מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה שיד
החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב המאוה"ג המפורסם כש"ת מוה' נפתלי סופר נ"י האבדק"ק קאדלבורג יע"א.
מכתבו קבלתי וכו' ואשר ביקש ממני לחוות דעתי בענין בכור שנמכר אמו רק בקנין כסף אי רשאין לסמוך על הפוסקים דמהני להטיל מום בבכור ע"י גוי קטן דהוי דרבנן וטעמא דרוב הפוסקים ס"ל מעות קונה וכן המג"א בסי' תמ"ח סק"ד כ' כן בשם המ"ב אבל הח"י שם ס"ק י"ד השיג על זה דאדרבה רוב הפוסקים סוברים כר"ת וכ"כ שם המחהש"ק וכפי הסכמת הפוסקים הוי ספיקא דדינא וכיון דהספק נולד בדאורייתא אפילו נעשה אח"כ ע"י גרירה וגלגל דרבנן אמרי' ספיקא להחמיר כמ"ש הש"ך והפר"ח בכללי ס"ס ולכך כ' המל"מ בפ"ד מבכורות דין א' דגם לענין מום הדין כן בנידון שלו וה"נ בנידון דידן והראי' דשום אחד מהפוסקים לא התיר זה וגם מרן הגאון זצ"ל בחת"ס נהי דבמקצת תשובות צידד בזה היינו אם יש מלבד קנין כסף עוד סברות להתיר ובתשובה סי' שי"ז שהי' מלבד קנין הכסף עוד ספק סיטומתא שאם הי' מסכים עמו גדול אחד הי' נמנה עמו להתיר וא"כ בנידון הנ"ל שאין שום צד אחר להתיר מי יכריע נגד סתימת כל הפוסקים כן נראה לפי ענ"ד פשוט:
אמנם בלא"ה אינו ברור לי דהטלת מום אפילו ע"י גוי קטן דאינו אסור מדאורייתא דאיכ"ל דע"כ לא שמענו דאמירה לגוי אינו אלא שבות ואיסור אלא היכא דבעינן מעשה אבל בבכור דילפינן בביצה דף כ"ז ע"ב מקרא דאסור לגרום אפילו גרמא בעלמא שיפול בו מום נראה דגם אמירה לגוי הוי גרם ובאמת ברמב"ם נהי שבפ"ב מבכורות דין ח' הביא גרמא וע"י גוי בחד דינא לענין דיעבד דאין רשאין לשחוט עליו אבל לענין איסור לאו דהטלת מום שפסק בפ"א מאיסורי מזבח דין ז' דהביא איסור לאו לא הביא כלל לא דגרם אסור ולא שע"י גוי אסור ובבכורות דף ל"ג ע"ב אמרינן דגרמא תליא בפלוגתא דר"מ וחכמים אי רשאין להטיל מום בבע"מ וא"כ כיון דהרמב"ם לפימ"ש הכ"מ פסק כחכמים דרשאין להטיל מום בבע"מ אייתר כל מום לגרמא והו"ל להרמב"ם לפסוק דגרמא אסור מה"ת וצ"ע ולרע"ב הקשה התויו"ט בפ"ה דבכורות משנה ג' בהיפוך דפסק תרווייהו לאיסור מיהו שם י"ל דהיינו מדרבנן אבל להרמב"ם קשה.
ואפשר לישב עפ"י מ"ש הרא"ש בפסקיו שם בבכורות דף ל"ג דלרבנן דברייתא רשאין להטיל מום אפילו בבע"מ עובר דאחזו דם הוי כמום עובר והמהרי"ט אלגזי שם כ' דנראה דהרמב"ם לא פסק כן וס"ל לר"ש דבבע"מ עובר אסור להטיל אא"כ אינו מכוון עיי"ש וא"כ איכ"ל דאצטרך כל מום לרבות בע"מ עובר לאיסור ואין ראי' לאסור גרמא מן התורה ולכך לא הביאו הרמב"ם וא"כ איסור גרמא רק מדרבנן ואיכ"ל ה"ה גוי אבל לאידך פוסקים הדבר ספק אצלי ובאמת מדברי הרא"ש בב"מ דף צ' ע"ב לענין איבעי' דאמירה לגוי לענין שאר איסורים כ' דלענין בכור דאסור הוא משום חומרא דקדשים עיי"ש וכ' מרן זצ"ל בתשובה הנ"ל דהיינו משום בזיון קדשי' דהישראל עצמו באמירתו עצמו הוא מבזה וא"כ גם לדידי' איכ"ל דמה"ת אסור דבזוי מצוה ילפינן בשבת דף כ"ב מקרא כ"ש קדשים ולי הי' נראה דכוונת הרא"ש איכ"ל דלכך החמירו בקדשים משום דגרמא אסור כמו שהבאתי א"כ גם הרא"ש לפי הנ"ל יש לדון דמה"ת אסור.
ועוד הרי התוס' בשבועות דף ג' ע"א בד"ה ועל ובלימוק"י בב"מ דף י' ע"ב ושם הובא גם בש"מ בשם מהרי"א דאי אמרינן כרבינא שם דהיכא דהשליח אינו בר חיובא יש שלד"ע איכ"ל דאפילו ע"י גוי יש שליחות וכה"ג ובספר נתיבות המשפט בסי' קפ"ב ביאר שם דעתם דילפינן מחצר דגניבה עיי"ש ולפי"ז גם בהטלת מום י"ל כן לדעת הרמ"א דפסק בחו"מ סי' קפ"ב כרבינא ובאמת לפי סברא זו קשיא הא דאמרינן בש"ס דאמירה לגוי הוי רק שבות ונהי דבשבת יש לישב היטיב כמ"ש הב"מ באה"ע סי' ה' דשבת בשביתה תליא מלתא וזה דבר בגופו ולא שייך שליחות מ"מ בשאר איסורין דקא מבעי' לי' בב"מ דף צ' הנ"ל עמדה הקושיא..
וראיתי שגם בספר נתיבות המשפט שם בסי' שמ"ח הקשה כן ודוחק עצמו לחלק ואי נימא דגוי אדעתי' דנפשי' קא עביד ולא הוי שלוחו ותוס' ואינך היינו בגוי קטן זה תימה דנימא איפכא דהרי לענין זריעת כלאים אמרינן בפרק תולין בשבת דף קל"ט דבגוי קטן שרי ואפשר לחלק בין איסור שהאיסור מצד החפץ ובין שהאיסור מצד הגברא ובדבר שהאיסור על הנעשה כגון הקפת הראש דמצד הנעשה אסרו הקב"ה איכ"ל דאפילו ע"י גוי משא"כ לא תחסום דהאיסור על העושה שלא יתאכזר וכיוצא אז כיון דגוי עושה הוי רק שבות מ"מ סברות כאלו אינם מספיקים וצ"ע ועכ"פ דין זה אי שרי אמירה בבכור להטיל מום צ"ע אי מה"ת אסור.
ועפ"י האמור יש לישב גם אידך פלוגתא דרש"י בע"ז דף י"ג כ' דבזה"ז אין איסור להטיל מום אלא מדרבנן והרמב"ם בפ"א מאיסורי מזבח כ' דמה"ת אסור אלא שאינו לוקה והלח"מ שם תמה עליו ולפי ענ"ד אי אמרינן דגם במום עובר שרי להטיל ולא קרינן בי' תמים יהי' לרצון איכ"ל דגם בזה"ז שרי אבל הרמב"ם לפי מ"ש המהרי"ט אלגזי הנ"ל דס"ל דמום עובר קרינן בי' תמים יהי' לרצון כיון דאפשר ברפואה ה"ה בזה"ז שמא יבנה המקדש ורפואת הגאולה יבוא במהרה לעולם וא"כ אמאי אמרי' שם בע"ז בזה"ז שרי אפילו למ"ד דאסור להטיל מום בבע"מ ונראה דדווקא התם דאמרינן דאסור להקדיש בזה"ז ואם הקדיש קנסי' לי' או משום שלא יבוא לידי תקלה שצריך להכניסו לכיפה וימות במהרה וא"כ אם לא נעקרי' ע"כ צריכין אנו לעשות טצדקי להמיתו ובקדשים שצריכין להמיתם שפיר אמרו דגרע מבע"מ דכאן לא חזי כלל דתחילת הווייתן לקודש הי' באיסור ועומד למיתה ובכה"ג איכא למימר דגרע מבע"מ וכ"ש מבע"מ עובר.
אבל בבכור דקי"ל דאין כונסין לכיפה וכמו שכתב בנוב"י סי' פ"ג וכ"כ מרן הגאון בעל חת"ס שם בוודאי נראה דאפילו חשבי' למום מ"מ לא גרע ממום עובר ולדעת הרמב"ם דסובר במום עובר אסור ה"ה בזה"ז והרא"ש אפשר לטעמי' וכן לרש"י בפרט שאין מבואר ברש"י דבזה"ז שרי אלא בקדשים שבר מיתת כיפה הן וא"כ יש לישב קושית הלח"מ דהרמב"ם מדינא קאמר ובקדשים דאין בהם חיוב להכניסם לכיפה ולכך אסור כן נראה לפי ענ"ד ועכ"פ גם זה דנימא בזה"ז יהי' רק איסור דרבנן להטיל מום תליא בפלוגתא ואפשר דבכור אסור מדינא וע"כ לא התירו הפוסקים אפילו בספק בכור לעשות כן והנראה לפי ענ"ד כתבתי.