מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רמג
כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר ידידי מחו' הרב המאוה"ג הבקי המופלג החרוץ מוה' אהרן שמואל נ"י אסאד אב"ד בק"ק קאטה יע"א:
מכתבו קבלתי ואשר שאל ממני בדין ילד שנולד משונה מצורת אדם ושפטו הרופאים עליו שא"א לחיות י"ב חודש אי צריכין למולו ודימה זה לטריפה ומספקא לי' בטריפה אי חייבין למולו והעלה דחייבין למולו והביא ראי' מדמוהלין תינוק בשבת ודלמא טריפה ובטריפה ל"ש תי' הש"ס שבת דף קל"ו ואין לומר דסמכינן ארוב הא כתיב ערלתו ודרשינן ערלתו וודאי והשמ"ק כ' בב"מ דף ו' דהיכא דבעי' וודאי לא אזלינן בתר רובא ושוב כ' דגם מטעם אחר צריך למולו כי נאמנות הרופאים כ' בתשובות שב יעקב סי' מ"א ומ"ב דהוי רק כספק יעיי"ש עכ"ל בקצרה הצריך לענינינו והנה אי משום ראי' זו לא ארי' דהרי אפילו לפי סברת השמ"ק שהביא כן בשם הרא"ש כ' להכריח בסוף ספר אמרי אש ח"ר. בהשמטה דגבי רוב דטריפה לא אמר או משום דדווקא ברובא דאיתא קמן אמרינן כן וכן אמר לי בימי בחרותי מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל ותוס' שם בשבת דף קל"ה ע"א ד"ה ולא ע"כ נמי לא ס"ל כן דאל"כ הא אצטריך קרא אלא שאין זה ראי' דהתוס' לטעמייהו גם בב"מ שם לא ס"ל כן. מיהו גם לדעת התוס' הומ"ל ראי' דהרי התוס' ביבמות דף ל"ו ע"ב כ' דרשב"ג רק משום דחייש למיעוטא בעי שלשים יום וא"כ הא דפריך מימהל היכא מהלינין היינו דליחוש מדרבנן וא"כ בלא"ה הוי מצי להקשות מכח טריפה ול"ש תי' הש"ס דמהלינין ממנ"פ דהרי מבואר שם דטריפה כחי לענין שבת וע"כ דטריפה חייב למימהליי' מיהו לדעת הרשב"א הקושיא היכא דאיכא ריעותא ויעויין תשובת מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' רמ"ז ולדינא נראה לפי ענ"ד פשוט מסתימת הפוסקים דטריפה חייב למימהלי' דהרמב"ם בפ"א ממילה מנה הנך דאין למולן ולא אשתמט לומר דטריפה אינו בר מילה וכן מלשון רש"י שבת דף קל"ה ורמב"ם בפ"א ממילה שכ' טעם דבן ח' אינה חיוב למולו מפני דהוא כמת משמע דווקא מטעם זה אבל אי הוי כחי חייבין למולו אע"ג דאינו חי זמן מרובה.
ושוב ראיתי בחידושי מרן זצ"ל בשבת שם דכ' בפשיטות דטריפה חייב למולו מסברא חיצונה בלי שום ראי' ואדרבה העיר שם מאי פריך דלמא רשב"ג דווקא לענין פדיון בעי' ל' יום דלענין פדיון לדעת התוס' בב"ק דף י"ח וכן לדעת רמב"ם טריפה פטור ואיכא חשש תרי מיעוטא חיישינין אבל למילה דרק חשש דאינו בן קיימא חד מיעוטא איכ"נ דגם לרשב"ג לא חיישינין עיי"ש וכן נראה בנדה דף: כ"ד ע"ב דתנא למעט גוף אטום מסמיכות כי תזריע ליום השמיני: דבעי' ברית שמנה עיי"ש בפרשי' דדווקא ביכול לחיות שמונה ונראה מזה דאם יכול לחיות שמונה וחי מהלינין עיי"ש ואדרבה מלשון רש"י קשה לי דא"כ בן ח' שחי שמנה לבעי' מילה ומבואר בשבת דף קל"ה דבן ח' אינו בר מילה וגם קשה הא בתו"כ מרבינין דנפל אמו טמאה לידה ובי' מיירי קרא דאשה כי תזריע א"כ גם נפל לבעי' מילה אי ילפינן מסמיכות ולכאורה יהי' מוכרה מסוגיא דנדה דף כ"ד כמ"ש הפמ"ג ביו"ד סי' ט"ו בטו"ז אות ג' דגם באדם תלי' בשמנה ימים מוכח דאינו עפ"י רוב נפל והנוב"י מהדו"ת סימן ז' תמה עליו.
והנראה לפי ענ"ד כיון דהקפידה התורה דקודם שמנה לא ימולו יהי' הטעם כמ"ש הטו"ז ביו"ד סי' רס"ה ס"ק י"ג דבעי' שיראה קודם פני המטרנותא או כפי שכ' הפשטנים הטעם כי היכא דליתחזק גופו התורה שימתין שמנה ימים כל זה שייך דווקא בחי משא"כ במת ומזה מוכח דלא צותה תורה מצות מילה אלא בחי וממילא נשמע דבעי' ג"כ מי שאינו חשוב כמת דוולד כזה אינו שייך בי' רואה פני מטרנותא וגם אינו שייך דמתחזק אדרבה מתמעט והולך ובשלמא טריפה וכיוצא הולך ומתחזק כדאמרי' בחולין דף נ"ז דאיכ"ל טריפה מושכחת אבל מי שחשיב כמת ל"ש חיזוק ועפי"ז הא דאמרינין בשבת דף קל"ו כתנאי וכו' איכ"ל באמת למ"ד הוא כחי גם לענין מילה חייב ועיי"ש ברשב"א ונפל לכ"ע לא בעי' מילה מה"ת ומאי דקי"ל בסי' רס"ג דמלין אותו על קברו היינו משום תקנת פושעים דעפ"י דברי המדרש ואגדה וא"כ כיון דבעי' במילה דווקא מי שהוא חי וחשיב כחי ולענין אמו טמאה לידה ילפינין בת"כ ריש פ' תזריע דאפילו נפל אמו טמאה לידה וקשיא הסמיכות וההיקש ועיין בשבת דף קל"ה דיש פלוגתא בזה אי תליא זה בזה וע"כ ס"ל לש"ס בנדה דההיקש הוא לענין שיהי' מין בר קיימא וראוי להתקיים בעי' באמו טמאה לידה כן נראה לפי ענ"ד להסביר הדברים ושפיר מוכרח דטריפה חייבין למולו.
ויש לומר ג"כ דהראשונות ישמיעונו דהרי מילה ניתנה קודם מ"ת ולדעת האחרונים אז לא הי' עוד הדין דאזלינין בתר רובא עיין בפמ"ג בפתיחה להלכות תערובות ובנוב"י מהדו"ב חלק אהע"ז סי' מ"ב ולדעת מהרש"ל ביש"ש הובא בש"ך יו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ח הא דאין טריפה חי' הוא רק עפ"י הרוב וא"כ אז הי' הדין דחייב למולו ואע"ג דאמרינין בשבת דף קל"ה דניתנה תורה ונתחדשה הלכה היינו במה דפי' הקרא בהיפוך אבל לענין זה לא מצינו קרא בהיפוך וא"כ נשאר הדין דטריפה חייבין למולו כן נראה לפי ענ"ד פשוט.
איברא לענין מילה בשבת אכתי צ"ע דהרי רש"י בנדה דף כ"ג ע"ב בוושט נקוב למ"ד טריפה אינו חיה אינה מטמאה לידה ואינו חשוב וולד ואינו כמין בר קיימא וכיון דבדף כ"ז ע"ב יליף זה דאטום אינו מטמא ממילא ע"כ לשיטת רש"י טריפה לדידן אינו בר מילה ונהי דהחכ"צ סי' ע"ז וכן הסדרי טהרה פליגו עלי' הכ"מ בפ"י מאיסורי ביאה דין י"א כ' דגם הרמב"ם סובר כרש"י ותמהני שלא ראו הרמב"ן והר"ן בחידושיו שכולם פליגו על רש"י מ"מ לרש"י טריפה לא מקרי וולד וא"כ אינו נימול לשמונה ובאמת דברי רש"י תמוהים לשיטתו דס"ל במנחות דף ל"ז ע"ב דטריפה מחוייב בפדיון הבן ואפילו נולד טריפה ופרש"י שם דהשתא מיהא חי וקרינין בי' כל בכור בניך תפדה וכיון דבנו מקרי אע"ג דלשון בן משמע בן קיימא כמ"ש המפרש לת"כ פ' תזריע כדפירש"י בפ' בראשית דבן הוא לשון ממנו בנין ואמרינין בנזיר דף י"ב ובסוטה דף י"א בן דהיינו הגון עיי"ש א"כ כ"ש דגבי טומאת לידה דלא כתיב בן אלא זכר דוודאי אף טריפה מקרי זכר (וטעמי' דרש"י גבי פדיון הבן אפשר ג"כ מטעם מהרש"ל ביש"ש הנ"ל וס"ל גבי מתנות כהונה לא חשיבו בעלים כמוחזקים אדרבה מעני ורש הצדיקו ילפינין דהעני חשיב כמוחזק כדאיתא סופ"ז דפיאה ואכ"מ) מ"מ צ"ע ממנ"פ רש"י לשיטתו וכבר כתבתי דהראשוני' פליגו עלי' וא"כ לדינא וודאי חייבין למולו רק לענין שבת עדיין צ"ע אליבא דרש"י.
ולענין נידון הנ"ל איתא בנדה פ' המפלת דף כ"ג ודף כ"ד כמה גוונים דאינם בני קיימא כלל ואין אמם טמאה לידה וכ' הרמב"ם בפ"י מאיסורי ביאה דין י"א ואם הוולד מהנך מינים א"כ כיון דאין אמו טמאה לידה ג"כ אינו נימול מיהו הטור והב"י ביו"ד סי' קצ"ד הסכימו דגם בוושטו אטום טמאה לידה דאין אנו בקיאין איזה הוא ראוי לקיימא א"כ ג"כ לענין מילה שוב חייבין למולו בחול ולענין סמיכות על הרופאין שכ' בשב יעקב סי' מ"א ומ"ב דאין נאמנים מצד וודאי גם מרן בהרבה תשובות האריך בזה ובחיו"ד סי' קנ"ג וקנ"ח הביא פלוגתא וכ' דעל גוף פרטיי אינם נאמנים מצד וודאי מיהו תמהני עליהם דהרי זה כבר מבואר באהע"ז סי' קמ"ה סעיף ט' מוכרח דסמכינין על רופאים אפילו להקל רק דהרמ"א כתב שם דבזה"ז חשיבו כאינם בקיאין עיי"ש ועיין ברמב"ם בפ"ב מרוצח דין ח' משמע שרופאים בקיאים ומשמע מלשונו קצת דטריפת אדם משונה מטריפת בהמה ועכ"פ לענין טריפה הדין דמחוייב למולו ולענין ברי' שנשתנה מהלינין מצד ספק והנראה לפי ענ"ד כתבתי.