אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה רעג

תשובה רעב

עוד להגאון הנ"ל

וע"ד השאלה שבס"ת נמצא אות כ' על מקום הגרד ונפסק בנקב ואינו ידוע אם כי קודם כתיבה או אח"כ ואינו פוסל כהכרעת הש"ע באו"ח סי' ל"ב סעי' ט"ז וכבר הביא מעלתו ני' דברי הנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קי"ט דבכה"ג הוי ס"ס להקל ושרי' אלא שמעלתו ני' חשש אולי כאן שהי' גוררין הקלף גרירה רבה מאוד ונעשה כגלד אזיל לי' חזקה דמעיקרא אזלינין בתר השתא ולפי ענ"ד חזקה הראשונה נשאר בתוקפה דחזקה אומן בקי באומנתו ונזהר בו וכמ"ש הפמ"ג ביו"ד סי' מ"ו ושלא בכוונה אין פסול יוצא מבן דעת ומרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' כ"א ג"כ כתב סברא זאת וא"כ ה"ה דהוי חזקה דלא קרע את הקלף בגרד ותו דחזקה הראשונה עצמה מחזקה דרק מה שהי' מוכרח לגרוד גרד לא יותר והקלף נשאר בחזקת שהי' כשר לכתוב עליו וזה לא איתרע בגרידה ועדיין הוא בחזקת כשרות והשתא הוא דאיתרע:

ואמנם אפילו לא הי' חזקה דמעיקרא אלא חזקה דהשתא כבר כתבתי דיש לן לומר דרוב מצויין אצל כתיבת ס"ת מומחין דלאו דווקא בשחיטה דכ"ש בשאר דברים דאמרינין כן וכמ"ש הרא"ש בפ' גיד הנשה סי' י"ט בשם הראב"ד וכיוצ"ב פסק הרמ"א ביו"ד סי' ר"א סעי' ד' כהתשב"ץ דרוב המצויין לעשות מקוה מומחין הן וגם לענין מלמד כ' כן המרדכי בפ' מי שמת אות תרכ"א ומרן הגאון זצ"ל בחת"ס בחיו"ד סי' רמ"ד לענין מילה וא"כ הרוב מסלק חזקה דהשתא כמו דמסלק חזקת איסור בשחיטה וכ"ש הוא ואפילו הי' שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה הא זה רק מדרבנן ובדרבנן סגי בחד ספק דלמא כשר בנקב ואפילו הי' מעיקרא ובלא"ה הא כתבו הראשונים שם בשחיטה דלא אמרינין בכה"ג סמל"ח והרשב"א בתוה"ב הארוך ריש ה' שחיטה האריך בזה:

ובאמת הא דפשיטא לי' להב"י דבניקב י"ל דאינו פסול משום מוקף גוויל קשה לי דבפ"ק דמגילה בירושלמי הלכה ט' מדמה שם נקב לעירוב אותיות ונהי דשם משמע דאפילו אם נעשה הנקב אח"כ פוסל ובזה ע"כ ש"ס דידן חולק מיהו זה יש לדחוק אולי הפי' בירושלמי וניקב נקב היינו מעיקרא או דחייש אולי הי' הנקב מעיקרא ורב לשיטתו דס"ל בקידושין דף ע"ט דאלים לי' חזקה דהשתא דהרי בוגרת לפנינו ואפשר דלא ס"ל להירושלמי דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין וכן מוכרח לכאורה בירושלמי דאל"כ איך קאמר דאשיאן סובר כר"י ודוחק לומר דסובר כר"י ועדיף מיניה דאפילו בסוף פוסל וא"כ הרי אשיאן דלא כר"י:

וראיתי בקרבן עדה שכ' שהרשב"א לא ראה דברי הירושלמי במגילה וחלילה לומר כן ואני מצאתי שהרשב"א עצמו בתשובה סי' הרי"א מביא הירושלמי דמגילה ואפי"ה סובר כפירושו וע"כ דצ"ל כנ"ל ועכ"פ מוכח מהירושלמי דנקב מעיקרא פסול וע"ז לא מצינו דהש"ס דידן חולק וצ"ע ועכ"פ לדידן דקי"ל רוב מצויין בוודאי אין חוששין ומעלתו כ' לחלק דמרשות לרשות לא מחזקינן הנה זה לא מצינו רק לענין ממון אבל איסור דקאי על הגוף דאיתרע לא שמענו לחלק דהבשר גם החלב למאן דאוסר אין חילוק בין רשות לרשות:

עוד האריך מעלתו בדברי הר"ר יונה בנמצא גף שבור ולפי ענ"ד אפילו נימא כהר"י טעמו וסברתו דס"ל דתלינין ריעותא ברוב הזמן יותר ממה דנימא דנעשה במיעוט הזמן דלאחר שחיטה דכל החשש מצד רוב הזמן כאן בס"ת רוב הזמן לאחר כתיבה ועוד דאפילו נימא דטעמו דר' יונה משום דס"ל כקושית התוס' בחולין דף י"א מנ"ל בחזקה דאיתרע ותי' התוס' דבנגע ג"כ איתרע וס"ל כמו שכ' הר"ן רפ"ק דנדה דהא דהוכיחו התוס' שם דגם בספק טומאה ע"ה לענין למפרע אזליזון בתר חזקה הוא משום דעל למפרע לא איתרע וא"כ ה"נ לפי פרש"י בחולין ראי' מנגע מן למפרע ושם ליכא ריעותא אבל מכאן ואילך ס"ל דלא אזלינין בתר חזקה דאיתרע דאין ראי' מנגע.

ובזה מיושב מה שמקשינין עליו ממה דמתיר חלב דעל למפרע ליכא ריעותא מ"מ אפילו נימא כן הוי ספק וא"כ שוב הוי בנידון שלנו ס"ס נמי שכתב הנוב"י ועוד דהפמ"ג בפתיחה לטריפות כ' דרק מדרבנן סגי בחד ספק וכדלעיל ומצד כל הטעמים הנ"ל נראה פשוט דס"ת הנ"ל כשר והנראה לפי ענ"ד כתבתי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה