אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה רמה

תשובה רמד

שיל"ת יערגין יום ב' ט' כסלו כתר לפ"ק.

החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב המופלג בתורה וביראה החרוץ מו"ה דוד ניימאן ני' יושב בשבת תחכמוני בק"ק פרעשבורג יע"א.

מכתבו קבלתי ואשר ביקש ממני לחוות דעתי בענין מצות מילה שכ' הגאון בעל חכמת אדם בתשובה שאם חתך מהערלה חיתוך קטן ופרע כדין עד שנתגלה העטרה כדינה ולאחר שנתרפא חזר וכסה עור הערלה מקצת העטרה והעלה דאם לא חתך כל הערלה לא נימל מן התורה יעויי"ש הנה באמת כן נראה פשטות לשון הש"ס והפוסקים וזה לשון הרמב"ם בפ"ב מהלכות מילה דין ב' כיצד מוהלין חותכין את כל העור המחפה את העטרה עד שנתגלה כל העטרה ואח"כ פורעין כו' וכן העתיק הטוש"ע ביו"ד סי' רס"ד וכן מבואר מלשון רש"י בשבת דף קל"ג ע"ב גבי ציצין המעכבין את המילה וכן מבואר מפרש"י ורע"ב בשבת דף קל"ז סוף ע"א בד"ה אם הי' בעל בשר וכו' לאחר שחתך הערלה כולה מזה נראה מבואר דצריך לחתוך כל בשר הערלה המחפה על העטרה.

ובאמת לולא הפריעה א"א בענין אחר שאפילו דוחקין אותו הוא עומד וחוזר לחזור וכחזר דמי אלא ע"י הפריעה שפורעין עליו הקרע מכאן ומכאן אפשר לתקן זה שיהא מעוכב ויעמוד מלמטה אם לא נשאר מן עור הערלה רק מעט וגם על זה ראיתי שהביא בספר פתחי תשובה בשם חמודי דניאל תימה על יש מוהלים שחותכין מעט מהעור ומתקנין זה ע"י הפריעה דמנ"ל שזהו מועיל ועיי"ש ומסתמא קודם שניתנה הפריעה הי' הדין דצריך לחתוך מעור הערלה עד שיתגלה העטרה שזה הוא הנקרא מילה וא"כ לאחר שנתן הקב"ה מצות פריעה לא להקל ממצוה ראשונה נאמר וזה נראה באמת כוונת הש"ס ביבמות דף ע"א ע"ב דילפינן משוב ומול לפריעה ומשנית לציצין המעכבין.

ולפי פשטות הש"ס דמייתי מתני' דבשר החופה וכו' לשון בשר משמע דקאי על ציצין המעכבין החיתוך ומאי ענין זה לפריעה וכן התוס' שם פי' לחד פי' דקאי על החיתוך ומאי ענין זה לפריעה. וגם מעלתו ני' דקדק יפה מאי לשון סוף מילה אמנם להנ"ל מובן דהו"א השתא דאיכא פריעה דאפשר לתקן זה להעמיד עור הערלה ע"י הפריעה הו"א דאין חיוב לחתוך הציצין המעכבין את המילה אלא לתקן אותם ע"י הפריעה שלא יחזרו למעלה קמ"ל דסוף מילה כתחילתו כשם שמעיקרא הי' מצוה לחתוך כל עור הערלה ואין להקשות מאי נשתנה מצות מילה מפריעה דהרי אמרו מאוסה היא הערלה ואית בי' זוהמא טפי ומי עמד בסוד ה' וה' אמר לחתוך עור הערלה וצוה בהלכה לממ"ס לפרוע את הקרום הרך ושאין צריך לחתוך את הקרום הזה אלא לפרעו שע"כ אינה מאוסה כ"כ שהרי לפשטות הש"ס יבמות ע"א לא נצטוה אאע"ה עלי' אבל עור ובשר הערלה מאוסה וצותה לחתוך כן נראה לי לפיענ"ד לכאורה בפשטות הענינים.

אמנם מ"מ אפילו לפי"ז דעיקר מצוה לחתוך הכל מעור הערלה ואם לא חתך הכל ונשתיירו ציצין דאמרינין בשבת דף קל"ג ע"ב הנ"ל דחייב כרת והוא ערל כמו שהי' היינו אם לא תיקנו ע"י הפריעה שנשאר העטרה מגולה אבל אם תיקן שנשאר ע"י דחיקה. ופריעה העטרה מגולה כל העטרה עם החוט נהי דלא קיים מצות מילה כראוי מ"מ גם ערל אינו כיון דעל מקום העטרה שקבלנו עלי' שנקרא ערלה ומעכב אין כאן ערלה ובערות דבר אמרינין בראי' תליא מלתא וכ"ש הכא דאפילו נשתייר מקצת ממנה כיון דאינה במקומה לא נקראת ערלה דהרי פירש רש"י בחומש בפ' וארא פי"ב דערלה היינו אטום ומכוסה כיון שדחק העור למטה באופן שאין כאן ערלה לא גרע מכסהו הרוח לענין כיסוי הדם דאינו חייב יותר לכסות וכן נראה לי מלשון המשנה שבת דף קל"ז דתנן איזהו ציצין המעכבין בשר החופה עם רוב העטרה משמע דווקא החופה ממש ולא אמר בשר שהי' חופה את רוב העטרה אלא וודאי דבתר השתא אזלינין.

ונראה לפי ענ"ד ראי' ברורה לזה מלשון הש"ס בשבת דף קל"ג ע"ב מהלקטין את המילה ואם לא הלקיט ענוש כרת ומסיק דהיינו האומן אם עשה זה בשבת עיי"ש וקשה לשון מהלקטין היינו מחתכין פשיטא אי בציצין המעכבין כבר תנא לי' התם אי בציצין שאינן מעכבין פשיטא דהמל אינו חייב וגם למה שינה הלשון תחת מחתכין לומר מהלקטין לכך נראה לפי ענ"ד הואיל ואמרינין בשבת דף קנ"ה ע"ב מהלקטינין היינו שמכניס הדבר למקום שאינו חוזר ואע"ג דאנן קי"ל כר"י ולדידי' גם הלקיט למקום שחוזר עיין בתשובת רמ"א סי' ע"ט דס"ל דאם א"י לאכול שרי להלקיט למקום שאינו חוזר עכ"פ מהתם נראה דהלקיט היינו דמדחיקין ומכניסין הדבר למקום שאינו נראה ואינו חוזר והיינו דתנא הכא מהלקטין היינו דקמ"ל דאפילו אינו חותך ממש. אלא מתקן ע"י הפריעה ג"כ יצא ידי המילה ולא חילל שבת אבל אם לא הלקיט למקום שאינו חוזר חייב משום שבת ולא יצא ידי המילה כן נראה לפי ענ"ד נכון בכוונת הש"ס וא"כ מבואר לפי הנ"ל אע"ג דלפי פשטות לשון הש"ס ופוסקים משמע דמצוה לחתוך כל הערלה כדלעיל מ"מ גם אם מתקן ע"י הפריעה שפיר דמי.

וגדולה מזו נראה מדברי מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' רמ"ח וביתר ביאור שם בסי' רמ"ט דאפילו אי מעיקר הדין אינו מחוייב לחתוך שהרי הוכיח שם מהא דמברכין גם על הפריעה בלשון מילה דמילה לאו דווקא חיתוך וכריתה אלא הסרה ופי' ימול בשר ערלתו היינו שיסיר הערלה מבשרו עיי"ש וא"כ לפי"ז אפילו לכתחילה אפשר דרשאין לעשות כן לדחוק העור למטה ולתקן שיהא נשאר למטה ע"י הפריעה וא"כ אין לפרש בש"ס דיבמות ע"א להקיש סוף מילה לתחילה אלא אם לא תיקן כלל ועמדה הקו' הנ"ל שהקשיתי מאי ענין זה להא דפריעה וצ"ל דקא משמע לן דגם בציצין המעכבין הפריעה צריך לחזור וכמו שתי' התוס' בשם ר"ת:

ועפי"ז י"ל דלכל שיטה יש קולא וחומרא לשיטה הראשונה שנראה מדברי רש"י ואינך פוסקים דעיקר מצוה לחתוך כל עור הערלה ואפילו לציצין המעכבין אלא שבדיעבד אם תיקן ע"י הפריעה מועיל ולפ"ז יש לפרש ש"ס יבמות על ציצין המעכבין מעור הערלה וא"כ איכ"ל דציצין המעכבין מעור הפריעה אינו מעכב בדיעבד וכמ"ש בתוס' חדשים סו"פ ר"א דמילה כיון דלא ילפינן פריעה מקרא ולא עלה קאי המול ימול דמיני' ילפינן לציצין המעכבין ופריעה רק מהלכה לממ"ס אתי איכ"ל דלא מעכב בי' ציצין המעכבין ועפי"ז יש לישב לשון רש"י מה ששמעתי לדקדק ממרן הגאון הנ"ל זצ"ל שבשבת פירש"י ציצין המעכבין על עור הערלה וביבמות דף מ"ז ע"ב גבי גר פרש"י על עור הפריעה ונראה לפי ענ"ד דכבר הקשה הרא"ם בספר יראים על מאי דמסיק דף ע"א דפריעה לא ניתנה לאברהם מהא דאמרינן במדרש דאצל אברהם לא כתיב את בשר ערלתו משום דלא הי' צריך פריעה שכבר נתמעך הקרום משא"כ בישמעאל וא"כ נראה דנצטוה וגם מרן זצ"ל הקשה בתשובה הנ"ל האיך כ' הרא"ש סו"פ רבי אליעזר דמילה דקודם הפריעה יברך להכניסו בבריתו של אאע"ה הא אברהם לא נצטוה על הפריעה:

ואמרתי עפ"י מ"ש מרן זצ"ל שם בתשובה חיו"ד סי' א' וכן הוא ברמב"ן במלחמות פ' ר"א דמילה גבי גר שמל ולא טבל דיש ב' מיני מילות דבגר הוי המילה להכניסו בברית שעי"ז נעשה יהודי אבל בישראל אפילו מבלי מילה הוא ישראל ומצות מילה אצל ישראל כשאר מצות שבתורה וזה החילוק הי' בין מצות מילה שאצל אברהם וב"ב אז לדורות הבאים אחריהם שאצלם הי' הכנסת ברית משא"כ לדורות שאחריהם ולפי"ז אני אומר דוודאי גם אברהם נצטוה על מילה שהי' מצוה כפולה דהיינו להכנסת ברית ולמצות מילה באמת גם אברהם הי' מצווה בכפל דהיינו על מילה ועל פריעה וכדדרשינן בירושלמי בשבת פ' ר"א דמילה מהמול ימול או מונמלת את ערלת והיינו את הטפל להערלה אבל במילה לדורות שהיא רק משום מצות מילה הי' מצוה רק על מילה בלא פריעה ומדוקדק שם הלשון בכל פרשת מילה עד שבא משה רבינו ונצטוה גם אצל ישראל על מצות מילה אפילו אינו להכנסת ברית שיהי' דווקא מילה ופריעה כעין המילה שהי' להכנסה וא"ש דמברכין על הפריעה להכניסו בבריתו כן נראה לפי ענ"ד נכון ומיושבים קושיות הנ"ל ועפי"ז מדוקדק לשון רש"י אצל ישראל דפריעה רק הלממ"ס ס"ל לרש"י דציצין המעכבין שנשתיירו אינו מעכב דעלה לא כתיב קרא דהמול ימול אבל בגר שהוא להכנסת ברית ומה"ת נצטוה על הפריעה שפיר כ' רש"י דגם בציצין שנשתיירו עם הפריעה מעכב כן נראה לפי ענ"ד:

עכ"פ מלשון רש"י בשבת דף קל"ז סוף ע"א משמע ציצין מעור הערלה דווקא מעכבין וכן נראה שדייק הרמב"ם בפ"ב מה' מילה דין ב' שם קרא לעור הערלה עור הערלה ולעור הפריעה קרא קרום ושוב שם בדין ג' כ' דאם נשתייר ציצין מעור הערלה משמע דעור הערלה דווקא אמנם לפי מ"ש מדברי מרן זצ"ל דלדידי' ס"ל בהיפוך קולא וחומרא דפריעה לגמרי דינה כמילה וציצין מעכבין מיהא ס"ל לקולא דבעור הערלה נמי מהני חזרה לאחוריה ובטור וש"ע נראה דפסק לחומרא בתרווייהו דבסי' רס"ד סעי' ג' פסק כהרמב"ם דמצריך לחתוך כל העור הערלה ובסעי' ד' פסק מל ולא פרע כאלו לא מל ואח"ז בסעי' ה' פסק דציצין המעכבין היינו אם נשתייר מעור וכיון דהטוש"ע שינו לשון הרמב"ם דכ' מל ולא פרע בסוף והם העתיקו קודם וגם השמיטו לשון עור הערלה וכ' רק עור סתמא נראה דס"ל בתרווייהו לחומרא וכן ס"ל לתוס' בשבת דף קל"ז ר"ש ע"ב ד"ה מל ולא פרע וכו' בפשיטות דגם בעור הפריעה ציצין מעכבין והכי נקטינן לחומרא:

מכל מקום אם נשתיירו ציצין מעור הערלה ותיקן זה ע"י הפריעה שדחק את העור והחזירו למטה והעטרה והחוט הכל נתגלה כראוי נראה לכ"ע אין כאן ערלה ויצא ידי מילה כדלעיל והנה כל זה אם נשאר כך אבל אם חזר למעלה וכסה את רוב העטרה כעובדא דנידון של חכמת אדם הנ"ל יש להסתפק לכאורה אי נימא כיון דיצא כדי מילה לפי הנראה וכמו שכתבתי למעלה א"כ דינו כתינוק שבשרו מדולדל המבואר שם ביו"ד סעי' ו' וסגי רק אם נראה מהול ונהי שהגאון בחכמת אדם הנ"ל הביא ראיות דמעכב הרואה שם יראה דאפילו ראי' אחת לא הביא דכל ראיותיו הם רק דגם בעור הערלה שייך ציצין מעכבין ועל זה לא נסתפק אדם אם לא הי' העטרה מגולה דצריך תיקון אלא אנן מספקינן אי תיקון זה מעיקרא א"כ כבר קיים מצות מילה כיון שהי' פעם אחת מגולה כדינו מאי דינו אי סגי בנראה מהול או דלמא כיון דאותו עור עצמו שדחק למטה או עור הפריעה שהחזיר למטה חזר למעלה ואיגלאי מלתא למפרע דהי' עומד לחזור וכאלו לא נתגלה העטרה מעולם ולא קיים מעולם מצות מילה דכל העומד לחזור כחזור דמי וא"כ בעינן תיקון גמור חתיכה ופריעה כדמעיקרא עד שיתגלה החוט של העטרה:

וכן נראה לפי ענ"ד עיקר דבכה"ג צריך תיקון עד שיתגלה חוט העטרה ואפילו להטו"ז בסי' רס"ד ס"קט דמסתפק בנולד מהול אבל כיון שנולד ערלה זו מודה ואפילו להשאג"א בסי' נ"ה דפליג על הטו"ז וס"ל בנולד מהול א"צ תיקון מה"ת אבל בכאן בנידון הנ"ל מודה ולא קשה קו' דבכה"ג גם בשעת עשי' הי' כערל וכן גם לא קרוא כה"ג משוך דזה ערלתו דמעיקרא:

ונראה ראי' לזה דבמתני' דשבת דף קל"ג סוף ע"א תנן דאין עושין בשבת חלוק ופרש"י לדחוק למטה שלא יחזור העור למעלה ואי ס"ד דאפילו אי חזר אין כאן ערלה מה"ת ואין מחללין שבת עלי' וכ"ש דאין מחללין לעשות חלוק שלא תחזור אלא וודאי דאם חזר הו"ל ערל ועוד ראי' מדלא נקט במתני' בשבת דף קל"ז אלא בבעל בשר מתקנו משום מ"ע וכן שמואל וכן בברייתא כולם נקטו הדין בקטן מסורבל ולא קמ"ל רבותא טפי אם חזר העור למעלה אם נראה מהול א"צ לתקנו וכוחא דהתירא עדיף אלא וודאי בכה"ג אם חזר העור למעלה בין עור הפריעה או עור הערלה חוזר וניעור ודינו כמו מעיקרא ואפילו כבר הי' פעם אחד כראוי וכהוגן מ"מ אם חזר וניעור צריך תיקון כדמעיקרא בעור הפריעה לפרוע ואם הוא בעור הערלה לדעת החכמת אדם צריך לחתוך חיתוך כראוי ולדעת מרן זצ"ל סגי ג"כ בדחיקת העור למטה עד אשר יתגלה חוט העטרה וכ"מ דאית בי' חשש צער או סכנה פשיטא דכדיעבד דמי:

אמנם כל זה אם העור בין של פריעה ובין של ערלה חזר למעלה כמו שהי' מעיקרא אבל אם העור שהוחזר ושנפרע למטה קצוותי' נשארו מתחתיו כמו שנעשה בשעת מילה אלא שע"י שהי' החיתוך קטן ונדחק העור למטה עי"ז יש למטה הרבה מהעיר ועי"ז נעשה עור דלמטה מדולדל ורפוי ונתהפך מלמטה ומכסה מקצת העטרה אבל קצוות העור של הערלה והפריעה נשארו למטה מן החוט כראוי [א"כ הרי קיים כבר פעם אחד מצות מילה כדלעיל] ובזה נראה דהוי בכלל קטן מסורבל שפי' הרמב"ם דהיינו גם שבשרו ועורו רך ורפוי ודינו כדשמואל וכדפסק ביו"ד סי' רס"ד סעי' ו' כן נראה לפי ענ"ד נכון שהרמב"ם מפרש קטן מסורבל או שהי' שמן או שהי' מסורבל בעור דהיינו ע"י דחיקת העור למטה עי"ז נעשה העור רך ורפוי דאל"כ אין דרך הרמב"ם להביא דבר שאינו מפורש בגמרא וא"כ בכה"ג מפורש בגמרא וש"ע דינו והנראה לפי ענ"ד כתבתי.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה