מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רצ
עוד להנ"ל
על הספק השני אם מברכין בעל או בל' כבר כ' מעלתו דאין לברך בל' מטעם שכתבו הרא"ש והר"ן בפ"ק דפסחים דף ו' ולכאור' הדבר מבואר ברמב"ם בפי"א מה' ברכות דין י"א דכל ברכה דהוי על מצוה שהיא רשות מברכין בעל והכ"מ האריך שם ולבסוף העלה דיש ג' מיני מצות דיש מצוה שהוא חובה ויש מצוה שאינה לא חובה ולא רשות ויש מצות שהם לגמרי כרשות ובמצוה שהיא לא חובה ולא רשות דהיינו מצוה מצד עצמה אינה חיוב גמור אלא שאם לא יעשה אפשר שיבוא לידי תקלה אז לא הוי רשות אלא מצוה וכ"כ הכ"מ ג"כ גבי עירוב ובזה אמרתי לפרש דברי המג"א ריש הלכות ציצית דכ' לחלק דמצות ציצית בעי' הברכה והעטיפה בעמידה וחלה מותר לברך ולהפריש בישיבה ותמהו עליו מ"ש ציצית ומ"ש חלה הלוא שניהם מצות רשות.
ולדברי הכ"מ הנ"ל יש לישב דבריו דחלה בזה"ז או חלה טמאה הוא רק רשות לגמרי דהרי בחלה טמאה אמרו בפ' ב' דחלה דעושין קבין קבין והוא בא רק להתיר האיסור סור טבל ואם אינו רוצה לאכול העיסה אין כאן שום איסור טבל משום דאין צריך להפריש כלל אבל במצות ציצית אע"ג דקי"ל דציצית הוא רק חובת גברא מ"מ כבר כ' הרמב"ם והשו"ע סוף הלכות ציצית דחייב האדם להביא א"ע לידי חיוב ציצית דהיא מצוה למען תזכרו ועשיתם וכו' ומצות רשות כה"ג דאינו לא חובה ולא רשות ושפיר כ' המג"א לחלק דמצוה כה"ג צריך להיות בעמידה אבל בחלה דאם אינו רוצה לאכול אין כאן שום מצוה להפריש והוי רשות לגמרי ובכה"ג כ' המג"א דמותר לברך אפי' בישיבה (ומטעם זה ג"כ דחק עצמו בטו"ז סי' א' ביו"ד במצות שחיטה שאינה רק ברכת הודאה עיי"ש שחלקו עליו ולדעתי הטעם דס"ל דגם שחיטה הוי רשות לגמרי ועל הרשות ס"ל דאין חיוב לברך):
וא"כ גם מצות שלוח הקן לפי דעת הרשב"א והכ"מ ושאר פוסקים דשלח אינו משמע מעיקרא כלל ואין כאן שום מצוה ואפילו להאומרים דגם מעיקרא משמע איכ"ל דהיינו דווקא אם רוצה ליקח הבנים והוי רשות לגמרי ואפילו אם נימא דמברכין בוודאי מברכין בעל לדעת הרמב"ם הנ"ל והפתחי תשובה סי' רצ"ב הביא שם די"א דבעידן ריתחא מענשינין עלי' ולפי ענ"ד דווקא בציצית דאיכא מצוה למען תזכרו נהי דהוא רשות אבל אינו רשות לגמרי אבל בשלוח הקן דהוא רשות לגמרי בוודאי לא מענשינן עליי' כן נראה לפי ענ"ד: