אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה שמג

תשובה שמב

החיים והשלום וכל טוב להרבני האברך המופלג החרוץ מוה' אהרן שמואל אסאד נ"י:

מכתבו קבלתי וכו' ועל אשר שאל אם רשאי רופא ישראל להיות טאטע"ן בעשויע"ר הואיל ולוקח שכר מזה והו"ל כמשתכר באיסורי הנאה הנה מעשים בכל יום מימי קדם דמושיבין שומר או שומרים הרבה לשמור המת ויש לו שכר עבור זה בכל מקום ומקום כפי מנהגו ומשתכר באיסורי הנאה קי"ל דאסור בכל איסורי הנאה כדקי"ל באו"ח סי' ת"נ דאסור להשתכר גם בחמץ בפסח ובאמת לכאורה קשיא לי ע"ז דלכאורה מוכח בע"ז דף ס"ד ע"א לפי חד פירושא בתוס' שם דף ס"ג סוף ע"ב ד"ה אין עודרין דאי מיירי ברייתא דאין עודרין בכלאי הכרם ואפ"ה פריך שם אי רבנן אפי' לקיומי' נמי שרי משמע דבשאר איסורי הנאה מותר להשתכר דלפי ס"ד מיירי בשכר וכן מבואר שם במהרש"א ומדברי הרמב"ם בפ"ה מכלאים דין ה' נראה דמפרש הברייתא כמ"ד דמיירי בכלאי הכרם וכן בש"ע יו"ד סי' רצ"ו וא"כ יהא מוכח דבשאר איסורי הנאה מותר להשתכר ורק בע"ז משום דרוצה בקיומו וא"כ קשיין דברי הש"ע אהדדי והרי גם בחמץ בפסח קיי"ל דאסור להשתכר באיסורי הנאה ומינה דבכל האיסורין כן וצ"ע ועיי' בחידושי לע"ז שם כתבתי ישוב לזה ועכ"פ הדין דין אמת דאסור להשתכר בכל איסורי הנאה:

והנה ביו"ד בש"ע סי' קל"ג סעי' ו' קי"ל דאסור להיות שומר אצל יי"נ ואפי' בחנם משום רוצה בקיומו ובטו"ז סק"ט שם הקשה ת"ל משום דמחזיק לו טובה ולמה לו לומר משום רב"ק ותי' דמיירי באומר בפירוש שאינו מחזיק לו טובה וגם זה תימה דהמעיין בר"ן שם בפ' השוכר את הפועל שהביא זה בשם הרמב"ן וכ' בפירוש דמחזיק לו טובה ואפי"ה אוסר רק משום רב"ק וצ"ע על הטו"ז ובחידושי שם ישבתי ואמרתי דיש ב' מיני החזקת טובה א' החזקת טובה גמול עבור טובתו וזה הוי משתכר וא' החזקת דברים בעלמא כדאיתא בר"ן פ' ר' ישמעאל ובכה"ג מיירי הרמב"ן ועכ"פ מבואר דגבי איסורי הנאה אסור להיות שומר אפי' בחנם ואיך משמרים המת שאסור בהנאה ומקבלים שכר על זה (ובוודאי לפי הנראה מלשון הרמב"ן והר"ן הנ"ל נראה דמשתכר עצמו אינו אסור אלא בדבר שאסור להיות רוצה בקיומו והיינו באיסורי הנאה שאסורים מצד ריחוקם אבל האסורים מצד המעלה כגון קדשים ומת דאסור בהנאה מצד כבודו ואדרבה הוא מחויב להיות רוצה בקיומם בהנך אין איסור משתכר וראי' לזה מב"מ דף נ"ח ע"א משומרי פרה אדומה אע"ג דהיתה הקדש ואיסור הנאה נוטלין שכרם בשביל שמירתה אמנם לטו"ז קשיא):

ולפי ענ"ד לישב גם לטו"ז ומנהגן של ישראל תורה הוא דזה הוא בכלל מצות קבורת מתים וגמילת חסדים והחיוב על כל ישראל אבל על הקרובים מוטל ביותר קבורת מתיהם וכמו בכל צדקה וג"א הקרוב קרוב קודם ומקרא מלא נאמר קרבו שאו את אחיכם והנה כיון שמוטל החיוב על הקרובים לקבור המת ובכלל זה לשמור אותו מן העכברים וכמו שאמרו חכז"ל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן העכברים וכיון שזה מוטל על הקרובים והם רוצים להעמיד איש בחריקם אין השומר נהנה מן המת אלא מן האיש הרוצה לפטור עצמו מן החיוב ההוא ונהי שהאיסור הנאה גרם זה החיוב על האיש וע"י נתחייב ושוב כשרוצה להיות פטור ממנו הוא משלם לו שכרו זה מקרי גרם דגרם ומותר באיה"נ (ויש לישב גם קושית הטו"ז בסי' קל"ג סק"ט הנ"ל בזה דבשלומא אם עושה מלאכה אצל איסור הנאה א"כ הוא משלם לו עבור טרחתו ועבודתו באיסור הנאה א"כ גרם לו האיסור הנאה שכר משא"כ בשומר שאינו פועל כלום אלא שהוא שומר תחת הבעלים מקרי גרם דגרם מיהו זה אינו נראה אלא העיקר) דבשלומא בשאר איה"נ אין חיוב על הבעלים לשומרם והרוצה להפקיר ממונם רשאי ואיך נוכל לומר שהשומר תחת הבעלים הרי אין הבעלים מחויבין בזה משא"כ בחיוב שמירה וקבורה שאינו תלוי' ברצונם אלא החיוב מוטל על קרקפתא דגברא והם רוצים לפטור מזה על ידי השומר וא"כ שכרו לא מן המת אלא מן הבעלים שהוא משמר תחתיהם כן נראה לי נכון:

וראי' לזה מש"ס דב"מ דף נ"ח ע"א הנ"ל דשוכר הפועל לשמור לו פרה דנוטל שכרו מתרומת הלשכה מוכח דכל כה"ג מותר וע"כ לטו"ז הוא מטעם הנ"ל אמנם לטעם הזה עדיין אינו מוסבר איך מותר לרופא ליקח שכר בעבור זה בוודאי אי נימא כטעם הראשון דכל היכא דאין איסור רוצה בקיומו גם משתכר אינו אסור א"ש ועיי' בבינה לעתים על הלכות יו"ט מהגאון פליתי זצ"ל ספ"א דס"ל אסור להשתכר שאיסורי הנאה של מת והיינו כטו"ז הנ"ל ומ"מ לסברא השני' הנ"ל א"ש וא"כ עדיין נשאר ספק הנ"ל לענין רופא:

ונראה דמותר מטעם מ"ש אדמ"ו הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' ק"ל דלכך לא מקרי שכר מצוה משתכר באיסורי הנאה הואיל והאדם מחוייב ומוכרח להביא צווארו בעבודת ה'. וקבלת השכר הוא ממילא מטוב ה' וחסדו ודווקא במשכיר עצמו לאיסור הנאה מרצונו הוא הנקרא משתכר באיה"נ. וא"כ גם כאן ע"כ הוא מחויב לזה לילך לראות את המת ואפי' בלי פקודת המלכות כיון שהוא בר ישראל ועליו ג"כ מצות קבורה וא"א לקברו בלתי אם יראנו הרופא תחילה ואצלו א"א לקיים ע"י איש אחר והוי כמת מצוה עליו שהוא מחויב לפקוח ולהשתדל על קברתו. וכמו שדימה לזה מרן זצ"ל בתשובה סי' של"ח בסופו וכיון שהוא מחויב לעשות זה אע"ג דיש לו שכר בעוה"ז מהבעלים השכר ממילא קאתי ואינו בכלל משתכר באיה"נ:

ועוד. נראה מטעם אחר וראי' מכתובות דף ק"ו ע"א מבקרי מומין היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה אע"ג דקדשים אסורין בהנאה כיון דהיו צריכין לישב ולבטל ממלאכתן לראות ולבקר את המומין אינם משלמין לו עבור הביקור אלא עבור החיוב שהתחייב עצמו להיות מוכן לזה וה"נ מצד שהוא מחויב לילך ולהיות מוכן לזה בכל עת צריכין ליתן לו שכרו ולא הוי אלא גרם דגרם ומותר כמו במבקרי מומין כן נראה לפי ענ"ד נכון.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה