מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רצו
שאלה אם אין כאן כהן אלא איש אחד שמינהו כהן א' לקבל עבורו מתנת כהונה או שיש כהן קטן אי רשאין לפדות הבכור ע"י שליח הכהן או ע"י הקטן.
הנה דין הראשון לפדות ע"י שליח הכהן יש לפשוט לכאורה מדברי הפר"ח ביו"ד סי' ס"א סקי"ג דכתב להוכיח דמותר ליתן המתנות לשליח כהן מיהו הביא שם ספרי דדווקא מדעתו דכהן דנתן לכהן היינו מדעתו יעויי"ש וא"כ הוא הדין לכאורה רשאין לפדות הבכור ע"י דאין נראה לחלק בין פדיון הבן לשאר מתנות כהונה וה"ה ע"י קטן יכולין לפדות דהא איתא ס"פ לולב הגזול דקטן היודע לישא כפיו חולקין לו מתנות בגורן וא"כ ה"נ אלא דלכאורה קשיא לפי מאי שהוכיח הש"ך בחו"מ סי' רמ"ג סק"ו דאפילו בדעת אחרת מקנה אותו אין לקטן קנין כי אם מדרבנן וא"כ איך קיים מצות נתינה דאורייתא כיון דהקטן לא קנה המתנה.
ונראה עפ"י מאי שאמרו בנדרים דף פ"ה ע"א דמתנות כהונה נהי דיש לבעלים זכי' בגווייהו דהיינו טובת הנאה אבל כשנדרו הנאה מכהנים ואי אפשר להם ליתן א"כ ממילא הוא לכהנים מצד שד' זיכה להם חלקם ועיין בתוס' בסנהדרין דף ס"ח ע"ב ד"ה קטן כו' דבירושה גם לקטן יש זכי' ועיין ברש"י גיטין דף ל' ע"א ד"ה מכירי כהונה כו' וא"כ ה"נ כשנתן לקטן אפילו תימא דאין זכי' לקטן מ"מ הכהנים מסחי דעתייהו מיני' וגם לבעלים אין כאן טובת הנאה אחרת כיון שכבר נתן וא"כ ממילא הוא שלו מטעם שהוא חלקו כמו ירושה דיש לו זכי' וה"נ יש לו זכי' ושפיר קיים מצות נתינה וא"כ לפי"ז יש לומר דווקא תרומה וכיוצא דממילא הוא לכהנים היכא דלית לבעלים טובת הנאה אבל מעות של פדיון הבן בוודאי צריך האב לזכות את הכהן דההפרשה לא משוי לי' למתנות כהונה. ואי בעי נותן ה' סלעים אחרים כסף או שוה כסף וא"כ עיקר הוא הנתינה וכיון שאין לקטן זכי' אפילו דעת אחרת מקנה אותו לדעת הש"ך לא מהני מה"ת א"כ לא קיים מצות נתינה מן התורה וא"כ איכ"ל דאין לפדות ע"י כהן קטן.
מיהו בתשובת הרשב"א סי' י"ח משמע דגם בפדיוה"ב יוצא ידי מצוה בהפרשה בעלמא אפילו אם אין הכהן רוצה לקבל מ"מ לא נפגע המצוה וא"כ משמע דעיקר בהפרשה תליא מילתא ויש לדחות דכוונתו רק דלא נפגע ועדיין נשאר החיוב עליו אבל בוודאי לא קיים ידי המצוה כל זמן שלא ממסר לו וא"כ איכ"ל כיון דהקטן לא זכה במעות הפדיון שפיר אין לפדות ע"י כהן קטן ועיין בתשובת הריב"ש סי' קנ"ו:
אמנם בלא"ה יש לשדות נרגא לפדות בין ע"י קטז או ע"י שלוחו של כהן עפ"י דברי המרדכי פ"ק דמציעא סי' רמ"א דגבי מתנות כהונה לא חשיב הנתינה כדעת אחרת מקנה אותו וא"כ הא קי"ל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה היכא דאין דעת אחרת מקנה אותו דהרי כ' המרדכי דחשיב כמו מציאה וגבי מציאה אי לאו דהוי שייך מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לאחרינא לא מהני למתפס בשביל אחרים וא"כ לכאורה גם כאן לא יהיו רשאין ליתן מתנות כהונה ע"י שלוחו של הכהן ובשלומא בשאר מתנות כהונה י"ל סברא הנ"ל דממילא הוא של הכהן כיון דכהנים אחרים מסחי דעתייהו מיני'.
אבל לענין פדיון הבן איכ"ל דלא מהני לפדות ע"י שלוחו של הכהן דאין אדם יכול לזכות מציאה לחברו מצד תופס לבע"ח וה"ה כיון דלא מקרי דעת אחרת מקנה אין לפדות ע"י קטן דבמקום שאין דעת אחרת מקנה בוודאי אין לקטן זכי' (ומטעם זה אפשר להסביר סברת השואל שבריב"ש דסובר דאי אפשר לשלוח שליח לפדות בנו ופסקו הרמ"א ביו"ד סי' ש"ה והאחרונים השיגו עליו דמ"ש דבכל התורה אמרינן שלוחו ש"א כמותו ולהנ"ל י"ל עפ"י דברי הרא"ש בפ"ק דגיטין אות י"ג דלאו כל כמיני' לשויא שליח לחוב לאחרים וא"כ י"ל דלא דמי לשאר תרומה ומעשרות דעיקר השליחות על ההפרשה ובזה אינו חב לאחרים אבל כאן עיקר המצוה הנתינה והרי בזה הוא חב לכהני' אחרים ובזה שפיר י"ל דאי אפשר לעשות שליח ואין כאן מקומו):
ועכ"פ הדרן לנ"ד דאין לפדות ע"י שליח כהן וגם לא ע"י כהן קטן ושוב שאלתי את פי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל ועיין בחת"ס סי' רצ"ב מה שהשיב לי בזה: