מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה שיב
החיים והשלום וכל טוב לתלמידי המופלא ומופלג בתורה השנון מוה' נפתלי שרייבר ני':
מכתבו קבלתי ועל דבר אשר שאל בענין בכור ועובדא הכי הוי שלילה קודם המכירה אמר נער אחד המשרת שראה ג' טלאים שנולדו בגדרות צאן ולמחרת כשהלכו למוכרם לא ראו כי אם שנים מאינם מבכירות והרועה ג"כ אמר שלא הי' נולדים אלא ב' והרפת הי' באופן זה שהי' אפשר להם לצאת חוצה והנער לא רמי עלי' ואפשר שהשלישי שראה חוץ לגדרות הי' מן אותן שנים שהי' יכולין לצאת והנה כשתי שעות אחר מכרם בא הרועה ואמר שביכרה אחת והלכו בני הבית לשם והי' הוולד יבש והדרך להיות אחר לידה לח והטלה הזה נתערב בין כמה טלאים וא"א להכירו כי אם ע"י הגדת הרועה שאינו ישראל ולברר הדין הזה צריכין אנו לבאר ג' חילוקים:
א' מה דין הטלה הזה הנמצא אם לא הי' כאן נער המעיד וגוי הרועה והי' ספק לן אם נולד לאחר מכירה או קודם והנה בב"מ בדף ק' ע"א במתני' המחליף פרה בחמור וא"י אם קודם המשיכה ילדה אמרינין יחלוקו וחשבי' לי' לספק והתוס' שם בד"ה הא מני הקשו דלוקמי בחזקת מעוברת והשתא הוא דילדה ותי' דחזקת מרא קמא עדיפא ובש"ש שמעתתא ד' פי"ב תי' עד"ז דברי הרמב"ם דפסק יחלוקו אע"ג דבעלמא פסק דלא כסומכוס וכ' דס"ל להרמב"ם דחזקת מרא קמא לא עדיף מחזקת מעוברת והרמב"ם לשיטתו דתרתי לריעותא חשיב כספק עיי"ש. ולכאורה הו"א כמ"ש נמי מעלתו הואיל ורוב מתעברות ויולדת לזה אדרבה אמרינין דמעיקרא נתעברה וכעין שכ' התוס' ביבמות דף ל"ז ע"א ד"ה וזו וכו' וא"כ לא הקשו תוס' כלום.
ונראה דקושית התוס' לרבינא בבכורות דף כ' דרובא דתליא במעשה לא הוי רוב והמיעוט דלא תליא במעשה שווין לו או עדיף מיני' והא דהוי שם ספק בכור ולא אוקמי' אחזקה דמעיקרא דלא ביכרה או משום דנגד חזקת שלא ביכרה יש חזקת עובר במעי אמו וחזקת שלא פטר רחמה והוי חזקה נגד חזקה והוי ספק דאורייתא ואפילו להרמב"ם איכ"ל דאמרינן גבי חזקה נגד חזקה ספק דאוריית' מה"ת להחמיר דהוי כמו איקבע איסורא כיון דיש חזקה נגד חזקה וזה דלא כמ"ש בס' זכרון יוסף חיו"ד סי' י"ט דבכה"ג להרמב"ם הוי רק מדרבנן או דלעולם חזקת וולד עיבור לא חשיב חזקה ואפי"ה לא חשבינן לי' לוודאי בכור משום דלענין להוציא ממון לא אזלינן בתר חזקה וכמ"ש הרמב"ן בהלכות בכורות עיי"ש פ"ג דבכורות וכמו שצידד והאריך בזה ברי"ט אלגזי שם.
ועכ"פ כיון דרובא דתליא במעשה לא חשיב רובא שפיר מוקמינן בחזקת מעוברת והשתא הוא דילדה וכמ"ש התוס' בב"מ דף ק' הנ"ל אמנם השתא דאתית להכי דכל קושית התוס' הוא דווקא לרבינא א"כ אין כאן קושיא כל כך דהא רבינא הוא דחידש זה אבל לרבא ומכ"ש דורות שלפניו כולם סוברים דגם בכה"ג הוי רוב וא"כ איכא למימר התם בב"מ דף ק' קאי לרבא ולא הוי חזקה דהשתא חזקה ולכך איצטרך לאוקמא כסומכוס אבל הרמב"ם פסק כרבינא ואיכא חזקה לומר דהשתא ילדה נגד חזקת מרא קמא ואיכ"ל גם לרבנן יחלוקו וא"ש דברי הרמב"ם ע"ד שתי' הש"ש הנ"ל ולא מטעמי'.
ומטעם הנ"ל ישבתי קושית הפליתי בסי' ק"י בבית הספק למה אמרינן ספק בן ט' או ז' אינה מתיבמת נימא השתא הוא דנתעברה ובן ז' הוא ולהנ"ל י"ל דהנה כבר כ' התוס' ביבמות דף קי"ט ד"ה הא מני ר"מ דבאדם לא הוי רובא דתליא במעשה ואם כן אדרבה איכא רוב אלא דעדיין קושית הפליתי קשה לפי מ"ש התוס' ביבמות דף ל"ז ד"ה וזו דהיכא דשהתה כמה שנים ולא ילדה לא שייך רוב מתעברות ויולדת מיהו זה באמת בכלל קושית התוס' ביבמות דף ל"ז ד"ה וזו הנ"ל ותוספת הרא"ש המובא בס' ערוך לנר תי' דגם בכה"ג אמרינן רוב נשים מתעברות אלא אפילו לפי מ"ש התוספת דבכה"ג אין הרוב מתעברות מיהו לפי מ"ש הנוב"י מהדו"ק חאה"פ סי' ס"ט דאפי"ה גם רוב אינו מתעברות לא הוי אפילו שהם עשר שנים וא"כ קשה כיון דמעיקרא היתה בחזקת רוב נשים מתעברות א"כ אזדא לה חזקת יבום ואפילו אח"כ שהה עשר שנים ולא ילדה פסק הרוב מ"מ חזקת יבום ליכא למימר דלא עדיף מחזקה שלא נתעברה ולא קשה קושית הפליתי וקושית התוס' ביבמות דף ל"ז ד"ה וזו הנ"ל.
מיהו על זה קשיא איך אמרינין בכמה דוכתי וביבמות דף קי"ט דאיכא חזקה ליבום הא לעולם י"ל כנ"ל וכבר כתבתי בזה במקו"א ואין כאן מקומו ועכ"פ לפי האמור בנידון שלנו נמי הוי אמרינין השתא הוא דילדה ולאחר מכירה נולד ואינו בכור מיהו דבר זה תליא ברברבתא דהרי הרשב"א בחולין דף ט' ס"ל דהא דלא אזלינין בתר רובא דתליא במעשה היינו מדרבנן וא"כ מן התורה איכא רובא דנתעבר' כבר ואין כאן חזקה דהשתא ילדה ונהי דראש יוסף בחולין שם הוכיח דהש"ע ביו"ד סי' שי"ו ע"כ לא ס"ל כרשב"א דאל"כ דס"ל כרשב"א א"כ הוי רק ספק בכור מדרבנן ויהא גוי מסלפ"ת נאמן ואיך פסק שם סעיף א' דאין גוי מסלפ"ת נאמן:
אבל אי משום הא לא ארי' ואדרבה יש לישב בזה דברי הב"ח והלבוש שהביא הש"ך שם סק"ב דכ' דהטעם משום דאמרינן להשביח מקחו אמר עיי"ש ולולא כן הי' נאמן אבל האמת שפיר הכריח הש"ך שם דלהרמ"א ע"כ הטעם משום דמסלפ"ת אינו נאמן וא"כ מוכח דהרמ"א לא ס"ל נושא ועכ"פ להרשב"א לא קשה קושית התוס' בב"מ ויש לן לחוש לדבריו.
ועוד מטעם אחר בנידון שלנו י"ל דלא שייך לומר השתא הוא דילדה דהנה ביו"ד סי' פ"א פסק המחבר כדעת הרשב"א בהוגלד פי המכה דחיישינין למפרע ומבואר ברשב"א חולין דף י"א ראי' שלו מכתם יבש דמחזיקינן עד שעת כביסה הואיל ונתיבש ויצא זמן מה מחזקתו חיישינין למפרע וא"כ ה"נ כיון דהי' הוולד יבש וצריכין לומר שכבר יש זמן שנולד בכדי שיתיבש חיישינין למפרע והוי לדעת המחבר וסייעתו ספק בכור ונהי דהרמ"א שם הכריע במקום הפס"מ דלא כהרשב"א מ"מ יש להחמיר בספק בכור ובפרט שבמקום אחר כתבתי דיש עוד דיעות דס"ל דחוששין למפרע ועיי' מה שכתבתי בקונטרס לחזקות שלי וא"כ ה"נ בנידון שלנו הוי ספק בכור:
ואין לומר בנידון שלנו איכ"ל דעדיף דיש תרתי לטיבותא חזקה דמעיקרא וגם חזקת עיבור דאינו בכור במעי אמו כמ"ש התוס' לדעת הר"י בבכורות דף ק' ע"ב ובחולין דף י"א ובכמה דוכתי חדא דהרי השעה"מ בפ"ט מטומאת מת תמה בזה דא"כ גם לענין חלב נימא דאוקי עובר בחזקת דלא הי' החלב אסור עיי"ש ואמרתי אני דלפי הנראה דעד כאן לא כ' התוס' חזקת עיבור אלא לענין אם אנו מסופקין אם הוולד הזה פטר רחמה ע"ז י"ל דאוקמי' בחזקת דלא פטר רחמה כמו במעי אמה אבל בנידון שלנו דידעינן דפטר רחמה ואינו כמו שהי' במעי אמו אלא דממקום אחר נולד הספק אם הי' אז כבר מכור לגוי או לא איכ"ל דלכ"ע חזקת עובר אינו מועיל:
ועוד דאפילו אי מועיל עדיין אפילו הוי תרתי לטיבות' כיון דלהרשב"א בכה"ג היכא דיצא זמן מה מחזקתה חזקה דהשתא עדיפא כחזקה דמעיקרא ואפשר אפילו איכא תרתי לטיבותא לדעת הרמב"ם דסובר דתרתי לריעותא משוי לי' ספק ה"נ תרתי לטיבותא מיהו בזה יש חילוק פשוט כיון דבלא חזקת עיבור הוי שקול שוב חזקת עיבור מכריע להקל מיהו מטעם הראשון י"ל בנידון שלנו גם תוספת מודים דחזקת עיבור אינו מועיל וא"כ מידי ספיקא לא נפקא לדעת הרשב"א והש"ע.
וכל זה אם לא הי' כאן עדות כלל אמנם עתה נבוא לחקירה הב' שהרי הנער אמר שהיו שלשה אלא דאנן נימא דהשלישי שראה הנער הוא א' מהב' אלא שיצא ובכה"ג נראה דבוודאי אמרינן כאן נמצא וכ"ה וזה הוי כחזקה כדאיתא בתוס' בסוגיא דמומין דאפילו לקולא סמכינן ע"ז וא"כ מה שראה חוץ לגדרות בוודאי אינו מן השנים שהיו בתוך הגדרות אצל אמותם ואע"ג דבפסחים דף י' ע"ב אמרינן באת"ל היינו האי דעל היינו האי דנפק התם ל"ש כאן נמצא משא"כ בנידון שלנו ובאו"ח סי' תס"ז איתא ממקום למקום לא מחזקינן ריעותא ואפילו בב"ח אמרינן בסוגיא דזימן שחורים בביצה דלולא דיש שינוי אמרינן היינו הני דזימון ולא חיישינן דבא ממקום אחר.
אלא דלכאור' יש לדחות דהרי כשהלכו הב"ב למכור לא ראו אלא שנים וא"כ נימא מדהשתא אינם אלא ב' גם מעיקרא לא הי' אלא ב' ובע"כ אתהפוכי אתהפך ויש חזקה נגד חזקה וא"כ אין דברי הנער מעלין ולא מורידין אלא דלפי הנראה מלשון השואל לא מקרו אח"כ בשעת מכירה אם אין אחד חוץ לגדרות אלא שלא ראו ולא ראינו אינו ראי' אלא א"כ חקרו וחפשו אח"ז.
וא"כ כיון דביררנו דנראה דהוי ספק בכור לכל הפחות נבוא לחקירה הג' אי דברי הגוי מועיל וזה כבר מבואר ביו"ד סי' קכ"ז דאין הגוי נאמן לא לאסור ולא להתיר וכ"ש היכא דיש לחוש להשביח או להתפאר או לטובת עצמו אומר כן וא"כ אין הגוי נאמן בנידון שלנו ויש כאן ספק בכור שנתערב בין שאר טלאים וכולם אסורות מיהו כיון דהרועה מכיר אותו אלא שאינו נאמן ומן התורה כיון דנתבטל ברובן אין כאן איסור תורה ובדרבנן גוי מסלפ"ת נאמן נהי דהפר"ח בסי' ס"ט העלה דגם בדרבנן אינו נאמן בדרבנן יש להקל וכן הוא סוגיא דעלמא דבדרבנן גוי נאמן במסלפ"ת וא"כ אי מושכחת לה דהרועה יאמר במסלפ"ת איזה מן הטלאים שאנו מסופקין בו מכל לסמוך עליו והשאר מותרין וזהו האחד נשאר בחומרו דבכור אלא דקשה לצייר באיזה אופן יאמר הרועה עליו במסלפ"ת ועיין בחו"י סי' ל"ז דע"י אחר ישתדלו ויאמרו לו שאחרים המרו זה עם זה למשל איזה נולד ראשון מן הטלאים הביכורים וכיו"ב שלא יהי' יודע דאיסור והיתר תלוי בי' ומרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' ש"ז התיר בנידון כזה דליכבשינהו דניניידו עיי"ש והנרא' לפי ענ"ד כתבתי דברי רבו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע.