מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רסו
שיל"ת יערגין אור ליום ו' אדר השני תרט"ז לפ"ק.
החיים והשלום וכ"ט להרב המאוה"ג הגאון המפורסם ע"ה פה"ח נא ישראל כש"ת מו"ה יעקב עטלינגער ני' האבדק"ק אלטונא יע"א.
אחרי דרישת שלומו וטובו דמר פר"מ נ' באתי בדברים הנאמרים למטה והמה נראים לפי ענ"ד נכונים ומר פר"מ ני' ישים עיניו הטהורים עליהם לתת להם מקום למען יצא כנוגה צדקה בס"ת שטעה וכ' אלקינו במקום שהי' צריך לכתוב אלקיכם אי רשאי למחוק נ"ו שבאאלקינו ולכתוב במקומם כ"ם וכדי לבאר דין זה הניני אומר הנה הב"י ביו"ד סימן רע"ו הביא בשם הר"י אסכנדר"י ספק בזה אי רשאין למחוק השם לצורך תיקונו ורצה להביא ראי' מאבני מזבח ששקצו אנשי יון שבית חשמונאי נתצו וגנזו מוכח דלצורך תיקון מותר לנתוץ ואדמ"ו הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' רס"ח תמה עליו הרב הגאון השואל שם דכוונת ר"י אסכנדר"י מס"ד דש"ס ואדמ"ו שם דחה זה ולפי ענ"ד קושית אדמ"ו זצ"ל בנוי' על אדני פז דהנה הר"י אסכנדר"י דחה הראי' מהש"ס הנ"ל דמזבח שאני דא"א בענין אחר:
וכבר. תמה אדמ"ו הגאון זצ"ל שם וכי אי אפשר בענין אחר מאי הוי הא איסור נתיצה הוא איסור ולאו דאורייתא ותי' שם משום דעשה דבנין מקדש דוחה ללא תעשה ולפי"ז בס"ד בע"ז דף נ"ב דהאיסור של אבני מזבח הי' רק משום קנס ומאוס לגבוה ומוכח ומבואר שם עיי"ש ברש"י ותוס' דאינו אלא איסור דרבנן דא"א אוסר דבר שאינו שלו אלא שקנסו א"כ קשיא איך משום איסור דרבנן דחה לאו דאורייתא וע"כ דממסקנא הוי ראיית הר"י אסכנדר"י וא"כ שפיר קשיא עליו ממנ"פ והא דבאמת לא אייתי ראי' מס"ד ושם לא שייך דחיותו ונראה דהנה לר' ישמעאל שהביא רש"י בחומש בפ' ראה על פסוק דלא תעשון כן לה' ובספרי הביא זה בשם ר"ג אומר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבח בוודאי מוכח דס"ל דנתיצה לצורך תיקון שרי וכמו שהוכיח הא"ר באו"ח סי' קנ"ב עפ"י פי' רא"ם בפ' ראה אמנם לת"ק דס"ל דקאי על הנתיצה וגם על המחיקה הוא דמספקא לן דלמא כמו שבמחיקה אף לצורך אסור ה"נ בנתיצה ובזה מיושב קושי' הא"ר הנ"ל על הטו"ז דאנן קי"ל כת"ק דר"י וכמ"ש הר"ן ולדידי' שפיר איכ"נ דנתיצה אפי' לצורך תיקון אסור ולדידי' אוסר הטו"ז ומחלק דאפילו אי נתיצה לצורך בנין מותר דהאי לאו נתיצה מקרי אלא בנין אבל לצורך תיקון איכ"ל לת"ק אסור וא"ש דברי הטו"ז וממילא אין להביא ראי' מס"דא דע"ז דדלמא בס"ד הוי ס"ל כר"י ור"ג דספרי הנ"ל.
ובזה מובן שממילא נדחה ג"כ הראי' שהובא במכתבי שומר ציון מכתב ר"ט ור"י מהרב מוהרר בער אופענהיימער אב"דקק אייבעשיטץ יע"א מפ"ק דב"ב דף ד' דבבא בן בוטא נתן עצה להורדס לנתוץ ביהמ"ק ולבנותו ולהנ"ל ממי יהא הראי' מהורדס פשיטא שאין ראי' דאפילו ממלכי ישראל אמרו בירושלמי פ"ח דכלאים דאין מביאין ראי' מן המלכות ואי מבבא בן בוטא מאי ראי' ודלמא בבא בן בוטא כר"י ור"ג בספרי ס"ל דהלאו לא קאי כלל על נתיצת הדברים קדושים ומאי אולמא דבבא בן בוטא מר"י ור"ג אבל לדידן דקי"ל דהלאו קאי על נתיצה דלמא נתיצה לצורך תיקון נמי אסור ואין ראי' ברורה ע"ז מ"מ מבואר מדברי הרמב"ם בפ"ו מיסוה"ת ובפ"א מבית הבחירה דין ז' דדווקא נתיצה דרך השחתה אסור וכ"כ הסמ"ג והחינוך בפ' ראה וכ"כ המרדכי בפ' בני העיר.
אלא דהמרדכי כ' להתיר דווקא נתיצה לצורך בנין דזה חשיב בנין וזה עדיף מנתיצה לצורך תיקון אחר וכמ"ש הטו"ז בסי' קנ"א הנ"ל וגם בזה יש לדחות הראי' מבבא בן בוטה הנ"ל דשם הוי נתיצה לצורך בנין יפה ממנו אבל בנתיצת אבני מזבח לא הי' הנתיצה לצורך בנין יפה ממנו אלא נתיצה לצורך תיקון ממיאוס ע"ז והרא"ם בס' יראים בעמוד היראה אות ט' גם כן כתב דווקא נתיצה דרך השחתה אסור והראי' נראה נכונה כמ"ש הגאון מרן זצ"ל בחת"ס סי' רס"ד מדאצטרך גבי מעיל לא יקרע ע"כ לצורך תיקון אינו אסור משום לא תעשון ואצטרך לאו במעיל ובשו"צ הנ"ל השיג על מרן זצ"ל בזה ואמר דאין איסור בבגדים וביריפות לקרוע ובמח"כ אשתמיט להו דברי הרמב"ם בפ"ט מכלי המקדש דין ג' שכ' בכל בגדי כהונה אסור לקרוע דרך השחתה וכ' הכ"מ דנלמד מהא דנותץ ממזבח וע"כ הפסוק דלא תעשון כן לד' אלקיך קאי אכל דבר שקדוש ועומד ל"ד אלקיך אסור להשחיתו ולהאבידו וכן כ' הרא"ם בס' יראים הנ"ל ראי' מש"ס סוף מ"ק דמבואר דס"ת שנשרף צריך לקרוע ב' א' על הכתב וא' על הגוויל מוכח דגם הגוויל אסור להשחית ולאבד וגם אין חילוק בין קריעה או שאר איבוד כל שהוא משחית ומאבד אסור אבל לצורך מותר:
מיהו מבואר דהאי צורך בעי' שיהא דווקא לצורך תיקון אותו דבר קודש בעצמו או לתיקון שאר דבר קדוש כמוהו אבל למרך חול או אפי' לצורך שאר דבר מצוה שאינו קדוש כמוהו לא חקרי לצורך תיקון וכיון שהוא משחית דבר קודש לצורך חול מקרי תשחית דבר קודש ועובר בלאו דלא תעשון כן דהרי בפסחים דף מ"ה שיא אמרו כשורף עצי הקדש לצורך בישולו עובר משום לא תעשון אן דלצור' עצמו עביד כן למדתי מדברי הפמ"ג באו"ח סי' קנ"א בטו"ז ומדברי הרמבים בפ"ט מכלי המקדש יש ג"כ השגה לדברי מהר"ם שק פדווא שהובא במג"א ססי' קנ"ב דרצה לומר דאין איסור מצה אלא במחובר והפרמ"ג שם תמה עליו הרי בפסחים דף מ"ח ואמרו בשורף עצי הקדש עובר משום לא תעשון ולפי ענ"ד הפי' בפסרים פדווא הוא דווקא בתשחתה גדולה כגון לתלוש ולנתוץ בפחובר אבל נתיצה בתלוש אין כאן הריסה גדולה כל כך והריסה קטנה כזאת איכ"ל דאינה בכלל איסור משא"כ התם בשורף הוי וסם והשחתה גדולה וא"כ אין סתירה לדבריו מפסחים הנ"ל אבל מ"מ דבריו הם עד דברי הרמב"ם הנ"ל:
ולכאודה, קשה לי לפי דברי הרמב"ם הנ"ל דקורע בגדי כהונה עובר משום לא תעשון וא"כ ע"כ דלא תעשון כן לד' אלקיך סטונה כל דבר המקודש ומשמש ועומד לשם השם אסור להשחיתו א"כ ספרי קודש דהם מקודשים להשם בקדושת גופן מסתבר בפשיטות שהם בכלל ל"ד אלקיך וא"כ לפי"ז אסור לאבד ספרי קודש מן התורה ולמה כ' הרמב"ם בפ"ו מיסוה"ת דין ה' ודין ח' דאין איסור לאבדם אלא מדברי סופרים וראיתי במנין המצות להרמב"ם לית ס"ה כ' דהזהרנו מלינתוץ ומלאבד בתי עבודת ה' וספרי הנבואה עיי"ש וגם בספר החינוך מצוה תל"ז כתב בתחילה שלא לאבר הדברים ששם הקב"ה נקרא עליהן כגון ביהמ"ק וספרי הקודש ולבסוף כ' שמה שאמרנו שכל כתבי הקודש בכלל הזה הוא מדברי סופרים עיי"ש והדבר תמוה למה יגרע שם ספרי קודש משאר דברים קדושים אשר הם מיוחדים לשמו כמעיל ובגדי כהונה זאיל מדאצטרך לאו למחיקת השם מכלל דספרי קודש מותר ז"א דאוכ"ל דבעי לאו למחיקת השם אפילו לנכתב שלא במקומו וכמו שכתב בספר יראים הנ"ל וכ"ש לפי מאי דמשמע דיש חילוק בין מחיקת השם לאיבוד שאר אמא קדושים לענין צורך תיקון וצע"ג לפי ענ"ד.
וכל הנ"ל באיבוד דברים קדושים אבל למחוק שמו איכא לאו אפילו באות אחת כדאיתא בספרי ונראה מדברי הרמב"ם דאפילו לצורך תיקון דהרי בהשחתת דברים קדושים כ' דווקא דרך השחתה אבל במחיקת השם סתם ואסור וכן בחינוך מצוה הנ"ל וכן מחלק הרא"ם אליבא דר' ישמעאל בספרי וכן נראה מדברי הרא"ם בס' יראים הנ"ל ואע"ג דתרווייהו מחד קרא נפקא מ"מ יש לחלק דדברים המקודשים אינם קדושים אלא מכח שימושם שהם מיוחדים לשימוש גבוה א"כ אם יש צורך גבוה בשבירתן א"כ עדיין לא נתחללו מקדושתם ועדיין בשימושם הם עומדין וזה כבודם ואין כאן הריסה ממעמדם ולכך אינם בכלל לאו לא תעשה כן לד' אלקיך להרוס דבר המיוחד לשמו שהרי אינו נהרס בזה שזה שימושו אבל שם השם שהוא קדוש מצד עצמו ואינו עומד לשימוש אפילו אם מחקו לשם שימוש צורך גבוה מ"מ הריסה מקרי ממעמדם ואיכא בי' לאו דל"ת כן לד' אלקיך:
וא"כ כיון דגם לצורך תיקון נראה מדברי הפוסקים שיש איסור דאורייתא למחוק השם א"כ קשה להתיר כי אם מה שהתיר בש"ע יו"ד סי' רע"ו סעי' י"א בנגיעה או טיפת דיו שנפל עליו שבנגיעה אין כאן מחיקה וטפת הדיו כבר מחק וכמו שביאר הש"ג ס"פ שבועות העדות כיון שנמחק אית בי' איסור מדרבנן ובזה יש להתיר לצורך תיקון ובכה"ג מיירי המס' סופרים פ"ה אבל אם אינו מחוק אין ראי' ואפילו בנטפל לשם מאחריו נהי דהטו"ז ומקצת אחרונים כ' שהוא מדרבנן הלבוש כ' שהוא מה"ת וכן משמע מלשון הרא"ם בס' יראים הנ"ל וכ"ה מרן הגאון בתשובות חת"ס סי' רס"ג אמנם בסי' ר"ס כ' והסכים דהוא רק מדרבנן:
והנראה לפי ענ"ד להכריע כיון דכבר כתבתי דנראה מדברי הפוסקי' דמחיקת השם אפילו לצורך תיקון הוא אסור מה"ת ולוקין והסברתי הדבר הואיל וקדושתו מעצמו ואינו לשימוש וזה שייך בשם עצמו אבל בנטפל שאין קדושתו מעצמו אלא משום שימושו שוב לצורך תיקון מותר מן התורה אלא דאסור מדרבנן הואיל ונטפל לשם קידשו השם ואז אסור רק מדרבנן לצורך תיקון ובזה יש לישב דברי תשובת מרן הנ"ל דלא סתרו וא"כ בנידון שלנו עדיין אין היתר למחוק נ"ו ולכתוב כ"ם וראיתי בס' סדר למשנה פ"ו מיסוה"ת שהביא משם הרשב"ץ ח"א שאלה ב' דכ' דמחיקת השם לצורך אין בו אלא איסור דרבנן ורשב"ץ אינו בידי ועפ"י הנ"ל אין לנו לסמוך למחוק אלא על סברת הבני יונה שכ' דהא דנטפל אינו נמחק הוא דווקא בנטפל הראוי לו ובס' פ"ת ביו"ד סי' רע"ו הביא גם מתשובות פני ארי' סי' מ"ה שכ' כן ומ"מ אע"ג שמורי הגאון זצ"ל בתשובה סי' רע"ד לא מחה לסמוך על הבני יונה בזה בסי' רס"ד לא סמך עצמו ע"ז וכ' דטוב לקלוף כיון דהוי רק ספק מחיקה:
ובסי' רס"ג כ' לגדור דעיקר נראה דקדירה אין איסור מן התורה וכן נראה לפי ענ"ד דהרי השם נשאר בקדושתו ובכבודו ואע"ג שאם הוא דבוק ומחובר לסיפור הכתוב הוא לכבוד לו יותר מ"מ זה המעלה אינה באה לו מצד עצמו אלא מצד הענין שדיבר בו הכתוב וא"כ שוב לצורך תיקון שרי מה"ת דמה לי אם מוחק שאר תיבות עד השם דשרי לצורך תיקון או דקודר השם מן הפסוקים מ"מ כאן דיהא צריך לכתוב הנטפל היינו כ"ם על המטלית טוב יותר לקלפו כן נראה לפי ענ"ד ובזה אחתום בברכה:
הק' משה שיק מברעזאווע.