מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רמו
החיים והשלום וכל טוב לכבוד הרבני המופלא ומופלג בתורה מוהרר פישל פעלדמאן ני' בכפר ביטשקוף יע"א סמוך לעיר סיגוט יע"א.
מכתבו קבלתי והנה מעלתו שואל ממני בענין א' שנימול ונמצא עתה שנמשך ערלתו למעלה מחוט העטרה ומעלתו האריך בזה אם חייבין לתקן וצידד לכאן ולכאן שאפשר לצרף רוב מצויין אצל מילה מומחין הן והי' פעם אחת מתוקן ומה שהי' פעם אחת מתוקן ונמשך ערלתו אז לא הוי רק דרבנן ועוד כיון דכבר יצא בהיתר קי"ל ביו"ד ס' י"ח דמועיל וא"כ איכא ספיקא טובא והאריך בכל זה בענינים שונים והנה לולא שהי' הדבר נוגע למצוה גדולה שנכרתו עלי' שלש עשר בריתות לא הייתי משיב לו כי אני אדם חלוש ואין אני משיב אלא לדבר נחוץ מאוד וגם דבר זה צריך ראי' להראות דבר זה למוהלים מובהקין כי לדעתי כפי הנראה אפשר לתקן זה בקלות.
והנה אשוב בקצרה דנ"ל דוודאי אמרינין רוב מצויין אצל מילה מומחין הן כמו דמצינו ביו"ד סי' ס"ה סעי' י"ג לענין ניקור דרוב מלויין אצל ניקור מומחין הן וגם ביו"ד סי' ר"א סעי' ד' בהגה"ה בשם מהרי"ק שורש קט"ו דאם ידוע דהמקוה נעשית ע"י ישראל כשר דאמרינין רוב המצויין אצל מקוה ועושין כדי להכשירה בקיאין הן וכ"ש במצוה גדולה כזאת והיא מצוה דשכיחא טובא בוודאי אמרינין רוב מצויין מומחין הן מיהו אין זה מספיק דכל זה אי לא חזינין ריעותא אבל כעין הנידון דידן דחזינין ריעותא א"כ יש לומר בהיפוך הרוב דרוב הנימולים ע"י בקיאין אין עור הערלה נמשכת למעלה א"כ מאי חזית דניזול בתר האי רוב נימא דניזול בתר האי רוב וכעין דאמרינין בריש פרק האשה שנתארמלה דרוב הנישאת בתולה נישאת וכל בתולה יש לה קול וזו אין לה קול והוי ספק וה"נ י"ל כן וא"כ לא סגי בטעם הנ"ל.
ומה שצדד מעלתו שוב לתלות להיתר עפ"י מאי דקי"ל ביו"ד סי' י"ח כיון דיצא בהיתר ונאבד הסכין אמרי' אח"כ נפגם ומותר גם זה קשה לצרף להיתר נהי דהתבו"ש שם האריך בזה וכ' שהוא חזקה מעליותא כדאמרינין בכתובות דף כ"ו גדולה חזקה שהרי אמר נחמי' לכהנים שלא הי' נמצא ספרי יוחסין שלהם הרי אתם בחזקת כשרות דמה שהחזיקו עד עתה לאכול בקדשי גבול עי"ש שהאריך מ"מ גוף הדבר קשה וכבר כתבתי גם כן בחידושי דבנדה דף ב' ע"ב אמרינין דמקוה שנמדד ונמצא חסרה כל טומאות שנעשה על גביו טמאות והקשו שם מזה וקשה על גוף הדין אמאי יהא באמת טמא כיון שיצא בהיתר והסכימו דטהורות וכבר יצא ונימא אוקי' אחזקתייהו שכבר יצאו בהיתר ובחידושי הארכתי.
וגם אמרתי שרש"י שם בא לישב זה שכ' שכל טהרות שנעשו בכלים שנטבלו במקוה ההוא וזהו דבר תמוה לכאורה הא קי"ל מה"ת יכולין לטבול מחטין וצינורות ברביעית שכל גופן עולה בהן וה"ה כל הכלים שכל גופן עולה בהן וא"כ הרי במקוה זו שמצאו עתה שהיא חסרה הרי כל הכלים כל גופן הי' עולה בהן וכבר אזלא הטומאה מהם מדאו' וא"כ שוב לא הוי רק ספק דרבן ור"מ בעצמו במשנה שם אמר הנ"מ בטומאה חמורה אבל בטומאה דרבנן שרי והאי ג"כ לא הוי ברישא לענין כלים רק טומאה דרבנן ואמאי אמרינין ברישא כל טהרות ע"ג טמאות.
ואין לזה דמיון למאי דקי"ל ביו"ד סי' ק"י דאם נעשה רק ע"י גלגול כמובא בש"ך יו"ד סי' ק"י אות י"ט דהכא נולד הספק לאחר שנעשה דרבנן כיון דלפי תי' הש"ס שם דמסקינין דהוי תרתי במקום חדא והוי כוודאי איסור ולכך אפילו בדרבנן מחמירין וכן הוא לפי דעת הרמב"ם דכוונת טומאה חמירה דכל שהוא אב הטומאה אפילו בטומאה דרבנן מחמירין אבל כ"ז בלא נמצא המקוה חסרה דא"צ להתיר משום חזקה רק משום דהוי ספק דרבנן: והנה הא דאמרינין דיצא בהיתר מועיל היינו היכא דהוי סמכינין על החזקה אז כיון דכבר היו סומכין להתיר בשביל חזקה דמעיקרא כבר יצאת מחזקת איסור אבל במקום דהוי מתירין מצד ספק. ועתה נתגלה דחסר או כיוצא בזה בכה"ג אפשר דלא מהני הא דיצא פעם אחת בהיתר ועכ"פ דגוף הסברא דכבר יצא בהיתר צ"ע וא"כ אין לסמוך ג"כ על טעם זה וצריכין אנו לבוא אל עיקר הדין.
והנה בגוף הדין יש ג' שיטות א') דעת הר"מ וטור וש"ע דמשמע דס"ל דציצין המעכבן הם המקיפין את רוב העטרה או רוב גובה העטרה במקום א' ולפי הנראה מדבריהם הוא החוט וגם הבשר שלמעלה מהחוט נקרא עטרה ואע"ג דהטור באהע"ז סי' ה' כ' דרק החוט נקרא עטרה היינו לענין כרות שפכה ולפ"ז אינו מעכב אלא א"כ הי' רוב גובה ואפילו במקום אחד ואפילו רק ציץ דק מאוד או רוב הקיפה וזה א"צ להביא כלל דזה פשוט דלא מקרי מילה אלא א"כ נתגלה הרוב כמ"ש שם אמנם דעת החכם הספרדי המובא בב"י ושאר אחרונים שם דעיקר העטרה הוא החוט ואם עור הערלה חופה היקף החוט הרי הוא כאלו לא נימול אפילו אם כל גובה העטרה שעלי' נתגלה ב') אף אם נשאר רק במקום אחד אפילו חוט דק שהוא חופה החוט וגם רוב גובה הבשר שעלי' ג"כ מעכב המילה מן התורה וזה שאמר כל החופה רוב גובה העטרה אמנם דעת הג') הבכור שור בשבת דף קל"ז דס"ל דבין אם חופה העור רוב הקיפה של החוט או חופה רק גבהו של החוט כבר מעכב המילה והרי הוא כאלו לא נימול משום דסבירא ליה דרק חוט של העטרה הוא הנקרא העטרה ולא הבשר שעלי' וכמו שנראה מלשון הטור באהע"ז סי' ה'.
ואפילו אם נאמר כדעת הבכור שור דהעטרה מקרי רק החוט לפי ענ"ד מ"מ גובה העטרה בוודאי נראה דגם הבשר שעל החוט מקרי גובה העטרה אע"ג דאינו נקרא בשם עטרה לחודא ולעולם דאיכא למימר כדעת החכם הספרדי ובלא"ה קשה לי לדעת הבכ"ש מאי קמ"ל דהיקף רוב החוט מעכב כיון דאפילו במקום אחד גובה החוט מעכב ונהי דאין אני בר הכי להיות מכריע בין הרים גדולים וכבר האריך בזה בספר יד הקטנה מאוד לברר דעת החכם ספרדי ע"ד שהבאתי לעיל יעיי"ש ובאמת לדינא אין חילוק בין אם הערלה או עור הפריעה יהי' נשאר מהם הציצין המעכבין על אופן הנ"ל וכן נראה מכל הפוסקים וגם ממשנה עצמה דשבת דף קל"ז דסיים כל מי שלא פרע כאלו לא מל כיון דהלממ"ס הי' כל שלא נפרע כאלו לא נימול א"כ גם לענין זה דציצין המעכבין נאמר.
ועכשו אנו באין לנידון דמעלתו ני' דכבר כ' שדברים אלו צריכין להראות בראיית עין בפני מוהלים מומחים מ"מ לפי הנ"ל מכל דבריהם נראה דחוטי העטרה מעכב או מעור הערלה או מעור הפריעה ולדעתי יש נפ"מ אם אמנם כבר כתבתי דאין חילוק בין פריעה למילה בעצמה דלתרווייהו מקרי מילה מ"מ ממה שנראה מלשון המשנה שבת דף קל"ז ע"ב ומדברי המפורשים דצריך לחתוך כל עור המילה עד למטה מהעטרה ואם נמשך אח"כ מעור שלמטה למעלה הוא הנקרא נמשך ואסור מדרבנן כדאיתא ביבמות דף ע"ב אבל אם נשאר מעור הערלה שלמעלה נהי דאם דחקו למטה ונשארת למטה הסכים מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל דמהני וגם אני הארכתי (בתשובה הקודמת) בזה (ועיין ג"כ בתשובה רמ"ב לעיל)
אבל אם נמשך העור שלמעלה מן הערלה אלא שנדחק למטה ואח"כ שוב חזר למעלה וא"כ איגלאי מלתא למפרע שמה שדחק למטה לא הי' עומד להתקיים וכאלו לא הי' שם למטה. נ"ל מלשון המשנה והפוסקים דבכה"ג צריך תיקון מה"ת (ונהי דביבמות ע"ב מוכח דמשוך דרבנן דאל"כ הו"מ לאוקמי' שם בכה"ג וכמו שמקשין גם על הטו"ז דס"ל בנולד מהול הוי משוך דאורייתא מ"מ לפי הנראה מלשון המשנה והמפורשים דבכה"ג משוך דאורייתא וצ"ע) וכל זה בעור הערלה אבל בעור הפריעה שא"צ לחתוך אלא שפורעין אותו ומושכין אותו למטה א"כ עשה כדין וכדת בכה"ג נראה דאם נמשך אח"כ למעלה צריך רק תיקון מדרבנן אם הי' מתוקן מעיקרא כדינא כן נראה לי סברא לחלק וא"כ מי שבוודאי לא הי' מתוקן מעולם ועתה הקיף החוט הערלה או החוט הפריעה או שבמקום אחד רוב גובה העטרה נשאר ציץ צריך לחתוך באזמל מה שאפשר לתקן. אכן אם יש ספק אם הי' כדינו נ"ל דיש סברא לחלק דאם עור הפריעה מקפת החוט איכ"ל דהוי ס"ס אבל בעור הערלה שרגילין לעשות חיתוך קטן אלא שדוחקין אח"כ העור למטה זה צ"ע אי מקרי ס"ס ולכך בנידון שלו בוודאי צריך להראות למוהלים מומחים ולדעתי יכולין לתקן זה בלי חיתוך באזמל אבל אם עור הערלה שצריכין לחתוך עלה למעלה לא נוכל לסמוך על ס"ס וצריך לישאל שאר רבנים מובהקים ולעשות עפ"י רופאים ג"כ אם הוא דבר שיש לחוש אם אין בו סכנה שאין לך דבר כו' וכתיב וחי בהם כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה המשולשת דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברפזאווע.