מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רמח
בש"צ מכתב קכ"ד וקכ"ה כ' לפלפל אי רשאין לימול בניו של ישראל שיש לו מנכרית שנשאה לו לאשה אבל אינו מבואר שם כל הצורך מקדם הספק וכללי הספיקות ולכן אבאר הנה דין זה נתחלק לכמה ספיקות א) אם אביו מביאו לימול וליטבול כדין מ"מ יש לדון ולומר דאין רשאין למולו עפ"י מ"ש התויו"ט בסוף פ"ג דקידושין משנה י"ג דלכך נקט שם ממזר נושא שפחה ולא נכרית משום דאין בידו לגייר דאין מטבילין גר קטן ע"ד ב"ד כמ"ש התויו"ט בפ"ד דכתובות מ"ג דדווקא באם אמו הביאתו לגייר וא"כ שמא ישאר נכרי ואע"ג דבכתובות דף י"א ע"א מבואר דאם האב מביאו לגייר לא גרע מאמו וצריך לומר כוונת התוי"ט דישראל הבא על הנכרית דלא נקרא כלל בנו וכבמעי בהמה דמיא ולא חשיב הוא כאביו גם לענין זה וכיון דלא חשוב כלל כאב לא מהני הבאתו ואין הב"ד רשאין לגיירו כל זמן שלא הביאוהו אבותיו או אם בא בעצמו לתבוע גירות ואפילו בדיעבד לא מהני הגירות לדעת המרדכי בכתובות שם וכן הסכים הב"ח בסי' רס"ח ותמה על הר"ן שכ' בכתובות שם דבדיעבד מהני עכ"פ לפי דעת התוי"ט הנ"ל לכתחילה אין לגיירו וכ"כ הפנ"י שם דמסתמא בתר אמו גרור מיהו כוונת הפ"י י"ל כיון דיכול למחות כשיגדל וכיון דמסתמא בתר אימי' גרור וימחה לכשיגדל ואין ביד הב"ד לגיירו בע"כ וא"כ אין ראיות התויו"ט מוכרחת ולעולם דחשיב לענין זה כמו אביו:
מיהו אם האם ג"כ מרוצה למולו אפילו להתויו"ט י"ל דרשאין אע"ג דהאם נשארת נכרית כ' השמ"ק בכתובות דף י"א דמהני אם אמו הביאתו לגייר וגם מהראיות שהביאו התוס' בסנהדרין דף ס"ח ד"ה קטן דגירות קטן מהני ממאי דדרשינן מהחיו לכם דגיורת פחותה מבת ג' מותרת לכ"ג ואע"ג דאבותיהם לא הביאו אותם לגייר ופחות מבת ג' לא שייך דהם שאלו מעצמן ובקשו להתגייר וע"כ דאפילו בכה"ג מהני בדיעבד וזה נראה ראיות הר"ן ולא קשה מאי שהקשה הב"ח מנ"ל והא דאין מגיירין לכתחילה נראה משום דחשיב לי' כגזל גוי דגם לגוי יש דין על בניו דגוי יורש אביו ובגירות כאלו נוטל ממנו וממשפחתו לכך לכתחילה לא יעשה זה בלא רשותם וא"כ בנידון שלנו דהוא ברשותם שפיר יוכל לגיירם:
אמנם עדיין יש לדון מטעם ב) שהשמ"ק כ' בכתובות שם לחד תי' דווקא מטבילין אבל מילה איכ"ל דחשיב חוב משום צערא דגופא וכ"כ בהפלאה שם וא"כ אין מלין מיהו הטור והש"ע ביו"ד סי' רס"ח שינו לשון הש"ס וכ' דקטן מגיירין וכללו גם המילה וכן הביא הטור בשם בה"ג דקטן מלין אותו עפ"י דעת אבותיו וא"כ ג"כ לא חילק בין מילה לטבילה וגם לא מסתבר כלל לומר דמשום צערא דגופא לא חשיב לי' זכות דהרי ערלה מאוסה היא שנתגנו בה הרשעי' וכמו דמבואר בנדרים דף ל"א ע"ב ומי שעלה לו נימה הרי זכות הוא לו לחתכו ואדרבה המילה פשיטא דזכות הוא מטעם מאוסה ולכך איכ"ל דנקט מטבילין וא"כ גם מטעם זה אין ראי' לאסור:
ועתה נבוא לחילוק הג'] לברר אי בעי' ג' הרי אמרו ביבמות גר צריך ג' דמשפט כתיב בי' וכ' הטור כל עניני גירות הקבלה ומילה וטבילה צריך בפני ג' והוא מדברי הרמב"ן וכ' הב"ח שם בסי' רס"ח דמדברי הרי"ף והרמב"ם וסמ"ג נראה דלא בעי' במילה ג' ושנים איכ"ל דבעי' לעדים הואיל והכרנוהו בגוי (ומ"ש בש"ע שם סעי' ג' דלהרי"ף והרמב"ם אי מל בפני ב' לא מהני קשה וצ"ע) ולבסוף מסיק דלכתחילה יש לחוש להרמב"ן וטור להצריך גם במילה ג' והנה אי הנך ג' צריכין להיות גמירי הנה כבר הוכיחו התוס' ושאר ראשונים דלא בעי' מומחין או משום דשליחותן של קמאי עבדינן או משום דכתיב לדורותיכם עיי' בזה בתוס' קידושין דף ס"ב ד"ה גר אבל אי בעי' גמירי הש"ע בסי' רס"ח סעי' ג' כתב דבעינן ג' הכשרים לדון ובחו"מ סי' ג' סעי' א' פסק דג' הדיוטות כשרים לדון וכ' הרמ"א שם דבעינן שיהא חד מינייהו גמור והטור הביא שם בשם הרמ"ה דבעי' ג' גמירי:
אמנם פי' גמירי נראה דצריך שיהי' גמיר ויודע סברות באותו דבר שאנו דנין בו וראי' ברורה לזה מלשון רש"י בסנהדרין דף ג' ע"א ד"ה דגמר ששמע מחכמים הלכות דין מלוה וא"כ הה"ד כאן צריכין שידעו דין גירות וצריכין שידעו מה צריך להודיע לו בעיקרי המצוות וא"כ צריכין שיהיו לומדים ת"ח ולכך שפיר אמרו בקידושין דף ס"ב מי יימר דמזדקקו לי הני ג' וזה כוונת הרשב"א ביבמות דף פ"ח ומיושב מאי שהקשה עליו השעה"מ פי"ג מאיסורי ביאה וכיון דבעינן לכתחילה ת"ח שפיר שייך מי יימר דמזדקקו לי' מיהו כל זה בקבלה ובשעת טבילה דצריך שוב להודיע שנית המקצת מצוות אבל בשעת מילה אם כבר הודיעו לו וקיבל עליו מקודם לפני ג' או בגר קטן דלא שייך קבלה ואינו מעכב כמ"ש השמ"ק בכתובות דף י"א א"כ צריכין רק שיהא גמיר דין למול כראוי לשם גירות ולברך הברכות הראוית כן נראה לפי ענ"ד:
והנה כל זה לכתחילה אבל בדיעבד הביא הש"ע סי' רס"ח סעי' ג' דיעה הראשונה בסתם דאפילו בפני ב' והג"הה כתב דאפילו בפני קרובים ולפי"ז ע"כ סובר הרמ"א דשנים לאו דווקא וכמ"ש הש"ך שם ס"קי ולכאורה יש להביא ראי' לזה דהרי גירות ילפינן ביבמות דף מ"ו מאבותינו דכשם שנכנסו הם בברית כן אנו ואצל אבותינו לכאורה לא הי' שייך ב"ד שהרי כולם היו עדיין כגוים ובפני מי יקבלו ויכנסו בברית מיהו יש לדחות דנהי דאין דנין אפשר משאי אפשר מ"מ היכא דא"א כגון בזה"ז שפיר מקבלין ולפי"ז מאי קשיא להו לתוס' קידושין דף ס"ב ד"ה גר וכו' וכן הקשו שאר הראשונים דבזה"ז דליכא מומחין האיך מקבלין הא אי אפשר שאני וצ"ל דהתוס' ס"ל דגם באבותינו היו חשיב ב"ד אע"ג שכולם היו בני נח מ"מ הי' ב"ד שלהם חשיב כב"ד או בשעת קבלת התורה הכל בהדי הדדי קאתי מ"מ לפי מאי שתי' התוס' בשם ר' נתנאל משום דכתיב לדורותיכם אכתי אינו מוכרח רק לדורות דאי אפשר אבל לעולם אם הי' אפשר במומחין ליבעי' מומחין ובזה מיושב קושית השעה"מ פי"ג מאיסורי ביאה על רבינו נתנאל דאיך ס"ד ביבמות דף מ"ו ע"ב דקאמר דש"מ דבעי' מומחין הא כתיב לדורותיכם ולהנ"ל לא קשה דלדורות אי אפשר שאני וא"ש:
ועדיין נשאר לן לברר אם נימול אותם לפי המבואר שם בשאלה היינו שאין האבות מניחין אותם לטבול רק למול א"כ עדיין הן כגוים דאין גר עד שימול ויטבול ובוודאי הא לא קא מבעי' לן אפילו לפי מ"ש הרמ"א סוסי' רס"ג דאין למול לגוי שלא לשם גירות מ"מ הכא שאני דהרי לשם מצוה מל ובלא"ה הש"ך הכריח דזה אינו ומותר למול מ"מ נראה דלא מברך דנהי דמ"ו הגאון בתשובת חת"ס סי' רנ"ג העלה דעל טבילת ומילת גר קטן נוכל לברך אע"ג דבידו למחות מ"מ סמכינן ארוב וחזקה כיון דזכות הוא לו בוודאי לא ימחה משא"כ כאן דהרי בכל מילה של גר יש להקשות איך מברכין ניחוש דלמא יחזור וכמו שחששו קצת פוסקים שלא לברך קודם קידושין כמו שהובא באהע"ז סי' ל"ד וצריך לומר כיון דכבר קיבל על עצמו המצוות והניח עצמו למול חזקה שלא ישנה את דעתו ושפיר מברכין אבל כאן אם לא נדע אם יניח לטבול את בניו אין לברך ואם מניחם לטבול מברכין כמו בשאר טבילות גרים כדאיתא ביו"ד סי' רס"ח ולא כמו שמברכין במילת בן ישראל כן נראה לפי ענ"ד.