אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה רעה

תשובה רעד

בעזהי"ת חוסט אור ליום ג' פ' ראה תרל"ו לפ"ק.

החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב הגדול המופלא ומופלג בתורה כש"ת מוה' יהושע ברוך רייניטץ אבד"ק טשעטשוויץ יע"א.

מכתבו קבלתי וגם הקונטרס ששלח לי פר"מ נ"י ואם אמנם שאין לי פנאי ומעלתו נ"י ביקש ממני להשיב לו ועד מהרה יריצו דברי לזה לקחתי מעט פנאי וראיתי בהם דברים נכונים וישרים למוצאי דעת ובאגרת שכ' לי מעלתו נ"י עיקר הפלפול על מ"ש בתשובת מהרי"א סי' רפ"ז ולזאת אמרתי להשיב בקצרה בענין הזה הנה בדין דיו ע"ג דיו איתא בתשובת חינוך ב"י סי' ע"ב באחד שכ' פסוק ויאמר ה' אלקים אל הנחש והשמיט תיבת אלקים ומספקא לי' אם קידש תיבת אל או לא ופסק שם דאסור להעביר קולמוס דאולי קידשו והוי כמחיקה והביא ראי' מדברי הש"ך בסי' רע"ו ס"ק ו' ואם לא קידשו מעיקרא לא מהני העברת קולמוס כמ"ש הש"ך בס"ק ב' ובאמת הראי' שהביא מס"ק ו' דהוי כמוחק תמוה כיון דבס"ק ב' כ' דאינו מועיל שוב א"א לו בס"קו להקשות דיעביר עליו קולמוס ובלא"ה שם בסק"ו דמיירי בדיו ע"ג זהב דהוי כדיו ע"ג סיקרא דחשבינן בגיטין דף י"ט דחשוב כמוחק משא"כ בדיו ע"ג דיו מפורש שם בהיפוך ובלא"ה תמוה הדבר לומר שבזה שהוא מיפה הכתב שיתקיים יותר יהא חשוב כמחיקה וגדולה מזו כ' הנוב"י מהדו"ת בחיו"ד סי' קפ"א דאפילו צבע על צבע אחר כל שהוא לנאותו א"א לומר שהוא בכלל ואבדתם את שמם ול"ת כן לה' אלקיך וכן פסק מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל בחיו"ד סי' רנ"ו וכן פסק בפ"ת ביו"ד סי' רע"ו ס"קו:

אמנם בתשב"ץ בח"א סי' קכ"ז שהביא ג"כ הגאון מהרי"א שם כ' בדרך ספק דאפשר לומר דאפילו דיו ע"ג דיו הוי כמוחק והוא עצמו שם הקשה א"כ מאי פריך בגיטין דף נ"ד דלעבור עליו קולמוס הא הוי כמוחק ותי' דסתמא פסול מהדין דהרי אמרו שם כל ס"ת שלא נכתבו האזכרות לשמן אינה שוה כלום וא"כ מותר למחקו כמו שתי' מעלתו נ"י ותימה על מהרי"א הנ"ל שהביא דברי התשב"ץ ואפי"ה קשיא לי' כנ"ל ובאמת שם בתשובת מהרי"א הביא בקצרה רק בר"פ וכך הקשה מעלתו נ"י דמדיו ע"ג סיקרא אין ראי' ובפנים בתשב"ץ באמת צידד בכל זה ועפ"י האמור מבואר מה שתי' עוד מעלתו נ"י שאפילו מוחק ע"מ לתקן אסור בשם אפי"ה אם מתקן מיד ע"י המחיקה מותר והוא סברא ישרה וכן הביא בפ"ת ביו"ד סי' רע"ו ס"קט בשם ספר משנת חכמים כן וכ"כ בש"ג ספ"ד דשבועו' אבל לישב דיעות פוסקים הנ"ל אינו מספיק שהרי החינוך ב"י ותשב"ץ הנ"ל ס"ל דאפילו אם מתקן מיד ע"י המחיקה איכא חשש מוחק השם (ומ"ש מעלתו נ"י במכתב האגרת אם כתב העליון אינו כתב לא חשיב מוחק לא מסתבר לי דנהי דאינו כתב הואיל וכבר הי' כתב מ"מ אפי"ה מקרי ביטול דדבר אחר ניתן עליו על כתב התחתון וכן נראה מבואר מדברי התשב"ץ הנ"ל):

ולי הי' נראה לומר כיון דהדבר מצד עצמו קשה להבין כדלעיל איך יקרא זה מעביר דיו ע"ג דיו והאירו האותיות עי"ז יותר יהא חשוב כמחיקה כקושיא דלעיל ונראה לי להסביר דכיון דכבר כ' השם באופן שהוא כשר ואם מעביר עליו קולמוס אח"כ הדיו ההיא אינה מצוה אלא רשות וכשם שאמרינן אפילו למ"ד מצות אין מבטלות זו את זו אבל רשות או מצוה דרבנן מבטלת מצוה דאורייתא ה"נ הדיו העליון שהיא רשות מבטל הכתב התחתון שהוא מצוה וממילא כיון שנתבטל הוי כמוחק ולפי"ז אמרתי דלר"י דס"ל דמב"מ לא בטל כיון דעצמיות שווין ואדרבה אחד מחזק לחברו ולדידי' אפילו רשות למצוה אינו מבטל אם הוא מב"מ ולכך ר"י לשיטתו פריך שפיר בגיטין ולעבור עליו קולמוס ולקדשו אפילו אי נימא סתמא כשר מן התורה לית בי' חשש מחיקה משום דמב"מ אינו מבטל אלא מחזק אחד לחברו והתשב"ץ והחינוך ב"י כתבו זה רק לדידן דקי"ל מב"מ אם אינם תרווייהו עולין מבטלין זה את זה וא"כ ה"נ:

ואעפ"י שכתבתי סברא להסביר דברי התשב"ץ הנ"ל מ"מ נ"ל דאפילו לדידהו היינו דווקא אם אין הכתב העליון מועיל ומיפה כתב התחתון אבל אם הכתב התחתון כבר ישן ומיושן וזה הכתב העליון מהדרו ובא להנאותו והידור מצוה דאורייתא ולדעת רש"י ריש פרק לולב הגזול אפילו בדיעבד מעכב לפעמים ההידור כמבואר שם בכפ"ת לישב קושית תוס' וכן הוא בחידושי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל וא"כ שניהם מצוות ומצוות אין מבטלות זו את זו ובמצות שוות נראה דאפילו רבנן דהילל מודים כמו דאמרינן תרווייהו עולין נינהו ובכה"ג לכ"ע אם מעביר קולמוס כדי ליפותו לית בי' משום מחיקה וכמו דקי"ל באו"ח בסי' ל"ב סעי' כ"ז בשם תה"ד דכדי ליפות מותר להעביר הקולמוס אפילו בתפילין ובשע"ת כ' שם דתשב"ץ חולק ע"ז ולפי ענ"ד כמ"ש דאין כאן מחלוקת וכל הנ"ל כתבתי בדיו ע"ג דיו היכא דשניהם נכתבו לשמה העליון והתחתון:

ועתה נבוא לחלק השני באם נכתב התחתון שלא לשמה דאיתא בגיטין דף כ' דתליא בפלוגתא אם מועיל העברת קולמוס וכן הוא באה"ע סי' קל"א הביא דיעות בזה וראיתי בקונטרס של פר"מ נ"י שהחזיק בדברי הפוסקים המובאים בס' גט פשוט סי' קכ"ה דאפילו למאן דס"ל בעלמא לענין לשמה דמועיל העברת קולמוס מ"מ אם הכתב התחתון מעדים פסולים או שנכתב במחובר בכה"ג איכ"ל דגם לר"י אינו מועיל ומעלתו נ"י הביא ראי' לזה מקושית המהרש"א ומהר"מ שיף בגיטין דף י"ט בתוס' ד"ה דיו ע"ג דיו שהקשו לפי תי' התוס' דהיכא דהעליון נכתב לשמה מקרי כתב א"כ איך אסרו שם בעדים שאינם יכולים לחתום להם למטה בסיקרא וע"כ כתירץ מהר"ם שיף דדווקא לענין לשמה מועיל זה דלענין לשמה סגי הן בתחילתו והן בסופו ולכך מועיל משא"כ היכא דיש פסול במכתב התחתון מצד עצמו ובאמת גם אני צידדתי כן בחידושי שם:

אלא דקשה לי דאם נימא דאפילו בכה"ג שהכתב עצמו נכתב לשמה אינו נחשב הכתב העליון דכתב העליון לא מקרי כתב כיון דכבר כתוב ועומד וכעין דאין איסור חל על איסור וקדושה חל על קדושה אלא לענין לשמה מועיל הכוונה האחרונה דא"כ עיקר ההכשר ע"י כתב התחתון וקשה איך יועיל זה הא קי"ל מדכתיב וכתב ונתן דבעי' שלא יהא מחוסר שום דבר בין כתיבה לנתינה אפילו אם מחוסר רק קציצה בין כתיבה לנתינה הגט בטל כדקי"ל באהע"ז סי' קכ"ד וא"כ בין כתב התחתון לנתינה הא מחוסר תיקון שיעשנה לשמה וא"כ פסול הכתב מן התורה ומאי יועיל הכתב העליון וע"כ דבכה"ג בכותב כתב העליון לשמה אמרינן דכתב העליון הוא כתב הגט ובה מתכשר וא"כ עדיין נשאר קושית המהר"ם שיף הנ"ל.

ולכאורה הי' נ"ל לומר דבסברות הנ"ל פליגו ר"ח ור"א בר יעקב בגיטין דף כ' דלר"ח ס"ל אליבא דר"י כתב עליון כתב היכא דכותב לשמה לפי תי' התוס' אמנם לר"א ב"י דס"ל דאפילו לרבנן אינו פסול אלא משום ואנוהו וקשה אי כתב העליון כתב ובו נתכשר והוא נאה מאוד למה לא נקרא ואנוהו בשלמא אם נימא כתב העליון אינו כתב גם לר"י אלא שמועיל להכשיר כתב התחתון שהי' פסול מעיקרא ועכשיו מכשירו כיון שהי' עליו שם פסול אינו נאה להכשירו אבל אם באמת כשר רק בכתב העליון והוא כשר מתחילתו ועד סופו נראה דחשיב ואנוהו ג"כ ובאמת לא קאמר ר"א ב"י אבל הכא בגט כשר לכ"ע אלא אמר אבל הכא לא ואיכ"ל דבאמת פליג על ר"ח וסובר קושיא שלי לאמת דבגט יש לפסלו מדכתיב וכתב ונתן וא"כ גט אינו דומה לס"ת דס"ת אפילו מחוסר תיקון אין בו פסול ואינו פסול לרבנן רק משום ואנוהו ור"י ס"ל דגם משום ואנוהו אין לפסול אבל לענין גט איכ"ל לר"א ב"י פסול לכ"ע אפילו לר"י כיון דס"ל כתב העליון אינו כתב גמור כיון שהי' כבר כתוב ועומד ורק לענין לשמה דמועיל אפילו מקצת כתיבה ומקצת כתיבה מיהו נקרא אבל העיקר הכשרו בכתב התחתון וא"כ בגט דבעי' וכתב ונתן שלא יהא מחוסר בין כתיבה ונתינה איכ"ל דאפילו לר"י פסול ובזה מובן היטב דברי ההמ"ג בפ"ג מהלכות גירושין דכ' דבגט לכ"ע פסול להעביר עליו קולמוס ותמהו עליו שהוא נגד הש"ס ולהנ"ל יש להסביר סברתו וא"ש:

ועכ"פ לענין להעביר קולמוס על גט הנכתב במחובר איכ"ל דגם לר"י לא מהני וכמ"ש מעלתו ני' וכמו שהביא ג"כ מגט פשוט סי' קכ"ה ומיושב שפיר קושית חמיו הגאון זצ"ל וכמו שכתבתי ולענין ח"ת דג"כ תליא בזה קשה לפי מ"ש הרמב"ם בפ"ט מכלי המקדש דהי' על הציץ כתוב בדיו קודש לה' וגם נחלק מצד הפנים בחקיקה וכמ"ש הכ"מ שם ב' מדכתיב בקרא ויכתבו עליו מכתב פיתוחי חותם קודש לד' וא"כ קשה מאי פריך בגיטין דף כ' מציץ דתניא דחקקו בו כדינרי זהוב ומאי קושיא דנהי דחקיקה לא מקרי כתב מ"מ מאי דכ' בדיו שפיר מקרי כתב ומנ"ל להקשות וכבר העיר בזה בגט פשוט הנ"ל וצ"ע:

ומה שפלפל מעלתו נ"י על הקושיא הנדפסת משם הגאון מוה' עקיבא איגר זצ"ל דלתוס' משום דכתב השני לשמה מקרי כתב לא תיקון א"כ מאי פריך בשבת דף ק"ג דלר"י יהא חיוב בכתב ע"ג כתב ומאי קשיא דלמא ס"ל כרבא ומלתא דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ ולדעת מהרי"ט בכה"ג כיון דהוקל האיסור עי"ז לא מהני וא"כ לא חשיב תיקון ופטור ומאי פריך ובאמת השעה"מ בפ"ג מנדרים הוכיח דתוס' ס"ל כמהרי"ט:

אמנם לפי ענ"ד נראה לפי מ"ש התוס' בביצה י"ב גבי מבשל גיד הנשה בחלב דהוא רוצה לאכול כזה הוי צורך קצת ותיקון ולכאורה דברי תוס' הנ"ל סותרין לדברי התוס' שכ' בשבת דף ק"ו ע"א בשורף דבר האסור בהנאה כדי ליהנות ממנו חשיב מלאכה הצריכה לגופה אבל מקלקל הוא ונראה דהתם מיירי בשוגג ולכך לא מקרי תיקון אלא קלקול שהרי אין רצונו לאכול איסור אלא שטעה אבל בביצה דמיירי לענין מלקות וע"כ היינו במזיד וכיון דבמזיד רוצה ליהנות ממנו באיסור הוי מלאכת מחשבת וחייב עלה בשבת וא"כ שפיר פריך בשבת דף ק"ג דכתב ע"ג כתב פטור דמיירי בין בשוגג בין במזיד וא"כ קשיא כיון דכתב העליון כתב או תיקון אע"ג דעל פי הדין לא מהני מ"מ לדידי' הוי מלאכת מחשבת כן נראה לפיענ"ד ואחתום בברכה וכו':

הק' משה שיק מברעזאווע

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה