אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה שטו

תשובה שיד

שיל"ת חוסט יום ד' חי תמוז תרל"ב לפ"ק.

החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג בתורה הש"ת מוה' שמשון נ"י אבדק"ק לוק יע"א.

מכתבו בשבוע העבר קבלתי ושם נאמר לשאול אותי בדבר הלכה למעשה בכהן שהי' לו בעדרו בכור ואמר למשרתו הרועה שלו שאין רשאין לשחטו אלא א"כ יהא נעשה בו חסרון באזנו או ברגלו ואחר ימים עשה הרועה בו מום מובהק באזנו ופשיטא שמום זה אין שוחטין עליו כדאיתא ביו"ד סי' שי"ג ובנידון זה דכהן הוא בלא"ה אין שוחטין על מום שנעשה בו כדאיתא בסי' שי"ד אלא דמעלתו ני' מסתפק כיון דהש"ך בסי' שי"ג סק"ב כ' דאם נשחט יכולין אחרים לאכלו א"כ אפילו נימא דאינו יכול להפקיר דגם לכהנים אחרים יש להם זכות בו כיון דלאחרים שרי מ"מ מ"ש מהא דאמרינין בנדרים דף פ"ה ע"א דכיון דאסרינין עלי' שוי' כהפקר ויכולין כהנים ליטול בע"כ ואע"ג דמושכחת היתר לבעליו כשיפול בו מום ה"נ התם אפשר בשאלה ואפי"ה יטלו בע"כ וכמ"ש הר"ן שם וא"כ ה"נ זהו ספיקו של מעלתו ני' ושוב הביא דבהגהת הגאון מו"ה ברוך פרענקיל זצ"ל השיג על הש"ך וכ' ראי' מפ"ד דשביעית מ"ב לאיסור דחיישינין שמא יערים כדי למכור וליתן לאחרים ומעלתו ני' השיג עליו התם איירי אם נתיר לו למכור וליתן לכתחילה משא"כ הכא שכבר נשחט שפיר קאמר הש"ך וביקש ממני לחוות דעתי הבכור עושה היזיקות ויש בו חששים ומצוה למצוא היתר עכ"ל בקצר':

והנה לדינא פשוט בעיני דאין כאן שום היתר ונבאר דברי הש"ך בעזה"י דהנה בגוף הדבר אם עבר אדם על איסור וקנסוהו אי גם לאחרים קנסו יש בזה פלוגתא הש"ך ביו"ד סי' ט"ז סק"ג כ' דדווקא אותו קנסו אבל לא לאחרים והתבו"ש שם האריך להוכיח דגם לאחרים קנסו ועוד מצינו פלוגתא גם בהא דקנסוהו לדידי' ביו"ד סי' צ"ט בש"ך ס"ק ל"ב ס"ל דהקנס הוא שלא יהנה הוא ממעשיו הרעים וא"כ כשם שאסור לדידי' לצורך עצמו כך אסור למוכרו אם מרויח בזה והפר"ח שם פליג וס"ל דאפילו מרויח מותר למכור דדי דקונסין אותו שלא יגמור מחשבתו לאכול וליהנות מזה בעצמו והביא ראי' לזה.

והנה מהירושלמי המובא ברא"ש בפירושו למס' שביעית פ"ד מ"ב דאוסר למכור שדה שנטייבה וביאר הרא"ש הטעם משום דלמא אתא לערומי כדי שימצא קופצים לקנותו וא"כ ה"נ בדין דיו"ד סי' צ"ט במבטל איסור חיישינין דלמא יבטל האיסור כדי למוכרו יעויי"ש וקשיא לפר"ח וראיית הפר"ח כבר דחהו הפליתי והפמ"ג שם ועכ"פ לדעת הש"ך קנסו לדידי' שלא יהנה בשום הנאה ממעשיו הרעים וא"כ בנ"ד דהנאת בעל בכור לאו דווקא האכילה אלא מניעה טרחא וגידול שהוא הנאה גדולה שבשבילה אמרו שהכהנים חשודים להטיל בו מום ואם נימא דשרי לאחרים לשחוט על מום שעשה אכתי הוי לי' הנאה ממעשיו הרעים ואפי' אם נימא כקושית מעלתו נ"י שהכהנים יטלו בע"כ בעצמם אפי"ה אסור להם לשחוט דדלמא אתי לאערומי ויעשה מום כדי שאחרים יבואו ויטלו ממנו בע"כ ויפטר מטיפולו וגידולו ולכך בוודאי אם הי' הדין שאחרים יטלו בע"כ או שהי' יכול להפקיר הי' אסור לכ"ע משום האי טעמא דאתא לאערומי.

אלא דהש"ך חידש לן הדין דאם כבר נשחט הן בשוגג הן במזיד מותר לאחרים והיינו הש"ך לשיטתו דכיון דלעושה העבירה אין שום הנאה מהא דאחרים אוכלין והש"ך לשיטתו בסי' ט"ז דלאחרים לא קנסו דלבעליו אין שום רווח לא מבעי' אם רשאין ליטול בע"כ אלא אפי' אם נותן ואיסור הנאה אסור ליתן והאי בכור כיון דאסור לשוחטו על מום ההוא הוי לדידי' כאיסור הנאה מ"מ מושכחת לה, כמ"ש הר"ן בנדרים דף מ"ז ע"א ד"ה והוי יודע ופסקו בש"ע ביו"ד סי' רכ"ג בש"ך סק"ד באומר שזה אסור עליו וטלו מעצמיכם וא"כ אין העובר נהנה ומאי איכפת לי' באכילתן ולא שייך אתי לאערומי.

מיהו באמת הנוב"י מהדו"ק סי' כ' בחאו"ח ד"ה והנה מקור וכו' נראה מדבריו ג"כ דלא כהש"ך וס"ל גם מה שאחרים אוכלין מקרי לי' הנאה דכשם שאסור ליהנות כן אסור להנות ואיכא גם בכה"ג חשש אערומי וזה נראה דעת הגאון מוהרר ברוך פרענקיל הנ"ל ובאמת זה אינו מוכרח דזה דאסור להנות ג"כ איכא פלוגתא יעויין בבאר יעקב ביו"ד סי' כ"ט אבל לענין אתא לאערומי עבור זה הוא חששא רחוקה שיעשה מום וישתדל שישחט אותו אחר בשוגג כדי להנות בוודאי מילתא דלא שכיח הוא ולא גזרו:

מיהו כל זה הש"ך לשיטתו אבל כבר אמרנו שהתבו"ש ביו"ד סי' ט"ז פליג על הש"ך וס"ל דהיכא דקנסוהו גם לאחרים קנסו וא"כ ה"ה הכא וכן כ' בהגהות הגאון מוה' עקיבא איגר זצ"ל שהגיהה על הש"ך בסי' שי"ג הנ"ל מיהו הפמ"ג ביו"ד סי' צ"ט בש"ך ס"ק י"ב הסכים לדעת הש"ך דהיכא דנשחט מותר לאחרי' לאכול (ועיי' במהרי"ט אלגז"י בבכורות דף י"ג ד"ה ויש לחקור שהאריך בזה ותמיהני שלא הביא פלפול הנ"ל ונראה לי עיקר דדברי הש"ך נכונים אפי' לדעת התבו"ש דוודאי זה דעביד איסורא דאוריית' להטיל מום למ"ד דגם בזה"ז אסור מה"ת וכתבתי בזה במקו"א א"כ להתבו"ש קנסינין לכ"ע ולכך אסור לכ"ע לשוחטו אבל אי עבר אחד ושחטו זה עבר רק על דרבנן ובדרבנן לא קנסו אחרים כדמוכח ביו"ד סי' צ"ט גבי מבטל איסור ולכך מותר הבשר לאחרים שלא נעשה בשבילן כן נראה לפי ענ"ד נכון) וגם לרש"י בחולין דף ט"ו ע"א ובמהרש"א שם ס"ל דלא שייך קנס לאחרים אלא משום דלא ליתהני ממעשה עבירה וע"ז כ' הש"ך כיון דלבנו שרי ע"כ דאינו אסור משום דלא ליתהני ושבת חמור וא"ע אלא משום קנס ולכך שרי בדיעבד כיון דשחטו ואין נפ"מ לעובר עבירה ע"כ מותר לאחרים וכן נראה לפי ענ"ד לדינא.

וגוף הדבר שכ' מעלתו נ"י שיבואו ויטלו בע"כ זה בלא"ה אינו דהרי קי"ל בכור בזה"ז אפי' קודם שנפל בו מום יכולין הבעלים למוכרו כמבואר ביו"ד סי' ש"ז סעיף ג' דיכול למוכרו אפי' לישראל ובתנאי שינהג בו קדושת בכור ובאהע"ז סוסי' כ"ח פליגו אי יכול לקדש בו אשה ועכ"פ הוא ממון שלו ואיך יטלו ממנו בע"כ מיהו אם שחטו באיסור לאחר שעשה בו מום לדעת הש"ך הבשר מותר לאחרים ולדידי' אסור בהנאה ובעי קבורה איכ"ל דאז יטלו ובאמת גוף הדבר דקודם שנפל בו מום שיהא רשאי למכור הוא צ"ע הא אסור בהנאה קודם שנפל בו מום ונהי שלאחר מכאן אפשר שיותר מ"מ הוא נהנה היום ממנו דנוטל ממנו דמים וצ"ע ואין כאן מקומו.

והנה במהרי"ט אלגזי הנ"ל מתחילה רצה לומר דשרי לאחרים וסובר דגם בחמץ לא קנסו בניו אחריו ועיין בנוב"י סי' ך' שהבאתי לעיל ולי נראה דווקא במידי דשייך ירושה שיש בו דין ממון איכ"ל כיון דירש והוא שלו והוא לא עבר אינו ראוי לקנסו בממון דידי' ולכך לא קמבעי' לי' בחמץ דאסור בהנאה ול"ש בו ירושה כלל ממילא נשאר באיסורו גם בבנו דלא עביד איסור וממילא מוכח דלאחרים דלית להו פסידא ממון דידהו ממילא נגררים אחר הבעלים אפי' הי' שייך הפקר אינו מוכרח דלא קנסו אדרבה מדקנסו לבנו בחמץ משום דלא ירש והוי כהפקר א"כ ה"ה בכל הפקר וא"כ גם בבכור יש לומר דקנסו לאחרים:

מיהו בעבר אחד ושחט דעבר רק אדרבנן שפיר אמרינין כמ"ש הש"ך דמותר לאחרי' למי שלא עשה ולא נעשה בשבילו כנ"ל ובמהרי"ט אלגזי מביא לשון רש"י בכורות דף כ"ט גבי דתני' דחשוד למכור בכורות דהם הטיל מום ושחט אסור בהנאה עיי"ש ולפי ענ"ד התם בלא הראה המום לחכם דמסתמא החשוד אינו מראה לחכם ובלא הראה בוודאי אסור כמבואר בבכורות שם אבל בהראה לחכם ונשחט בדיעבד נראה לי כדברי הש"ך והפמ"ג הנ"ל אפי' לדעת התבו"ש והנראה לפי ענ"ד כתבתי.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה