:
ובאמת כפי מה שהסביר הר"ן ושאר הראשונים דלכך הפקר לזמן לא הוי הפקר עד דמטא לרשות זוכה הוא כיון דחזינן דאינו מפקיר אלא לזמן ע"כ דאינו מפקירו בלב שלם ואינו רוצה בהפקר ולכך תלינין ג"כ דלא גמר דעתו להפקיר אלא עד דמטא לרשות זוכה וזה שייך בעלמא אבל אם היתה בהמתו ביד גוי וחושש שיעבור על איסור שביתת בהמה אם הפקירו לזמן בוודאי מפקירו בלב שלם ובוודאי רוצה הוא שתהא הפקר וממשמעות הר"ן והמפורשים נראה דבדעתו תליא מילתא ובוודאי מפקירו לגמרי וכעין תי' זה תי' ספר מחנה אפרים ובמקו"א (בחידושי לע"ז דף ס"ו) כתבתי עוד תי' ע"ז. ואפשר עוד לחלק דאם אומר מיד בפיו דאינו מפקיר רק לזמן דהיינו דכוונתו כפי מ"ש לעיל (בסי' ש"צ) בשם ס' מקו"ח דאם יזכה בו אחר באותו יום יהי' הפקר ואם לאו לא יהא הפקר הרי תליא כל ההפקר בזכיית הזוכה ועד אותו הזמן ההפקר תלוי ועומד בספק וא"כ אנו צריכין לומר דאם זכה בו אחר באותו הזמן יהי' הפקר למפרע וכיון שתלוי ועומד ואנן קי"ל אפילו תולה בדעת אחרים אין ברירה וא"כ גם בלי סברת הר"ן הנ"ל יש לן לומר דחל ההפקר רק משעה שהוברר הדבר דעל זה הי' כוונתו דאל"כ לא הוי הפקר כלל אבל למ"ד יש ברירה איכ"ל דחל למפרע.
וכל זה באומר דאינו מפקירו רק לשעה אבל אם מפקירו סתם אלא מכח אומדן דעת אנו יודעין שאין כוונתו אלא לזמן דהרי סיבת הדבר שהוא מפקירו הוא רק בכדי שלא יעבור על שביתת בהמתו ולענין זה ג"כ חשיב כנדר ואזלינן בתר הסיבה כדתנן בנדרים פרק ז' מ"ג שמי שהי' טעון צמר והזיע וכו' ונדר צמר עולה עלי דאין כוונתו אלא למשא וכיוצא בזה פסקינין ביו"ד בהלכות נדרים סי' וכיון דרק ע"י אומדנא תלינין דלא הפקיר אלא לזמן ממילא האומדנא ההוא עצמה מחזק דיש אומדנא דעל שבת הפקיר מיד לגמרי ולכך שפיר אמרינין כרבינו פרץ הנ"ל דאפי' אם הי' בדעתו רק על השבת מהני כן נראה לפי ענ"ד.