מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה שלח
בעזהי"ת שבט תרכ"ט לפ"ק החיים והשלום וכל טוב להרבני המופלג בתורה החרוץ והשנון מחותני כש"ת מוה' אברהם סג"ל פראניר נ"י:
מכתבו קבלתי בהיותי בעיר פעסט אצל הקאנגרעס עמוס התלאות מיצר וכואב על חילול כבוד התורה במלתעות כופרים ופורצי גדרות לבטל התורה והיראה בדורות הבאות ואין דעתי צלולה להשיב בדברי התורה אשר מפז מסולאות וגם אין לי פה שום ספר אלא ב' גמרות ומשניות ומעלתו נ"י ביקש ממני לעיין בדין קטן שהוא בסכנה וצריך להאכילו ח"ז איסור אי מאכילין אותו הקל הקל וספק שלו כולל ב' דברים א' אי גם על ח"ש אנו מצווין שלא להאכיל לקטן ודלא למספי ליה בידים והשנית כיון דהוא ח"ש ואינו אלא אסור מה"ת ל"ש בי' הקל קל דח"ש מאיסור כרת או ח"ש מאיסור לאו הרי שניהם שווין ואינם אלא איסור עכ"ל הצריך לנו:
ולפי ענ"ד ממקומו הוא מוכרע דגם מח"ש אנו מצווין להפרישו דהנה ביבמות דף קי"ד ע"א איתא ת"ש תינוק יונק והולך מנכריית ומבהמה טמאה ואין חוששין כיונק שקץ וכו' ומזה הוכיח דקטן או"נ אין ב"ד מצווין להפרישו וקשה לי הרי אמרו בכריתות דף י"ג דתינוק יונק מאשה טמאה במגע טמא מת והוולד טהור משום דהוי ס"ס ספק יונק כשיעור ס' לא יונק כשיעור ואת"ל ינק כשיעור ס' שהה יותר מכדי אכ"פ וא"כ גם כאן אפילו נימא דמצווין להפרישו ע"כ היינו מהנך ג' קראי דלא תאכל דם ואינך והתם בחיוב לאו נאמר ומנ"ל לענין איסור ח"ש דקי"ל אפי' מאיסור עשה וכ"כ התוס' בשבועות דף כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי וכו' ולשיטת הרא"ם המובא במל"מ פ"א מחמץ דין ז' דאכילה בכ"ש ורק ההל"מ דבעינן כזית לענין מלקות וא"כ בכלל לא תאכל הבא להזהיר גדולים על הקטנים גם ח"ש בכלל.
אבל לפי מה שהשיג שם המל"מ עמדה הקושיא וצ"ל דמכל מקום כיון דבכלל איסור כל נפש לא תאכל וכן בכלל לא תאכלום ובכלל אמור ואמרת לא לבד על להזהיר הגדולים על הקטנים נאמר אלא גם אזהרה על הגדולים אלא דמכח יתורא ילפינן דנאמר ג"כ להזהיר גדולים על קטנים מ"מ כיון דבחד אזהרה נאמרו ולא נאמר בפירוש להזהיר על הקטנים על כרחך שניהם דינם שוה ואתקשו להדדי וכשם שלהגדולים עצמם אסור להם ח"ש ה"נ להזהיר קטנים גם בחצי שיעור ועל כרחך דאין חילוק ביניהם.
ובזה מיושב אצלי ג"כ מאי דקשה לי בלא"ה בסוגיא דיבמות דף קי"ד דמוכח דאי קטן או"נ ב"ד מצווין להפרישו אפילו באיסור לאו הבא מכלל עשה נמי מצווין להפרישו כדמוכח מהראי' שמביא שם מברייתא רבן חבר שהולך אצל אבי אמו כהן עם הארץ אין צריך לחוש שמא יאכלנו תרומה טמאה ואכילת תרומה טמאה אינו אלא איסור לאו הבא מכלל עשה דבשעריך תאכלנה וקשה מנ"ל איסור עשה מהנך תלתא קראי דהם איסורי לאו אמנם להנ"ל א"ש כיון דבכלל הקרא גם ח"ש או"נ מכ"ש איסור עשה דחמיר מח"ש כמ"ש בשם תוס' בשבועות הנז"ל:
ועפ"י האמור ממילא נפשט גם אידך ספיקא אי ח"ש מאיסור כרת אינו חמור מח"ש דאיסור לאו דהרי שם ביבמות דף קי"ד קא עביד הש"ס צריכותא דמקרא דלא תאכל דם ליכא למילף שרצים דשאני דם דאית בי' כרת וקשה להנ"ל הא בכלל לא תאכל דם גם ח"ש בכלל דלית בי' כרת וע"כ דגם ח"ש מאיסור כרת חמיר מח"ש דאיסור לאו וח"ש דאיסור לאו לא חמיר כולי האי כח"ש דאיסור כרת דזה ח"ש רק מאיסור לאו מזה ח"ש מאיסור חמיר איסור כרת.
וכן מסתבר נמי וכן מוכח מהא דסתם הש"ס בסוף יומא גבי אחזו בולמוס דמאכילין אותו הקל קל וחשיב תרומה קיל מטבל וכו' וקשה הרי לחולה שיש בו סכנה מאכילין לכתחילה פחות מכשיעור ואז אין חילוק ומדסתם ע"כ דגם בח"ש מאכילין הקל קל וגם בקטן אפילו מאכילין ח"ש מאכילין אותו הקל קל כן נראה לפי ענ"ד ומ"ש על דברי הפמ"ג בפתיחתו לשחיטות דגבי איסור עשה לכ"ע ח"ש אסור והוא בכלל וכו' וקשה עליו משבועות דף כ"ג ע"ב הארכתי שם בשבועות בקונטרס המיוחד לזה וכאן אין להאריך ואחתום בברכה ידידו הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע.