אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה שסה

תשובה שסד

שיל"ת חוסט יום ד' פ' חקת תרל"ג לפ"ק.

החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב הגדול המופלג בתורה כש"ת מוה' זוסמאן סופר נ"י אבדק"ק האלאש יע"א.

הנה את מכתבו בשבוע העבר קבלתי ומה שבקשת לחוות דעתי בענין אשה שהגיעה זמן טבילתה בזמן אבל בעלה אם אמנם שנראה לך פשוט שמותרת לטבול ואין חוששין שמא יבוא עלי' דלא מצינו שחששו ע"ז אלא שמצא בא"ז הגדול שכ' בהלכות אבילות סי' תל"ה שכ' דלשמא יבוא עלי' לא חיישינן שהרי איסור אבילות מורכב עליו ומשמע דאם לא הי' איסור אבילות מורכב עליו הוי חישיינן והי' אסור לה לטבול עכ"ל הנה גוף השאלה נשאלתי זה זמן קצר מאת הרב דק"ק פעלטעהאז ושם כתבתי דנראה דהדבר שנוי' במחלוקת שהביא הא"ר באו"ח סי' תקנ"ד סעי' י"ט בא"ז ס"קי ובא"ר ס"ק י"ח שם הביא דר"י מברונא אוסר לטבול בת"ב שחל להיות בשבת דקי"ל דברים שבצנעא נוהג ואסורה לטבול שמא יבוא עלי' ובעל מנהגים מתיר ולא חייש (וצ"ל דלא ס"ל כמנהג דידן דאין אשה טובלת בשבת אלא כשבעלה בעיר ומשום קו' כדקי"ל ביו"ד סי' קצ"ז) וא"כ הי' דעת הא"ז כדעת הר"י מברונא:

אמנם בלא"ה אינו מובן דברי הא"ז מה שמסיים מפני שהאבילות מורכב עליו משמע דמחלק בין אבילות דידה לאבילות דידי' וקשה הא בכתובות דף ד' מבואר שאין חילוק בין אבילות דידה לדידי' וע"כ דכוונת הא"ז כעין שכ' הרא"ש שם בכתובות דאע"ג דמסיק היכא דהתירו חכמים להכניס המת לחדר וכו' משום קולא זו חיישינן דיזלזלו בשאר ימי אבילות וא"כ ניחוש ברגל נמי כיון דמונה וקדם ימי הרגל שמא עי"ז יזלזלו בו יותר וע"כ יהי' היחוד אסור ברגל ודחה הרא"ש דשם בחתן שהי' עליו אבילות ודחה שמחתו האבילות איכא למיחוש אבל הרגל הרי לא דחה האבלות ונשאר הרגל שהי' קודם כמו שהי' ואין היחוד אסור ברגל וה"נ קאמר האו"ז דהאבילות לא נדחה ול"ש דאתא לזלזולי וכן צידד מעלתו לומר כן בכוונתו ולדעתי הוא מוכרח ולפי"ז לכאורה מוכרח דס"ל כדעת בעל מנהגים הנ"ל דלא חיישינן שמא יבוא עלי' ותהא מותרת לטבול בימי אבלו של בעלה.

מיהו גם זה אין ראי' דהאו"ז לטעמי' דס"ל דטבילה בזמנו מצוה ובחי' כתבתי להקשות לפי מ"ש התוס' בקידושין דף כ"ט ד"ה אותו דמילה הוי מ"ע שהז"ג ונשים יהי' פטורות ותי' דמשם ואילך איכא לעולם מצות מילה וכל שעתא ושעתא זמנה הוא וא"כ בטבילה בזמנה מצוה דילפינן ביומא דף ח' מוחטאו ביום השלישי וביום השביעי וכו' ולאחר שעבר השביעי אין כאן מצוה כלל א"כ הוי מ"ע שהז"ג והאיך אמרי' באשה טועית דתטבול צ"ה טבילות הא אשה אינה מצווה על מ"ע שהז"ג והאיך כ' התוס' והב"י דבזמנה טובלת בשבת.

והנראה לפי ענ"ד דהאו"ז ע"כ סובר דגם טבילה בזמנה מצוה ומשם ואילך כל שעתא זמני' הוא דאל"כ איך שייך בזה"ז הדין דנשים שהם החמירו איך קרו לי' טבילה בזמנה וע"כ דסובר דמשם ואילך כל שעתא ושעתא זמני' הוא וא"כ במקום מצוה לא גזרו וא"כ לדידי' בימי אבל בעלה רשאי לטבול והיינו כדעת מנהגים לפי מ"ש הא"ז הנ"ל אבל לדידן הא סתם בש"ע יו"ד דאצלינו אין טבילה בזמנה מצוה וא"כ איכ"ל דמודה לר"י מברונא.

ולכאורה. יש להביא ראי' לדבריו מהא דקי"ל באו"ח סי' תרי"ד דביוה"כ מדליקין כדי שלא יבוא לידי עבירה משמע היכא דיש שני איסורין הוי שמירה טפי מיהו אפילו חיישינן התם היינו רק מכח קדושת היום וגדלו בעי' שמירה טפי ובאמת נ"ל דלדידן דקי"ל דמדליקין אין הטעם להחמיר האיסור עי"ז דבירושלמי מבואר משום צניעות ויש לפרש דמשום חומרת היום חששו שמא ישכח שהיום יום כיפורים לכך אמרו שיהא נר דולק ועי"ז יוכר היום וכן ראיתי בפי' המשניות בס' תפארת ישראל אבל לעבור במזיד בוודאי לא חיישינן וא"כ טעמא דר"י ברונא ע"כ כדאית' במדרש דפתחי נדה באשה הוא כדי שתהי' חביבה על בעלה כחדשה ולכך ס"ל כמו דחששו בלא בעל ה"נ חששו בליל טבילה ע"כ לדעתי בנידון הנ"ל דהיינו בימי אבל בעלה אין לה לטבול בידיעתו והנראה לפי ענ"ד כתבתי ובתשובה להרב הנ"ל הארכתי יותר והסכמתי דלר"י ברונא אסור דת"ב ואבילות שווין לענין הרחקה וכן נראה לי להורות.

ומה שהקשה על הרשב"א המובא בב"י ביו"ד סי' שע"ב לא אדע מאי קשיא לי' המת הנמצא בוודאי הוא פריש מרובא וכל שנשתנה כ' הטו"ז ביו"ד סי' ק"א ס"ק י"ד מקרי פריש מרובא וכ"ש מה הזה לכ"ע נקרא פרוש אלא שיש לעיין לדברי תוספות הרא"ש בב"מ דף ו' דהיכא דמיעטה התורה בפירוש הספק לא אמרינן בי' כל דפריש מרובא פריש קשיא מזה ובסברת הרא"ש מיושב הא דאצטרך לה למעט ספק וכן הקשה מהרי"ט בפלפול שכ' על הא דספק מה"ת להקל ואחתום בברכה הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה