אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה רמז

תשובה רמו

במכתב שוצ"ה מכתב קכ"ה הביא שם להסתפק בנכרית מעוברת שנתגיירה אי רשאין למול את בנה בשבת וכ' שם הרב. הגאון מו"ה יעקב עטלינגער ני' דאע"ג דהריטב"א מפרש ביבמות דף ע"ח נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה שגם מילה א"צ הבן כדי לכנוס בברית אלא שדינו כבן זכר ישראל ולדבריו שפיר נימא דמוהלין אותו בשבת מ"מ הא הרמב"ן בחידושיו ליבמות פליג על זה וסובר דצריך מילה אח"כ ורק הטבילה עלה לו במעי אמו ומכאן הוכיח דטבילה קודם מילה נמי מהני לגר וא"כ לדבריו אסור למולו בשבת והואיל ואין הדבר מוכרע אין למול מספיקא. עכ"פ פשיטא לי' דלהריטב"א מהלין אותו בשבת.

ולענ"ד יש לדון לכאורה דגם לדעת הריטב"א אין למול אותו בשבת דהנה התוס' בכתובות דף י"א ע"א ד"ה מטבילין כ' ב' תירוצים אי גירות גר קטן מהני מן התורה או רק מדרבנן וכ' הב"ח ביו"ד סי' רס"ח סעי' ט' דאין להקל לענין מעשה לחשבו כגירות מה"ת להקל ונהי שכ' התוס' שם דבנכרית מעוברת שנתגיירה בנה גר מן התורה לכ"ע מיהו נראה דהיינו אי עובר ירך אמו וכן מבואר בלשון הריטב"א בכתובות שם אבל למ"ד דעובר לאו ירך אמו א"כ שוב צריכין לומר דאמו זכתה עבורו א"כ שוב לפי תי' הראשון של תוס' דמהני רק מדרבנן וכ"כ בהפלא"ה שם וא"כ אפילו א"צ מילה לגירות מ"מ כיון דהוא רק מדרבנן איך נימול אותו בשבת וממילא אסור למולו בשבת גם להריטב"א ונהי דהריטב"א מסיק שם בכתובות דגר קטן מהני מן התורה מ"מ לפי מ"ש הב"ח הנ"ל לדידן יהי' אסור.

אמנם גוף הדבר קשיא דא"כ אכתי תקשה למ"ד עובר לאו אמו האיך מפרש לקרא דואם אין לאיש גואל דהרי דרש זה שדרשו חכז"ל דאיש אתה צריך לחזור אבל קטן אין אתה צריך לחזור עליו אם יש לו גואל הוא דרש גמור לכ"ע (עיין סנהדרין דף ס"ח) ועיין בהפלא"ה ויותר תמהני שמצאתי בלשון הרא"ש המובא בשמ"ק שם דכתב דמושכחת לה במעוברת דמהני בכה"ג מה"ת והוא תמוה כיון דרק אמו זכתה עבורו ואין זכי' מה"ת לקטן א"כ איך . מהני זה מה"ת.

ונראה דיש לישב אי נימא כמ"ש המשאת בנימין המובא במג"א סי' תמ"ח דגוי לגוי נעשה שליח וגם בגוי י"ל דאין שייך קטנות דאין שיעורין לב"נ וכמ"ש הרמב"ם בפ"ט מהלכות מלכים דין ט' ונהי דהיכא דבעי' דעתו כל זמן שאין בו דעת לא שייך בי' חיוב עיין בתשובת מרן הגאון חת"ס סי' שי"ז אבל היכא דלא כפי' דעת שוב תליא בכלל שיעורים ולב"נ לא נאמרו שיעורים וא"כ שוב איכ"ל דאמו הנכרית זכתה עבור העיבור ונכנס עי"ז לדת ישראל אע"ג דשוב אין שליחות לו מ"מ כיון דמעיקרא הי' לו שליחות מהני לפי ענ"ד מכח כ"ש ממ"ש התוס' דאפילו אם אח"כ כשבא לכלל ישראל יש זכי' אמרינין דתרוויהו בהדדי קאתו מכ"ש הכא ואדרבה י"ל דמכאן הוכיח המ"ב הנ"ל דינו וא"כ תליא בפלוגתא דעובר ירך אמו וא"כ י"ל קושית המג"א שם סק"ד מהירושלמי דאיכ"ל דהמ"ב קאי אי עובר לאו ירך אמו וא"ש.

ועוד, אפשר לישב דברי הרא"ש דיש לומר דהנה מבואר בקידושין דף מ"ב דהיכא דאית לי' שותפות בגוי' מסתבר טפי לומר דיש שליחות וא"כ נהי דממעטין מגם אתם גוי וקטן אכתי מנ"ל למעט גם באית לי' שותפות בגוי ואפשר דאז י"ל מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' דהוא סברא אלומתא ומהני בהרבה מקומות וא"כ דלמא אפילו בקטן מהני ולכך אפשר לומר דטבילת אמו דכי היכא דזכתה לנפשה זכתה נמי לעוברה. ועכ"פ לפי האמור מבואר דגם שרא"ש ס"ל דמיד נעשה העיבור גר מה"ת וא"כ עכצ"ל דס"ל כהריטב"א הנ"ל וכ"כ הנמוק"י בפרק החולץ בשם הרא"ה וא"כ מבואר דהריטב"א לאו יחידאה הוא בדבר זה.

אבל לפי ענ"ד מוכרחין לומר דגם להרמב"ן העובר מיד נעשה ישראל עוד במעי אמו דלכאורה קשה לי טובא הרי מבואר במס' בכורות דף מ"ו ומ"ז דנכרית מעוברת שנתגיירה אם היתה מבכרת בנה חייב בפדיון וכן פסקו כל הפוסקי' ואי ס"ד דאינו נעשה גר עד שימול וא"כ הוא כגר שנתגייר מחדש וכקטן שנולד דמי ואין האם אמו כלל ואיך נחייבנה בפדיון ואע"ג דאמו ישראלית לא שייך לומר דקרינין בי' פטר רחם בישראל דכשם דצריך להיות אמו ישראלית כך העיבור בעי' שיהי' ישראל והוא פשוט וכן ראיתי דפשיטא לי' למהרי"ט אלגז"י בפרק יש בכור וגם יש ראי' לזה דהרי גם שותפות הגוי במקצת עובר פוטר דלא מקרי כל פטר רחם בישראל ותוס' בכורות דף ג' ד"ה ור"י כ' דבישראל משמע כולו ישראל וא"כ ע"כ דעוד במעי אמו לעשה ישראל ותו קשיא לי דהרי מבואר ביבמות דף צ"ז ע"ב דשני אחים תאומים דהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבין משום אשת אח ואי ס"ד דבשעת מילה נעשו גר א"כ כקטן שנולד דמי ואין להם קורבה ודין זה פסקו כל הפוסקים וא"כ קשיא טובא על הרמב"ן דסובר דבשעת מילה נעשה גר ואי נימא דהש"ס קאי למ"ד עובר ירך אמו א"כ מוכח מכל הפוסקים מבכורות ומדין דחייבים משום אשת אח דהלכה פסוקה דעובר ירך אמו:

או דמוכרחין לומר דגם רמב"ן מודה דעובר כל זמן שהוא במעי אמו וגם כשנולד תוך ח' כל זמן שאין עליו שם ערל מודה הרמב"ן להרא"ה כיון דאכתי אינו ראוי למול הוי כנקובה ומהני לי' להיות ישראל בטבילה לחוד אבל ביום הח' שכבר הוא ראוי למול בזה פליגו הרא"ה סובר הואיל ואשתרי אשתרי ורמב"ן סובר דלא אמרינן כן אלא השתא דאפשר צריך למולו ולהכניסו בברית ושלא יהא כמוחה ואי נימול באמת הוא גר מעיקרא כן נראה לפי ענ"ד מוכרח:

וראיתי בב"י חו"מ סי' ל"ג דמסתפק לי' בנתגיירה מעוברת אי חשיבו כאחים לענין עדות ותמה הש"ך שם ס"קז עליו מסוגיא הנ"ל דחייבין משום אשת אח וכן הסכים באו"ת שם ותו נראה לי ראי' מת"כ ריש פרשת תזריע דרשינן ואשה כי תזריע לרבות זרת ומשוחררת וכן הביאו בש"ס יבמות דף ע"ד ופסקו הרמב"ם וע"ז נאמר דוביום השמיני ימול ודרשו אפילו בשבת א"כ מבואר דנכרית מעוברת שנתגיירה בנה נימול בח' ואפילו בשבת.

ומטעם זה נוכל להבין הא דפסק הרמב"ם בפ"א ממילה דין י' דלענין מקנת כסף להיות נימול בשבת בעי' דווקא שאמו טמאה לידה ומכל הראיות הנ"ל נראה לפי ענ"ד דגם הרמב"ן מודה דהוא גר במעי אמו ומטעם הנ"ל דעד היותו ראוי לימול גם הרמב"ן מודה להרא"ה דחשוב כאשה ואם לא נימא כן צריך לומר ע"כ דפסקינן עובר ירך אמו ובגוף הדין אי קי"ל עובר ירך אמו אין ההלכה מבוררת ברמב"ם שדבריו סותרין זא"ז ועיין בלח"מ בפ"ז מה' עבדים דין ה' ואין כאן מקומו כל הנ"ל נראה לפי ענ"ד להלכה ולא למעשה בפרט שראיתי בש"צ הנ"ל שכ' שבס' נחלת בנימין האריך לאסור המילה בשבת וספר זה אינו בנמצא פה ולא אדע מה כ' בזה ועל מה ראיותיו הטבעו והנראה לפי ענ"ד כתבתי:

שוב בא לידי ספר נחלת בנימין וראיתי שהרב הגדול מהר"מ קארגוי זצ"ל הביא ג"כ ראי' זו מיבמות דף צ"ז ע"ב ודחה דאיכ"ל דלעולם בעינן גירות בשעת מילה ומ"מ אית בי' מקצת דין ישראל מכח אמו שנתגיירה ואיכא מקצת קורבה ולפי ענ"ד א"א לומר כן דאי ס"ד דמכח אמו מקרי מקצת ישראל ומקצת קורבא ונימא דאחיו גם מקצת אחיו בכלל אם כן קשיא מאי פריך ביבמות דף ע"ח ע"א למה מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני נימא דגם מקצת בכלל דמקצת מצרי שני נימא דאסור כמו דאמרינן ריש אותו ואת בנו דשה אפילו מקצת שה:

ועוד יש להביא ראי' מת"כ פ' קדושים והובא בירושלמי פי"א מיבמות הלכה ב' פלוגתא דריה"ג ורע"ק אי חייב בן גיורת על קללת אמו ומוקי לה שם בירושלמי בהוראתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ופשוט דיש שם ט"ס בירושלמי וצ"ל דבהורתו ולידתו שלא בקדושה מודה ריה"ג דאינו חייב על קללת אמו דאיך נחייבנו על אמו ובכל דיני תורה ולענין קורבא אמרינן דאינה נקראת אמו כלל ודברי הפני משה תמוהין שם עכ"פ כיון דמוכח משם דבלידתו בקדושה חשבינן לה כאמו מוכח דמיד נעשה גר במעי אמו ונראה דמטעם זה נקט הפלוגתא בגיורת ולא בשפחה שנשתחררה בעודה מעוברת לרבותא דאפילו בגיורת העובר נעשה גר ועכ"פ גם מזה מוכח דמיד בשעת טבילה נעשה גר ופסקו הרמב"ם בפ"ז מממרים ובטור וש"ע וא"כ מוכח דקי"ל דנעשה גר מיד וראיתי בס' הנ"ל שלא הביא שום ראי' לאסור אלא שהרב הגאון מוה' וואלף זצ"ל כ' ראי' ממה שאמרו בכתובות בישראל למעט גר שהורתו שלא בקדושה וזה אינו דאפילו חשבינן לי גר במעי אמו מ"מ לא הוי כולו ישראל מעלי' שהרי נזרע בגיותו נהי דלדינא דינו כישראל מ"מ לא נקרא כולו ישראל והוא פשוט:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה