אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה רעו

תשובה רעה

בעזה"י חוסט יום ב' לסדר שלח שנת תרל"ז לפ"ק:

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' משה סג"ל פאלאק נ"י האב"ד לעדת היראים דק"ק באניהאד:

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי לחוות דעתי באחד שכותב ס"ת לעצמו ובתחילת הכתיבה אמר שהוא כותב התורה לשם קדושת ס"ת והאזכרות לשם קדושת השם ושכח לקדש שם אלקים והפוסקים חולקים בזה ולדעת הטו"ז בסי' רע"ד כיון שאמר בתחילה שכותב כל האזכרות לשם קדושתם בדיעבד סגי אם שכח ובס' מלאכת הקודש האריך לחלוק דלא מהני מה שאמר בתחילה ומספקא לי' למעלתו נ"י אם רשאי להחמיר כיון דע"י חומרא זו אתא לידי קולא שצריך לגנוז יריעה שלימה שיש בה כמה שמות ומעלתו נ"י חקר עוד כמה חקירות אי כל האזכרות בעי' לשמה ואם זהו הוא דאורייתא או דרבנן ולפנינו יבואר אי"ה ובגוף הדבר שהוא פלוגתות הפוסקים אין אני רוצה להכריע ואינני כדאי להכריע ובפרט שרוב האחרונים החמירו בזה וגם בספר ברכ"י בסי' רע"ו הסכים כן להחמיר ולא באתי אלא לכתוב דעתי את שנראה לי בשורש הדברים:

הנה הפרמ"ג באו"ח סי' נ"ב סעי' ל"ב מצדד ג"כ לומר דהוא רק מדרבנן ובס' קרית ספר פ"ח מתפילין כ' דהוא רק משום ואנוהו ולכאורה נ"ל ראי' מדברי הירושלמי דמן התורה בעי דבירושלמי פריך על הא דאמרו חכמים אם צריך לכתוב השם והי' דעתו לכתוב יהודה וטעה ושלא לכתוב ד' ואמרו חכמים דאין השם מן המובחר והקשה בירושלמי איך שייך אינו מן המובחר ותי' דלדברי ר"י קאמר והובא ג"כ דברי הירושלמי ברשב"א גיטין דף כ' ותי נימא דכתיבא השם לשמה הוא רק משום ואנוהו מאי פריך וע"כ דגוף הכתיבה של שם בוודאי בעי' לשמה וכוונת קרית ספר הוא דווקא בכותב סתמא וס"ל דסתמא לשם לשמה הוא ולכך ברצה לכתוב יהודה דווקא בכה"ג וודאי פסול מן התורה רק בגט אמרינן בפ"ק דזבחים דסתמא אשה. לאו לגירושין קאי ובתוס' מנחות דף מ"ב יש ב' תירוצים בזה משום דק"ל למה אצטרך למעט גוי מוקשרתם עיי"ש והסכימו הראשונים: והאחרונים דסתמא פסול בס"ת.

ובאמת גוף הקושיא של התוס' קשה לי הא אצטרך כגון שאמר הגוי בפירוש שכותב לשם קדושת ס"ת או קדושת השם וא"כ דברים שבלב אינם דברים וכ' הר"ן בנדרים דף כ"ח דאפילו אצל אונסין אם אומר בפיו דנדר לעולם אינו מועיל המחשבה לבטל דדברים שבלב אינם דברים ואפשר דהחשש דלמא אמר בפיו בחשאי לבטל ויש בזה פלפול ואין כאן מקומו ונראה דהיכא דבעי' לשמה בכה"ג דברים שבלב הוי כמו דברים דנהי דלא חשיב לבטל הדיבור מ"מ גם לשמה אינו.

ועדיין קשה הא קי"ל ביו"ד סי' קי"ח דהיכא דגוי לא מתהני מהחליפין לא נחשד שעושה כדי לקלקל ולמה ניחוש כאן שמא אמר בפירוש ונראה דדווקא מעשה אמרינין דלא עביד היכא דאין לו הנאה אבל שב ואל תעשה דהיינו שיכתוב סתמא ולא יחשוב לשמה שפיר איכ"ל דחיישינין וא"כ שפיר הקשו התוס' כיון דסתמא פסול למה אצטריך קרא דוקשרתם. והכ"מ באמת כ' דאם מצד לשמה הוא רק ספק חשש משא"כ בקרא דוקשרתם אמנם מאיזה קרא ילפינן דבעי דווקא לשמה וסתמא פסול זה אינו מבואר והנה הרמב"ן במלחמות בסוכה דף ט' הביא דילפינין מקרא דועתה כתבו לכם ודרשינין לכם לשם חובתכם והריטב"א שם כ' דכל דבר שבקדושה כגון כתיבת ס"ת פשיטא דבעי לשמה ולא צריך קרא על זה ובמנחות דף ל"ד אמרינין דילפינין כתיבה מכתיבה מסוטה או מגט ואין גז"ש למחצה דאע"ג דבקדשים אמרינין בפ"ק דזבחים דסתמא כשר היינו כיון שכבר הקדיש בפה אבל אם אינו מקדיש בפה כמו כתיבת ס"ת או האזכרות נראה דלא שייך סתמא כשר וכיון דילפי' כתיבה כתיבה דבעי' לשמה או מלכם וכן אצל מלך ישראל כתיב וכ' לו את משנה התורה נראה פשוט דבאזכרות דאיכא קדושה יתירתא דשבעה שמות אינם נמחקים וקדושים יותר משאר תיבות שבס"ת בוודאי בעי' לשמה בפני עצמם וכמו דקי"ל באו"ח סי' ל"ב:

ובשאגת אריה סי' מ"ז האריך בזה דאם נתעבד לשמה לשם מזוזה אסור לכתוב עליו ס"ת דהיא קדישתא יתירה ובעי לשמה יותר ממזוזה א"כ כ"ש בכל שמות הקדושים שאינם נמחקים בוודאי בעינין לשמה בפני עצמם ושם האזכרה כיון דילפינין מקרא דס"ת בעי כתיבה לשמה כ"ש מאי דקדיש טפי כגון האזכרות בוודאי בעינין לשמה בפ"ע כן נראה לי א"כ כל השמות בכלל [וכן אלקים] וכן נראה דבעי' מן התורה לשמה ובשמות הקדושים בעינין נמי לשמה מצד יראת ה' כמו דילפי' דאסור להוציא שם שמים לבטלה מקרא דאת ה' אלקיך תירא וגם מקרא דאם לא תשמור וכו' ליראה את השם הנכבד והנורא כדאיתא בתמורה דף ד' והתם נמי נראה דמצד יראת ה' צריך לכוין בשעה שכותב את השם הקודש בחיל ורעדה שלא יקלקל את השם כן נראה לי וא"כ אם לא אמר בתחילה שכותב לשם קדושת השם פסול מצד טעם הא' אבל מצד זה הטעם משום יראה צריך להיות כותב לשמה בשעת כתיבה ממש ואפשר דגם משום יראה הוא רק חיוב מצוה דאת ה' אלקיך תירא אבל פסול לא הוי:

ועכשיו נבוא לפלפול הטו"ז והחולקים עליו דהטו"ז כ' בסי' רע"ד דברי הסמ"ק וגם דברי התוס' בע"ז דף כ"ז דיש לומר בתחילת כתיבת ס"ת שהוא כותב לשם קדושת ס"ת והאזכרות לשם קדושת השמות וכ' הטו"ז דנפ"מ אם שכח לקדש שם אם אמר בתחילה כשר וע"ז חלקו עליו ולפי ענ"ד גם מדברי הטו"ז אינו מוכרח כלל זה הדין דהנה מסברא אינו מובן מה יועיל שאומר בתחילה שהרי אין אדם מקדיש דבר שלב"ל ואינו בידו עתה לכתוב השמות עד שיבוא מקומם וע"כ נראה דהטו"ז לשיטתו בסי' רע"ו ס"ל דצריך להקדים ולומר קודם כל שם ושם שיכתוב יאמר בפיו שכותב לשמה ולא סגי במחשבה בעלמא וע"ז שפיר אמרינין דאם אמר מתחילה בפירוש בפיו מועיל אח"כ בכל שם ושם מחשבה בדיעבד כדאמרינין בריש זבחים דכל העושה על דעת הראשונה הוא עושה:

ולכן מדברי הסמ"ק ותוס' הנ"ל אין ראי' דלפי הנראה בתוס' יש ב' תירוצי' אי סתמא כשר בשמות וכבר כתבתי לעיל בשם הריטב"א דשמות הוי כמו קדשים אע"ג דבקדשים אמרינין בסתמא כשר היינו משום דמסתמא כבר הקדיש וא"כ ה"נ אם כבר קידש כל השמות מעיקרא אז מועיל הסתמא לכ"ע לכל הדיעות וא"כ גם בנידון הנ"ל אם בשעת כתיבת השמות ידע שהוא שם וחשב לשמה אם מעיקרא בתחילת הכתיבת ס"ת אמר שכותב כל האזכרות לשמה) מועיל. אבל אם כתב רק סתמא דנימא דסתמא (ג"כ) לשמה קאי לפי הסכמת רוב הפוסקים לא קי"ל הא דחשב בסתמא (דיועיל) ואין סמך מדברי הסמ"ק והתוס' דאיכ"ל דהם (נמי) קאי (ס"ל) סתמא פסול ורק באופן הזה ( כנ"ל) מודים דכשר ואפשר לא פליגו רוב פוסקים עליהם ומ"מ האחרונים בס' מלאכת שמים וקסת הסופר כ' דע"כ בסתמא אין לסמוך על זה אלא א"כ בשעת הכתיבה ידע שהוא שם וחשב לכתוב השם אלא שלא הוציא בפה מהני מה שאמר בתחילת הכתיבה ולצאת ידי כ"ע צריך לסלק היריעה ההוא.

אמנם מה שהעיד הסופר הזקן שיש לחוש בזה בכל ס"ת שהסופרים עושין כן (הנה) לענין קריאה בס"ת שהרבה פוסקים סוברים כתשובת הרמב"ם כמבואר בב"י סי' רע"ט וא"כ הוי ס"ס ורשאין לקרות בהן אפי' לפי דבריו מ"מ לענין מ"ע של כתיבת ס"ת או במקום שיש ספרי תורות אחרים הידועים שנכתבו כדין אין לקרות בהן לא משום חומרא אלא משום שכך הסכימו האחרונים וקי"ל כבתראי ואע"ג שצריכין לגנוז היריעה מ"מ הרי כך צוותה התורה דניזול בתר רובא ודהלכה כבתראי.

ומה שהעיר עוד דידוע דבין שם לשם באו בני אדם אל הסופר ועי"ז הסיח דעתו אי חשיב כמתעסק הנה זה אינו יודע רק הסופר בעצמו אם בשעת כתיבה ידע שכותב השם אלא שכ' סתמא או כתב רק כאלו הי' כותב תיבה אחרת והוי כמתעסק דהיינו בהי' צריך לכתוב שם חל והסיח דעתו ככותב תיבת אל שאינו שם בכה"ג וודאי דלא מהני אפי' אמירתו בתחילתו קודם שהתחיל לכתוב שיכתוב האזכרות לשמה והנני חותם בברכה המשולשת דברי ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה