אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה שא

תשובה ש

יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם ידידי הרב המופלג הרבני החרוץ מו"ה אהרן שמואל אסאד ני':

מכתבו קבלתי וכו' ועל דבר השאלה אשר שאל בבכור שחל יום ל"א שלו בשבת והי' זה בכפר שאינם בני תורה ושגגו ופדאו אותו בש"ק אם מועיל עכ"פ בדיעבד הפדיון וכ' שיש שחששו להצריך לפדות שנית הנה הדין הזה פשוט לפי ענ"ד שמועיל הפדיון וא"צ לפדות שנית וכן מצאתי בתשובת שבות יעקב סי' ק"ז והתם אי' המעשה שפדאו במשכון וע"כ כוונתו כמ"ש בפ"ת סי' ש"ה סק"ז. בשם ס' ברכ"י ששמו לו ונתנו לו בתורת פרעון דאל"כ משכון אינו פרעון ולא פדיון וכיון ששמו לו המשכון אית בי' טפי משום מקח וממכר מפדיון במעות וכמ"ש הריב"ש בתשובה סי' קנ"ו וכן ממקומו הוא מוכרע דהרי באו"ח סי' של"ט סעי' ד' מנה דברים האסורים משום שבות ובתוכם ג"כ שאין פודין הבן ומסיים וכלם שעשו בין שוגגין ובין מזידין ובין מוטעין מה שעשו עשו וכן מוכח ממשנה פ"ב מתרומות דהמעשר בשבת יאכל ובביצה דף י"ז ע"ב אמרו בלית לי' פרי אחרינא אפילו במזיד יאכל אע"ג דמעשר נמי אסרו משום מקח וממכר וכמ"ש הרמב"ם בפ' כ"ג משבת דין ט"ו והצל"ח בביצה דף י"ב ע"ב במשנה אין מוליכין חלה ומתנות האריך בביאור דברי הרמב"ם ועכ"פ מוכח דבכל הני מועיל מה שעשו.

ומאי דקשה על זה מהא דקי"ל כרבא דכל מלתא דא"ר ל"ת אעל"מ כבר האריכו המפורשים בזה ונהי דטעם שכ' המהרי"ט בסי' ס"ט והובא בשעה"מ בפ"ג מגירושין דין י"ט באריכות דדווקא אם עי"ז שנאמר לא מהני הוקל האיסור אז אמרינין לא מהני אינו מעלה ארוכה לנידון שלנו דהרי כאן אם נימא לא מהני הוקל האיסור ובזה באמת ישבתי קושית הש"ג בפ' משילין על הרי"ף בביצה שם על מתניתן דאלו אסורין משום שבות שהביא הירושלמי דמה שעשו עשו קאמר הרי"ף דמכאן ילפי' מקח הנעשה באיסור מועיל והק' הא הוי מצי להוכיח כן מפ' מרובה דף ע' ע"ב ממכר בשבת דאמר זרוק גניבותך לחצרי דמוכח אעפ"י שחילל שבת דמועיל המקח ולהנ"ל יש לחלק מהתם אין ראי' אלא היכא דהאיסור נשאר בכל אנפין משא"כ בנידון הרי"ף דאם לא מהני הוקל האיסור אין ראי' מהתם ודלמא כתי' מהרי"ט הנ"ל ולכך הביא מירושמי הנ"ל דמוכח דאפילו אם הוקל האיסור אמרינן דמהני והטעם באמת עיין בסמ"ע וש"ך וטו"ז בחו"מ סי' ר"ח ובשעה"מ פ"ג מגירושין דין י"ט הנ"ל שכ' כמה סברות וטעמים מספיקים בזה ועכ"פ זה ברור דבכה"ג מהני (וגם משום מצוה הב"ע אין לומר דלא מהני דרש"י בפסחים דף ל"ד ע"ב ד"ה טבל דאפילו באיסור דרבנן פסול משום מצוה הב"ע דכבר מבואר בירושלמי פ' האורג הלכה ג' גבי קרע בשבת יצא דעבירת שבת לא מקרי מצוה הב"ע דאין גופן עבירה עיי"ש וגם לפי מ"ש תוס' בסוכה דף ל' ד"ה משום מבואר בכאן לא הוי מצוה הב"ע וא"ש)

וכבר כ' גם בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' ק"ז הנ"ל לצרף עוד דהרי לדעת ר"ת ב"פ משילין דף ל"ו ע"ב ד"ה והא מצוה וכו' במקום מצוה ל"ג ומעלתו ני' הקשה ג"כ למה לענין פדיון אסר הריב"ש וקי"ל כוותי' דאין פורעין אע"ג דהוי במקום מצוה ולענין אם נשבע לפרוע בז' בניסן ואירע בשבת פסק בש"ע חו"מ סי' ע"ג סעי' ז' והביאו המג"א בסי' ש"ו ס"ק י"ו דיתן בשבת משכון וישימו משום דחפצי שמים הוא וא"כ גם בפדיון נימא דחפצי שמים הוא ולכאורה הו"א לישב דהרי הר"ן בכתובות דף ז' גבי אתפסו' מטלטלין רצה לומר ולהוכיח מר"פ הזורק דת זול ותפתח דבמקום מצוה קונין אמנם הרמב"ן והרשב"א מובאים שם בשמ"ק כ' לחלק דדווקא גבי מצוה דחוקה מותר לקנות וכוונתם מצוה דחוקה נראה דהיינו מצוה עוברת והיינו החילוק בין שבועה אם לא יפרע היום יעבור על שבועתו בל יחל בכה"ג מקרי חפצי שמים ומותר לקנות משא"כ בפדיון הבן דאינה מצוה עוברת מוטב לקיים שניהם.

ובזה הי' מיושב גם קושית המג"א בסי' ש"ו סקי"ו הנ"ל דלהב"י אמאי מותר לשום ולהזכיר סכום מקח הא גבי תינוק ללמדו לא התיר סכום מקח ולהנ"ל הכא שאני דמצוה עוברת מיהו הרא"ש לשיטתו ר"פ הזורק נראה מדבריו דאפילו במקום מצוה עוברת אסור לקנות והתם שאני הואיל והוא שכ"מ חיישינין שמא תטרף דעתו וכן נראה דעת הר"ן שם וסותר לדבריו ר"פ בתולה נישאת הנ"ל וא"כ עמדה קושית המג"א הנ"ל ונראה לפי ענ"ד לישב בענין אחר דלדעת הרא"ש וסייעתו דלצורך מצוה דווקא הפיקוח וההעסקות והקירוב לענינים האסורים משום מקח וממכר הוא דהותר במקום מצוה וכמ"ש המג"א בסי' ש"ו סקי"ב והטעם דממצוא חפציך ילפינין דאפי' להמציא חפציו אסור לילך לשדה לעיין מה צריכה או להחשיך על התחום וכיוצא ושם כתיב חפציך ודייקינין מיני' חפצי שמים מותרים והיינו להמציא ולפקח.

אבל קנין ומקח אסור אפי' לצורך מצוה ואפי"ה סובר דרשאי ליתן לו משכון בתורת פרעון דהרשב"א בחידושיו בגיטין דף ע"ה כ' דאפי' אם מתנה בע"כ לא שמה מתנה אבל פרעון בע"כ שמי' פרעון אבל קנין בע"כ לא שמי' קנין וא"כ אם שם לו חפץ בפרעונו והמלוה אינו רוצה בו אפי"ה יצא ידי פרעונו והמלוה לא קנה וממילא לית בי' משום קנין ומקח וממכר והוי רק כהזדמנות ופיקוח שיוכל וכל המלוה ע"י משכון זה לפרוע ולקנות אותו לאחר השבת וכיון דהוה רק כהזדמנות ופיקוח בעלמא לכך שרי במקום מצוה דוודאי אנן לאו ברשיעי עסקינין דרוצה לזכות במשכון הזה משא"כ בפדיון הבן דצריך להכניס לכהן דמי פדיונו כמ"ש הריב"ש שם והוי קנין בשבת ואסור אפי' במקום מצוה:

ובזה א"ש לישב גם קושית מג"א דלכך רשאי כאן להזכיר אפילו סכום מעות דדווקא לעיל אם מזכיר סכום הרי גומר השכירות והוי כקנין משא"כ כאן דאין המלוה קונה והסכום המעות הוא רק לצורך הלוה לקיים שבועתו ואין קנין נגמר עי"ז ולכך שרי עכ"פ לענין פדיון הבן נכונים דברי הריב"ש וכמו שביארתי שאסור מ"מ איכא דעות דשרי מלבד הר"ת שהרי הר"ן וסייעתו גבי אתפסו' מטלטלין סובר דקונים לצורך מצוה ושפיר כ' השבות יעקב הנ"ל דבדיעבד מי שפדה בשבת פדוי אלא שכ' דיש לאיים על העושין שיתענו שני וחמישי ושני או כיוצא בזה וכן והחכם עיניו בראשו דברי הדו"ש. ה"ק משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה