מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רסט
כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובי' בס' ידידי מחותני הרב המאוה"ג הבקי המופלג החרוץ מוה' אהרן שמואל אסאד נ"י אבדק"ק קאטה יע"א:
מכתבו קבלתי ומה שביקש מעלתו נ"י לחוות לו דעתי הלכה למעשה בס"ת שנמצא בו ויגש אליו יהודה ששכח הסופר ולא הטיל בתיבת יהודה הד' ונמצא שם כתוב במקום יהודה ובא איש אחד וגרד את הנקודה שבתוך הה' ועשה ממנה ד' והוסיף עוד ה' כדי שתהא תיבת יהודה בשלימות ושאל מעלתו נ"י אם הס"ת כשר א) אם הי' רשות למחוק הה' הואיל והוא לתקן וגם מסתמא לא כוון הסופר לקדשו ואת"ל דלא הי' רשות למחוק מספקא לי' השתא שעבר ומחק ועשה ממנו תיבת יהודה דלמא אמרינן דבכה"ג מילתא דא"ר לא תעביד א"ע מהני לפי הסברא שכ' המהרי"ט המובא בש"ך חו"מ סי' ר"ח הואיל ועבירה נשארת אפילו אי לא מהני לזה אמרינן דמהני וא"כ הכי נמי עכ"ל בקיצור הצריך לענינינו ומעלתו האריך בזה:
והנה כללי דינים אלו א) למחוק השם כדי לתקן הסכימו הפוסקים דאסור דנהי דמרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' רס"ד ורס"ז האריך דאין איסור מה"ת כדי לתקן אבל מ"מ אסור מדרבנן וכמ"ש והאריך בש"ג בסו"פ שבועות העדות ואני כתבתי (בתשובה רס"ו) שיש הרבה פוסקים הסוברים דיש איסור לאו מה"ת במחיקה אפילו לצורך תיקון אלא א"כ נמחק כגון בנפל עליו טפה ועכ"פ לצורך תיקון אסור או מה"ת או מדרבנן ב) שם שלא נתקדש יש הרבה פוסקים שאין בו איסור משום מחיקת השם כמו שהביא בכנה"ג סי' רע"ו וכן בש"ג סו"פ שבועות העדות וכבר כתבתי בזה (בתשובה לעיל סי' רס"ד) דאין זה הלכה פסוקה ג) שם שלא נכתב לשמה רשאין למחקו לצורך תיקון דהרי בספר בני יונה בסי' רע"ו הביא ראי' בשם שלא נכתב בקדושה דרשאין למחקו ממס' סופרים פ"ה מ"ג בכתב והי' צריך לכתוב שם ונתכוון לכתוב יהודה מחקו וכותב אחר:
מיהו מהתם אין ראי' דלמא התם שאני משום דהוי לצורך תיקון וא"כ מ"מ נקוט מיהו פלגא בידך בנכתב שלא לשמה מותר למחוק לצורך תיקון והבני יונה שם האריך וביאר היטיב וראיתי בשב יעקב סי' נ"ד שג"כ החליט בנכתב שם בלא כוונה שמותר למחקו והוכיח עוד דטעם דמס' סופרים הנ"ל אינו משום דעושה לתקן וראיתי בפמ"ג באו"ח סי' ל"ב בטו"ז ס"ק ג' הביא ראי' בהיפוך דאפילו בלא נתקדש אסור למחוק מהא דקי"ל שם בזרק עפרות זהב על האזכרות אסור להעבירו עיי"ש ולפי"ז יהא מוכח דאפילו לצורך תיקון אסור וזה נגד המס' סופרים הנ"ל ויש לחלק:
מיהו לפי ענ"ד אין ראיות הפמ"ג ראי' וקושיא על הפוסקים הנ' דבמעביר עפרות זהב גם הדיו שבא בין העפר נמחק ונמעט מן הדיו שנתקדש ונמחק ביחד עם העברת העפרות זהב והוא פשוט ועכ"פ נראה הדין אמת אם לא נתקדש יכול למחקו לצורך תיקון וא"כ ה"ה בנידון הנ"ל אם הי' הסופר לפנינו והי' אומר שלא קידש השם ושהי' כוונתו לכתוב יהודה אלא שנזדקר טעות לפניו ונשמט הד' הי' רשאין למחקו כדי לתקן אבל בנידון הנ"ל שאין הסופר לפנינו מי יוכל להעיד שלא כוון הסופר לקדשו אולי שכח באיזה מקום עומד וכוון לקדשו וכבר פליגו וצדדו בסברא הזאת בס' יוסף סי' ט"ז וי"ז שדעת השואל שם סי' ט"ז במעשה דהרשד"ם שהי' צריך לכתוב יהיה וכ' השם וחייש שם אולי קידשו עיי"ש:
וזה טעם ספר תשובה מאהבה סי' שצ"ו וספר מחנה אפרים סוף הלכות ס"ת שמסתפקים בכה"ג וא"כ ה"נ אולי קידש הסופר את השם ואז אפילו לצורך תיקון אין רשאין למוחקו לפי הסכמת הפוסקים לכל הפחות מדרבנן ובכל הדברים הנ"ל כבר האריכו הפוסקי' בכל חלקי הסותר לב' הצדדים וא"כ עיקר השאלה כאן רק הואיל ועבר ומחק ותיקון מאי דינו אי מהני או לא ובזה יש לדון:
ולכאורה נראה לי ראי' דלא מהני מדברי הריב"ש שכ' בתשובה סי' ז' אם כ' האזכרות בזהב וגרדן ושוב כ' מחדש כשר והב"י ביו"ד הביא דבריו על דברי הנמוק"י שמפרש דמיירי בזרק עפרות זהב וכן פירש הל"ח והא"ר בסי' ל"ב ס"ק ז' הקשה אי ס"ד דקאי הריב"ש על פי' הנמוק"י א"כ למה צריך לגרדן הא אם מעביר רק הזהב סגי ולפי ענ"ד אין ראי' דלעולם דמפרש כלח"מ דקאי על נמוק"י ואפי"ה אם מעביר העפרות זהב ועבר על לאו דמחיקה אמרינן אי עביד לא מהני וס"ל דלא כסברת מהרי"ט המובא בש"ך חו"מ סי' ר"ח אלא כסברת אינך מפורשים שם דאפילו אי לא הוקל האיסור עי"ז דאמרינן דלא מהני אפי"ה לא מהני:
ומיהו יש לפקפק ע"ז דאכתי עמדה קושית הא"ר דכבר הוכיחו התוס' בתמורה דף ה' ע"ב דדבר שאפשר שנעשה ממילא ומהני אפילו עבדו באיסורא נמי מהני דאל"כ קשיא צורם אוזן בכור עיי"ש אמנם נראה מטעם גם אחר דלא מהני דהרי בעינן שיכתוב ס"ת לשמה לשם קדושת ס"ת ואם כותב באיסור איך אפשר שיכתוב לשם קדושת וחיוב התורה ומעשיו שכותב באיסור סותר את כוונתו ולא מקרי בכה"ג לפי ענ"ד לשם קדושת ס"ת והוי כמו אינו כותב לשמה ופסול וכיו"ב כ' בפמ"ג בטו"ז סי' י"א סק"ח בשוזר חוטין גזולין לא חשיב לשמה עיי"ש וא"כ לפי סברא זו נראה בכותב סתם באיסור לא מקרי לשמה:
אלא דלכאורה קשיא לי הא דאמר בשבת דף ק"ד ע"ב אמר רבא בהגיה אות אחת דחייב בשבת היינו בנטל תגי דד' ועשאה ר' או בנטל חטוטרת דח' ועשאם שני זיינין ועיין ברש"י שם הואיל ותיקן עי"ז וקשה לדעת מהרי"ט הנ"ל הא רבא לשיטתי' ס"ל אי עביד ל"מ ושם אי נימא לא מהני יש תיקון דעי"ז לא יהי' עבירה דחיוב שבת ולפי סברא שלי אמאי כשר הא לא מקרי לשמה וראיתי בפמ"ג סי' ל"ב בטו"ז שם ס"קטז שהקשה בלא"ה הא קי"ל בש"ע שם דבכה"ג דעושה מד' ר' הוי ח"ת ופסול וכ' דלא מיירי בס"ת אלא בספר אחר אלא משום דאסור לשהות ספר מוטעה בתוך ביתו (וראיתי שגם מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חאו"ח סי' קע"ח עמד בקושית הפרמ"ג ותי' דאפילו בס"ת תיקון שלא ישכון עולה בתוך ביתו ונראה דתליא בפלוגת' דטו"ז ביו"ד סי' רפ"א ס"קה דכה"ג אסור לשהות ועיי"ש בנקוה"כ) מיהו הרשב"א בחידושיו שבת שם לא כ' כן והוכיח מהתם דבכה"ג לא חשיב ח"ת וא"כ ס"ל דמיירי בס"ת והדרא קושיא לדוכתה:
מיהו גם לשיטת הרשב"א לק"מ כיון דכה"ג לא חשיב כח"ת ע"כ היינו משום דחשבינן האות כאלו כבר נכתב ואינו מחוסר רק תיקון ולכך ג"כ אינו פסול משום שלא לשמה ומשום דאי עביד לא מהני וא"כ הדרינן לנידון דידן דה"ה זה שמחק נקודת הה' ועשאה ד' אי לא חשיב כה"ג ח"ת ע"כ דחשבינן כאלו הד' כבר נעשית ונכתב וא"כ שוב אין לפסול לא משום דלא מהני ולא משום דלא נכתב לשמה דהרי כבר נכתב האות לשמה וא"כ י"ל דזה שעבר ומחק מועיל ובפרט שלפי הנראה התוס' שם בשבת דף ק"ד ע"ב ד"ה אמר ר"ח נראה דפליג על סברא דידי דכ' שם דהא דאמר ר"ח מתני' דלא כר"י דמשמע לי' דמתניתן מיירי דכתב השני הי' לשמה והועיל ובאמת בחידושי כתבתי לישב בזה קושית התוס' על ראב"י דלדידי' מתני' דלא כמאן דאיכ"ל דראב"י ס"ל כמהרי"ט וס"ל כרבא דבכה"ג לא מהני וממילא לא תיקון ולא הוי כתב ופטור ור"ח ס"ל או כאביי או דלא כמהרי"ט וא"ש עכ"פ מתוס' מוכח דלא ס"ל סברא דידי הנ"ל וממילא בעובדא דידי' שעבר ומחק מועיל:
אמנם יש לעיין בנידון הנ"ל עוד מטעם אחר שהרי הרב ב"י ביו"ד סי' רע"ו בשם הר"י בן הרא"ש ביריעה שקדרו בה האזכרות שיש לגנוז כל היריעה משום שנעבדה בה עבירה וא"כ גם בכאן בעובדא הנ"ל יש לחוש מטעם זה ועל חשש הזה אין ראי' מהנ"ל משבת דגילה בהדיא מעשה שבת דשרי לגבוה וגם להדיוט בדיעבד ילפינן בחולין דף קט"ו דאינו אסור משום תועבה עיי"ש מיהו מלשונו משמע דרק טוב להחליף היריעה הואיל ונעשה בה עבירה:
ובגוף הדין אי נימא הואיל ונעבד בה עבירה יהי' אסור למצוה הביא כן המג"א בסוסי' תרמ"ח ס"ק כ"ג לענין אתרוג המורכב והקשה ע"ז א"כ למה לי קרא לאסור כלאים לגבוה ותו קשה דיהיו הקרניים של כלאים אסורין לשופר ולפי ענ"ד משום הא לא ארי' דהרי בע"ז דף מ"ז ע"א בעי ר"פ במשתחוה לבהמה אי צמרה אסור לתכלת דציצית והיינו דקא מבעי' לי' אי מצוה דינה כגבוה וכן בירושלמי פ"ק דביכורים הלכה ב' קא מבעי' לי' אי מצוה כגבוה עיי"ש וא"כ ה"נ כיון דגלי רחמנא דכלאים דנעבדה בו עבירה אסור לגבוה שוב איכ"ל דאסור גם למצוה מיהו כ' התוס' בחולין דף קט"ו ד"ה חורש בסופו דדווקא דבר הניכר איכ"ל דאסור משום לא תאכל כל תועבה עיי"ש וא"כ זה שייך בכלאים עצמן אבל הקרניים אינו ניכר ושרי כן נראה לפי ענ"ד לישב קושית המג"א וממילא מיושבים גם דברי הר"י בן הרא"ש הנ"ל ולפי"ז בנידון הנ"ל דלא ניכר איכ"ל דמודה הר"י דשרי:
ואפשר עוד לישב דברי ר"י בן הרא"ש מקושית מג"א דלכאורה קשיא לי על הש"ס חולין דף קט"ו דהוכיחו מדאסר רחמנא כלאים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ולפי מ"ש החוות דעת בסי' ק"י להרמב"ם דסובר סדא"ו מה"ת להקל דהתורה נאמרה על הוודאי וכר' גידל בסוטה דף כ"ח והנה אי אסרינן מלא תאכל כל תועבה היינו דווקא וודאי אם נעשה בה תועבה אז אסור אבל אם מספקא לן מה"ת שרי משא"כ השתא דכתיב או כשב או עז למעט כלאים דבעינן דווקא או שה דווקא או עז דווקא א"כ ספק כלאים אסור וא"כ אכתי נשאר קושית הש"ס דלמא כלאי' וודאי אסור מלא תאכל כל תועבה וצ"ע:
ואפשר לומר דבאמת דרב אשי דסובר בב"ח ילפינן מלא תאכל כל תועבה דכל שתעבתי לך בבל תאכל ועמדה הקושיא מכלאים ס"ל כמ"ד ספיקא מה"ת להחמיר דהרי זה תליא בפלוגתא כמ"ש המהרי"ט והפר"ח בסי' ק"י דדין הרמב"ם תליא בפלוגתא ר"פ ספק אכל אי בעי' איקבע איסורא או לא וחייב אשם תלוי על כוי ושאר ספיקות ולדידי' ע"כ גם ספיקא בכלל איסורי התורה ושפיר הוכיח הש"ס אבל לדינא אנן באמת לא קי"ל כר"א ולדידן באמת אין הכרח מהא דאסרה התורה כלאים דאיכ"ל כקושיין ולעולם דבר שנעבדה בו עבירה אסור למצוה מסברא דהוי כמצוהב"ע או מאיזה שום לימוד ואפי"ה איצטרך קרא לאסור ספיקא:
וגם לתי' זה נראה בנידון הנ"ל שאנו דנין עלי' אין לאסור משום דלפי"ז דווקא וודאי אסור אבל ספיקא איכ"ל דבעלמא כל שאינו לגבוה מותר וא"כ בנידון הנ"ל אם אין הסופר לפנינו והוי רק ספק עבירה שוב יש לומר דשרי בדיעבד אף דיש לחוש שמא קידש דהוי ספק ונראה דשרי אמנם כל הנ"ל אם אין חשש אלא משום דתיקן באופן האסור ולא הי' חשש אלא משום אעל"מ או משום שנעבדה בו עבירה או שלא מקרי לשמה עבור החששות האלה כבר כתבתי שיש מקום להחמיר מספיקא אבל באמת בנידון הנ"ל בלא"ה לא מועיל התיקון שהרי הב"י באהע"ז סי' קכ"ה הביא בשם הסמ"ק אם עשה מה' ד' ע"י שמחק הנקודה שבתוך הה' הד' פסולה משום ח"ת וכ"כ שם הג"פ וכן הוכיח הפמ"ג באו"ח סי' ל"ב בטו"ז ס"ק י"ז.
ומה שמשמע בספר תשובה מאהבה הנ"ל וכן בספר בני יונה בסי' רע"ו שנראה מדבריהם דרשאי לעשות מה' ד' היינו ע"כ אם מוחק גם מקצת מן הד' ולשונם צ"ע וכיון שהתיקון בנידון שלנו אינו מועיל וצריך לתקן מחדש ולגרוד גם הד' עד שיתבטל צורת ד' לגמרי ויעשנה מחדש א"כ שוב אנו באין לספק אולי קידשו הסופר ואסור למחוק שם הקודש ואפילו כבר נמחק ונשאר ממנו רק שיריים וכמו שהוכיח בס' בני יונה שם דמוחק אחר מוחק חייב מיהו משום זה הי' נראה לי דבכה"ג שכבר נמחק מותר למחוק הנשאר כדי לתקן וכמ"ש הש"ג ס"פ שבועות העדות וכדמוכח במס' סופרים שהביא שם וכן נראה מס' בני יונה עצמו שכ' שם בעובדא דידי' שאם שכח והשמיט מיהודה הד' יכתבנה למעלה והוי כנמחק השם ושוב יוכל למחוק וק' הא מחיקה בתר מחיקה חייב וע"כ דכדי לתקן שרי וכן הוא לפי הסברא שהסברתי בתשובה (לעיל סי' רס"ו) דהשם גוף הקדושה הוא מעצמו ולכך אסור למוחקו משום תיקון משא"כ כאן בשיריים שקדושתו משום שהי' שימוש להשם:
מ"מ נ"ל דמטעם אחר אסור לתקנו לגרוד הד' ולכתוב אותה מחדש שהרי קי"ל דהשם אפילו שלא במקומו דהיינו בטעות קידש מקומו וכ' התוס' בעירוכין דף ו' ד"ה יגוד דאסור לכתוב על מקום שהי' כתוב השם אף אם גרדו וביאר בס' בני יונה הנ"ל דהיינו אם נכתב בטעות דאם נכתב במקום המצטרך קידש כל היריעה וא"כ כיון שאנו חוששין שקידש הסופר השם א"כ אם גרד הה' אסור לכתוב במקומו ד' ומוריד בקדושה וא"כ אין תקנה אלא א"כ יקדור ג' תיבות אלו ויגש אליו יהודה ויתן מטלית באותו מקום ויכתוב ג' תיבות אלו מחדש על המטלית שכבר כ' הבני יונה והסכים עמו מרן זצ"ל בחת"ס בכמה תשובות בשם שנכתב בטעות רשאין לקדור עם איזה תיבות לצורך תיקון כן נראה לפי ענ"ד דברי הדורש שלומו וכו':
הק' משה שיק מברעזאווע: