אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה שסד

תשובה שסג

שיל"ת חוסט יום ד' פ' חקת תרל"ג לפ"ק.

החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג כש"ת מוה' ליפמאן נ"י רב בקהל פעלטאהז יע"א.

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי לחוות דעתי בענין אשה שהגיעה זמן טבילתה בהיות בעלה אבל אי רשאית לטבול וכ' מעלתו שמוסכם אצלו מרבותיו שאסורה לטבול כדי שלא תהא קל בעיני בעלה לבוא עלי' וכעין שכ' הרמ"א ביו"ד סי' קפ"ג בשם הריב"ש גבי פנויות ונהי שיש לחלק כדמחלק ריש כתובות בין בעל ללא בעל מ"מ נראה לו דיש לחוש וכן אין לאשה לטבול בעיו"כ [אם מושכחת לה טבילה שלא בזמנה] כדי שלא יהא האיסור קל בעיניהם וזה לסייג שלא יבוא עלי' כן נראה לו פשוט אלא שרב א' דחה דין זה בשתי ידים ולזאת הוא שואל דעתי ע"כ תוכן השאלה: והנה המעיין בדברי הריב"ש סי' תכ"ה יראה דאין מחלק לענין זה בין בעל ללא בעל ואפי' בבעל אותה כ' דבריו דהרי מביא ראי' ומה שהיו נוהגין לטבול בימי התחלת ימי ליבונה כמ"ש התוס' בשבת דף י"ג ע"ב וכ' הרמב"ן שביטלו לטבילה זו משום חשש מכשול ושם לענין ימי ליבונה מיירי בבעל.

ולכאורה קשה באמת למה ניחוש והרי אמרו חכז"ל בסנהדרין דף ל"ז דהקרא מעיד על ישראל דסוגה בשושנים עיי"ש ואפילו באיסור דרבנן לא נחשדו וכדאמרינן בפ"ק דכתובות דף ד' דגם אבילות חמירא להו כנדה ולא נחשדו ואמרינן בסוף יומא ובביצה דף י"ח כל חייבי טבילות טובלין נדה ויולדת רשאין לטבול בליל יוה"כ וכ' התוס' בביצה דאתיא אפילו למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה ומוכח דרשאין לטבול וסתמא דמלתא אפילו באית לה בעל שיודע שטבלה וביו"ד סי' קפ"ו סעי' י' נמי אמרינן דאם ראתה פעם אחת או ב' בליל טבילה אסורה לשמש בליל טבילה משום ווסת אע"ג דהוקל האיסור ע"י הטבילה דעכ"פ איסור נדה אזדא לי' ולא נשאר אלא איסור ווסת דהוא רק מדרבנן ועכ"פ מכל אלו מקומות נראה דאין לחוש שמא יבוא עלי' ע"י שהוקל האיסור ע"י הטבילה וא"כ למה כ' הרמב"ן הנ"ל דחששו.

ונראה דבנידון ההוא לא משום קלות האיסור חששו דהרי התורה העידה וכנ"ל אלא דחששו דע"י מעשה הטבילה דאינה צריכה לשום דבר ע"כ יוכיחו בדעתם ליתן טעות ללבם דהותרה ע"י הטבילה ולכך כל זמן שעסקו בטהרות והי' הטבילה לצורך הטהרות בוודאי גם פנויות טבלו כמבואר בש"ס פרק בנות כותיים שהטבילו בתה קודם לאמה וכן בימי ליבונה אבל השתא דאין נפ"מ יטעו דמותרת ע"י הטבילה דאל"כ לאיזה צורך ולמאי טבלה ויבואו עי"ז לקלקול וכן במעשה דריב"ש כמבואר שם דעי"ז יאמרו זונה פנוי' אינה אסורה עיי"ש והשתא דברירנא דעת הרמב"ן והריב"ש א"כ לכאורה הדין כדברי מעלתו דנהי דאין טעמו נכון כדלעיל דמשום דהוקל האיסור וודאי לא חיישינן מ"מ הא גם כאן איכא לכאור' חשש הרמב"ן דמכח הטבילה יוכלו לבוא לידי טעות דלמאי נפ"מ הטבילה אם אינה מותרת.

מיהו אין זה מוכרח דאיכ"ל דדווקא התם דאין שום נפ"מ בטבילה דלאחר הליבון הרי צריכה שוב לטבול ובימי ליבון אין נפ"מ וא"כ שפיר אפשר לבוא ע"י הטבילה לטעות אבל כאן הא קי"ל דנדה אסורה בג' דברים למזוג לו הכוס ולרחוץ פניו ולהציע מטתו ובהיותו באבלותו הקילו והתירו לה לעשות ג' מלאכות אלו וגם נפ"מ לה שבטבילה זו תהא מותרת גם לבעלה לאחר האבלות וא"כ שפיר איכ"ל דכאן אין מקום לטעות וכשם בעת שהיו עוסקין בטהרות לא חששו לטעות ולמזיד ה"נ כאן אם יש איזה צורך בטבילתה אין לחוש לטעות.

מ"מ לדינא נראה לי דתליא בפלוגתא המובא באו"ח סי' תקנ"ד דשם פסקינן בש"ע ברמ"א בסעי' י"ט בת"ב שחל בשבת דברים שבצנעא נוהג והובא בא"ר פלוגתא דר"י ברונא כ' דאסורה לטבול משום שמא יבא עלי' ובשם ספר מנהגים כ' דמותרת לטבול ואסורה בתשמיש ולא חיישינן שמא יבוא עלי' ונהי דת"כ אבלות ישנה נראה דדינו כאבלות דהצעת המטה שרי וכן בת"ב לא אמר שם בסי' תקנ"ד סעי' י"ח אלא משום לך לך אמרינן נזירא כמו דאמרינן באבילות בסי' שפ"ג ביו"ד וא"כ כמו דחיישי' בת"ב לר"י ברונא שמא יבוא עלי' וע"כ דבליל טבילה חיישי' טפי דתקף לי' יצרי' ומדברי השכה"ג ומדברי הא"ר נראה דס"ל כוותי' ה"נ יש לחוש וראוי לפסוק לה דלא תטבול כדעת הר"י ברונא ובלא"ה נהגו הנשים המקפידים שלא לילך לטבילה אא"כ בזמן שבעלה בעיר ורשאי לטבול ובימים שהבעל מתאבל על חמיה או על חמותה דהיינו אביו ואמו בלא"ה בשבוע הראשונה אין נוהגין לרחוץ כמבואר ביו"ד בסי' שע"ד ברמ"א סעי' ו' זהו הנראה לפי ענ"ד בזה ואחתום בברכה דברי הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה