מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה שי
בעזה"י פה חוסט יום א' מקץ ב' דחנוכה תרל"ט לפ"ק:
הנה נשאל נשאלתי ע"ד המומר והמומרת המחללים שבת בפרהסיא כשנולד להם בכור אם חייבין בפדיון הבן ובש"ע יו"ד סימן ופ"ה לענין מילה בשבת לבן מומר מבואר דדווקא אם יש לו אשה ישראלית אז מילת הבן דוחה שבת והאחרונים חלקו וכתבו דאפי' אם האם ג"כ מומרת דוחה ג"כ שבת ובאמת גוף הדבר תמוה על הש"ע אמאי ס"ל דאם האם ג"כ מומרת לא דחה שבת שהרי לכל דיני התורה הם כשאר בני ישראל וחייבים בכל המצוות ונהי שאין מקיימין ככל הכתוב אבל מה שרוצים לקיים בוודאי הם כישראל ולמה לא ידחה שבת:
ואמרתי להסביר הדבר עפ"י מה שהובא בפסקי הגאון רע"ק איגר זצ"ל בסי' מ"ב שהביא הפירוש על הא דאמרי' בנדרים סוף פ"ג גדולה מילה שאלמלא הוא לא ברא הקב"ה עולמו שנאמר אם לא בריתי וכו' שמים וארץ לא שמתי ואמרי' שם דף ל"ב גדולה תורה שאלמלא התורה לא נתקיימה העולם שנאמר וכו' והקשה הא תינח בתורה דכתיב בה והגית יומם ולילה אבל במילה הא פסקינין דאין מלין בלילה עיי"ש וכ' עפ"י מ"ש בעוללת אפרים מאמר שצ"ב שמילה חיצונית הוא סיבה למילה פנימיות שהוא ערלת הלב ושע"י המילה יבין וישכיל בתורה וא"כ מילת הערלה מביא מילת הלב להבין ולהשכיל בתורה ובמצוות.
וא"כ י"ל דאם לא בריתי היינו ג"כ מילה דעי"ז בא בשערי תורה להגות בה יומם ולילה עיי"ש. וא"כ היכא דהאב והאם מומרים מסתמא כמוהם יהיו גם זרעם כמ"ש ג"כ מרן בעל חת"ס בתשובה אחת על הא דאיתא ביו"ד סי' של"ד דיש דעות שאין לנדות האב משום דיש לחוש שישתמד וגם הבנים לא יהיו טובים אבל אם נשאר בבני ישראל אפשר דיצאו מהם בנין דמעלי וכ' דגבי אפקורסים מסתמא גם בניהם כמותן ואם הוי כך גם במומרים מסתמא גם בניהם לא ילמדו התורה וא"כ לא נאמר עליהם גדולה מילה כהנ"ל וא"כ אפשר דמשו"ה ס"ל להנך שיטות דלא דחי שבת זהו הנראה לי בטעמו של הש"ע.
וכל זה במילה שפיר איכ"ל דלא דחי שבת אבל בפדיוה"ב בוודאי הבן ישאר בישראל ושפיר צריך לפדות אותו אפי' אם שניהם מומרים וכ"ז אם האב לפנינו ורוצה לפדותו אבל אם האב אינו בכאן ורוצה לעשות שליח זהו תליא בפלוגתא אם מומר יכול לעשות שליח עיי' באו"ח במג"א סי' תקפ"ט ולדעת המג"א מומר לא הוי בכלל ב"ב שיהא יכול לעשות שליח ולדעת האהעויז שם יכול לעשות שליח וכמו שהאריך שם בראיות דהוי בן ברית.
ובלא"ה לענין פדיון הבן איתא פלוגתא ביו"ד סי' ש"ה אי יכול לעשות שליח וסוגיא דעלמא דעושין שליח ומרן בעל חת"ס ז"ל בתשובה כ' דהפלוגתא הוא דווקא באם אין אבי הבן נותן להשליח מעות של הפדיון רק השליח נותן משלו אבל אם אבי הבן נותן המעות להשליח ואז מעשה השליח הוא רק מעשה קוף בעלמא ובזה יכול לעשות שליח אליבא דכולי עלמא:
וזה. הוא בישראל כשר אבל במומר עדיין תלי' בפלוגתא הנ"ל ולכאור' הו"א דאפילו אי נימא כדעת האומרים דמומר א"י לעשות שליח הי' נראה לי דמכל מקום דבר שהוא זכות לו זוכין לו לפי דעת האומרים רפ"ב דקידושין ובב"מ דף ע"א דיש זכי' לקטן מה"ת אע"ג דשליחות אין לו מ"מ זכי' יש לו משום דאתא לכלל שליחות והוא ג"כ פלוגתא בין הטו"ז והש"ך ביו"ד סי' ש"ה בנקוה"כ אם יכולין הב"ד לפדות בכור יתום שאין לו אב עיי"ש שהאריכו בזה וגם אני כתבתי כבר בזה בתשובתי (עיין לעיל סי' ש') וא"כ אפשר דבמומר ג"כ יש לו זכי' כיון דבידו לחזור בתשובה ולפי מ"ש במקום אחר (בחאו"ח סי' ק"מ וקמ"ג) דבמומר לחלל שבת לתיאבון יש לו' מסתמא דמלתא כשיחלה קודם מותו ויראה כי אזלת יד ושאין ביד אדם להושיע לו כי אם השי"ת אז בוודאי יהרהר בתשובה וגם אמרינן בקידושין המקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק גמור ונמצא רשע גמור הרי זו מקודשת דאמרינן שמא הרהר תשובה בלבו ולזה אם עושה שליח לפדות את בנו הבכור איכ"ל דמסתמא עשה תשובה.
ועכ"פ נראה דלא גרע מקטן דמשום דאתא לכלל שליחות ובמומר איכ"ל כיון דבידו לשוב איכא למימר דאתי לכלל שליחות וא"כ בנ"ד בפדיוה"ב שהוא זכי' לאביו שיקיים המצוה וא"כ לא מבעי' אם הוא נותן להשליח המעות איכ"ל דמועיל כיון דיש ב' סברות חדא דלמא קי"ל דמומר יכול לעשות שליח ואת"ל דאינו יכול דלמא זכי' יש לו וה"ה אי נימא כסוגיא דעלמא דיוכל לפדות ע"י שליח אפילו אם השליח נותן המעות נראה דגם במומרים אי מזכה השליח המעות ואבי הבן עשאו שליח איכ"ל דהשליח יכול לפדות הבכור וכבר כתבתי במקום אחר (לעיל סי' ד"ש וש"ז) דמרן הגאון בעל חת"ס כ' דהשליח יכול לברך ב' הברכות והברכ"י חולק וס"ל דאינו מברך שהחיינו וכבר הסברתי זה דהשליח צריך שיזכה המעות לאבי הבן ואז המצוה של אבי הבן ואפי"ה השליח הוא נטפל למצוה וקי"ל דהנטפל למצוה הוי כעושה המצוה כן נראה לפיענ"ד:
וכל זה אם האב עושה שליח לאחר אבל בלא שליחות או שהב"ד רוצים לזכות אותו לפדות הבכור זה כבר כתבתי דתליא בפלוגתא ביו"ד בסי' ש"ה שבין הטו"ז ונקוה"כ הנ"ל ולכאור' הו"א דאפשר דבן בכור של המומרים דמסתמא לכשיגדל לא יפדה את עצמו וא"כ אפשר לומר דכ"ע ס"ל דזכות הוא לו ואפילו הש"ך מודה בזה כן נראה לפי ענ"ד.
ולכאורה. הו"א דאבי אבי הבן גם אבי אבי האם גם עליהם החיוב לפדות את הבכור דהרי ילפינן בכמה דוכתי דבני בנים הרי הם כבנים וא"כ הי' אפשר לומר דבכור בניך תפדה החיוב גם עליהם מיהו מדאצטרך קרא בקידושין סוף פ"ק דאבי אביו נמי חייב ללמדו תורה לבן בנו דכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך ממילא מוכח דבשאר דברים אין דין בן הבן כבנו וכ"מ בפסקי רע"ק איגר זצ"ל בתשובה מ"ג לענין מילה דאין אבי אביו מחוייב במילת ב"ב יותר משאר אדם מישראל ואפי"ה הביא שם בתשובה הנ"ל בשם ספר צידה לדרך דיש לאבי האב זכות יותר במילת ב"ב משאר כל אדם עיי"ש ומ"מ לענין פדיוה"ב נראה דהוי רק כשאר אדם דעלמא כן נראה לפי ענ"ד.