מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה שמב
שיל"ת יום א' פ' יתרו תרל"ג לפ"ק.
החיים והשלום וכ"ט לתלמידי הרב המופלא ומופלג בתורה כש"ת מו"ה שלמה שיק ני' אבדקק קארצוג יע"א.
מכתבך קבלתי ואשר שאלת באונן אחד שהי' לו יא"צ ורצה לעלות לתורה ולומר קדיש ומעלתו ני' פסק לו שאינו רשאי ולענין אמירת קדיש הביא דברי הפ"ת שהניח זה בצ"ע ושם בסי' שמ"ב הביא הלחה"פ בשם תשובת עבודת הגרשוני שיאמר לאחר הקבורה והקשה לאחר קבורה אינו אונן ומלשון הב"י שם שהקשה על הכל בו שכ' באונן שהולך לביהכ"נ והקשה למה ילך מאי יעשה שם משמע דגם קדיש לא יאמר וכן הורה אלא לאחר זה לא נקבר ביומי' צוה לו להכניס עשרה בביתו למנחה ואחר יאמר קדיש עבורו והוא יענה אמן כעין שפסק הא"ר סי' תרע"א לענין נ"ח באונן אמנם צירפו האונן למנין ולמעלתו נ"י נראה דאין יכולין לצרפו וראי' מכח קושית הב"י הנ"ל שהקשה למה ילך לביהכ"נ ודלמא בשביל לצרפו וע"כ דאונן אינו מצטרף עכ"ל בקצרה. והנה בדין הב' אי אונן מצטרף למנין הביא בספר ברכ"י שם בסי' שמ"א כמה תשובות אחרונים דאין מצטרפין אותו ושכ"כ הפר"ח או"ח סי' נ"ה והנה שם בפר"ח אות ח' כ' ראי' דאונן אינו מצטרף מהא דקי"ל דאונן אין מזמנין עליו. ובספר ברכ"י פקפק על הראי' ונראה מדעתו דס"ל דמצטרף:
ומריש הייתי מסתפק אי אונן רשאי להרהר דנהי דבדברי תורה אסור כמבואר בסי' תקנ"ד באו"ח ובמג"א שם משום דמשמח אבל תפילה וברכה מאי ולאחר העיון נראה כיון דאמרו בפ' מי שמתו בתחילתו דאונן פטור מק"ש ומתפילה ומכל מצות האמורות בתורה ושם בדף כ' תנן בעל קרי מהרהר ופליגו אי הרהור כד"ד נראה דאונן גם הרהור לא. וגם זיל בתר טעמא דהרי לכך אסור לאונן ולהרבה פוסקים אינו רשאי להחמיר על עצמו בכדי שלא יתעצל בצורכי המת המוטל לפניו ואם כן אם יהי' מותר להרהר ג"כ יש לחוש כן ולכך פטרו אותו מכל המצות ולכך גם הליכה לביהכ"נ דמצוה הוא פטור ואסור להאי שיטה ולכך כ' הב"י דאין לו לילך.
אבל נראה פשוט אם יש מנין בביתו והוא שם דוודאי א"צ להאטים אזניו ויכול לשמוע ולהרהר וא"כ בכה"ג בוודאי כל בי עשרה שכינתא שרי' וא"כ למה לא יצרפוהו והרי גדולה מזו אמרו שם דחרש המדבר ואינו שומע מצטרף ולדעת י"א אפי' ישן מצטרף ולכן הי' נראה לכאורה כסברת הברכ"י וזימון שאני דהא צריך לענות ברוך. מיהו יש לומר דגם בזה יש לחוש שע"י הצירוף יתעצל מלהתעסק בצרכי המת וגם זה בכלל האיסור לשיטת הפוסקים דאסור וכיון דמנהג העולם כדעת האוסרין דאונן אינו רשאי להחמיר וא"כ נראה דאין לצרפו למנין:
ולענין אמירת קדיש ביום היא"צ באמת בתשובת עבוה"ג סי' ס"ב הכריע לבסוף דיכול לומר קדיש דמצוה כי האי שזמנה קבוע עושים ומ"ש לאחר קבורה בא למעט דברי הטו"ז בסי' שע"ז על אותו מת עצמו שהוא אונן עליו לא יאמר קדיש דאז עדיין אין דין גיהנם עליו אבל בברכ"י סי' שמ"א הביא בשם בית לחם יהודה דלא יאמר וכן הסכים הוא אלא א"כ הוא בשבת וכן מסתבר דמתניתין כללא כייל דמי שמתו מוטל לפניו פטור מכל המצוות. מיהו הנוב"י מהדו"ק שאלה כ"ז מספקא לי' לענין מצות כמו ספירת העומר דאין למדין מהכללות והעלה לבסוף שיספור בלא ברכה כיון שעי"ז יפסיד כל המצוה אם לא יספור באותו היום. מ"מ בנידון שלנו שהקדיש הוא תיקון לנפש המת ואם אסור לאומרו אינו תיקון ואם לא יאמר והוא מקיים בזה מצוות חכמים עליו קיום המצוה ההוא הוא התיקון דחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה וא"כ כיון דמנהגינו כדעת האוסרים לאונן להחמיר על עצמו י"ל דגם ביא"צ לא יאמר קדיש כהכרעת הב"י:
והא"כ שכ' בסי' תר"ע דאונן בשל חנוכה יניח לאשתו להדליק והוא יענה אמן לכאורה אינו מובן דהאונן אסור לענות אמן כדאיתא ביו"ד סי' שמ"א ונראה כיון דמספקא לי' אי חשיב אונן ויש מתירין דרשאי להחמיר וס"ל דהוי ס"ס מיהו כיון דפטור ואינו אלא רשות להאי דעה א"כ אינו מצוה ואסור לו לברך ברכת המצוות כיון דאינו מצוה אלא רשות אפי' להאי דעה וא"כ שוב אין כאן ס"ס ולכך התיר רק לענות אמן דאשתו חייבת ועניית אמן הוא מכח ס"ס וזה שייך בברכת המצות אבל בקדיש אין חילוק בין אמן לקדיש אי חשבינין זה לס"ס גם קדיש יאמר:
ואחרי שכתבתי פלוגתת הפוסקים ושנ"ל כהסכמת הב"י מטעם הנ"ל מ"מ היינו ביום הקבורה עצמה אבל בנידון הנ"ל שלא קברוהו ביומו ונראה ששם מחמת פקודת המלכות מוכרחין להשהות המת עד שהות וזמן מעל"ע בכה"ג י"ל דביום ראשון אין לו דין אונן ובספר לשון חכמים כ' ג"כ דאם הוא פקודת המלכות דעד זמן ידוע אין לקברו אין לו דין אונן ול"ד למ"ש הדגו"מ ובנוב"י להשיג על המג"א בסי' תקמ"ח בענין אם נאנס מכח אד הגוים דבכה"ג עדיפא ובפרט אם מעמיד בני אדם תחתיו לקוברו ואני הארכתי במקום אחר [עיי' לעיל תשובה ש"מ] שבכה"ג ביום א' אין לו דין אונן ורק תפילין אסור לו להניח ואין להאריך כאן כיון שמעלתו נ"י לא העיר ששם יש פקודה ההוא והכלל לפי הנ"ל שאם הקבורה אפשר ביומו ואין שם פקודה ממושלי הקיר"ה יש פלוגתא הן לענין צירוף והן לענין יא"צ ולפי הנראה אין לצרפו ואין לומר קדיש ביא"צ אא"כ יש עוד צדדים כן נראה לפי ענ"ד.
ומה ששאל בענין הדקין לפי מאי שהוא לפני אין זה בועא אלא דלדול וכיון שאין בו צואה אין דינו כדק היוצא מהדקין וכמ"ש הפר"ח סוסי' מ"ז ונוהגין אנו להכשיר בלי פקפוק אם אינו נקוב ואין לדיין בזה אלא מאי שעיניו רואות ואחתום בברכה יהי' ה' עמך ויברך וכו' דברי רבך הדורש שלומך: הק' משה שיק מברעזאווע.