מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה שדמ
עוד להרבני הנ"ל
הנה בשומר ציון מכתב רי"ג הביא לאסור להטמין נפל בסמים כדי ללמוד ממנו חכמת הניתוח א' משום חשש הנאה דכל איסורי הנאה אסור להשהותם וב' משום ציון דילפינן במ"ק דף ה' דמצוה לציין עיי"ש ומעלתו פקפק בזה דמה הנאה שייך במת נפל כזה הנה בוודאי אסור ליהנות מאיסורי הנאה כל הנאה במשמע אפי' הלימוד מאיסורי הנאה אסור והראי' מנדרים דף ל"ה ע"ב במתני' שמתירין ללמדו הלכות ואגדות כ' הר"ן משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ובנדרי' דף מ"ח תנן אם אסרו הנאה זה מזה אסורים בספרים של אותו העיר ולכאורה קשה הא מצות לאו ל"נ וצריך לומר דהי' מוכרח לקנות ספרים אחרים ודווקא בלימוד הלכות שאסור בשכר מותר דאין כאן שום הנאה אחרת כ"א הלימוד אבל מאי שאפשר בשכר א"כ הוא נהנה שא"צ לקנות או לשלם לאחר עבור הלימוד (וכן פסק ביו"ד סי' רנ"א סעי' י"א דאסור ללמוד בספר הנאסר בהנאה) וא"כ ה"נ בנידון שלנו הוא נהנה שאינו צריך לדבר אחר ללמוד הניתוח.
ובלא"ה גם שם יש להקשות קצת אמאי מותר ללמדו הלכות מ"ש מתקיעו' שופר דחיישי' באו"ח סי' תקפ"ו סעי' ה' לדעת הכל בו ופסק דהמודר הנאה משופר אחר תוקע לו הואיל ויש בני אדם נהנים בתקיעה אסור לתקוע בעצמו וא"כ הא הלימוד ג"כ הנאה ופקודי ה' ישרים משמחי לב ואיכא הנאה מלבד המצוה ולמה מותר שוב ראיתי שהטו"ז בסי' רכ"א עמד קצת בזה עיי"ש ס"קמג ויש שם ט"ס אבל לא הבנתי תירוצו עיי"ש שכ' הואיל ומחוייב ללמדו בחנם ואין זה מובן:.
ואפשר דכוונתו עפ"י מ"ש בתשובה הקודמת (סימן שמ"ג) בשם מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' ק"ל דהיכא דהדבר חיוב ומוכרח עליו לעשותו לא מקרי משתכר באיסורי הנאה דהנאה ממילא קאתי וא"כ ה"נ אפשר כיון דהלימוד מחוייב אפילו נהנה ממנו ההנאה ממילא קאתי ויותר י"ל דהואיל ואינו מתכוון ליהנות הנאה זו דמשמחו לב וגם לא אפשר בענין אחר מותר כדאיתא בפסחים דף כ"ה ע"ב ואע"ג שהתוס' שם כ' דווקא אי ליכא פסיק רישא הר"ן בסוגיא דריחא מילתא כ' דבהנאה לא שייך פס"ר ועוד שלפי הנראה האי איסור שנהנה הוי רק כמו קול ומראה וריח דלית בי' מעילה ואסור רק מדרבנן ובדרבנן כ' המג"א בסי' שי"ד ס"קה דפס"ר שרי ובלא אפשר ולא קא מכוון שרי,
וא"כ הא דאוסר באו"ח סי' תקפ"ו סעי' ה' להיות תוקע בעצמו ע"כ היינו באפשר ובזה יש לישב קושית הש"ך ביו"ד סי' רכ"א ס"ק נ"ט דביו"ד מיירי בלא אפשר ועכ"פ בנידון שלנו דאפשר א"כ להתוס' דגבי פ"ר אסור יש לאסור נידון שלנו דמלבד הנאה שא"צ ליתן שכר על זה הוא נהנה בידיעתו:
ובאמת אדמ"ו הגאון זצ"ל בסי' של"ו לא ביאר זה (אם הלימוד אסור משום הנאה ומ"מ אוסר שם משום חשש מכירה ונתינה) ואפי"ה אסר לה משום חשש מכירה ונתינה דהרי הנתינה באיסורי הנאה אסור מה"ת ואפשר לבוא בו לידי תקלה דהמת אפילו אפרו אסור כדאיתא סוף תמורה וכ"ש אם הוא מוטל בסמים ופק"נ לא מקרי לימוד הניתוח כמ"ש הנוב"י סי' ר"י ובחת"ס סי' של"ו הנ"ל וא"כ יפה כ' בשצ"ה בנפל ישראל דיש לאסור ועיין מ"ש מרן זצ"ל בחאו"ח סי' קמ"ד:
וגם לטעם השני שכ' בשצ"ה דאסור משום דמצוה לציין ומעלתו פקפק דלפני עור הוי דווקא בתרי עברי דנהרא וא"צ להשיב על פקפוקו שהרי הרב נ"י בש"צ הביא ש"ס דמוע"ק ואם לית בי' משום לפני עור אית בי' משאר לימודי הקרא דמצוה לציין מקרא דיחזקאל ובנו אצלו ציון ואינך קראי דמביא בש"ס דמוע"ק דף ה' ואף דא"כ קשיא על אביי שאמר משום לפני עור צריך ציין:
אמנם איכ"ל אביי לטעמי' דמוכח מדבריו בע"ז דף ט"ו ע"ב דהקשה שם אביי לרבה מ"ט עביד מר הכא והא אזיל ומזבין לגוי מבואר דס"ל דלא תלינן ואפילו בספיקא איכא לפני עור יעויין בתוס' שם ד"ה רבה זבין חמרא וכו' ועכ"פ יהי' איך שיהי' אסור משום דמצוה לציין ועיין במג"א סי' קס"ג ס"קב שכ' אפילו לא הוי בתרי עוברי דנהרא איכא משום מסייע ידי עוברי עבירה אבל עיקר הטעם דאסור משום אינך קראי וא"צ לפנים.