אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה ער

תשובה רסט

יצו ה' את הברכה להרב המופלא ומופלג שלשלת היוחסין כש"ת מוה' אלכסנדר צבי נ"י אבדק"ק וואלאווע יע"א:

מכתבו קבלתי ואשר שאלני בדין ס"ת שיש בו שמות הקדושים שאותיות השם הראשונים נדבקו אם רשאין לתקן דהא: עי"ז לא יהא נכתב השם כסדרן ולדעת הרבה בעי' כסדרן ושאלה ב' הי' שבאלף נדבק פני' בגג אי רשאין למחוק הי' או לקדור או דמוטב לסלק היריעה ועוד דנמצאו אותיות נכתבים על מקום הגרד והמה נפסקים אי יש לחוש שהי' זה קודם כתיבה הנה מה ששאל משום שלא כסדרן דין הזה כבר ביררתי (לעיל בתשובה סי' רס"ח) ושם כתבתי דלכ"ע מותר לתקן שלא כסדרן דהקדושה שחלה עלה כבר לא זזה ונשארת עיי"ש מיהו זהו שייך אם האות הי' מעיקרא כתיקונו ואח"כ נפסל אבל אם האות נפסל משעת כתיבה אפילו לא בעינן כסדרן צ"ע לדינא:

באמת מבואר להדיא בב"י בסי' רע"ו בפשיטות בדברי ר"י אכסנדרי דאם אות ה' הראשונה נעשית כח' רשאי לתקן דלא נתקדש כלל עיי"ש וקשה לי אדרבה כיון דלא נתקדש כלל א"כ גם וה' לא נתקדש ואם אח"כ יתקן ה' ראשונה במאי יתקדש הו"ה ואין מועיל אפילו אם מעביר עליו קולמוס כמ"ש הש"ך רסי' ע"ו ומ"ש הטור סוסי' רע"ו דאין צריך להעביר עליו קולמוס אין הכוונה דאי מעביר מועיל אלא לרווחא דמילתא כ' כן ולפי מ"ש הבני יונה שאם שכח הסופר לקדש השם בתחילתו וקודם גמרו נזכר וקדשו ג"כ מועיל וכשר וגמרו וקידושו באין כאחת א"כ אפשר כאן חשיב זה כגמרו אבל ליתר הפוסקים קשה.

ונראה כיון דבאמת כ' השם בכוונה ובקדושת השם נהי דאז לא הי' ראוי לגמרי מ"מ הא קי"ל כל שבידו אין דיחוי אצל מצות ואפילו לענין קדשים ודיחוי דמעיקרא כל שבידו אין דיחוי וחל על אח"כ ומאי דאפשר למתפס תופס מיד וה"נ חל הקדושה אאינך אותיות השם ועל אותו אות המקולקל לכשיתקן אז תתפשט הקדושה בכולו וראי' מהא דקי"ל ביו"ד סי' רע"ו סעי' י"ב בהי' רוצה לכתוב שם וכ' יהודה דמחק וה' אחרונה ועושה מהד' ה' וכ' הלבוש הטעם משום דמיד כ' בקדושה ובכוונה וחלה עליו ועל הד' ע"כ דלא נדחה משום דבידו והכא נמי כן.

ומטעם זה נראה דאפי' למ"ד דבעי' כסדרן כשר בכה"ג כיון דכתבן כסדרן והי' כוונתו לכסדרן אלא שנתקלקל צורת האות מ"מ מחשבתו מועלת וחל מעכשיו דדבר שבידו לא מקרי דבר שלב"ל ונמשך קדושת השם בכסדרן כן נראה נכון ומוכח מסתימות לשון הפוסקים הראשונים והאחרונים שכ' דרשאים לתקן ולא חששו משום שלא כסדרן אם הקלקול הי' באותיות הראשונים של השם כן נראה לפי ענ"ד נכון והיינו בדבר שרשאין לתקן והוי בידו אבל דבר שאינו בידו או אינו רשאי אלא ע"י קטן וגרמא אסור דלא חשיב בידו ואמרינין מי יימר דמזדקק וכדאיתא בקידושין דף ס"ב בגר מיהו זהו שעושין ע"י קטן הוא רק חומרא וא"ש כנ"ל וא"כ נפשט שאלה הראשונה דרשאי לתקן כדקי"ל ביו"ד סי' רע"ו סעיף י"א בנדבקו ואפי' מחמיר לעשות בקטן וגרמא אינו חשש משום שלא כסדרן ומותר.

ועתה נבוא לשאלה ב' הנה אם האות נשתנה לאות אחר ואינו נקרא כשם הוי' כ' הר"י אכסנדר"י המובא בב"י הנ"ל דלא נתקדש כלל ורשאי למוחקו אם הה' הראשונה נעשית כח' ומדברי הש"ך שם סקט"ו נראה דאפי' אם הדיבוק הוא דק ואינו נראה להדיא מ"מ רשאין למוחקו מדינא ורק משום מ"ע אסור ונראה טעמו משום דלא חלה הקדושה על אותיות השם אם לא נכתבו כדין וקשה הרי בקרא כתיב ואבדתם את שמם וכו' לא תעשון כן לד' וכו' והאומות מסתמא לא כתבו בכתב אשורית וכתיבה תמה וע"ז כתיב ואבדתם שמם ולא תעשון כן לד' וא"כ משמע אפי' בשאר כתיבה אפי' אינה כשירה מ"מ יהא מחיקת השם אסור ובאמת מלשון הטור ססי' רע"ו משמע כן שאפי' האות אינה כתיקונה חל עליו קדושת השם. מיהו י"ל הש"ך כ' כן דווקא בה' שנדבקה בחיבור דק נהי דאינה נראה להדיא מ"מ קמי' שמיא גלי' ואינה ה' כלל אלא ח' וא"כ לא נכתב כאן השם כלל ולכך רשאין למוחקו מדינא ורק משום מראית עין אסור וכנ"ל.

ולפי"ז לכאורה קשה על הא"ר באו"ח סי' ל"ב סקל"ג שכ' בנדבק פני היו"ד בא' דינו כמו בנידבק דיבוק דק הה' הא יש לחלק דלמא ה' דרמ"א שאני דנשתנה לאות אחר ואין כאן שם כלל וממילא אין כאן איסור מחיקה מדינא משא"כ בי' שעל פני האל"ף שלא נשתנה האות לאות אחר ועדיין שם א' עלי' ואיכא איסור מחיקה מדינא ואין כאן ספק ואיך דימה הא"ר זה לזה ונראה דהא"ר סובר כמ"ש הנוב"י במהדו"ת חיו"ד סי' קע"א כל שהאות לא נכתב כדין לא נתקדש כלל ואין איסור מחיקה וטעמם צ"ל כיון דכתיב לא תעשון כן לד' וכו' ובעי' דווקא ז' שמות הקדושים שנתעלו בקדושתן והה"ד דבעינין דווקא כתב אשורית וכתיבה תמה שעי"ז נתעלו יותר:

וא"כ להא"ר ונוב"י אין כאן איסור מחיקה מה"ת בנגעו יוד"י האל"ף ואפשר לסמוך להקל על המהר"ל וחב"י שהביא הפ"ת שם ס"ק כ"ג שכ' דאין חילוק בין דיבוק מעט או עב ולעולם מותר וא"כ גם בנ"ד הנ"ל מותר ובפרט שמרן הגאון בחת"ס חיו"ד סי' רס"ז התיר בפשיטות גבי יוד"י האל"ף שנגעו דס"ל דלצורך תיקון אינו בכלל איסור לא תעשון ואע"ג שאני בתשובה אחת (סי' רס"ג לעיל) חששתי להחמיר בזה אבל כאן שיש סברא להתיר ג"כ עפ"י דברי הנוב"י והא"ר דהוי רק ספק דרבנן אפשר לסמוך להקל במוחק ע"מ לתקן והוי כעין ס"ס ושרי:

איברא דעדיין יש לחוש אולי דיבוק הזה הי' בפני הא' נעשה אח"כ כשכבר הי' נכתב כדינו והי' חל עליו קדושת השם וכן בדיבוק ה' יש לחוש כן אלא שבגוף הדבר אני מסתפק למה לא אמרינין דאדעתא דהכא לא קידש השם וכמו דפריך הש"ס בב"ק דף ק"י בחטאת שנאבד או שנתכפרו בעליו דנימא דאדעתא דהכי לא קידש ומשני דהתם באמת הלכה לממ"ס הוא א"כ כאן באיתרע בי' מילתא נימא דאדעתא דהכי לא קידש השם ויהי' רשאי לגוררו או לתקנו וצ"ע.

ולפי מ"ש בחי' למס' ב"ק דבדבר דשכיח הוי לי' לאתנויי לא אמרי' אומדנא מדלא אתני יש לדון אי אמרינן דקלקול אינו שכיח דאין פסול יוצא מבן דעת וע"ז סמכינין ריש פ"ק דחולין גבי מומר בפרט בשם הקודש דבעינין זהירות יתירה וא"כ יש אומדנא ובשלומא אם נתקלקל אח"כ אין לומר אומדנא דא"כ הפסיד למפרע המצוה שלו אבל אם נתקלקל בשעת כתיבה נראה דהוי לן למימר דאדעתא דהכי לא קידש וצ"ע וא"כ בנידון הנ"ל כיון דבלא"ה יש דעות המתירין הי' ראוי לצרף גם סברא זאת אלא דזה אי אפשר דא"כ צריכין גם שאר האותיות מחיקה כיון דלא נתקדש ולכך נראה בנידון א' שנוגע בו הי' או יגרום ע"י קטן מחיקה או יקדור השם הזה עם עוד איזה תיבות של חול:

ומה שנסתפק אי חוששין שבעת כתיבה כבר הי' נפסק מסתמא סמכינין על רוב הסופרים המצויין אצל כתיבת ס"ת מומחין הן וחזקה לחבר שא"מ מתח"י דבר שאינו מתוקן ועיין בדברי מרן אש חיו"ד סי' רמ"ח ואם נשאר רושם אדמימיות בין אותיות הדבוקי' אם אין ממשות דיו אין קפידא ומחששא אולי נשאר מקצת דיו יגרר גם האדמימיות ממנ"פ אם יש שם דיו א"כ צריך פירוד ורשאי כמו דפסקי' בסי' רע"ו סעיף י"א ואם לא נשאר דיו א"כ אין איסור לגרור והנראה לפי ענ"ד כתבתי ואחתום בברכה וכו':

הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה