מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רעא
שיל"ת חוסט יום א' ער"ח שבט תר"ל לפ"ק:
החיים והשלום וכל טוב להרב הגאון המופלג בתורה כש"ת מוה' יעקב קלוגר אבדק"ק סאנדאווע ווישנא יע"א במדינת גאליציען מכתבו קבלתי זה איזה שבועות בדבר השאלה שנשאלתי מאת חתנו הרב דק"ק וואלאווע נ"י ומעלתו נ"י הביא השאלה קצת באופן אחר וצידד בכל פרטי השאלה כשאלת חכם חצי תשובה או רובה והאריך מאוד וז"ל השאלה ס"ת ששם אלקים תחתונה של הא' נוגע בגג גם בצד ימינו כזה א מה דינו והנה באות של השם הדבוק לחבירו פסק בש"ע ביו"ד סי' רע"ו סעיף י"א ובאו"ח סי' ל"ב סעיף כ"ו יגרר ויפריד בין הדבקים ומדמחלק בסי' ל"ב סעיף י"ד בנפסק בין נעשה אח"כ ולענין דיבוק אותיות שם בסעיף כ"ו אינו מחלק משמע דהש"ע מתיר לגרור אפי' בנדבקו אחר כך אמנם הנוב"י מהדו"ת סי' קמ"ט כ' כיון דהב"י בסי' ל"ב מביא דעות דכשר אפילו בלא גרירה א"כ באותיות השם אם נדבק אחר הכתיבה בהכשר כיון דלדעת מקצת פוסקים כשר בלא גרירה אסור לגרור מן השם:
ולפי ענ"ד אפילו חיישינין לשיטה זו הרי כ' אהעו"ז בסי' ל"ב דע"כ הטעם משום דראוי לגרור ואין בילה מעכבת א"כ אם בשם אסור לגרור א"כ שוב מעכב וצריך לגרור ואע"ג שבס' ביאור מרדכי על המרדכי השיג עליו וכ' דבספר התרומות איתא דלא משום עומד לגרור אלא משום דרואין אותו המקצת כאלו אינו הרי הוא בעצמו מסיק דזה שייך בנפסק בנקב אבל בדיבוק באות חבירו אין טעם להתיר משום פירוד אלא משום דראוי לגרור דאפילו אי האי וכתבתם דבעי' כתיבה תמה רק לכתחילה ולמצוה נאמר הא כ' התוס' בכה"ג בנידה דף ס"ו ע"ב כיון דלמצוה בעינין מעכב אם אינו ראוי וגם בכאן רשאי לגרור לקיים המצוה אפילו אם נעשה הדיבוק אח"כ ועוד משום דאם אינו רשאי הא מעכב והש"ע סתם דבין בדיבוק מתחילה ובין בסוף לעולם רשאין לגרור אפי' בשם.
וכן בדין השני שכ' הרמ"א בסי' רע"ו סעי' י"א דה' שנדבקה הרגל לגגה עד שנראה כח' יגרור הרגל משמע דג"כ אין חילוק בין נעשה מתחילה או אח"כ וכ"כ בס' שערי דיעה בכוונת הרמ"א והביא שברדב"ז סי' תמ"ו כ' ב' טעמים על היתר זה בנכתב בהכשר ואח"כ נפסל דרשאי לגרוד עיי"ש ונראה דהרמ"א סובר כטעם הראשון דהרי ע"ז שמחלק הרמ"א בין דיבוק כחוט לדיבוק עב הקשה עליו החינוב"י בשם מהר"ל מפרא"ג עיי"ש בסי' ע"ה ובתשובת הרדב"ז ח"ב סי' תקצ"ו דמ"ש כיון דגם חוט דק באמת דיבוק הוא ולפסול ונראה להסביר טעמו עפ"י מאי שכ' הש"ג סו"פ שבועות העדות דיש לחקור מ"ש מחמץ אחר מחמץ ומסרס אחר מסרס דחייב ומ"ש מטיל מום בבע"מ דקי"ל כרבנן בבכורות דף ל"ג דאינו אסור אלא מדרבנן ותי' דגבי מחמץ אחר מחמץ או מסרס א"מ מוסיף על הפעולה הראשונה וגומר את מעשה הראשון משא"כ במטיל מום בבע"מ כו' ולכך גם במוחק את השם אחר שנמחק שאינו מוסיף אינו אסור אלא מדרבנן ולצורך תיקון שרי.
וזה נראה סברת ר"י אסכנדר"י והרמ"א דלכך אם דבוקה לגמרי והכל קורין אותה ח' אינו מוסיף ואין מגרע במחיקה ואינו אסור רק מדרבנן ולצורך תיקון שרי אבל אם הוא רק דבוק כחוט השערה ותינוק קורא אותה ה' וכשמוחקה לגמרי הוא מוסף על המחק הוי כמחמץ אחר מחמץ והוא אסור מן התורה ואע"ג דהוי ע"מ לתקן מספקא לי' לר"י אסכנדר"י אי שרי כמבואר בלשונו וא"ש וממילא נשמע כיון דטעמו משום דהוי כמו נמחק אפילו אי חיישינין לדברי הסמ"ק דסובר אם נעשה בהכשר ושוב נפל דיו ונמחק מועיל גרירה אפי"ה לית בי' משום מוחק השם דכל כמה דלא תיקון אותה הוי כמחיקה ומן התורה בכה"ג אין מוחק אחר מוחק ולכך אפילו נעשה בהכשר ונדבק אח"כ משמע מסתימת הרמ"א דשרי למחוק הרגל:
איברא דעדיין צריך טעם דהרי גם במוחק אחר מוחק מותר רק לצורך תיקון ולדעת הסמ"ק א"צ למחוק כלל אלא אדרבה כיון שנעשה בהכשר מפריד רק בין הגג והרגל וזה אינו מחיקה כלל וא"כ לדעת הסמ"ק אין המחיקה צורך תיקון ויהי' אסור אם ניחוש לדעת הסמ"ק ואכתי איך סתם הרמ"א ונראה כיון דרוב הפוסקים לא פסקו כוותי' והטוש"ע סתמו נגדו א"כ ממילא דהדין לגרור כל הרגל א"כ אפי' אי קמי' שמיא גליא כהסמ"ק עלינו החיוב לתקן ע"י גרירת הרגל ובוודאי חשיב לדידן ע"מ לתקן ושרי בפרט לפי מ"ש הש"ג דבכה"ג הוי מוחק אחר מוחק ואסור רק מדרבנן ובכה"ג שרי:
והנה ראיתי בשערי דעה בסי' רע"ו שהעתיק דברי הרדב"ז ח"ב סי' תקצ"ו שכ' כללא דמילתא שאם אחר שסיים וגמר האות כתיקונו ונתדבקה אח"כ יגרור רק הדיבוק ואם קודם תיקון או אפי' רק מספקא לי' אם קודם גמרו האות נעשה הדיבוק יגרור כל הרגל וכו' עיי"ש יראה דזה לא קאי אנראה לגמרי כעין ח' אלא דזה קאי על חילוק דין הג' באם נדבק רק כחוט השערה והתינוק קורא אותה ה' שם פסק כן ונראה לי טעמו ונימוקו חדא דהרי המג"א בסי' ל"ב ס"ק כ"ז בשם מהרלב"ח דאם נדבק כחוט השערה מאן דמתיר לגרור אינה מוחה בידו ומשמע אפי' בנעשה מתחילה וא"כ אם נעשה בהכשר יש ס"ס אם כהרלב"ח אם כהסמ"ק ועוד דעד כאן לא שמעי' דהרא"ש פליג על הסמ"ק אלא בנפל דיו ואינה ניכרת ואז הוי כנשתנה לגמרי וכשגורר הוי פנים חדשות ולכך הוי ח"ת אבל אם נדבק בדיבוק דק ועדיין תינוק קורא אותה ה' איכ"ל דגם הרא"ש מודה להסמ"ק וכן מוכח מלשון הטור באהע"ז סי' קכ"ה ובש"ע שם סעי' ח'.
ונהי דהרמ"א הביא שם אפי' בניכרת הסכימו האחרונים להקל לכל הפחות במקום עיגון ושלא לגנוז שמות הקדושים הוי כמו מקום עיגון ולכך היכא דהאות ניכר הרא"ש מודה להסמ"ק לפענ"ד ובספר גט פשוט סי' קכ"ה אות ל"ב כ' דרשאין לסמוך במקום עיגון חדא דלמא בנעשה הפסול אח"כ הדין כהסמ"ק ואולי בנדבק לאות עצמה קי"ל כדעת הרדב"ז ומהרלב"ח ורשאין לגרור ומטעם זה נראה לקיים פסק הגאון מהר"ש קלוגר זצ"ל בס' סת"ם סי' ד' שכ' באות פ"א שנדבקה היוד למטה להכשיר אם מעיקרא נכתב בכשרות ואם אמנם שלשונו שם [עיין בהלכות תפילין סי' ד' שם] תמוה ולא רישא סיפא דמרישא משמע דס"ל כסמ"ק אפי"ה הוראתו א"ש מטעמים הנ"ל וא"כ אם נדבק רגל הה' כחוט השערה א"ש הוראת הרדב"ז דאם נעשה אח"כ יפריד בין הרגל והגג ואם הוי ספיקא אם הי' מתחילה נדבוק רק כחוט השערה לדעת הרמ"א מספיקא אין לגרוד ולדעת הש"ך מדרבנן משום מ"ע ובזה מיושב קושית מהר"ל מפראג הנ"ל ולפימ"ש יש חשש דאורייתא ואין תקנה לדעת רמ"א אלא לקדור עם איזה תיבות מלפניו או מלאחריו או לגרום ע"י קטן וזה קשה.
ועתה נבוא לנידון שלנו בדין א' שהיוד נוגע במקום שאין לה לנגוע כ' הא"ר בסי' ל"ב סקל"ג דדינו כדין הג' הנ"ל והוא שנגע בנגיע' דקה כחוט השערה שגם עתה קורין אותה א' ושסכ' תקנה שיעבה הירך ויעשה מכל היו"ד ירך עיי"ש מיהו היכא דלא אפשר אין לו תקנה אלא או בקדירה או בגרם מחיקה ע"י קטן מיהו כ' המג"א שם בס"ק כ"ט דאם נגע רק בעוקץ הי' אינו פוסל דאין זה מן האות והוי רק כאות שנדבק לאות דמהני גרידה וכן הסכים עמו הא"ר ופמ"ג שם אמנם בנידון שלנו נראה דהי' עצמו נדבק בקו האמצעי ואין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות זהו הי' דעתי במכתבתי הראשון איברא לפי מ"ש מעלתו ני' עתה במכתבו דברירא לי' דנעשה אחר הכתיבה בהכשר הי' נראה לי בכה"ג נוכל לסמוך לגרור להפריד הנגיעה והדבוק ההוא אם הא' גם עתה נקראת וניראית יפה א' וכדעת הרדב"ז ושאר פוסקים הנ"ל שהבאתי לענין הא' הדבוקה כחוט השערה וכיוצא בזה כ' בתשובת זכרון יוסף סי' ב' וכ' שם דליתר שאת יעביר עליו קולמוס מחדש לאחר הגרירה כן נראה לפי ענ"ד: