אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה שטז

תשובה שטו

עוד להנ"ל בעזהי"ת יום ג' ב' אב תרל"ב לפ"ק.

בימי המצרים יברכהו וישמרהו המאיר לארץ ולדרים ידידי הרב המופלג בתורה כש"ת מוה' שמשון נ"י.

מכתבו השנית קבלתי בשבוע העברה אחרי שכבר כתבתי לו תשובה על מכתבו הראשון. ועתה נאמר למעלתו נ"י מאיש יהודה אשר דירתו בכפר ההוא שגוי אחד אמר לו במסלפ"ת שנפל מחרישה על רגל הבכור ההוא ושיבר רגלו למעלה מהטלפים במקום שאינו עושה אותו טריפה ומעלתו נ"י שאל בשתים א' אם זה הוא מום שנוכל להתיר עליו ב' אם גוי מסלפ"ת מועיל בזה וביקש ממני לחוות דעתי ואשוב על ראשון ראשון הנה בש"ע סי' ש"ט החמיר והעתיק לשון רבינו יונה המובא בטור וב"י שם דהאידנא דליכא מומחין אין מתירין אלא במום ניכר טובא כגון נסמית עינו או נקטעה ידו אמנם בבכורות דף ל"ז ע"ב במתניתן מנה נסמית עינו ונקטעה ידו ונשברה רגלו נתרים ע"י שלשה בני הכנסת אם אין כאן מומחה וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מבכורות ומבואר בבכורות דף מ' דמיירי במומין במקום שאין עושה אותה טריפה דאי טריפה מאי קאמר דהוי מום ולכך מדייק לדעתו נשברה רגלו ונקטעה ידו להורות דברגל דאית בי' טריפות אפי"ה שייך בי' שיהי' שם שבירה רק מום דהיינו במקום שאין עושה אותה טריפה.

ומבואר נמי ברמב"ם בפ"ו מביאת מקדש דין ד' דשבר יד ורגל הם מומין קבועין ולא מום עובר יעו"ש וא"כ צריך טעם למה השמיט הר"ר יונה שבר רגל ואפשר משום שאמרו בבכורות דף מ' דשבר רגל אפי' אינו ניכר אלא בהילוך הוי מום וזה איכ"ל דלא חשיב מום מפורסם ולא פסיקא לי' ולכך סתם ובאמת בלא"ה הי' קשה לי איך נמנה שבר יד ורגל למום קבוע הא מצינו לפעמים דעולה רפואה למכתו כדאיתא במהרי"ק בשורש ל"ח ופסקו בטור ש"ע ביו"ד סי' נ"ה דאם נקשר שבר א"ש יחדיו ידבקו אפי' אם הי' במקום שעושה אותה טריפה אפי"ה כשר ונראה דבכה"ג אינו צולע בהילוכו ואיך מנו אותו למום שאינו עובר לשחוט עליו ובאמת מעלתו כתב בשבר הנעשה בנידון הנ"ל שאפי' אם יתקשר בשבר אל שי"י יהיה צולע ואני לא אדע מנ"ל למעלתו נ"י זה מ"מ הוא תימה מאוד בעיני על סתימת הש"ס והפוסקים שהחליטו זה למום קבוע וצ"ע.

ואפשר כיון דעפ"י הרוב אינו נקשר שאשי"י ובכל דיני תורה אזלינין בתר רוב ומקרי מום קבוע וכן נראה לפי ענ"ד ואפשר עוד דדווקא אם נקרע גם עור העליון והבשר לא הדרא בריא מיהו בבכורות דף מ' דקאמר דאפי' אם אינו ניכר רק בהילוך א"כ אפי' אינו נקרע העור עם הבשר וכן מדסתמו הפוסקים ואע"ג דהרבינו יונה לא מנה אותו מ"מ הרי הטור שם מנה זה למום והרמ"א כ' דיש לסמוך גם בזה"ז להתיר על המומין שכ' הטור לכך נראה לפי ענ"ד דיש להתיר ומקרי מום קבוע בשבר עצם יד או רגל גם להתיר בזמן הזה וכ"ש בנידון דידן שכבר יש לו מום באזנו כמ"ש מעלתו נ"י במכתבו הראשון שהי' בו מום קבוע אלא שלא הועיל מדרבנן משום קנס ואיכא עלי' איסורא מדרבנן וא"כ בכה"ג בוודאי נוכל לסמוך על הטור בכל מומין שמנה שם.

ועתה נבוא לענין השני אי מהני מסלפ"ת בזה הנה בפ"ת סי' שי"ד הביא בשם תפארת למשה דמספקא לי' אי גוי מסלפ"ת נאמן וכ' דנראה דנאמן ובעל פ"ת כ' דיש לעיין בש"ך סי' ס"ח ס"ק ל"ד ששם כ' דאין מסלפ"ת נאמן אפי' בדרבנן אלא דבסי' ס"ט סעי י' דאיכא נמי טעמא דאמנקיותא קפדי וא"כ גם כאן אינו נאמן ובגוף פלוגתא זו יש ג' שיטות לדינא הפר"ח בסי' ס"ט שם העלה דאין מסלפ"ת גוי נאמן והש"ך בסוסי' קל"ז העלה לדעת הרמ"א דבאיסור דרבנן מסלפ"ת נאמן מיהו דווקא בלא אתחזק איסורא אבל באתחזק איסורא אפי' בדרבנן אין גוי מסלפ"ת נאמן אמנם המג"א בסי' תקי"ג ס"ק י"ב נראה דבכל מילי דרבנן גוי מסלפ"ת נאמן וכן נראה לפי ענ"ד עיקר בכוונת הרמ"א:

ומה שהוכיח הש"ך בסוף סי' קל"ז דלדעת הרמ"א לכתחילה אין לסמוך על גוי מסלפ"ת אפי' בדרבנן אבל בדיעבד או בשעת הדחק או במקום מצוה ושמחת יו"ט דהוי כדיעבד מאמינים לגוי מסלפ"ת וראיה לזה דהרי בסי' קכ"ב סעיף י"א כ' הרמ"א לחלק בין לכתחילה ושם לא אתחזק איסורא ובסי' קל"ז דהוי אתחזק איסורא והמחבר אוסר שם כ' הרמ"א ועיי' לעיל סי' קכ"ב איך נהגו וקשה מאי ענין האי דקכ"ב לסי' קכ"ז דבסי' קכ"ב לא אתחזק איסורא משא"כ כאן וע"כ דהרמ"א אינו מחלק ותו הרי שם לענין בצים באו"ח סי' תצ"ז כ' המרדכי בפ' אין צדין דמקרי אתחזק איסורא ואמרי' השתא הוא דילדה כמ"ש הש"ך בסי' ס"ח ס"ק ל"ד דאינו נאמן במליגה כבר כ' המנח"י בת"ח כלל ל"ב דברמ"א בת"ח שם מבואר להדיא בהיפוך דגם במליגה נאמן גוי במסלפ"ת וא"כ נראה דגם בנידון דידן דהוא דרבנן גוי מסלפ"ת נאמן:

ואפילו לפי מ"ש הש"ך בכוונת הרמ"א דדווקא בלא אתחזק איסורא נאמן נראה דנידון שלנו דמי' ללא אתחזק איסורא שהרי המום לפנינו ונהי דהבכור הי' בחזקת איסור נגד זה הי' בחזקת היתר שאם יפול בו מום יהא מותר ועכשיו שאנו רואין בו מום אלא דמספקא לן אי נעשה ממילא או בידים וע"ז לא אתחזק לאיסור וא"כ גוי מסלפ"ת נאמן וכיוצא בזה כ' המנח"י בת"ח כלל ל"ב וא"כ נהי דלהפר"ח בשום איסור דרבנן אין גוי מסלפ"ת נאמן כבר השיג עליו בא"ר סי' תקי"ג וכ' עליו כמה רב גוברי' לחלוק על הרמ"א בהכרעתו יעויי"ש אמנם בנידון דידן אם הגוי המסלפ"ת מכיר ויודע שיש חילוק בין נפל בו מום מאליו או לנעשה בו בידים אנו באין שוב לפלוגת' דפרישה וב"ח שאוסרין והטו"ז והש"ך מתירין ביו"ד סי' ס"ט ומובא ג"כ במג"א הנ"ל סקי"א:

ובלא"ה אפי' נימא דהוי מסלפ"ת ונימא כהפוסקים דגוי נאמן במסלפ"ת צריך בנידון שלנו דרישה וחקירה כיון שהכהן נחשד אולי קנוניא הוא ואם יתברר שהגוי בוודאי מסלפ"ת ושנראין הדברים שלא הי' קנוניא נראה לפי ענ"ד דיש לסמוך בדרבנן במקום הפסד וטרחא וגם חשש ביזוי קדשים להתירו ע"י ג' בני תורה ואם לא יהי' מקום להתירו יזהירו אותו לאסור לו להפקירו כי אין ההפקר מועיל כי הוא מחוייב להחזיקו בקדושה ואם מפקירו באיסור הוי כמקח שנעשה באיסור דאינו מועיל כדאיתא בח"מ סי' ר"ח ואחתום בברכה דברי ידידו הדורש שלומו הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה