אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה רנז

תשובה רנו

עוד להגאון הנ"ל

בעובדא דקטן העביר דיו ע"ג כתב שכ' בהכשר דעת פר"מ נ"י שם בשאלה ו' דנפילת טיפה שאני מכתב וכתב לא מקרי כיסוי וכשר ותמה על הפמ"ג באו"ח סי' ל"ב בטו"ז אות ט"ו שכ' דזה תליא בפלוגתא באה"ע סי' קל"א סעי' ה' אי מועיל כתב ע"ג כתב ופר"מ תמה עליו ועוד הרי מרשב"א גיטין דף נ"ד שביקש למצוא אופן שלאחר שנשלם יוכל הסופר לפסלו ולא מצא אא"כ גרד ואי נימא כהפמ"ג הא מושכחת לה בכה"ג ועוד האריך פר"מ נ"י ולפי ענ"ד דברי הפרמ"ג מוכרחים דהרי מקור דין זה הוא לפי מ"ש הב"ש סי' קכ"ה ס"קיא מדברי מהר"מ בסדר הגט אות פ"ז שפירש פי' זה בלבוש ועתה שזכינו לספר ברכת המים שהוא פי' דברי מהר"מ באורך ושם שהכריח פירושו מלשון הלבוש שכ' שזה דינו כמי שביאר בלבוש התכלת בהשליך עפרות זהב על הדיו ושם באו"ח כ' משום דהוי כתב ע"ג כתב מבואר דטעמו משום דכתב ע"ג כתב הוא ותליא בפלוגתא בסי' קל"א סעי' ה'.

ובאמת כבר הקשו בספר תורת גיטין ובספר גט מקושר המובא בפתחי תשובה דהא קי"ל דדיו ע"ג דיו דכתב התחתון כתב ואפילו לדעת הי"מ בסי' קל"א סעי' ה' כ' התוס' דווקא כשהכתב השני עדיף ובפתחי תשובה על סדר הגט כ' תי' יפה על זה ובלא"ה הי' נראה לי כשם שנקנה לדבר עצמיות ע"י מעלות כן נקנה ע"י הרע והפחיתות עצמיות בקנין לרעה וע"כ לא אמרינן לתי' התוס' דדיו ע"ג דיו השני דליתא אלא כששניהן שווין והראשון חשוב במקומו ואין השני יכול לבטלו אבל כל שיש לדיו השנית פנים חדשות הן למעליותא והן לגריעותא תליא בפלוגתא דסי' קל"א סעי' ה' אם הפנים חדשות יכול לבטלו כן אמרתי אני להסביר שוב ראיתי בפ"ת על דרך זה:

ובלא"ה אין כאן קושיא כ"כ דהרי הרמב"ן בחידושיו לגיטין שם דף י"ט והריטב"א לא ס"ל כתי' התוס' ותי' הקושיא משבת באופן אחר וא"כ איכ"ל דגם הלבוש ס"ל כוותייהו ובאו"ח סי' ל"ב סעי' כ"ז בשערי תשובה שם הביא עוד דעות בזה אמנם טעם שכ' הטו"ז בסי' קכ"ה ס טעם הלבוש משום כיסוי ומדמה לבור ולא זכיתי להבין הרי מב"מ אינו חוצץ ואפילו בח"מ כ' המעיל צדקה בסי' כ"ה דאין שייך לפסול משום כיסוי ובפרט בגיטי נשים וגט מקושר הי' דווקא מכוסה ותפור ודברי מרן בחת"ס חיו"ד סי' רנ"ו שכ' דמינו דפסל בי' חוצץ יותר לא זכיתי להבין דהרי הלכה מפורשת בש"ס בר"ה וכן קי"ל באו"ח סי' תקפ"ו סעי' ט"ו דאם קדח שופר בזכרות הקרן כשר משום דמין במינו אינו חוצץ וצ"ע ולפי ענ"ד דיפה כיוון הפמ"ג דוודאי טעם הלבוש אליבא דסדר מהר"מ הוא דחייש לפלוגתא דאהע"ז סי' קל"א הנ"ל וא"ש כל דבריו:

אלא דלפי"ז עמדה לכאורה קושית פרו"מ נ"י על הרשב"א גיטין שהרי רשב"א הוא דעה המחמרת באה"ע סי' קל"א אמנם נראה לפי ענ"ד דנהי אם העביר עליו הקטן דיו פסלו מ"מ אם אח"כ שוב העביר עליו כשר דיו לשמה כשר לכ"ע אפילו לדעת המחמיר בסי' קל"א דכיון דשוב העביר עליו דיו כשר ממנ"פ אי הוי כתב האי כתב האחרון לא מבעי' בשאר תיבות אלא אפילו בשם הקודש דפסול לפי שיטה זו משום זה אלי ואנוהו ובכה"ג כשר הן לדעת התוס' בר"פ לולב הגזול דמשום זה אלי ואנוהו פסול רק לכתחילה ובכאן בכה"ג אין לך דיעבד גדול מזה אלא אפילו לדעת רש"י שם ולפי מ"ש מרן הגאון זצוק"ל שם בחידושיו בכוונתו היכא שעצמיות המצוה אינו מהודר אפילו בדיעבד פסול בנידון שלנו כיון דנכתב מעיקרא בהכשר וכדבר אחר גורם לה דמי ובלא"ה כיון דהתחתון והעליון בהכשר האמצעי נתבטל והוי כחסרון בפנים ואפילו באתרוג דבעינן הידור י"א באו"ח סי' תרמ"ח סעי' ד' דכשר וא"כ בכה"ג ששוב העביר כשר דיו עליו נראה דכשר ולכל הפחות מותר מטעם ס"ס:

אמנם לכאורה אם כל האזכרות כתובות כן אמרינן בגיטין דף נ"ד דפסול משום מנומר לא סגי בתי' הנ"ל ואפי"ה נ"ל דבכה"ג שכ' לא שייך זה דהנה בימי חרפי שמעתי ממרן הגאון זצ"ל שכ' לו א' קושיא מדוע פסל כאן משום מנומר ובהקומץ רבה דף כ"ח ע"ב אמרינן דבס"ת שיש בדף ד' טעותים אסור נתקן משום מנומר ואמרינן דאם יש בו דף א' שאין בו טעות מציל על כולם ורשאים לתקנו וא"כ גם כאן הא יש כמה דפין בס"ת שאין בהם שם הקודש ולמה לא יציל זה על כולם:

ונהירנא. שאני הייתי יושב אצל מרן זצ"ל הי' אז הרב שהוא כעת הרב הגדול ר' משה קאמארן אב"ד דק"ק מילכדארף נ"י ואמר לישב דהתם במנחות דהאזכרות נתקדשו וא"כ כדי שלא יהא צריך גניזה התירו אבל כאן שכל האזכרות כ' שלא לשמן לא חששו ולא התירו משום דף אחד וקלסי' מרן זצ"ל ולי הי' נראה דגם פסול מנומר דהתם הוא משום זה אלי ואנוהו בשאר תיבות לא הקפידו סגי בדף אחד אבל מנומר בשם הקודש לא התירו על סמך דף אחד א"כ הן לתי' הראשון הן לתי' שלי כ"ז אם מעיקרא לא נכתב לשמן אבל בכה"ג שנכתבו האזכרות לשמן אלא שהעביר פסול דיו עליהן דהשם מ"מ נשאר בקדושה ואין לגרוד ולמחוק ומשום זה אלי ואנוהו כבר כתבתי בכה"ג לפי ענ"ד דאין לאסור א"כ אפילו כל ס"ת שנכתבו האזכרות לשמן והעביר עליהן דיו שלא לשמן מועיל העברת דיו ולכן לא הי' יכול הרשב"א בגיטין לומר דבידו לפסול השתא דפסול זה אפשר לתקן כקושית הש"ס שם ולכך הוכרח לומר חשש אחר דבידו לגרוד כן נראה לפי ענ"ד נכון.

ובתשב"ץ ח"א סי' קכ"ז שכ' להסביר טעמו של הרמב"ם דפסול פרשיות קשה ג"כ להבין מהש"ס דמנחות הנ"ל ועפ"י מ"ש למעלה מיושב קושית פר"מ ני' שם בתשובה ע"ד מרן בהגהת קסת הסופר שכ' משום ואנוהו פסול אפילו בדיעבד דקשי' עליו מדברי מהרש"א ותוס' בשבת דף ק"ד ע"ב ד"ה אמר ר"ח דלהתוס' פשיטא להו בריש פ' לולב הגזול דאנוהו הוא רק לכתחילה ולדידי שפיר כ' מהרש"א ובלא"ה דברי מהרש"א אינם מוכרחים בתוס' דאיכא למימר דס"ל כמ"ש הר"ן שם חק תוכות דאע"ג דפסול לענין ס"ת אבל לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה והוא כוון למלאכה ההוא א"כ אי מקרי כתב אפילו בס"ת מ"מ לענין שבת מלאכת מחשבת עביד.

וכיוצא בזה כ' התוס' בשבת דף ק"ו ע"א ד"ה בחובל דאפילו באיסור הנאה אע"ג דאין רשאי ליהנות מ"מ כיון דדעתו הי' ליהנות מקרי מלאכה ומטעם זה ג"כ לא קשה מאי שהקשה פאר ר"מ ני' על התוס' דלמא משום כל מילתא דארל"ת לא מהני וממילא אינו מלאכה ובאמת גם אני כתבתי בחידושי כן וכן מצאתי בס' בן אורי ולפי הנ"ל תוס' לשיטתם אפילו פסול מ"מ מקרי מלאכה ובלא"ה בחידושי כתבתי דתוס' לשיטתם דהשעה"מ בפ"ג מגירושין הוכיח דהתוס' לא ס"ל כמהרי"ט אלא ס"ל בשבת גלי קרא היא קודש ואין מעשיה קודש ואי עביד מהני וא"ש דברי התוס' והנראה לפי ענ"ד כתבתי.

ומ"ש פר"מ נ"י לדחות הראי' שכתבתי דבע"א יש לחוש שאומר בדדמי מריש פ' האשה שאם מע"א במלחמה וכ' דמלחמה שאני יעיין פי' הלח"מ בפי"ג מגירושין דין י"ט בפי' הראשון שכ' כדברי ובפנ"י ריש גיטין ובתשובת מרן זצ"ל בחת"ס חאהע"ז סי' ס"א ייחס ג"כ זה למ"ש לשיטה ולפירש"י ומ"ש פר"מ נ"י לישב קושיא שלי על הא דמספקא לי' לפרמ"ג אי רוב חכמה דאורייתא אם אמנם דמאי שתי' משום דאלקים נצב בעדת וכו' ומטעם זה המיעוט כמאן דליתא לא אדע מאי ענין זה לתרץ קושי' ההוא הרי בסוף כ' בעצמו על דברי התומים דהיינו בב"ד שיושבין לדון על דבר אחד אבל אם חכם אחד מטהר וחכם אחד מטמא לא על המעשה לא שייך זה ובכה"ג הי' הקושיא שלי מנאי הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה