אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה שיא

תשובה שי

שיל"ת יערגין יום ב' ח' אדר תרט"ו לפ"ק

בש"ך ביו"ד סי' ש"ך ס"קח מבואר דבין אם קנה ישראל בהמה מגוי במעות ובין שקנה הגוי בהמה מישראל במעות וילדה חייבות מספק בבכורה עיי"ש ואני לא באתי להכריע כי אין הכרעתי מכרעת רק הואיל וראיתי במכתב שצה"נ מכתב קפ"ח שהביא בשם הרב דק"ק מניסטיר נ"י שדעתו להכריע באיסור כרת נגד גדולי הפוסקים הראשונים ואחרונים והעלה דישראל שנתן מעות לגוי בבהמתו דפטורה מבכורה ואמרתי פן יראה הרואה במכתב ההוא ויסמוך עליו לכך באתי להעיר ולהגיד כי אין הכרעתו מכרעת ודברי הש"ך הנ"ל קיימים דכבר הביאו הראשונים דעת רש"י דס"ל דקיי"ל כר"ל ובישראל משיכה קונה ובגוי מעות קונה ומרן הגאון זצ"ל בחת"ס ביאר היטיב שיטת רש"י ונהי דר"ת פליג עלי' מ"מ חיישו התוס' בע"ז דף ע"ח לדברי רש"י ובהגה"א בפ' חזקת הבתים הביא בשם האו"ז ג"כ לפסוק דבגוי מעות קונה וכו' והרמב"ם בפ"א מזכי' ומתנה דין י"ד פסק דגוי קונה ומקנה בין במשיכה ובין בדמים וכ' הה"מ שהרמב"ם מפרש לאמימר בע"ז דף ע"א דמשיכה קונה בגוי היינו אף משיכה (וכן נראה דעת הרי"ף בב"מ דף מ"ז ע"ב במ"ש דר"י מעות קונו' מק"ו וכו').

וכן פי' הרשב"א בתוה"ב הארוך בבית חמישי סוף שער ב' בשם הרמב"ן ופסק שם הרשב"א כוותי' ובתשובת הרשב"א המיוחסת לרמב"ן בסי' רכ"ה הביא לאמת כן אלא שנדפס שם בטעות וכן פסק בש"ע יו"ד סי' קל"ב בטו"ז שם ס"קד ואע"ג דבסי' ש"ך לא הכריע מ"מ באיסור דרבנן סמך על הרמב"ם דגוי קונה בין במשיכה ובין בדמים ואיך לא ניחוש לדבריו באיסור דאורייתא להחמיר וראיתי בדברי הרב דק"ק מניסטיר נ"י שלא נזהר בלשונו וכ' על הרמב"ם שדבריו מעורבבים ושהם שגגה בזה מכח מאי דקשיא לי' אי נימא דאמימר אף משיכה קאמר א"כ מאי פריך בבכורות דף י"ג ע"ב אי אמימר סובר כר"ל לעמיתך ל"ל הא איצטרך ללמד דבגוי או כסף או משיכה ובאמת כן מקשים העולם על הרמב"ם ועיין בחת"ס סי' שי"ח שביאר דווקא לר"י יש לומר דלעמיתך הכוונה דלגוי או הא או הא וא"כ מיושב הקושיא.

ולפי ענ"ד י"ל דאדרבה דמהתם יש להביא ראי' גדולה להרמב"ם דאמימר אף משיכה קאמר דלכאור' קשיא טובא מאי משני דאמימר סובר כר"ל ודרש לעמיתך לאונא' וקשה הרי ר"ל קאמר שם בבכורות בהדיא דבגוי מעות קונה ואיך אפשר דאמימר ס"ל כר"ל וכיון דלא סבר בהא כר"ל מאי איכפת לן אי סבר כאידך ר"ל אלא נראה דראיתי ברשב"א בתוה"ב הארוך בית חמישי סוף שער ב' לשון תמוה שכ' דאמימר סובר אף משיכה ודרש לעמיתך לאונא' וקשה א"כ משיכה וכסף בגוי מנ"ל ועוד דגם בלא"ה יש לתמוה על דברי התוס' בבכורות דף י"ג ע"ב ד"ה דבר תורה וכו' שכ' בתי' ב' דר"ל יליף דבישראל מעות אינו קונה מן לעמיתך מדעכו"ם בחדא וכו' וקשה א"כ איך מסיק שם דאמימר יכול לסבור כר"ל אלא דדרש לעמיתך למעט אונאה וקשה א"כ עמדה קושית התוס' מנ"ל בישראל דאין מעות קונה.

ולכך. נראה דהרי בב"מ דף מ"ז ע"ב אמרו דר"ל תרתי ש"מ ועיין שם בפרש"י דאי יד קאי רק על אונאה הו"ל למיכתב כי תקנה מעמיתך או תמכרו ליד עמיתך ואי קאי רק על קנין הו"ל למיכתב כי הקנה מיד עמיתך או תמכרו ממכר לעמיתך ומדאסור יד לקנין ולאונאה מוכח דקאי על תרווייהו ונראה דגם ר"י סובר הכרח זה אלא דס"ל כיון דלעמיתך בא לדייק דבגוי קונה משיכה הוצרך למסמך יד גם אצל קנין להורות דבמטלטלין בגוי קנין מיד ליד ורק משמעות דורשין אי קאי על מאי דמפורש בקרא או על הדיוק איכא בינייהו ועוד נראה כשם דהדיוק דיד קאי על תרווייהו הה"ד עמיתך הנאמר אצל יד קאי למעלה ולמטה על קנין ועל אונאה והנה הא דמשמע לן דעכו"ם בחדא פרש"י בבכורות שם י"ג ע"ב ד"ה אף עכו"ם בחדא משום דהכי משמע עמיתך במשיכה ולא עכו"ם וכוונתו דעמיתך משמע מיעוט דממעט גוי מדין המפורש בקרא ולא דממעט ישראל מדין הנשמע במקום אחר דלכ"ע מצינו בעלמא ב' קנינים קנין כסף וקנין משיכה כמ"ש התוס' שם בד"ה מיד עמיתך.

ולכך בשלומא אי נימא בגוי חדא י"ל דממעט בגוי דאין לו קנין המרומז כאן לר"ל משיכה ומדלא ממעט לי' אלא מקנין זה ממילא דייקא דקנין אחר הנמצא בעלמא אית ליה אבל אי נימא בגוי או הא או הא וע"כ דעמיתך בא לגלות למעט קנין אחר הנמצא בעלמא ולאשמעי' דווקא קנין משיכה איתא בעמיתך ולמעט קנין כסף הנמצא בעלמא אינו אצל קנין ישראל זה אינו במשמעות הקרא דנימא עמיתך קאי למעט קנין הנאמר בעלמא דהיינו לר"ל קנין כסף והוי לי' למיכתב המיעוט בדרך אחר או במקום אחר:

אמנם כל זה נראה דיש לדייק כן אם עמיתך האי רק על קנין אבל אם קאי על אונאה אלא מדאסמכי' לקנין דייקינין כן גם על קנין שפיר איכא למימר דבגוי או הא או הא ומדאסמכי' עלה גלי לדייק דבא ללמד גם על קנין וללמד דאצל ישראל רק קנין זה המרומז כאן ולא קנין הנמצא בעלמא ולא כתב המיעוט בלשון אחר או במקום אחר כדי לקצר ולאשמעי' מתיבה חדא ב' דינים וא"כ לשון הרשב"א בתוהב"א מדוייק היטיב דאמימר דריש לעמיתך לאונאה דנהי דתרתי ש"מ מ"מ שפיר איכ"ל דבגוי או הא או הא ומסמיכות ילפינין למעט בישראל אחר של מעות וא"ש תי' התוס' מלעמיתך ילפינין דבישראל מעות אינו קונה ומיושב היטב הקושיא שהתחלנו דאמימר שפיר מצי סבר כר"ל דבכורות דמעות קונה בגוי מיהו גם משיכה ואף משיכה קאמר וראיה גדולה לרמב"ם.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה