מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה שסב
שיל"ת חוסט יום ד' טוב אדר השני תרל"ב לפ"ק.
החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' חיים צבי ווינקלער נ"י אב"ד דק"ק ראצפערט יע"א.
הנה מעלתו נ"י מספקא לי' הא דקי"ל ביו"ד סי' שע"ה בבא ממקום קרוב לגדול הבית אפי' בא ומצא מנחמין ואפי' כבר ננערו לעמוד הואיל ומצא מנחמין מונה עמהן אם דווקא דין זה הוא בשלא נודע לו עד שבא בין האבלים אבל בנודע לו קודם בואו לא או אפי' בנודע לו קודם בואו. הנה מלשון הפוסקים וש"ך שם שהאריך טובא נראה דדווקא בלא נודע לו עד שבא אצל האבלים אמנם ביתר ביאור מבואר דבר זה בלשון הרא"ש והטור בסי' שע"ה שכ' הטור בשם הרמב"ן דל"ש אם נודע לו לזה שבא שכבר שמע כן במקומו ול"ש אם שמע כן באותו מקום שנכנס ולא שנא אם לא שמע עד שמצא האבלים עיי"ש ג' חילוקים וע"ז כ' הטור בשם הרא"ש ז"ל שכ' דמיירי דווקא בלא שמע עד בואו אל אחיו מבואר דדווקא בלא שמע מקודם שנכנס לאחיו אז נעשה טפל להמתאבלים כבר וכן מבואר הדבר דהרי הרא"ש דפליג על הרמב"ן בפ' ואלו מגלחין אות פ"ה עיקר טעמו משום כיון דכבר חל עליו האבלות קודם בואו במה יפקע וא"כ מבואר דהלשון בדיוק דווקא בלא שמע עד בואו אצל אחיו המתאבלים אבל בשמע קודם כניסה כבר חל עליו אבילות ולא פקעה בכדי וכן העתיקו האחרונים.
ובאמת לשון הרא"ש וכן לשון הטור בשמו קשיא טובא שכ' שהרא"ש כ' דדווקא בלא שמע עד בואו אל אחיו דאי נודע לו ביום והתחיל להתאבל לא מסתבר כלל שיקצר האבלות אבל כשלא התחיל כלל ובא אל אחיו חשבינין לי' כאלו התחיל להתאבל עמהם והדברים סותרים מרישא לסיפא דבתחילה נראה מבואר מלשונו דבעינין דווקא שלא נודע לו כלל עד שבא ומסוף דבריו נראה בהיפוך דאפי' בנודע לו כל שלא התחיל להתאבל מונה עמהם וצ"ע.
ואפשר לישב דבריו דבסי' שצ"ו הביא הטור בשם הראב"ד וכן דעת הרמב"ן שאפי' נודע לו ולא נהג אבילות אינו נמנה למנין ז' והרא"ש שם פליג על זה דאפי' זלזול ולא נהג בתחילה אבילות כיון שנהג לבסוף גם הימים הראשונים מצטרפין עמו עיי"ש וא"כ י"ל לשיטת הראב"ד והרמב"ן דאינו נמנה אלא משעה שמתחיל להתאבל וא"כ בשמע ולא התאבל עדיין הוי כאלו לא ידע כלל ואין מתחיל אלא בבואו אל אחיו ורוצה לנהוג אבילות א"כ שם מתחיל אבילות של האבל הבא לשם וכיון דמתחיל שם הוי כלא ידע מקודם ונעשה טפל להם משא"כ לשיטת הרא"ש דמיד משעת שמיעה הוא מונה איכ"ל דבשמועה תליא מלתא.
ולפי"ז א"ש לישנא דהרא"ש דוודאי איהו לשיטתו שפיר פסק דבעי' דווקא שלא שמע אבל לא יוכל לדחות דברי הרמב"ן לשיטתו ולכך כ' דלכל הפחות בהתחיל לא מסתבר טעמי' דהרמב"ן אפי' לפי שיטתו אבל הרא"ש לנפשי' ס"ל דבעינין דווקא שלא נודע כלל עד שבא אצל המתאבלים וכן העתיקו האחרונים ויש עוד ראי' מדברי הרא"ש בפסקיו שדחק עצמו בדברי הגאונים שכ' טעמן די' פרסאות מקרי מקום קרוב שיש בו כדי להודיעו ולבוא לכאן תוך ג' וכתב הרא"ש דהאי להודיעו אין פירושו להודיעו לו שמת לו מת דא"כ אינו מונה עם האבלים ואי ס"ד דהרא"ש סובר דאם לא נהג אבילות מונה עם האבלים דהכא הא הוי מצי לפרש דהודיעו לו שמת אלא דלא נהג אבילות וע"כ דאפי' לא נהג כיון שידע מונה בפני עצמו לדעת הרא"ש כן נראה לפי ענ"ד בכוונת הרא"ש.
אמנם לדינא נראה לפי ענ"ד כיון דהרמב"ן סובר אפי' ידע ונהג אבילות בביתו כשבא נוהג עמהם ומאי שהקשה עליו הרא"ש דלא מסתבר נראה דס"ל כיון דקי"ל בדרבנן יש ברירה וכיון שדעתו הי' כששמע לבוא למקום גדול הבית כשבא לשם הוברר הדבר למפרע שמיד לא חל עליו החיוב אלא להשלים עם גדול הבית ונהי כשנהג אבילות קודם בואו לא הסכימו הפוסקים עמו אבל כשלא נהג אבילות עד עכשיו גם הריטב"א בחידושיו למוע"ק דף כ"ג כתב שכן נראה לו ושכן דעת הרי"ף ובלשון הרא"ש הדיוקים סותרים ונהי שכתבתי לישב מ"מ בש"ע סי' שע"ה סעי' ט' כ' ג"כ דדווקא בהתחיל להתאבל אינו מונה עמהן.
ובספר לחם הפנים הביא בשם ספר ישמח ישראל שהעתיק כדעת הרמב"ן דלא מחלק כלל ונהי שהלחה"פ כתב דיש לדחוק דכוונתו כהש"ך לא נראה כן מלשונו מכל הלין טעמי הי' נראה לי בנודע לו ולא נהג שום אבילות עד שבא לבית האבל ויש שם גדול הבית ובא ממקום קרוב מונה עמהם והנראה לפי ענ"ד כתבתי (אבל מדברי האחרונים לא משמע כן והמנהג כדברי האחרונים) דברי ידידו הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע.