מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רמד
יתענג על רוב שלום תלמידי הרבני המופלא ומופלג בתורה מוה' אהרן משה נ"י שוטשקא בק"ק גאייע.
מכתבו קבלתי ועל שאלתו שבקהלתו עשו תקנה שלא למצוץ ומעלתו נ"י הוא מוהל ועד עתה לא מיחו לו למצוץ ונפשו בשאלתו אם ימחו בו למצוץ אי מוטב לו שלא יקבל המצות מילה להיות מוהל אצלם או ימול ולא ימצוץ עכ"ל בקצרה. תמהני על לשון מעלתו נ"י שכ' שעשו תקנה דבר כזה יקרא תקנה אנשים שהרימו יד והעיזו בדבר המפורש בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים שחיוב יש למצוץ ושאיכא חשש סכנה בדבר והם חכמים בעיניהם יותר מחכמי הש"ס וכל הפוסקים ולבטל דברי הש"ס ופוסקים מפני הבל הבל פיהם של מקצת רופאי זמנינו שאומרים שאין סכנה בלא מציצה ואין זה אלא רמיות רוחא הוא דנקוטא להו וקלות דעתם להרוס ולבטל דברי חכז"ל הכזה יקרא תקנה אין זה אלא עיוות וביטול ופורצי פרץ לזאת יקרא שמה פרץ עזה ולו חכמו ישכילו זאת שאפילו הרופאים שאומרים שאין בו סכנה רק על הרוב אמרו ואנן קי"ל דאין הולכין בפק"נ אחר הרוב ואפילו יאמרו הרופאים שאפילו א' מיני אלפי אלפים וריבי רבבות לא יבא לידי סכנה ע"י חסרון מציצה ולית בה חששא א) שבאמת אין יכולין להעיד ע"ז ורז"ל חששו אך למיעוט פעמים כדקי"ל דאין הולכין בפק"נ אחר הרוב ואם יבוא לאחד מאלפי אלפים וכו' תינוקת סכנה כבר מותר לחלל שבת עבורו ומחוייב למצוץ דבפק"ל כתיב וחי בהם ואין הולכין אחר הרוב ותו דכל יסודי הרופאים הם מיוסדים על דבר שכבר היו ונעשו בעולם וכל יסודותיהם על החיפוש והחקירה והבטה והניסיון (וועלכ"ע זי"ך נא"ר או"ף ערפארונגי"ן געגרינדע"ט) ודבר זה אינו מוכרח ואפשר דברים שיצאו מן הכלל וא"כ כל דברי הרופאים א"א ליתן להם קיום אלא עפ"י הרוב.
אבל דברי חכז"ל מיוסדים הרבה מהם על הלכה לממ"ס איש מפי איש עד מרע"ה אשר כל דברי אלקינו יקום לעולם ואיך נבטל דברי אלקים חיים ואפשר שהוא הלכה לממ"ס מפני אומדנא וסברת הרופאים עפ"י החיפוש והניסיון שאינו עפ"י הרוב וכ"ש שכבר הובא אין ציונ"ס וועכטי"ר עדות פא"ן פרעפאסארי"ן שאין המציצה מזקת למכה אדרבה לפעמים טובה והעיד שם אין ציונ"ס וועכטי"ר 2 יאהר גאנג 5600 נומר 48 שמוהל אחד העיד שבאו מעשים לידו שע"י ביטול המציצה בא התינוק לידי חולי ומכאובים הרבה וגם הביא בשו"צ מכתב י"ב לברר דהמציצה חיוב עיי"ש וגם שם במכתב צ"ה וצ"ו האריך בזה ועכ"פ הדבר מבואר ועומד דהמציצה חיוב הוא. ועתה נשוב לשאלתו הדבר פשוט בעיני שאם לא יניחו לו למצוץ לא יקבל מעלתו להיות מוהל אצלם מצד ג' טעמים א) הרי מעלתו נ"י עד עכשיו פרע ומצץ אפי' בשבת וחילל שבת איכא במציצה כמבואר בשבת דף קל"ג ע"ב ואיך יעשה תרתי דסתרו אהדדי דממנ"פ קא עביד איסור או שחילל שבת במציצה או שעתה שאינו מוצץ ואפשר שיבוא התינוק לידי סכנה והוא עובר על ל"ת על דם רעיך או והשבות לו ואפילו למ"ד ספיקא דאורייתא מה"ת להקל כ' הפר"ח ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס דאסור לעשות תרתי דסתרו אהדדי עיי"ש:
אמנם ב אפילו במוהל חדש שלא מצץ מעולם בשבת וליכא תרתי דסתרו אהדדי מ"מ יש מה דמבואר בש"ס דף קל"ג ע"ב דמחללין שבת על המציצה וראיתי בש"צ מכתב צ"ה שכ' בשם הרב הגאון בעל שערי תורה זצ"ל דאם ליתא מצוה במציצה שוב אין כאן חילול שבת מן התורה דהוי מקלקל ולפי ענ"ד זה אינו דכבר הבאתי לעיל בשם הרופאים דאפילו אי ליכא סכנה מ"מ הוא מועיל וטוב לפעמים להמכה וא"כ שוב אינו מקלקל ואי לא בעי' למצוץ ועביד כן בשבת כיון דאמרו חכז"ל חבורי מחבר הו"ל חילול שבת דאורייתא ומדשרי' לי' לעשות כן בשבת ע"כ דיש מצוה דאורייתא לפקח על עסקיו ובזה ג"כ נדחה מ"ש בש"צ שם כיון דרק מיעוטא הוא דיש לחוש לסכנה אין כאן איסור משום ל"ת על דם רעך או משום והשבות לו דע"כ מצוה מה"ת איכא להשתדל שלא יבוא לידי סכנה אפי' במיעוט פעמים דאם לא כן איך מחללין שבת מה"ת עליו ונדחה כל התורה כולה עבור זה וע"כ דמצוה מן התורה איכא יהי' מצד לא תעמוד או והשבות או וחי בהם וכיון דמצוה מה"ת איכא א"כ איך רשאי אדם לקבל עליו למול ולא למצוץ כיון דמשום חשש סכנה אפילו במיעוט פעמים צריכין אנו לבטל כל מצות התורה אפילו בקיום ועשה כ"ש לבטל מ"ע זו בשב וא"ת וזה פשוט.
וכי תימא דאולי נשתנו העתים ועתה ליכא סכנה שהרי בכמה דברים מצינו כן שנשתנו העתים עיין תוס' ע"ז דף כ"ד ע"ב ד"ה פרה שכ' ג"כ שנשתנו העתים וכ"כ המג"א בסי' קע"ג סק"א ובאה"ע סי' קנ"ו סעי' ד' לענין דברים הרבה שנשתנה הענין זה ג"כ אינו דא"כ איך סמכינין על כל הדברים שנמסרו לנו מאבותינו וע"כ הכלל כך הוא דשינוי העתים א"א לומר בב' אנפין א) בדבר שהוא הלכה לממ"ס א"א לומר שינוי עתים שדברי אלקינו קיים לעולם וא"כ כיון שנמסר לנו עפ"י ה' לכל הזמנים ולכל המקומות כמבואר במקומות הרבה מה"ת א"כ השם הוא היודע אם יהי' עתיד שישתנו העתים איך מסר הקב"ה דבר זה הלממ"ס לאסור לעולם וע"כ או שלא נשתנו או שאפילו נשתנה מ"מ אסור כגון שמנה טריפות שנאמרו למשה מסיני א"א שנשתנו ואפילו אם אנו רואין שינוי שהוא חי וחכז"ל אמרו טריפה אינה חי' מוכח רק שהטריפות אינם תלויים בחיות ואפילו חי כיון שיש בו חסרון וריעותא זו היא טריפה והראי' שיש לחכז"ל האומרים דטריפה חי':
והשנית דבדין תורה אזלינין בתר חזקה וכל דיני התורה מיוסדים על רובא וחזקה וא"כ כיון שידענו שכן היה בזמן שנמסר לנו נשאר הדין על מה שהי' מצד חזקה ובחזקת שלא נשתנה אא"כ נתברר לנו שנשתנה הדין וכיון דכבר בררנו ואמרנו למעלה דדבר המנוסה מצד הניסיון והחקירה א"א לה שתעיד אלא עפ"י הרוב וא"כ שייך זה כדבר דסגי לי' ברוב ולא הוי הלכה לממ"ס א"כ אם הניסיון מעיד שעפ"י רוב נשתנה ואין דבר זה הלכה לממ"ס שפיר י"ל דנשתנה אבל דבר שהוא הלממ"ס או ספק הלכה לממ"ס או דבר דצריכין לחוש אפי' למיעוט א"א להחליט דנשתנה דאולי המיעוט לא נשתנה ושוב מוקמינין אחזקה וא"כ בגוונא דתוס' בע"ז דף כ"ד ע"ב דמוכרח דנשתנה וכן באה"ע סי' קנ"ו דמוכרח דנשתנה וע"כ דלא הי' הלכה לממ"ס אבל בטריפות דמבואר בש"ס ריש אלו טריפות דהלכה לממ"ס וכן בנידון שלנו במציצה דהוי לענין פיק"נ דאין הולכין בתר רוב ע"כ אי אפשר להעיד שנשתנה ושוב אזלינין בתר חזקה ובחזקת שלא נשתנה.
ומטעם זה גם דברי המג"א בסי' קע"ג ס"ק א' הנ"ל שכ' דאפשר שנשתנה לא נראה לי ודבריו צ"ע דגם שם איירי בדברים האסורים משום סכנה ואין הולכין בו אחר הרוב בפיק"נ ועל המיעוט א"א לרופאים להעיד כדלעיל וא"כ מנ"ל לומר דנשתנה אדרבה אזלינין כתר חזקה והוא בחזקת שלא נשתנה וכ"ש דא"א להתיר משום ספק שמא נשתנה וספק איסור תורה או ספק סכנה מספיקא להחמיר ואיך כ' המג"א דאפשר שנשתנה וצ"ע עכ"פ בנידון שלנו א"א לתלות בשינוי מצד ב' טעמים א) משום דאפשר דמציצה הוא הלכה לממ"ס וה"ב) דעל המיעוט אין מופת וניסיון דנשתנה וכיון דמיעוט אפשר שיבוא לסכנה אין הולכין בפק"נ אחר הרוב ואסור למול כיון דצריכין לבטל כל מצות התורה עבור חשש פיק"נ דמיעוט.
אמנם אפילו נימא כמו שהביא בש"צ במכתב הנ"ל דאיכ"ל דרק תקנה תיקנו חכז"ל משום חשש סכנה שהי' תיקנו כן לעולם ג"כ נראה דעדיף לבטל מצות מילה מלכנוס בענין הזה למול ולא למצוץ ונהי דאין להביא ראי' מהא דאמרו ערל הזאה ואזמל העמידו חכמים דבריהם במקום כרת דהתם עובר מעיקרא על איסור דרבנן משא"כ כאן העבירה נעשית ממילא בשב וא"ת לאחר המילה ובפרט שהוא אנוס לבסוף מצד פרצת הציבור מ"מ כיון דמצינו דעל שינוי ערקתא דמסאני אמרו חכז"ל בסנהדרין דף ע"ד דצריך למסור נפש אנו רואין שאם מכוונים לבטל דברי התורה ולהפחית כבודה אפילו בענין דרבנן נוגע הדבר לכלל התורה והיום אומרים לו עשה, כך ולמחר כך וחייב למסור נפשו וכ"ש כל התורה וא"כ גם אם רשעי הדור מכוונין לבטל דברי חכז"ל ג"כ הוא דבר שנוגע לכל התורה לחלל כבוד התורה ונהי דהתם עובר בקום ועשה וכאן בשב וא"ת הא גם דביטול העשה הוא בשוא"ת ולפי ענ"ד שוא"ת עדיף בזה מיהו כתבתי טעם השלישי הזה לרווחא דמילתא ולצדד בדבר אבל באמת בנידון שלנו אין אנו צריכין לזה והעיקר כמ"ש בטעם הב' דאין לו לקבל עליו למול ולא למצוץ כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה דברי ידידו ורבו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע.