מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה שכו
החיים והשלום וכל טוב לכבוד ידידי התורני והרבני המופלג מוה' מאיר גוטמאן נ"י במארמארש סיגעטה יע"א:
מכתבו קבלתי ואם אמנם שאין אני מכיר אותו ואין אני יודע לתארו ואין דרכי להשיב להאיש אשר אין אני מכיר אותו ובפרט שבקהלתו רב לכם הרב הגאון הגדול המפורסם מוה' יקותיאל יהודא טייטלבוים נ"י ויוכל לשאול ממנו אפי"ה כיון שממכתבו נראה שיש בזה לאפרושי מאיסורא ע"כ אני כותב לו תשובה על אשר שאל ע"ד העושה עיסה מחטים ומעורב בתוכו גם קמח שנקרא טענגר"י מעה"ל אם חייב בחלה או לא דבש"ע יו"ד בטו"ז סי' שכ"ד מבואר דווקא אורז וחטים משום דגריר ואפי' להטור שכ' שגם שאר מיני דגן עם אורז אפשר איכ"ל משום דגריר וקצת נשים אופין על דרך זה עכ"ל.
הנה מבואר ברא"ש סוף הלכות חלה דאין צריכין לטעם דגריר אלא כיון שנותן הדגן טעם קיי"ל דטע"כ והיינו לדעת ר"ת דס"ל בעלמא לענין איסור דהיתר נהפך לאיסור א"כ ה"נ ולדעת ר"ח בתוס' חולין דף צ"ט בעינין דווקא שיהי' כזית בכדי אכ"פ ואז אמרינין דהיתר נהפך להיות איסור א"כ אם הקמח של מין הדגן הוא חלק הששית להרמב"ם ולדעת שאר פוסקים חלק שמינית דאז אמרי' היתר נהפך לאיסור דפרס ארבע בצים וזה נראה כוונת הטור דסתם ונהי דמדברי הטור ביו"ד סי' צ"ח משמע דס"ל כר' חיים בתוס' חולין הנ"ל מ"מ הכא חייש לחומרא דכל מקום שיש טעם אזלינין בתר טעם והיתר נהפך לאיסור וחייב בחלה ובאמת דברי הב"י בסי' צ"ח קשים דמשמע מיני' דבזה גם ר"ת סובר כר"ח הנ"ל ומדברי הרא"ש הנ"ל בהלכות חלה לא משמע כן כמובן.
אמנם הרמב"ם לשיטתו בפט"ו מהלכות מאכלות אסורות פסק דאם אין כזית בכא"פ אין מלקין אותו אלא מכות מרדות אבל בכזית בכדי אכ"פ אז טעם כעיקר דאורייתא אבל צריך לאכול כל הכזית בכדי אכ"פ וא"כ גבי חלה אם אין בדגן שיעור לחייב בחלה מצד הדגן לחודא אין כאן חיוב כיון דהיתר לא נהפך ואפי"ה פסק הרמב"ם בפ"ו מבכורים אם עשו עיסה מחטים ואורז חייב בחלה וע"כ הטעם משום דגריר כדעת הירושלמי וטעמו. אלא דקשה לי על זה דהרי ש"ס דידן בזבחים דף ע"ח ילפינין מהאי מתניתין דעושה עיסה מחטים ואורז דחייב משום דטע"כ דאורייתא וכבר הקשה כעין זה הרמב"ן בהלכות ביכורים ותי' דאם טע"כ לאו דאורייתא ונתבטל הטעם בוודאי אינו יכול לגרור וא"כ הרמב"ם דפוסק דבאם אין כזית בכדי א"פ הוי רק טע"כ דרבנן וא"כ בוודאי ג"כ אינו גורר ואיך סתם הרמב"ם ופסק דאפי' בלא הוי כזית בכדי א"פ כמ"ש הה"מ בהדיא בפ"ו מה' מצה דין ה' מ"מ יוצא ידי חובת מצה. הא לא הוי טע"כ לדידי' ולא הוי ג"כ גורר ואמאי יוצא י"ח מצה ואמאי חייב בחלה בשאין בו כזית בכא"פ וצ"ע.
ונראה דיש להביא מכאן ראי' להמנחת כהן המובא בפמ"ג חאו"ח בפתיחה כוללת להלכות פסח דגם דעת הרמב"ם דאם אין שם כזית בכדי א"פ אסור מה"ת ורק דאין לוקין עליו משום דהוי כמו ח"ש ודעת הראב"ד הוא שטה רביעית שכ' בפ"ו מה' ביכורים דהא דאמרינין במתניתין העושה עיסה מחטים ואורז ויש בה טעם חטים דחייב בחלה דווקא אם יש שיעור חלה מן הדגן דהיינו מ"ג בצים וחומש ובאמת דברי הראב"ד קשים להבין דהביא ראי' מהירושלמי דפסק דהלכה כרשב"ג דס"ל כן אבל קשה ממנ"פ דע"כ ס"ל כהירושלמי דגריר וכיון דגריר למה לי שיעור מדגן לחודא הא זה עצמו נתחמץ ונעשה לחם ומכש"כ לפי מ"ש הראב"ד עצמו בהשגות בפ"ו ממצה דעיסה מחטים ואורז אם יש בו כזית בכא"פ יאכל פרס כולו אז יוצא ידי חובתו ואי אמרי' דגורר למה צריך לאכול כל הפרס.
ומזה נראה לי דהראב"ד ס"ל דלהירושלמי הא דגריר היינו דווק' לבסוף אבל בתחילה אינו גורר ולאו בכל אופנים גורר ולכן אם יש שיעור דחייב בחלה בוודאי איכא חזקה דנשאר בחיובו ולכך בעי' דווקא שיהי' שם בוודאי שיעור חלה ולכך גבי מצה בעי' שיאכל כל הפרס ואז באמת לא צריך טעם דגריר ועדיין דברי הראב"ד צ"ע.
ויותר הי' נראה לי לומר דס"ל כהרמב"ן דס"ל בהלכות חלה דדווקא אם טע"כ דאורייתא שייך גרירה וס"ל כהרשב"א המובא בב"י ביו"ד סי' צ"ח ומספקא לי' ולהחמיר פסק טע"כ דאוריית' וממילא גם הגרירה הוא ספק ולכך בעינין אתחזק בחיוב חלה אבל מהא דפסק בפ"ו ממצה דביש כזית בכא"פ יוצא י"ח דווקא אם אוכל כל הפרס ואי סובר הטעם הזה הא יש כזית בכא"פ ולפי מאי דס"ל דטכ"ע דאורייתא א"כ למה צריך לאכול כל הפרס ואלא ע"כ דהראב"ד מספקא לי' אי פסקינין כהירושלמי דהטעם הוא משום גרירה או כש"ס דידן בזבחים דף ע"ח דהטעם הוא משום טע"כ והראב"ד סובר דבפחות מכא"פ טע"כ דרבנן וממילא אינו גורר ואם יש כזית בכא"פ טע"כ דאורייתא וגורר לדעת הרמב"ן אבל הרי אפשר דהש"ס בזבחים פליג על הירושלמי ולא ס"ל גריר ואי לא גריר אפילו אוכל כבא"פ הרשות מבטל המצוה כן נראה לי.
מיהו עדיין קשה הא אפילו בלא אתחזק הא ספק טבל הוי דשיל"מ ואפילו בדרבנן ספיקא להחמיר ונהי דבירושלמי איכ"ל דלא ס"ל כן דרב אשי בביצה דף ד' הוא חידש דבר זה ובזה מיושבים דברי הרמב"ם דלא קשה עליו מהא דפסק בירושלמי דהלכה כרשב"ג מ"מ על הראב"ד קשה וצ"ל דהראב"ד מפרש דברי הרמב"ם דמחייב בחלה בוודאי וצריך לברך עלה ומטעם ספק אין לברך ולכך כ' דדווקא ביש שם בוודאי שיעור חלה מדגן.
ועכ"פ לענין חלה מצינו ד' שיטות א' להראב"ד אפילו בחטים ואורז דלהירושלמי גריר חד בחברי' אפי"ה אינו חייב בוודאי בחלה אא"כ יש בו מדגן לבד שיעור חלה ב' שיטת הרמב"ם בחטים ואורז ויש לו טעם חטים משמע אפילו א' בששים חייב בחלה אם נותן טעם ג' דעת הרא"ש והטור אפילו שאר מיני דגן לא מבעי' אם יש ממין דגן כזית בכדי אכ"פ דחייב אלא מדנקט סתם משמע אפילו ליכא כזית בכא"פ ונראה דהיינו מצד ספק לחומרא ונוטל חלה בלא ברכה אבל הא דפסק באו"ח בסי' תנ"ג דהעושה עיסה מאורז מעורב בשאר מינים ואפילו האורז הוא רוב אם יש בו טעם דגן יוצא בו וחייב בחלה זה בוודאי דבר תימה דמלשונו משמע אפילו הי' שם רק כזית וקשה ממנ"פ אי הטעם משום דס"ל כר"ת דלעולם היתר נהפך לאיסור א"כ למה נקט אורז דווקא ואי הטעם משום דגריר א"כ הא איתא בירושלמי דדווקא חטים גרור ולחד מ"ד גם שעורים אבל לא שאר מיני דגן וצ"ע דהרי ברא"ש לא הכריע וגם בטור יו"ד סי' צ"ח משמע דס"ל כשיטה הד' ושיטה ד' הוא שיטת רבינו חיים דדווקא בכזבא"פ אמרינין היתר נהפך לאיסור.
ועכשיו נבוא לנידון דידן לענין קמח מחטים תיגרמא היינו קיקירי"ץ מעה"ל הנה מרן בעל חת"ס בתשובה נ' לאו"ח כ' דנראה לו קרוב דנהי דטירשקע"ר וויי"ץ הנקרא קיקירי"ץ אינו מחמץ ואיננו אוסר אם נמצא בתבשיל בפסח כמ"ש החק יעקב מ"מ נראה דהוא כמו מין אורז ושייך בו גרירה דנהי דהסכים לברך עליו על הפת ותבשיל שנעשה ממנו שהכל נה"ב מ"מ ראוי שלא יאכלו ממנו רק בתוך הסעודה וא"כ כיון דהוא ספק מין אורז וא"כ כל שנותן ממנו ומערבו עם קמח חטים בוודאי חייב בחלה כל זמן שיש בו טעם דגן דהיינו א' בס' וצריכין להפריש ממנו חלה עכ"פ בלא ברכה.
ואם עירבו בתוך שאר מיני קמחים של שאר ה' מיני דגים ג"כ הדין לא מבעי' אם הוא חלק הששית או השמינית דהוי כזית בכדי אכ"פ דפוסק הטור דחייב בחלה ובאו"ח סי' ר"ח סעי' ט' פסק דאפילו במינים שאינם אורז דיש בו חשש גרירה אפי"ה אם יש שם כבא"פ צריך לברך המוציא וברהמ"ז ומשמע דסתם כדעת ר"ח דלעיל דס"ל דבכזבא"פ היתר נהפך לאיסור אבל אם אין שם כבא"פ וע"כ דס"ל דטע"כ בכה"ג דאורייתא ולכך מברך המוציא אבל אין ההיתר נהפך להיות איסור ולכך לענין ברהמ"ז דצריך כזית א"י לברך ברהמ"ז דאינו מצטרף לכזית ביתר מכדי אכ"פ אבל ברכה ראשונה כיון דהדין דעל פחות מכזית נמי מברך המוציא לזאת שפיר צריך לברך המוציא ומה שפסק שם דלאחריו מברך ברכה מעין שלשה כבר הקשה המג"א וביאר שם עיי"ש ועכ"פ נראה מסתימ' המחבר שם דאם יש כבא"פ נהפך הכל ללחם וכשיטת ר"ח ז"ל וא"כ גם לענין חיוב חלה בכה"ג אפילו אינו גורר בוודאי חייב בחלה.
ועכ"פ בטירקש"ע וויי"ץ היינו טענגר"ע מעהל דיש בו חשש דהוי כאורז כמ"ש מרן זצ"ל בתשובה הנ"ל בוודאי אפילו אם עירב בהן רק מעט מקמח חטים צריך לפרוש הימנו חלה ואם עירב באותו קמח משאר ה' מינים כבא"פ נמי בוודאי חייב בחלה ופחות מכזית בכא"פ נוטל חלה מספק ונוטל בלא ברכה ובס' ברכ"י סי' שכ"ד הביא בשם ס' דברי אמת שהאריך בזה ואינו בידי לעיין בו ועכ"פ בכל אופנים הנ"ל צריך להפריש חלה רק בהרבה אופנים הדין דנוטל בלא ברכה והנראה לפי ענ"ד כתבתי דברי הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע.